"לכן אמור לבני ישראל אני ה', והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי… ולקחתי… והבאתי… וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה" (שמות ו, ו-ט).
צריכים אנו להתבונן במטרה שלשמה נשלח משה רבינו לומר לבני ישראל בפירוט רב את חמשת לשונות הגאולה, והרי לימדונו חז"ל: "כשם שמצווה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצווה על האדם שלא לומר דבר שאינו נשמע" (יבמות סה).
וכיון שידוע היה מצבם של עם ישראל שהיו בקוצר רוח ובעבודה קשה, מה תועלת יש בלשונות מפורטות כל כך של הגאולה, שמתארות בפירוט את תהליך היציאה, הגאולה והכניסה לארץ ישראל, כשאין לבני ישראל 'אוזן לשמוע' כלל?
שאלתנו מקבלת משנה תוקף אל מול העובדה ששליחות זו של משה אל העם, נאמרת לו לאחר שטען משה אל ה' [בסוף פרשת שמות] "ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה והצל לא הצלת את עמך". דהיינו, ששעבוד העם החריף לאחר שהשמיע משה את בשורת הגאולה הראשונה, שעליה הגיב עם ישראל באמונה גדולה, "ויאמן העם וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את עונים ויקדו וישתחוו" (ד, לא).
אם כן, אנו מבקשים להבין, מהי המטרה לומר דברים אלו, בשעה שכל הסימנים מראים לכאורה שאין סיכוי שהעם יאמין שוב בגאולה שהתחיל משה לבשרה זה מכבר.
סימן זה מסור בידם
בפרשת שמות אנו מוצאים הבטחה מאת הקב"ה אל משה, שבני ישראל אכן יקבלו ממנו את בשורת הגאולה. וכך אמרה לנו התורה "ושמעו לקולך".
והסביר לנו רש"י פשרה של הבטחה זו, שאם יאמר להם משה רבינו בדיוק את מילות הקוד של הקב"ה "פקוד פקדתי אתכם", מיד ישמעו בקולו, "שכבר סימן זה מסור בידיהם מיעקב ומיוסף שבלשון הזה נגאלין, יעקב אמר להם, ואלוקים פקוד יפקוד אתכם, יוסף אמר להם פקוד יפקוד אלוקים אתכם", והוסיף הרמב"ן שמסורת גאולה היא בידם לכל גואל שיבוא ויאמר להם פקידה כפולה, שהוא גואל של אמת.
נראה, ונכסה, ונראה
הבה נבין את עומק הבשורה בקוד סודי זה של פקידה כפולה ("פקוד יפקוד"), שברגע ששמעו זאת מיד האמינו בגאולת משה.
לשם כך עלינו להתבונן בדברי המדרש המופלאים, המובאים ברמב"ן סוף פרשת שמות, על הפסוק בשיר השירים "דומה דודי לצבי או לעופר האילים", מה צבי זה נראה וחוזר ונראה, כך גואל הראשון נראה להם, וחוזר ונכסה מהן, וחזר ונראה להם. לאור דברי המדרש, מסביר שם הרמב"ן את טענת משה "מאז באתי לדבר אל פרעה", שמשה טען, למה הרעותה לעם למהר לשלוח אותי קודם שהגיע הקץ, כי לא היה ראוי לשלוח אותי עד שתרצה להצילם.
אכן טענה חזקה טוען משה, ועלינו למצוא את תשובת ה' לטיעון זה, באומרו שם "עתה תראה אשר אעשה לפרעה", ומיד אח"כ נשלח משה אל העם בלשונות הגאולה האמורות לעיל, שכאמור בנ"י לא שמעו אותן מקוצר רוח ועבודה קשה.
סוד "גאולת השלבים"
סוד נפלא בתהליכי הגאולה אנו למדים מגאולת מצרים, שממנה כידוע אנו לומדים את כל שורשי הגלויות והגאולות הכלליות והפרטיות הפוקדות את עם ישראל.
גאולת מצרים, מעבר לכך שהייתה גאולת הגוף מעבודת הפרך, הייתה גאולת הרוח, חירות עולם רוחנית. כדי להוציא את עם ישראל, שהיה שקוע לגמרי בכל טומאה אפשרית בארץ הטומאה הבלתי מוגבלת, אל הגאולה הקדושה והרוחנית קבלת התורה ומעלת ארץ ישראל, היו עם ישראל צריכים לעבור תהליך ארוך ועמוק של הזדככות ולימוד מחודש ויסודי של יסודות האמונה היהודית המסורה לנו מאבותינו הקדושים.
אמונות ודעות אלו, הערכים הקדושים והמידות הטובות של עם ישראל, נרמסו תחת רגלי המצרים שעשו מאמץ להשקיע את אמונת עם הקודש בטומאת מצרים, ולהשכיח מהם כל זיק רוחני קדוש.
כדי לגאול את עם ישראל ולהנחיל לו כמעט מחדש את כל היסודות שעליהם נשענת אמונתנו, אין אפשרות לעשות זאת בפתאומיות, בבת אחת. זהו תהליך ארוך ומחושב שתחילתו בבשורה כללית של גאולה, ולאחר מכן, עוד לימוד ועוד בשורה שתבנה אצל העם בצורה יסודית ובריאה את אמונתו החדשה והאיתנה.
פשרו של הקוד הסודי "פקוד יפקוד", הוא בכך שהוא מגלה את המסגרת הכללית של תהליך הגאולה כולו, שלא יכול להיות בבת אחת, אלא אך ורק בצורה זו של צבי, שנראה ונכסה, נראה ונכסה. הקב"ה מראה את הגואל בפעם הראשונה, ובכך מצית את התקווה ומראה את היעד והמטרה הנכספת.
תקווה זו עליה להשתרש חזק מאוד, ולאט לאט, בצורה יסודית ואמיתית, עד כדי כך שגם אם יתכסה הגואל ויהיה נדמה אולי שהגאולה מתרחקת ואין סיכוי לאמונה, על המאמין להתחזק באמונתו, בכל מחיר.
רק חיזוק זה באמונה, מעלה את המאמין לשלב הנוסף בגאולה ומכשיר אותו שוב להתגלות נוספת של הגואל, בדרך לגאולה השלימה. סוד זה מסר יעקב בחשאי לבניו, תתחזקו בני ותדעו שהגאולה מגיעה בצורה של הרבה פקידות, שיש להם מטרה אחת. לבנות את הגאולה הרוחנית בצורה יסודי ומובנית, שלב אחרי שלב, וכל שלב מביא את המאמין לשלב הבא עד לגאולה השלימה. "גאולת השלבים" הזו נותנת לנגאלים להרגיש ולשמוח בכל שלב ושלב מהגאולה השלמה הנכספת.
נבין מעתה את פשרה של תשובת ה' אל משה על טענת "מאז באתי אל פרעה", וגם את מטרת שליחותו הנוספת של משה לומר את לשונות הגאולה, כשבני ישראל לא מסוגלים לשמוע.
אכן, בני ישראל נמצאים בקוצר רוח, ועדיין אינם בדרגה לשמוע ולהפנים את תפקידם הגדול בהיסטוריה העולמית בקבלת התורה ובזכיית ארץ ישראל, אך כחלק מתהליך הגאולה עליהם לדעת שיש כאן תהליך של גאולה הבנוי משלבים, של קודם והוצאתי, אח"כ ולקחתי, ואח"כ והבאתי, שאלו תהליכים של פקידה כפולה, פקוד-יפקוד.
נכון, עם ישראל עדיין לא מסוגלים לשמוע ולהאמין בכל הלב בדרגות הגבוהות של הגאולה השלימה, אך הם מסוגלים לדעת, לאן עליהם לשאוף להאמין, ולהתקדם לקראת מדרגות אלו.
"ולא שמעו אל משה", אין הכוונה שלא שמעו בכלל את דבריו, אלא שלא שמעו, קיבלו והפנימו (כלשון התרגום "לא שמעו, לא קיבלו") שאכן הם-הם, עם של עבדים השקוע בתוך שערי הטומאה, מסוגל לקבל תורה, ולהגיע למעלת ארץ ישראל.
השלב הראשון בגאולה, זה לתת בשורה ואופק לבני ישראל שהם לא סתם עבדים חסרי תקווה, אלא הם "עם קרובו" של הקב"ה, וגם אם לא יקבלו ברגע זה את הבשורה, הם יפנימו אותה אט-אט.
שלב אחרי שלב
כשאנו יושבים בבית המדרש, ושומרים על המטרות והיעדים הגדולים שמתפקידנו להגיע אליהם, אל לנו להיבהל אם עדיין איננו אוחזים במדרגות אלו, אך אנו חייבים לדעת את היעדים ואת התפקידים ואת המטרות הגבוהות שאליהן אנו צריכים לשאוף ולהגיע בסוף התהליך. ידיעה זו מרוממת אותנו ומקרבת אותנו אל אותן מטרות נכספות.
אך עם זאת עלינו לדעת: אין גאולה הבאה בפתע פתאום, ללא הכנה ראויה, וללא שלבים בגאולה. לכל אחד מאיתנו יש שלבי גאולה שעליו לעבור בדרך לגאולתו הרוחנית השלימה, ועלינו להתקדם שלב אחרי שלב, ברציפות ובעקביות.
אל לנו להיבהל כשאנו קצרי רוח ועובדים בעבודה קשה ומתישת נפש. עלינו לדעת שאנו מסוגלים להתקדם שלב אחר שלב עד להיותנו בני תורה מושלמים.
"כך היא גאולתם של ישראל, קמעא-קמעא".
שבת שלום.
