כמדי ערב שבת, אנו מפרסמים את המאמר המאלף של הרב ברוך צבי גרינבוים, ראש ישיבת דרך ה' בירושלים • השבוע, המאמר עוסק בנושא פורים • כנסו

"כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר, הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם, ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל, ימי הפורים לא יבטלו שנאמר: וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (רמב"ם הלכות מגילה פ"ב הי"ח).

הבה נתבונן מהי הסיבה המיוחדת שזכו ימי הפורים ומגילת אסתר, למעמד חשוב כל כך ונצחי, שלעולם לא יתבטלו.

אשר החלו לעשות

הבה נעיין לרגע בפסוקי המגילה. לאחר שנעשה ליהודים נס פורים, אנו שמים לב לדבר מאוד מעניין ומפליא, וכך מספרת המגילה: "על כן היהודים הפרזים… עושים את יום ארבעה עשר לחודש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלוח מנות איש לרעהו, ויכתוב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים… לקיים עליהם להיות עושים את יום ארבעה עשר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה, כימים אשר נחו היהודים מאויביהם והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב, לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים, וקבל היהודים את אשר החלו לעשות, ואת אשר כתב מרדכי אליהם" (ט, יט-כג).

פשוטו של מקרא מוכיח לנו שיהודי אותה תקופה התחילו מעצמם לעשות בימי הפורים משתה שמחה יו"ט ומשלוח מנות, בעיירות הפרזות, ללא שהורו להם חכמי אותו הדור לנהוג כך. רק לאחר שהתחילו לעשות זאת, תיקן להם זאת מרדכי בתקנה – שבוודאי נתגלתה לו נבואה על כך – וכתב ושלח ספרים אל כל היהודים, לקיים לדורות את מה שהתחילו לעשות לבד, ועוד הוסיף להם את התקנה לקרוא מגילה בעיירות המוקפות חומה. ואכן, עם ישראל כאיש אחד קיבלו "את אשר החלו לעשות", דהיינו לבד מעצמם, והוסיפו לקיים את המצווה לדורות ככל "אשר כתב מרדכי אליהם".

השמחה המושלמת

אם נשים לב, ניווכח שמרדכי לא הסתפק רק בקביעת המנהג של היהודים לתקנה מחייבת לדורות, וכן את תקנת פורים בעיירות המוקפות חומה, אלא הוסיף והרחיב להם את החיוב של הפורים למצווה נוספת, היא מצוות מתנות לאביונים, מלבד המשתה והשמחה והמשלוח מנות שקיבלו על עצמם לבד. בכך לימד מרדכי את כלל ישראל, שאם ברצונם לשמוח בצורה מושלמת עליהם לשמח את העניים "שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים, שהמשמח לב האומללים האלו דומה לשכינה" (רמב"ם הלכות מגילה שם הי"ז).

כשיהודי שמח מאוד, פורצת מתוך שורש נשמתו הקדושה, תכונת החסד וההטבה שטבועה בו מאבינו אברהם – איש החסד, הוא חולק את שמחתו עם ידידיו ושולח להם מנות, וליבו הרחום עולה על גדותיו ומשפיע על כל עני ונזקק שבסביבתו.

קריאת המגילה – מהעם

כשאנו ממשיכים לעקוב אחרי פסוקי המגילה, אנו מוצאים דבר פלא נוסף.

רש"י מלמדנו שכתיבתו הראשונה של מרדכי, היתה כתיבת המגילה, "ויכתוב מרדכי, היא המגילה הזאת כמות שהיא", ולמרות שכתב להם מרדכי את המגילה, עדיין לא מצאנו בפסוקים הבאים שמרדכי תיקן להם לדורות גם לקרוא את המגילה.

קריאת המגילה נזכרת לראשונה בפסוקים הבאים: "קיימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם… ולא יעבור להיות עושים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה, והימים האלה נזכרים ]בקריאת מגילה, רש"י[ ונעשים ]משתה ושמחה ויו"ט לתת מתנות ומנות. רש"י[ בכל דור ודור… וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם ]קריאת המגילה. רש"י[ לא יסוף מזרעם, ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף לקיים את איגרת הפורים הזאת השנית" (ט, כז-כט).

גם כאן פשוטם של מקראות מלמדים אותנו, שעם ישראל התחיל לזכור לבד את ניסי הפורים תוך כדי קריאת המגילה שכתב להם מרדכי, ורק לאחר מכן, קיבל מנהג זה של קריאת המגילה תוקף של תקנת מרדכי ואסתר שתיקנו קריאה זו בנבואה לדורות.

זהו אולי גם פירושה של איגרת הפורים הזאת השנית, דהיינו שמלבד האיגרת הראשונה שבה תיקן מרדכי ליהודים את מנהגם הראשון לדורות, ואף הוסיף עליו כאמור לעיל, הוסיף עוד ושלח להם איגרת שנית שבה תיקן להם את מנהגם השני שנהגו בקריאת המגילה.

ניתן אולי לומר שלאחר שכתב מרדכי את המאורעות לזיכרון לדורות במגילת אסתר, ולאחר שקיבלו על עצמם היהודים מעצמם לקרוא מגילה זו, הוסיפה אסתר ובקשה מהחכמים לקדש את המגילה הזו לדורות, ולהכניסה אל תוך כתבי הקודש.

אישור לכך אנו מוצאים בפסוקים הבאים: "ושילח ספרים אל כל היהודים… דברי שלום ואמת, ומאמר אסתר קִיַם דברי הפורים האלה ונכתב בספר". ואמרו חז"ל, שאסתר בקשה מאת חכמי הדור לקובעה ולכתוב ספר זה עם שאר הכתובים, וזהו "ונכתב בספר" (רש"י).

כאן נקבעה מגילת אסתר, כמגילה קדושה מאוד, הדומה אפילו לכתיבת ספר תורה. [שצריכה שרטוט כאמיתה של תורה. מגילה ט"ז ע"ב] אין זו סתם מגילת זיכרון על ניסים שהיו, אלא היא מגילה נצחית שסודותיה אין סופיים, היא מגלה את ההסתר [מגילת-הסתר…] שבמסתרי הטבע ומגלה שמאחורי כל הנהגות העולם, נמצא א-ל מסתתר, המשגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים למען הצלתו של עם ישראל בניו חביביו.

מאיתנו לאלוקים

נחזור עתה אל השאלה שהצבנו בפתח דברינו, ונבין איפה את הסוד שבנצחיות המגילה ושאר מצוות הפורים. מפני שחביבות מאוד הנהגות הקודש שקיבלו עם ישראל על עצמם לבד, בלי נביא או חכם שהורה להם מה לעשות. קבלה כזו שבתחילה קיימו היהודים מעצמם, ורק לאחר מכן קיבלו אותה ב"הוראה מגבוה", לא תעבור מתוך היהודים. זכרה של המגילה, שמצאו בה עם ישראל לבד טעם וגילו את סוד קריאתה, מגילה זו לא תסוף מזרעם, ותהיה קיימת לנצח.

בימי הפורים השתתפו כל עם ישראל יחד עם חכמי הדור בקביעת תקנות הפורים לדורות. זהו שיתוף פעולה נצחי! כשיהודים מבקשים מעצמם להודות לה' וחכמי ישראל מראים להם את הדרך הנכונה לעשות זאת. זהו גילוי אהבה גדולה מאיתנו לאלוקים, אהבת ה' שאנחנו מוצאים בעצמנו, שבזכותה אנו "פתוחים" לקבל את הוראותיה הכלליות של התורה ושל חכמי ישראל. "הדר קיבלוה – את התורה – מאהבה, בימי אחשוורוש".

ימי הפורים הבעל"ט, ימים של שמחה אישית פורצת גבולות, שמחה שמתוכה אנו יכולים לקבל על עצמנו כדרכם של היהודים מייסדי תקנות הפורים, קבלות אישיות, פרטיות ו…עצמאיות!

קבלות טובות שהגענו אליהן לבד, קבלות שאותן נוכל לשלוח במשלוח מנות לה' הנקרא רעהו של היהודי ("ריעך ורע אביך אל תעזוב" – משלי כ"ז), משלוח מנות שיתקיים לנצח, משלוח מנות שבזכותו ישלח לנו רענו אבינו משלוח מנות חזרה וימלא משאלותינו לטובה מתוך שמחה אין קץ.