"מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאד וצריך להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף בשבח הא-ל והודיה לו על הניסים שעשה לנו… ומדליקים בהן הנרות על פתחי הבתים בכל לילה ולילה משמונת הלילות להראות ולגלות הנס" (רמב"ם הלכות חנוכה).
הבה נתבונן במטרתה של מצווה נפלאה זו של הדלקת הנר.
חז"ל בכמה מקומות כתבו בטעמה של ההדלקה שהיא משום "פרסומי ניסא", ומכך לימד אותנו הרמב"ם שמטרתה של המצווה "להודיע, להראות, ולגלות הנס".
בואו ונבין, למי עלינו להודיע ולמי עלינו לגלות את הנס? הרי העוברים והשבים ברשות הרבים של הישוב היהודי, כולם מדליקים בעצמם בפתחי בתיהם, ולא מסתבר שלעוברים ושבים שאינם מבני בריתנו, שאינם מבינים בטיבה של הדלקה זו, נצטווינו בהדלקת הנר.
כמו כן ברצוננו להבין, התקנה להדליק בבית הכנסת שצריכה תלמוד, למי היא נועדה, והרי המתפללים כולם מדליקים בוודאי בעצמם.
פרסומי ניסא – לעצמנו!
ברצוננו להציע כאן מהלך מחודש מעט במטרת הדלקת הנר.
כנראה ידידי, שחז"ל הקדושים התכוונו שאנחנו נפרסם את הנס בעיקר אצלנו ולעצמנו. אין הכוונה ב"פרסומי ניסא", לפרסם רק לאחרים משהו, אלא עיקרה של המצוה המושלמת היא להדליק נרות בצורה כזו שהיא תשפיע על המדליק בעצמו, ותפרסם אצלו את הנס.
לאור הבנה זו, שאנחנו בעצמנו הוא קהל היעד שצריך לפרסם אצלו את הנס, מדוע א"כ נצטווינו להדליק על פתחי הבתים ולא בתוך הבית פנימה? ומדוע נקבע זמן ההדלקה "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק", והלא בכל שעה במשך הלילה שנדליק, תגרום פעולה זו פרסום בליבנו?
כוחו של המיעוט הצודק
כעת, עלינו להסביר לעצמנו, מדוע תיקנו לנו עצמנו, צורת הדלקה שכזו, שנועדה לכאורה לקיימה מבחוץ מול כל העולם, בעוד שבשאר מצוות נאמר הכלל "והצנע לכת עם אלוקיך"?
הסבר דבר זה, קשור לעיקרו של נס החנוכה.
ישנם שני דברים מרכזיים שעליהם נסובים מצוות החנוכה. בימים אלו נמסרו רבים ביד מעטים, וגיבורים ביד חלשים, ובימים אלו נמצא פח קטן של שמן שלמרות קוטנו, דלק בנס הרבה מעבר לגודלו הטבעי.
לשתי עובדות מרכזיות אלו, של ניסי החנוכה, ישנו מכנה משותף אחד שמלמד אותנו לדורות על כוחו של המיעוט הצודק מול הרוב הטועה, ועל כוחה של האמת הטהורה, ולא משנה מה גודלה, מול כוחות השקר הנראים גדולים ומאיימים.
בכל אחד מאיתנו ישנם כוחות רבים מאד, טובים יותר וטובים פחות. לכל אחד מאיתנו ישנם זמנים שבהם נדמה שכוחות רבים של "רשעים טמאים וזדים" מאיימים עלינו ומנסים לשלוט בנו. פעמים רבות במהלך חיינו אנחנו מרגישים שכוחותינו הטובים האמיתיים, הם בסך הכול מעטים וחלשים ואינם משמעותיים כדי ליצור איתם תהליך מנצח מול כוחותינו, והם לא יעמדו בפני "הרעים והגיבורים" שבנטיותינו השליליות.
כל אחד מאיתנו, מכיר רגעים בהן שוקעת החמה ו"יורדת החשיכה" על חיינו, הכול קשה ואורו של יום חדש לא נראה באופק.
אל מול מצב זה מאירים נרות החנוכה, ומגלים לנו את כוחו של הניצוץ הקדוש החבוי בכל אחד מאיתנו, שיכול להתגבר על כוחות רבים ואדירים ממנו שנמצאים בתוך ליבו של אדם. פח השמן הטהור, והמיעוט הצודק של משפחת הכוהנים שנלחמו על אמונתם, מאירים לנו את כוחותינו החבויים בהיכל ליבנו, החתומים בחותם האמת. אם רק נשתדל לתת להם להאיר, הם יאירו לנו את כל מחשכי חיינו.
בימים אלו, יכולה אמונה קטנה וחבויה באלוקי ישראל, להפוך לאמונה גדולה ויוקדת. רצון קטן של התקרבות לה', יכול להפוך לתבערת לב פנימית, ורצון מועט של לימוד תורה יכול להפוך ללימוד מוצלח ומאיר פנים. אלו ימים שמסוגלים לנס גדול שיתרחש בליבנו, שבו ינצח הטוב המועט שבתוכנו ויכבוש את כל כולנו.
אל מול תפיסות השוק
צורת ה'פרסומי ניסא' שאנו מצווים לפרסם לעצמנו היא דווקא על פתחי הבתים בשעה שיורדת החשיכה, שהרי בתוך הבתים דולק אור והחושך אינו מורגש, ואם שם נדליק את החנוכיה, לא יורגש האור המיוחד של המצווה. אך בפתח הבית מבחוץ, בו שוקעת החמה והחושך יורד, שם דווקא באה לידי ביטוי בשורתה של החנוכיה המאירה.
רשות הרבים ושקיעת החמה מבטאים את החומר והחושך החומרי, המאיים על עולמו המאיר של היהודי. כשאנו מדליקים ומאירים את אותם כוחות טובים שיש בנו, אנו מאירים את החושך של העולם והכוחות השליליים הפועלים בו.
בפתחו של הלילה אנו מאירים לנו את הדרך ולא נותנים לתפיסות ה"שוק" ולחשיכה להשתלט עלינו. אנו בעצם מדליקים לנו את החשיכה עד שתכלה הרגל שלנו עצמנו מהתפיסות החיצוניות של רשות הרבים, תפיסות השוק. אנו מבטאים בהדלקה זו פרסום גדול, של כוחות גדולים, ומתפללים לה' שיעשה לנו ניסים גדולים.
זהו גם ענינו של נר חנוכה, המוסיף והולך, שבכל יום מימי החנוכה נדלק לו נר נוסף, המגלה עוד כוח טוב שחבוי בנו וראוי להדלקה, וכך מצטרפים להם הנרות בבחינת "מצווה גוררת מצווה", וכל יום מאיר אור נוסף למחרת שמצטרף לשמונה אורות על טבעיים ובלתי מנוצחים, שיאירו את דרכנו – דרך ה'.
רעיון ישן של האדמור מחבד
מבוסס על המאמר בגמרא עד שיכלו רגלא דתרמודאי אותיות מורד
מאמר מחכים ומאלף.
תודה רבה, כבוד הרב.
רותם