רבי שלמה הלוי אלקבץ זצ"ל, מגדולי חכמי צפת בדורם של מרן הבית יוסף והאר"י ז"ל הקדוש, מוכר בעיקר בגלל היותו מחבר הפיוט 'לכה דודי' המושר בקהילות ישראל בקבלת השבת.
לא רבים יודעים, כי בצעירותו, למד רבי שלמה תורה מתוך הדחק. כשבא בברית השידוכין, לא היה בידו אפילו פרוטות מעטות כדי לשלוח משלוח מנות מכובד לבית חמיו.
מה עשה? העלה על הכתב חידושי תורה על מגילת אסתר, ושלחם כמשלוח מנות. בשנים הבאות, העלה את הכתב על מזבח הדפוס בספר ששמו מנת הלוי.
הנה וורט אחד מעניין, מתוך הספר:
למה לא מוזכר במגילה שהיה במשתה אחשוורוש תזמורת או שירה. משתה אחשוורוש מתואר בפרוטרוט, על מה ישבו, מה היה על הארץ, באלו כלים שתו, רק לא הוזכרו כלי הנגינה והניגון. וכך למה?
עונה בעל מנת הלוי: הנגינה, מרגיעה את הקטנים ומרדימה אותם. הגדולים, הנגינה מעירה אותם ומפריעה לשנתם.
זאת, משום שנשמת האדם בטרם לידתו, הייתה ברקיע השמים, שם משוררים המלאכים ומשבחים את בורא העולם. הילד הקט, בשמעו קול שירה, מרגיש בנוח, מרגיש בבית, במקום הטבעי, על כן הוא נרגע ונרדם. האדם הבוגר, שהרחיק מימי היות נשמתו בגן עדן, מרגיש הפרעה בשומעו את השירה.
אחשוורוש, בעשותו משתאות ארוכות, חשש שמא אם יתרגלו לקולות השירה, יזכרו בשירת המלאכים, ונשמתם תשתוקק לקדושה העליונה, ועל ידי כך תרחק מזימתו להרחיקם מחוקי התורה.
על כן מנע עצמו מלשורר ולזמר במשתאותיו.