העיתונאי בנימין רבינוביץ יצא לשוחח עם אורי לופוליאנסקי - מייסד 'יד שרה', על מורו ורבו הגאון הצדיק הרב חיים פנחס שיינברג זצוק"ל • לופוליאנסקי: "רבינו זצוק"ל ציווה עליי להקדיש יותר שעות למלאכת החסד ואמר לי 'הביטול תורה שלך עליי'

כתלמיד קרוב של הגאון הגדול רבי חיים פנחס שיינברג זצ"ל, מה חשת ברגע הראשון כאשר קיבלת את הבשורה על הסתלקותו לגנזי מרומים?

באשכבתיה דרבי, כאשר מבעד למסך הדמעות הבטתי בגופו הטהור והמזוכך של מורי ורבי זצוק"ל, לא יכולתי לחוש אלא יתמות. יתמות כפשוטה, יתמות אמיתית הממחישה את פירוש ה"ילקוט שמעוני" לקינת אלישע "אבי אבי רכב ישראל ופרשיו". אבי אבי – אבי ואמי, רכב ישראל – זה רבו שלימדו חכמה.

קרוב לארבעים שנה זכיתי להסתופף בצילו של מורי ורבי זצוק"ל, ואי אפשר עדיין להעריך את האבל הכבד. במקום שמצאתי את גדלותו העצומה, שם מצאתי את ענוותנותו. ענוותנות שזיכתה אותי להתקרב, להתחמם כנגד אורו. וכעת, איך אפשר לכתוב "זצוק"ל" ליד שמו של רבינו הגדול? איך אפשר לדבר על ראש הישיבה במונחים של עבר? רק לפני כחודש, הטריח ראש הישיבה את עצמו לשמחני בהשתתפותו בשמחת נישואי בני. כמו תמיד, הוא הופיע עם הפנים הקורנות והחיוך הנצחי. מעולם לא היינו רק "תלמידים" של ראש הישיבה זצ"ל, כולנו היינו בנים. בנים לאבא טוב כל כך.

מה היה הדבר המרכזי שספגת בעת שלמדת בישיבת "תורה אור"?

ערך אחד ויחיד ספגו באי ישיבת "תורה אור", אחד ואין בלתו, תורה! אין שום דבר אחר בעל ערך, אין כלום. רק התורה הזאת. מידי בוקר, ישב ראש הישיבה ולמד בפתח בית המדרש. המאחרים, זכו למבט בוחן המלווה בהצצה בשעון. "נזיפה" שכזו, לא איפשרה לאף אחד לאחר.

כאשר נולדה ביתי, הגעתי לכולל באיחור של חצי שעה. ראש הישיבה השתתף בפה מלא בשמחה, ובירך בטוב ליבו השופע. "אבל", חייך ראש הישיבה זצ"ל והביט בשעון, "לשמחה כזו,יש צורך בהוספת זכויות וע"כ צריך היית להגיע חצי שעה לפני הסדר". רק הוא, סמל ההתמדה, יכול לדרוש כך מתלמידיו. ומי יכול לשכוח את המעשה שלרבנו אשר כ"כ כיבד את רעייתו, כאשר נולדה ביתו בשטו"מ, והוא קיבל את הבשורה תוך כדי התמדתו בלימוד, ביקש ממאן דהוא לשלוח פרחים לרעייתו. "צריך לשלוח פרחים לאישה", הסביר, "אבל אי אפשר להפסיק ללמוד!".

 כיצד התייחס לפעילותך העניפה במעשי החסד ובהקמת "יד שרה"?

דווקא רבינו זצוק"ל, מי שעמל כל העת להשריש בנו כי אין ערך בעולם חוץ מלימוד התורה, הורה לי אחרת. כאשר לאחר והתחלתי לפעול למען החולים והקשישים ולדאוג להשיג עבורם ציוד רפואי נצרך – זאת בשעות הלילה או "בין הסדרים", ציוה עלי מורי ורבי להקדיש יותר שעות ולאחר מכן את יומי למלאכת החסד, והתבטא כי "אין מי שעושה בעניין זה – והביטול תורה שלך עליי".

כיצד מתיישבת הסתירה, לכאורה, בין מה שספגת בישיבה שהעיקר הוא לימוד התורה, והנה הוא דווקא מצווה עליך לעזוב את דף הגמרא ולהתמסר לפעילות החסד?

לימים, בקשר לנושא אחר, סיפק לי ראש הישיבה זצ"ל הסבר. חילול ה' חמור יותר מג' החמורות, שכן כמובא בפרק "חלק", דוד המלך חשב לעבוד עבודה זרה, כדי למנוע חילול ה'. מכאן, שקידוש ה' עולה על הכל. קידוש ה', זו מהותה של "יד שרה". ואכן, רבינו זצ"ל לא ראה את תפקידו – כ"נשיא יד שרה" – כאות כבוד, אלא כשליחות. בגאונותו האדירה, ניווט רבינו זצ"ל במשך שנים ארוכות את כל פעולותיה של "יד שרה". בכל פרשת דרכים, בכל הכרעה קטנה כגדולה, זכינו לידו המכוונת.

האם הוא היה גם מעורב בפעילותך הציבורית?

עם הקמתה של תנועת "דגל התורה", נקראתי על ידי מרן הגרא"מ שך זצוק"ל ויבלחטו"א מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א. קיבלתי רשות להימלך במורי ורבי זצוק"ל, במחשבה כי פעילות פוליטית תזיק לפעילותה הסדירה של "יד שרה". במקום תשובה, קיבלתי שיעור בסוגית "מצוה לשמוע דברי חכמים". ראש הישיבה זצוק"ל לא הסתיר את דעתו, השונה מדעתם של מרנן גדולי הדור. אבל "מרן הגרי"ש אלישיב אומר אחרת, וכך צריך לעשות".

לאחר זמן מה, כאשר נכנסתי כהרגלי להיוועץ בראש הישיבה זצ"ל, השיב לי: "היום אתה נמצא אצל מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, ובשאלות הקשורות לציבור תשאל רק אותו". אין זו דוגמא יחידה, עשרות ומאות פעמים ראיתי את התבטלותו הנדירה כלפי גדולי הדור. הערצה הדדית שררה תמיד בינו לבין יבלחטו"א מרן רבינו הגדול שליט"א, וכעומד בתווך זכיתי להיחשף לאותם מחזות מדהימים.

לפני כחודש, כאשר ליוויתי את מורי ורבי זצוק"ל משמחת ה"שבע ברכות" לבני, ביקש לעלות ולבקר את מרן רבינו הגדול שליט"א בבית החולים שערי צדק. נכנס לחדר ה"טיפול נמרץ" בו שוכב מרן שליט"א, שם נגלה לעינינו מחזה נורא. ראש הישיבה זצ"ל התרומם מכיסאו, וכאשר הביט ברבן של ישראל שליט"א פרץ בבכי איום. בבכיות נוראיות, וקרא תהלים לרפואתו השלמה בקרוב.