בשבוע שעבר, הגיעו אל העיר זפורוז'יה שבאוקראינה שני אורחים מכובדים – האחים לדיוב – הרב יאיר מהעיר סרסל שבצרפת, ואחיו הרב נחמיה מירושלים. האחים לדיוב, קיבלו על עצמם משימה נפלאה – זיכוי יהודי חבר-העמים במצות מזוזה. והרי כבר אמרו חז"ל "מצוה גוררת מצוה", ועל-כך נספר.
קרא עוד:
[postim]
האחים לדיוב הגיעו ובאמתחתם מאות מזוזות, שאותם קנו לאחר שעמלו בעצמם על גיוס הכספים. לאחר ביקור במוסדות חב"ד בעיר, בית-הספר "אור אבנר חב"ד ליובאוויטש" וגן הילדים בהם התקבלו ע"י השליח הראשי ורב העיר והמחוז, הרב נחום חיים הכהן ערנטרוי, יצאו האחים הרבנים לדיוב לבתי היהודים בעיר, יחד עם השלוחים ר' דוד אליאס, ר' מיכאל אוישי, וכן חבר הנהלת המוסדות הר' יעקב שלום הכהן ערנטרוי, לפי רשימות הקיימות בקהילה. בכל בית בו גרים יהודים, נתנו האחים מתנה מזוזה לכל חדר מחדרי הבית. בתוך כך, נכנסו בדברים עם מאות מיהודי העיר, ומופתים אמיתיים החלו מתגלגלים. נספר רק כמה מהם, מפאת קוצר היריעה.
בבית אחד מהיהודים, יהודי בגיל העמידה, נתקלו האחים לדיוב בחומה בצורה – מדובר ביהודי שהיה בעברו מנהל אחד מארגוני החסד הפועלים בעיר, ואין הוא מעוניין בחתיכת קלף כתובה כתב אשורי בלשון-הקודש בפתח ביתו. לאחר דין ודברים, חיוכים ואפילו ריקודים, נפל דבר – לא זו בלבד שהיהודי נאות שמזוזה כשרה למהדרין תפאר את דלתות ביתו, אלא שהוא שוכנע אף לבוא בבריתו של אברהם אבינו, ובשבוע הבא – תתקיים חופתו, שכן הוא ואשתו לא התחתנו מעולם כדת משה וישראל! בברית נקרא שמו בישראל זאב וואלף, על-שם סבו, הרב ר' וועלוול באגאק, רב עיר בליטא, שנרצח בשואה. לשאלה כיצד הצליחו האחים לשכנעו לעשות ברית, ענה היהודי בחיוך מאושר – "קסם! הם פשוט הפעילו עלי קסם!"
במסגרת סיורי האחים לדיוב הם גם ביקרו בפעילות מועדון הצעירים, על-כך מספר לנו רכז הפעילות לצעירים, השליח ר' מיכאל אוישי:
"באותו היום ערכנו בפינה בעיר פיקניק, בשרים על האש, וכו', מתוך מטרה להביא צעירים כאלה שעוד לא הגיעו לשיעורים ולפעילויות הרגילות של מועדון הצעירים. באותו יום הגיע צעיר יהודי חדש, שהגיע לקריאת חבריו. אולם ניכר היה, שכל הנושא 'היהודי' מרתיע אותו. מדובר בצעיר באמצע שנות העשרים לחייו, מתכנת מחשבים במקצועו שמרויח יפה, ולא נראה שחסר לו יותר מדי כעת תוכן לחיים. כל-אימת שניסיתי לפתח איתו שיחה, הוא התחמק. כאשר הגיע ר' יאיר – לא היה קץ לפליאתי, ועוד יותר – לפלאת חבריו – תוך חמש דקות בדיוק, הבחור הסכים לבוא בבריתו של אברהם אבינו, ואכן נקרא שמו בישראל תמיר אלחנן. אלחנן, הוא קרא לעצמו, על שם בנו המנוח של הרב יאיר לדיוב – הרב אלחנן מאיר ע"ה."
ואם השניים האלה עדיין לא נחשבים בעיניכם למופת, חכו שתקראו את הסיפור הבא: בין מקורבי הקהילה בעיר, ישנה אשה, ולה בן, שעשה זה לא מכבר בר מצוה, הלומד בבית הספר "אור אבנר" שבעיר. כבר שנתיים שמנסים לשכנע את הילד לעשות ברית – וכלום. על-אף שאמו תומכת, הילד לא הסכים.
בשבועות האחרונים, הגיעה האמא לרכוש מזוזה לביתה. אך דא עקא, נגמרו המזוזות, וחיכו למשלוח שיגיע מעיר אחרת. לאחר כמה ימים חזרה האשה לקנות מזוזה, אך עדיין לא הגיעו המזוזות. בין לבין הגיעו האחים לדיוב לעיר, ובאו לביתה לתת לה מזוזה במתנה. שם, בבית, דיברו האחים לדיוב עם בנה, שלא הסכים, כזכור, לבוא בבריתו של אברהם אבינו. הרב לדיוב חיבק אותו, רקד איתו, שר לו, ולבסוף – הסכים. ויקרא שמו בישראל דוד. אך זה לא סוף הסיפור – בימים שאחרי הברית חל שינוי אמיתי בבחור הצעיר. הוא החל להופיע בתפילות תמידין כסדרן. הולך בכיסוי ראש תמיד, ציציותיו מתבדרות, וכל הופעתו אומרת זרע קודש ברך ה'. מתנה לברית, הוא ביקש – מגבעת חב"דית, וכעת מדברים כבר לשלוח אותו למוסקבה, בירת רוסיה, לישיבת תומכי תמימים למקורבי שלוחי חב"ד!
אלה רק חלק מהסיפורים המרגשים שהתהלכו בעיר בשבוע בו ביקרו בו האחים הרבנים לדיוב. נציין רק, שנערכו בסך הכל שמונה בריתות. הצעיר ביותר מהנימולים היה בן 14, והמבוגר ביותר – בן שמונים שנה!
הבריתות נערכו כולם ע"י המוהל של אוקראינה – ר' יעקב גייסינסקי.
כל אחד מהנימולים קיבל מתנה מהאחים לדיוב מזוזות לבית, טלית-קטן, טלית-גדול, וזוג תפילין מהודרות.
ביקשנו לדבר קצת עם האחים הרבנים לדיוב, ללמוד מהם מתי קיבלו על עצמם את הפעולה הנהדרת הזו ובאילו נסיבות, ומה סודם? כיצד זה הם מצליחים לפעול גדולות ונצורות?
"גדלנו בבוכרה, תחת המשטר הקומוניסטי", מספרים האחים. "נאסר עלינו לשמור תורה ומצוות, ואולם אנו, דור שלישי לחסידי חב"ד בבוכרה, לא ויתרנו. למדנו תורה בהסתר, הנחנו תפילין בהצנע. כל זאת עד לשנת תשל"א, אז זכינו לצאת מעמק הבכא הסובייטי".
האחים למדו בישיבת תומכי תמימים ליובאוויטש בברינואה שבצרפת, אצל המשפיע האגדי, הגאון החסיד רבי ניסן נמנוב זצ"ל. לאחר-מכן זכו והגיעו לחצרו של הרבי מליובאוויטש. לפני 28 שנים, אמר הרבי שיחה בשפה הרוסית, בה אמר שצריכים לדאוג לתשמישי קדושה עבור יהודי רוסיה הנמצאים מעבר למסך הברזל. לאחר תשובה מהרבי, הבין ר' יאיר לדיוב שעבורו זה לא הזמן להתעסק עם זה, אלא לאחר זמן.
ובאמת, בשנת תש"ס, לקחו על עצמם האחים לדיוב את הפרויקט, ומאז הם אוספים כסף, ואחת בשנה נוסעים למקום אחד בחבר-העמים, שם הסיפורים שזה עתה קראתם – חוזרים על עצמם שוב ושוב. הם הספיקו להיות בבוכרה, אוזבסקיסטן, דגסטאן, קזחסטאן, גרוזיה, רוסיה, אוקראינה – ובכל מדינה, בכמה וכמה ערים ואף ישובים רחוקים ונידחים.
לשאלתנו כיצד הם פועלים כך על היהודים שהם פוגשים, הסבירו לנו – "ישנו ניגון חב"ד שמקורו ביהודי בוכרה, המתחיל במילים – 'שמעו בנים, ניני איתנים, כי נאמנים דרכי שלום'. צריכים להגיע לאותם יהודים בחיוך ומתוך הקרנת אהבה גדולה, להזכיר להם שהם ניני איתנים, בנים ונכדים לסבים וסבי-סבים גדולים וקדושים, שרק מחכים שצאצאיהם יחזרו לכור מחצבתם. כאשר משדרים כבוד ואהבה לזולת, אין לו ברירה אלא להיענות לבקשתך. וכי ניתן לסרב לרצונו של אדם האוהב אותך כל-כך?"
כך הסבירו לנו האחים לדיוב. ובצניעות האופיינית, ביקש ר' יאיר להזכיר לסיום, כי פעולותיו הם לעילוי-נשמת בנו חביבו, הרב התמים ר' אלחנן מאיר עליו השלום.
האחים לדיוב בפעילות באוקראינה
אשריכם ישראל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!