או: מה סופו של התלמיד "שאינו יודע לשאול" • הרב ברוך צבי גרינבוים, ראש ישיבת דרך ה', על פרשת השבוע העוסקת ביציאת מצרים

בהגדה של פסח אנו מוצאים את הדברים הבאים: כנגד ארבעה בנים דיברה תורה, אחד חכם, אחד רשע, אחד תם ואחד שאינו יודע לשאול. חכם, מה הוא ‫אומר? "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציוה ה' אלוקינו אתכם"… רשע, מה הוא אומר? "מה העבודה הזאת לכם"… תם, מה הוא אומר? "מה זאת"… ושאינו יודע לשאול, את פתח לו שנאמר "והגדת לבנך".

‫כשאנו מעיינים בפסוקי התורה, אנו מוצאים דבר מעניין: כשהאב רוצה ‫לדעת איך עליו להתייחס אל בנו 'שאינו יודע לשאול', הוא מוצא ‫את תשובתו יחד עם התשובה לשאלת הבן הרשע, וכך אמרו לנו חז"ל: "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ‫ממצרים, כאן רמז תשובה לבן הרשע לומר, עשה ה' לי ולא לך, ‫שאילו היית שם לא היית כדאי ליגאל" (רש"י בשם המכילתא).

הרי לנו שאותו פסוק שמתייחס לבן שאינו יודע לשאול "והגדת לבנך", הוא זה שמבטא גם את היחס אל הבן הרשע.

‫וכאן הבן שואל, מדוע מגיע לו לבן שאינו יודע לשאול שאלות לשבת במחיצתו של הרשע בפסוקי התורה, וכי לא היה מתאים לייחד לו ‫מקום ויחס שונה, כמו לשאר הבנים? מה חטאו של מסכן קטן זה?

בלי שאלות אין תשובות

יסוד גדול למדנו ממנהגים רבים שאנו פוגשים אותם בליל הסדר, ‫שמטרתם העיקרית ועניינם הוא כדי שיראו התינוקות וישאלו: אכילת הכרפס לפני הסעודה וטיבולו במי מלח, וכן סילוקה של ‫קערת המצות לפני הסעודה, נעשים כדי שסוף סוף הבן ישאל מה ‫נשתנה הלילה הזה. ‫האב לא יתחיל את סיפור יציאת מצרים ואת אמירת ההגדה, לפני ‫שהוא ישמע שאלות מהבן שלו.

‫השומעים אתם ידידי? ללא שאלות, לא תיתכנה תשובות! ‫תורתנו הקדושה מחנכת אותנו לשים לב, לשאול שאלות ולהעמיק את שאלותינו בחיפוש אחר התשובות.

‫סדר ליל הפסח אינו יכול להתחיל לפני שכל הבנים השונים ‫והמשונים היושבים ליד שולחן הסדר ישאלו, מפני שהשאלה מראה שמשהו מטריד את השואל, שהוא שם לב ‫אל מה שקורה סביבו, והוא מחפש תשובה לשאלותיו.

אם לא ישאל ‫בעצמו את שאלותיו, בשפתו שלו וברמה שלו, לא נצליח להעביר לו אל תוך פנימיותו שום מסר. זה יעבור מעליו, ואליו לא יגע. השאלה גם מראה לנו שהשואל מאמין שישנן תשובות והוא מחפש אחריהן כדי להניח את נפשו.

'אומר' או 'שואל'?

נבין איפה את אומללותו של הבן "שאינו יודע לשאול". ‫טעות תהיה בידינו אם נצייר לנו את הבן הזה כילד קטן ותמים, כציורי ההגדות.

‫בן זה יכול להיות אדם בוגר ‫שקיבל את התורה והמצוות במסורת מבית אבא, וממשיך לקיים את הכול, אך בלי לחשוב על עומקה של היהדות ובלי להגיע אל האור ‫הגנוז בכל מצווה, תלמוד תורה ותפילה. הוא מקיים הכול כמצוות ‫אנשים מלומדה ואינו מתחבר לשום דבר. הוא "אינו יודע לשאול", ה' ירחם, הוא אינו שואל שאלות, וממילא אל התשובות האמיתיות ‫אף פעם לא יגיע.

‫ושימו לב: יכול גם להיות שבן אומלל זה התייאש כבר מלשאול ‫שאלות, מפני שבתוך תוכו הוא סבור שלא קיימות תשובות לשאלותיו, וגם ‫אם יש תשובות אין מי שיענה לו… ולכן הוא אינו שואל. במקרה הטוב הוא ימשיך לקיים את המצוות "ולשרוד" אותן באופן חיצוני ‫ומייגע, ובמקרה הרע הוא פשוט יאמר לנו דעות ומחשבות המנוגדות ‫לדעת התורה.

כאן הופך הוא ה"שאינו יודע לשאול", לבן הרשע ש'אומר' לנו – "והיה כי יאמרו אליכם בניכם" – אומר לנו ולא שואל ‫אותנו כדי לקבל מענה הגון, כי הוא לא מאמין שישנה תשובה.

‫אכן, יושבים להם שני בנים מסכנים אלו, אחד ליד השני, ותשובתם ‫כאמור תהיה אחת, "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים – לי ולא ‫לו, אילו היה שם לא היה נגאל". מפני שלאדם שאין שאלות, או שהוא אומר דעות בלי לרצות להבין, לא היה סיבה להיגאל ממצרים, כי היה להם טוב שם. הם לא היו רואים שום סיבה להיגאל, לקבל ‫תורה, ולהגיע לבסוף לארץ ישראל הקדושה.

‫לכן אבא יקר, אצל הבן "שאינו יודע לשאול", את פתח לו, ותלמד ‫אותו לשאול, על ידי שתזעזע אותו כשתראה לו מה סופו של בן שאינו ‫שואל אלא אומר "מה העבודה הזאת לכם". אולי כשיראה שאנו מקהים את שיני הבן הרשע יזדעזע וישים לב למה שקורה, וסוף סוף ישאל.

לשים לב, ולשאול

"ארבעת הבנים" הללו, הם גם ארבעה לימודים עבורנו. מפני שכל ‫אחד מאיתנו נמצא לפעמים בדרגתו של הבן החכם, ששואל "ויודע ‫להעמיק שאלתו" (רש"י), ולפעמים בדרגותיהם של שאר הבנים.

‫אסור לנו בשום אופן להיות בדרגתו של 'אינו יודע לשאול'.

‫דבר ראשון עלינו לשים לב למה שקורה סביבנו ולשאול שאלה תמה ‫אפילו דוגמת שאלת הבן התם "מה זאת?", ולאחר שנקבל תשובה ‫באופן כללי על שאלתנו הכללית, נמשיך להעמיק את יהדותנו ‫כשנשאל את שאלות הבן החכם, שרק הן מביאות אותנו אל היכולת האמיתית לקבל תשובות שיניחו את ליבנו ויאירו את דרכנו.

[המאמר מתפרסם בביטאון תלמידי הישיבה 'זו דרכנו']