רב במלחמה יעזוב או ישאר? • האם מותר להעביר את הטלפון של הרב כשאינו רוצה? • האם רב יכול להסתלק מנושא הכשרות? • המותר לסלק רב ולמנות מוצלח יותר וגם על רב הנשאר סגן לאורך שנים ורב המפנה שאלותיו לאחרים.
מי שזכה לגור בשכונת 'רמת אלחנן' בבני ברק או להתארח בה בוודאי מכיר את הקהילה החשובה עם הנהגת הרבנות המיוחדת ומעמדו של 'הרב מרא דאתרא' בשכונה • לקראת הגיליון המיוחד בנושאי הרבנים לדורותיהם, פנינו לרבה של רמת אלחנן הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א ובקשנו לקבל שאלות שעלו על שולחנו בנושאי רב ורבנות. 'הרב' שליט"א ש"מוסף שבת קדש" חביב עליו מאד – נעתר ברצון. הפסד זמנו של 'הרב', הוא שכרכם, הקוראים.
נכנסתי פעם לחדרו של רופא מפורסם וראיתי שעל הקיר תלויות תעודות רבות המאשרות את הדיפלומה שלו ואת ההתמחויות המקצועיות שעשה במוסדות רפואה יוקרתיים. הרופא ראה שאני מביט בתעודות הכבוד האלה ושאל אותי כך: לעתים קרובות אני מזדמן לחדריהם של רבנים שכולם יודעים את גדלותם ואין מי שלא יודע כי הם הוסמכו על ידי גדולים. תמיד הציקה לי השאלה מדוע רבנים אלו לא תולים בכניסה לחדרם את תעודות ההסמכה שקבלו מגדולי הדור?
נדמה שכל בר בי רב שהתחנך בישיבות מגחך לשמע שאלה זו, ולו מצד העובדה שאנשי בית המדרש יודעים שאף אחד לא יפקוד את חדרו של רב כזה שיתלה תעודות בחדרו… אבל כשרופא מציג שאלה כזו, צריך להשיב לו, במיוחד כשלא היתה לו מטרה לקנטר, אלא לדעת את האמת.
השבתי לו עם מעשה בהגאון הגדול ר"ח קרייזוירטה זצ"ל שהסמיך להוראה תלמידים רבים, ופעם הגיעה אליו שמועה על תלמיד שהוסמך בישיבתו שירד מעט מהדרך ובשל כך אינו ראוי כבר להורות. הגר"ח הגיע לביתו וביקש שיתן לו את תעודת הסמיכה וקרעה לגזרים. התלמיד תבע את רבו לבית המשפט בשיקגו על שלקח ממנו את תעודת הסמיכה…
כשהתבקש הרב דאנטוורפן זצ"ל להסביר את מעשהו על ידי השופט, אמר כך: כבוד השופט חושב שתעודת סמיכה של רב בישראל היא 'דיפלומה' כמו שאר תעודות הכבוד המקובלות. צריך אתה לדעת שאין זה כך. תעודת הוראה של רב היא 'רישיון' לעסוק בהוראה ולהורות את רצון הבורא לכלל העם. ברגע שמקבל הרישיון מוכיח שאינו ראוי לרישיון זה, לוקחים ממנו מיד את תעודת הרישיון, כך גם קורה ברישיונות אחרים הניתנים לאדם כמו רישיון נהיגה וכדומה. השופט התפעל מאד מהתשובה וזיכה את הרב במשפט.
זו התשובה שהשבתי לרופא מדוע הרבנים לא תולים בחדרם את תעודות הסמיכה שלהם. האם ראית פעם אדם שיתלה את רישיונו בכניסה לחדר עבודתו?! הלא הכל ילעגו לו…
כשהפתחי תשובה הגיע בחלום
גיסי הגאון הגדול ר"ח קניבסקי שליט"א מספר, שדודו מרן הגאון רבי מאיר קרליץ זצ"ל סיפר לו מעשה המקובל במשפחתם שהיה עם הגאון בדורו ה"פתחי תשובה" ובנו.
ה'פתחי תשובה' כיהן כרב באוטיאן, וכשנפטר ביקש שבנו ישב על כסאו. בני העיר לא הסכימו לכך בסברם שהבן אינו גדול בתורה כאביו ואינו ראוי לרשת את כסאו. אחרי דין ודברים הסכימו שהוא יבחן אצל גאון הדור רבי יצחק אלחנן ספקטור, ומה שיקבע גאון הדור כך יהיה. בנו של ה'פתחי תשובה' עבר דרך ארוכה אך מבחנו לא עלה יפה. בלילה, התגלה ה'פתחי תשובה' בחלומו לרבי יצחק אלחנן ואמר לו: דע לך, בני זה הוא גאון מופלג ומוכשר מאד לקבל את עטרת הרבנות שהיתה בידי, ומינויו לרב יהיה לטובת בני העיר, ולכן קרא לו שנית למבחן וכשדעתו תהיה מיושבת עליו הוא יצליח מאד. וכך הוה.
אכן רבי יצחק אלחנן הזמינו שוב למבחן, וכשנכנס לביתו קבלו במאור פנים ובחביבות מופלאה והוא התגלה כגאון אמיתי, ורבי יצחק אלחנן הסמיכו לרבנות.
להשיג את הטלפון של הרב כשאינו רוצה
ש': מה דינו של אדם שקיבל על עצמו את רב פלוני שעל פיו ישק כל דבר. לאותו רב יש טלפון נייד שאינו מוסר לכל אדם את מספרו והוא חסוי, האם מותר לתלמיד להשיג את הטלפון של הרב ב'תחבולות' כדי לשאלו שאלה נחוצה או שמא אסור לגלות את הסוד של הטלפון הנייד ללא הסכמת הרב?
ת': נאמר ברמ"א חו"מ כ"ה א' לענין הוראת איסור והיתר, אם הגיע להוראה אעפ"י שאינו סמוך, דינו כמומחה. כותב שם הסמ"ע בסק"ט, מומחה שהוא גמיר וסביר פטור מתשלומים אם טעה, כיון שהוא מחויב להורות מן התורה. הרי שהרב חייב מן התורה להורות.
בנזיר מט: מסופר, כי אחרי פטירתו של רבי מאיר, אמר ר' יהודה לתלמידיו, אל יכנסו תלמידי ר' מאיר לכאן מפני שהן קנתרים ולא ללמוד תורה הם באים אלא לקנתר בהלכות הם באים. נדחק סומכוס ונכנס… כעס ר' יהודה ואמר להם, לא כך אמרתי אל יכנסו. וצריך להבין, איך נכנס סומכוס וציער את ר' יהודה? אלא תורה היא וללמוד היה צריך, ומסתמא לבסוף שמח ר' יהודה כי נתרבתה תורה על ידי כך.
אולי גם בעניננו, למרות שמצער את רבו בזה שמתקשר לפלאפון הפרטי שלו, בכל זאת "תורה היא וללמוד אני צריך" ומסתמא יסלח לו על כך.
הצענו את הדבר לאחד מגדולי הדור, ופקפק בהם ולא הסכים לדברינו. אותו גאון טען כי מכשיר הטלפון הנייד שייך לרב והוא רכושו הפרטי והוא מתנגד לשוחח בו, לכן השימוש בטלפון הוא גזל ואין רשות לגנוב גם על מנת ללמוד תורה.
אמנם מצינו במכילתא שמות, שרבי שמעון שאל את רבי ישמעאל על מה הוא נהרג, ואמר לו, מימיך בא אצלך אדם לדין או לשאלה ועכבתו עד שתהא שותה כוסך ונועל סנדלך, ואמר לו ניחמתני רבי, הרי שאסור לרב להתעלם משאלות המופנות אליו, ואולי הדברים אמורים רק אם כבר באו לפניו, אבל לא כאשר טרם באו לפניו.
ואם הרב זקוק מטעמי בריאות לשעות מנוחה, והשיחה הזאת תפגע בבריאותו, בוודאי אסור (פרט לשאלות חמורות של פיקוח נפש), וכל דברינו אמורים רק באופן שאין חשש לבריאותו של הרב.
האם יש דין לגדל את הרב?
ש': נאמר ביומא יח. והכהן הגדול מאחיו שיהא גדול מאחיו בכח, בנוי, בחכמה ובעושר. אחרים אומרים מנין שאם אין לו, שאחיו הכהנים מגדלין אותו, ת"ל והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו. האם הנהגה זו של 'גדלהו משל אחיו' היא דין מיוחד בכהן גדול או ראוי לנהוג כך בימינו גם כן, כגון במרא דאתרא?
ת': נאמר בתענית כא. שמינו בני העיר את רבי יוחנן ראש ישיבה עליהן. כותב רש"י: מנהג הוא, מי שהוא ראש ישיבה היו מגדלין אותו משלהן ומעשירין אותו, כדאמרינן לגבי כהן גדול גדלהו משל אחיו. והנה ראש ישיבה שהיה נהוג בימים ההם, מלבד הרבצת התורה לתלמידים היה גם מנהיג של בני העיר, דוגמת המרא דאתרא הנהוג בימינו, ואם כן יש ענין של גדלהו לרב העיר.
האדמו"ר מגור זצ"ל במכתבו לראש ישיבת שפת אמת, הגרי"ח סנקביץ זצ"ל, סיים בפליאה: ומדוע אין נוהגין עתה מנהג של ראש ישיבה המוזכר ברש"י תענית דף כ"א. והשיבו הגרי"ח סנקביץ: "גודל התענוג שהיה לי ממכתב כ"ק האדמו"ר שליט"א במה שציין ענין של גדלהו וזה מחזק את תקוותי להיוושע בהרחבה, ואגב הנני להביע עוד בקשה כאשר ראיתי בשפת אמת גבי יהושע בן גמלא, לזאת ייטיב עמי כ"ק אדמו"ר להתפלל בעדי שאהיה ראוי להמשרה שיש לי…"
השפת אמת מביא את דברי הריטב"א שם, שיהושע בן גמלא, אחר שהתמנה לכהן גדול, הכשיר עצמו, ומוסיף כי גם זה נכלל בגדלהו משל אחיו "דכולם נתנו כוחם ותפילתם עליו והחזירוהו למוטב".
האם רב יכול להסתלק מנושא הכשרות?
ש': תלמיד חכם גדול שמשמש כרב בעיר גדולה יחד עם עוד רבנים. יש שם כמה עניני כשרות שנוטים להקל, ולפי דעתו אין מקום לקולא בזה, והיות שלא יוכל למנוע את שאר הרבנים מלהכריע להיתר, רוצה הרב להסתלק מלשבת ולהכריע בעניני כשרות כדי שלא ישא באחריות ההיתרים הניתנים על ידם ושלפי דעתו הם לא כדין. האם מותר לו?
ת': השאלה הובאה ב"עטרת שלמה" להגרש"ש קרליץ זצ"ל סימן פ"ט והוא משיב, כי ראשית יש לו חיוב בתור רב שהציבור מינהו עליו וברור שאחד התפקידים העיקריים של רב הוא הטיפול בענייני הכשרות, ואינו יכול לפרוק מעליו חלק מתפקידיו מאחר שהוא משועבד לכל הדברים שמוטלים על רב. ואם יתפטר, מעל בתפקיד שהוטל עליו.
ומה שיש טוענים שזה חילול ד' שרב זה אומר כך ורב זה אומר כך, הדבר הוא להיפך. שרב שאומר דעתו לאיסור במקום שיש מקילים, זהו קידוש ד'.
טעם נוסף יש בזה, במקום שהציבור יכול להיכשל באיסור יש חיוב להודיע ולמחות על כך. ולכן אין לרב להסתלק מעבודתו הקדושה, אלא אדרבה עליו לעמוד על המשמר ולמחות על כל דבר שאינו כשורה, כי אם הציבור ישמע שאחד הרבנים אינו מסכים להיתר, ימנעו הרבה מהחרדים לדבר ד' מלאכול ולהשתמש בדברים שנתפרסמו להיתר.
האם הרב יכול לפסוק מי יהיה החזן כשאחד קרובו?
ש': קהילה שצריכה חזן לכל ימות השנה, והקהילה היא עשירה מאד, והמשכורת גבוהה. והנה כמה חזנים הגישו את מועמדותם לחזנות ואחד מהם הוא קרובו של הרב. האם מותר לרב להחליט בנושא זה או שמא הוא נוגע בדבר ועלולים לחשוד בו שיש לו נגיעות?
ת': נאמר במכות כד. "מואס בבצע מעקשות כגון רבי ישמעאל בן אלישע, נוער כפיו מתמוך בשוחד כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי". ופרש"י גמרא זו על פי הגמרא בכתובות קה: כי מסופר על שני תנאים אלה שדבר קטן שהאריס הביא להם, וכבר חשדו עצמם בשוחד ואמרו: "תיפח נפשם של מקבלי שוחד, ומה אני שלא נטלתי ואם נטלתי שלי נטלתי כך, מקבלי שוחד על אחת כמה וכמה". ויש לשאול איך שני צדיקים וחסידים כאלו, קצת שוחד היטה את לבבם?
ופירש מרן החזון איש (אמונה וביטחון פ"ג ל) שאחז"ל הסתכל הקב"ה באורייתא וברא עלמא, וממילא כשברא הקב"ה את העולם, טבע כוח בבריאה שהשוחד יעוור את החכמים, ונוסף על כך ברא הקב"ה כוח טומאה בשוחד לטמטם הלב ולרדד את הבינה.
הוסיף מרן החזו"א, ששוחד אינו בכלל משפטים אלא בכלל חוקים, כי התורה לא אסרה לאדם להורות לעצמו, ואדם רואה טריפה לעצמו גם אם הוא עני וכל חייו תלויים בו, ומי שמהרהר אחריו הוא כמהרהר אחר רבו, וגם בדין לא פסלה התורה שוחד רק בזמן המשפט, אבל לא אסרה התורה אוהבו שאינו שושבינו והתורה האמינה לו שלא יטה את המשפט.
לפי זה כותב מרן החזו"א שחכם הדור לא נפסלה דעתו בבחירת רב בשביל נגיעה כיון שזה בכלל הוראה, וכל המהרהר אחריו ואומר שלרב זה יש נגיעות, הרי הוא בכלל מבזה תלמיד חכם כיון שלהלכה נפסק שאין בזה נגיעה.
הרב שביטל קריאת התורה
ש': בקהילה מפורסמת בניו יורק היו מדברים דיבורים רבים בשעת קריאת התורה והרב הוכיח את הציבור פעמים רבות וללא הועיל. באחת השבתות הוציאו ספר תורה והרב ראה שמדברים. בין גברא לגברא הלך ולקח את הספר תורה והחזירו לארון הקדש ופקד על הש"צ להתחיל תפילת מוסף… מאותה שבת והלאה לא נשמע כל דיבור בבית הכנסת. האם היה מותר לרב לעשות דבר כזה לבטל ציבור שלם מקריאת התורה?
ת': מצאנו במסכת ביצה שהקשה הר"ן, לרבא שסובר שעירוב תבשילין נתקן משום כבוד שבת מדוע נאכל עירובו או אבד, לא יבשל עליו בתחילה, והרי ישאר בלי כבוד ועונג שבת? והשיב על כך הר"ן כי מוטב שלא יתעדן שבת אחת ויתעדן שבתות הרבה, שאם אתה מתיר לו לבשל כשנאבד עירובו הוא יתרשל בו ולא ישמרנו… הרי שמותר לבטל פעם אחת מצות עונג שבת כדי שישמור שבתות הרבה לענגם.
כך גם בעניננו, מותר לבטל פעם אחת קריאת התורה כדי שישמרו על התורה פעמים רבות.
ויש לטעון, אולי בעירוב שונה כי שם תקנו חז"ל כך שאם נאבד העירוב אסור לבשל אבל עדין לא שמענו שגם לנו מותר לעשות כך.
ונראה שמותר ויפה עשה הרב מאחר והציבור כעת חוטא בזה שמדברים, והרב הציל אותם מחטא. וגם דומה קצת לשבירת הלוחות של משה רבנו שראה שישראל חטאו. ביטולה זהו קיומה של קריאת התורה וזה כבודה של התורה להחזירה לארון הקדש כדי להציל את הציבור מהזלזול בה. והכשרים ילכו לבית כנסת אחר לשמוע קריאת התורה. והנכון הוא שבשבת הבאה יורה הרב לקרוא גם את הקריאה הקודמת שביטלוה.
רב במלחמה יעזוב או ישאר?
ש': באחת הערים, רב העיר שהוא אהוב על כל התושבים, כשהגיעה עת המלחמה בקשו ממנו בני המשפחה שיעקור עמם לעיר אחרת שאין בה סכנת המלחמה. מצד שני, התושבים מתחננים אל רבם שלא ישאירם לבדם כי בזה שהוא נמצא הם נרגעים מהפחד. מה דינו? האם צריך להישאר בעיר עם התושבים או לצאת מהעיר עם משפחתו?
ת': בספר הזיכרון למרן החת"ס בעת מלחמת נפוליון על פרשבורג כותב, שנחלקו בזה מנהיגי הקהילות, כי כשפראג היתה במצור רצה הגאון הנודע ביהודה לצאת, ולא הניחוהו מנהיגי העיר. אמנם כאשר מענץ היתה במצור שלחו את הרב, וכשפרנקפורט היתה במצור שלחו את הגאון ההפלאה, כי למה יהיה להם למשא כבד בעת צרתם.
מוסיף מרן החתם סופר שיש בזה סגולה, כי בטלטול מנהיגם ינוצח השונא, ברמז של "ויהי בנסוע הארון" שהמה התלמידי חכמים על ידי זה "קומה ד' ויפוצו אויביך וינוסו משנאיך מפניך".
נראה שבזמננו שעיקר סכנת המלחמה הוא הפחד ואין בה כל כך סכנה לגוף, אם הרב אינו מפחד להישאר והוא בוטח בד', ישלח את משפחתו לעיר אחרת כדי להיות עם בני משפחתם שם, והוא ישאר עם בני קהילתו להרגיע אותם, ובזה מצילם מעיקר הסכנה שהיא החרדה והפחד, ויתפלל עם התושבים שד' ברחמיו המרובים ישמרם ואת כל אחינו בית ישראל בכל מקום שהם.
לסלק רב ולמנות יותר מוצלח
ש': אדם עשיר בנה מכספו בית כנסת מפואר והחליטו למנות את בנו הת"ח לרב בית הכנסת. כעת נפטר האב והציבור רוצה למנות רב אחר, בגלל שהזדמן להם רב צעיר ונמרץ שיקרב בני נוער לתורה ולמצוות. האם יכולים המתפללים לסלק את הרב כדי למנות אחר תחתיו מוצלח יותר?
ת': תוס' ביומא יב: כותבים שכהן גדול מתמנה בפה ומסתלק בפה. ולכאורה גם בנו של כהן גדול משמש תחתיו, וכל שכן שהוא עצמו משמש כל ימיו כמפורש ברמב"ם, ואם כך אי אפשר לסלקו ומי יכול להפקיע את זכותו?
השיב האגרות משה (חו"מ ח"א מ"ה) כי יש לחלק בין מינוהו לצורך עצמם שאז הוא כהן גדול לעולם לבין אם מינוהו כדי לתת לו משרה שאז היתה דעתם לאותו זמן שרצו ואין לו חזקה שיהיה לעולם בשררה זו.
ויש לעיין מה הדין בעניננו, האם נחשב למינוי רק בגלל כבוד הנדיב או שנחשב כנעשה על פי הסנהדרין כיון שהבן היה ראוי לכך ולא נעשה המינוי בגלל בקשת הנדיב וצ"ע.
רב זמני
ש': קהילה שלא מצאו רב כרצונם ולכן העמידו באופן זמני ת"ח מבני הקהילה שישמש כרב זמני עד שימצאו רב קבוע. שואלים הם, האם מותר להם להוריד את הרב הזמני מכהונתו או שמעלין בקדש ואין מורידין?
ת': בחקרי לב (ח"ד יו"ד סי' צ"ט) דן בשאלה זו והביא את הגמרא ביומא שכהן שאירע בו פסול ומינו אחר תחתיו, ראשון חוזר לעבודתו שני אינו חוזר להיות כהן גדול משום איבה, אבל החקרי לב מחלק בין כהן שלא נפקעת קדושתו לבין שאר מינויים.
ויש להעיר שהרי קדושת תלמיד חכם עומדת לעולם כמו אצל כהן גדול, כמבואר בע"ז לה: "לריח שמניך טובים", תלמיד חכם דומה לצלוחית שנתבשמה מהשמן וגופו הופך להיות בושם, ואם כן אולי לא ניתן לסלקו, אבל מה שמורידים אותו מתפקידו, זו רק הורדה מהשררה שהיתה לו ולא מקדושת התלמיד חכם שבו, ואין זה דומה לקדושת כהן גדול שהשררה עצמה היא הקדושה.
הבן במקום אביו ברבנות
ש': כשנפטר רב עיר ויש לו בן גדול בתורה שראוי למלא מקומו, אלא שאין הבן ראוי למלא מקום אביו בניהול שאר צרכי העיר ולכן אין הקהל רוצים למנותו במקום אביו, האם אפשר לכפותם למנות את הבן מכוח ירושה, או שמא הם צודקים שהבן צריך גם להיות ראוי לנהל את שאר צרכי העיר?
ת': בדין אם יש ירושה ברבנות כבר האריכו הפוסקים דבריהם והדברים עתיקים, ואף לפוסקים שיש ירושה ברבנות נראה שבמקרה שלנו אין ירושה. מפורסם מעשה שהיה באחת מקהילות ליטא שהלך לעולמו המרא דאתרא שכיהן במקום שנים רבות והיה מקובל על הרבים כגדול בתורה וכפוסק, ביקשו פרנסי העיר למנות במקומו מורה הוראה מבין גדולי הדור בליטא, אולם בנו של הרב טען בתקיפות שיש למנותו תחת אביו מכוח הירושה, ופנו לרבן של ישראל בימים ההם מרן החפץ חיים שיורה להם פסק הלכה ברור בשאלה זו.
מרן החפץ חיים האזין לדברי הצדדים ולבסוף אמר: אמת הדבר שקיים דין של חזקה כמו שפוסק הרמב"ם בהלכות כלי המקדש, שמעמידין תחתיו בנו או הראוי ליורשו, אבל יש יוצא מן הכלל והוא כהן משוח מלחמה, עליו נאמר ביומא עב: שהמינוי לא עובר בירושה לבנים כמו אצל כהן גדול.
רב בקהילות ישראל בימינו הוא בבחינת "משוח מלחמה", שכן עליו להתייצב בשער בת רבים ולנהל מלחמה כבדה וממושכת על עניני היהדות אל מול אויבים גלויים ונסתרים. כיון שכך, אין דין הירושה תופס כאן וצודקים פרנסי הקהילה המבקשים למנות להם רב גדול בתורה ואמיץ לב במעשים, שינהל כראוי את ענייני הכלל והפרט בעירם בשנים הבאות.
בפני הגאון רבי יהושע מקוטנא התדיינו פעם היורשים של אדמו"ר ידוע בדבר כס האדמו"רות. אמר להם הגאון: כתוב בתורה "ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי אותכה שבעת ימים תמלא ידם". נשאלת השאלה, למה היה צריך לחנך גם את בניו, מספיק היה שיחנך את אהרן וממילא ירשו בניו אחריו ? ומכאן נראה שזה לבד לא מספיק, גם הבנים צריכים להתחנך שיהיו ראויים לאותה איצטלה.
רב בבית כנסת ללא מחיצה
ש': תלמיד חכם שהציעו לו להיות רב בבית כנסת שאין מחיצה בין עזרת נשים לעזרת גברים, האם מותר לו לקבל על עצמו את הרבנות שם?
ת': כתב מרן החזו"א באגרת, שמחיצה היא חיוב מעיקר הדין והסתכלות מעזרת ישראל לעזרת נשים היא איסור גמור, ואסור להתפלל בבית כנסת שפרוץ בין עזרת נשים לעזרת ישראל.
בשו"ת מחנה חיים (ח"ג סימן י) כותב, שההסתכלות בנשים בחצרות ד' היא עוון חמור אפילו יותר מאשר שאר מקומות, ולכן טוב יותר להתפלל ביחידות אפילו בימים הנוראים מאשר להתפלל בציבור בבית כנסת כזה.
ובענייננו, שהרב יוכל להשפיע עליהם לעשות מחיצה, אולי מותר. ושאלו שאלה זו את מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א ואמר שהגר"י הוטנר זצ"ל שאל שאלה זו את מרן החזו"א זצוק"ל והשיב, שאם הרב משער שתוך שנה יצליח להשפיע עליהם לעשות מחיצה כדת וכדין, יקבל את הרבנות, ואם לא – אל יקבל. ומו"ח מרן שליט"א הוסיף, שכדי שלא יהיה חילול ד' שת"ח מכהן במקום זה, על הרב להודיע ברבים, שבקרוב המצב ישתנה ולא ישאר כך.
ויתכן שיסוד הדבר שאם יצליח בתוך שנה להשפיע עליהם יכול להתפלל שם ולקבל את הרבנות הוא מה שמצינו בכמה מקומות בש"ס, שעד י"ב חודש נחשב לעראי.
רב שאסר את השוחט
ש': רב שנבחר לא בגלל גדלותו המיוחדת בתורה אלא בגלל שנתן מעות שיבחרו בו והחליט לאסור לאכול משחיטת שוחט מסוים, והציבור לא יודע אם הרב צודק או שמא בגלל סיבות אישיות פסל אותו, האם מותר לאכול משחיטת אותו שוחט?
ת': נאמר ביומא ט. "ושנות רשעים תקצרנה זה מקדש שני שכל אחד לא הוציא את שנתו", ובגמרא שם נאמר שהם נתנו ממון כדי שיבחרו לכהונה, ובתוס' ישנים נאמר, כי היו בעלי תורה חשובים למנות ומינו אחרים על ידי ממון כמו יהושע בן גמלא.
ברמב"ם (פ"ג מסנהדרין ה"ט) כותב, שכל דיין שנתן ממון כדי להתמנות – אסור לעמוד מפניו. וציוו חכמים לזלזל בו. ובתשב"ץ (ח"ג סימן ל"ז) כותב, שהיו הרבה כהנים גדולים בבית שני ששילמו כסף להתמנות וכשתסלק מהם הממון, צדיקים גמורים היו.
לגבי שאלתנו אם הרב ראוי לשמש כרב אלא החטא שלו נתינת הממון, ראוי לחשוש לדבריו ולציית להם, כמו שחכמי ישראל קיבלו את הכהנים ששלמו מעות עבור כהונתם הגדולה ולמדום תורה. מה שאין כן ברב שאינו ראוי למשרתו ורק בגלל הממון קבלוהו, יש לבזותו ולא לחוש לדבריו.
ונראה, שאפילו ברב שאינו ראוי, אם הציבור חושש שבצדק פסל את השוחט, יש לחוש לדברי הרב. כמבואר בשו"ת הריטב"א (סימן קכ"א) שכותב בתשובה: "הדבר הזה מסור לך ולקהל אם אתם רואים ומכירים במעשיו ובהתנהגותו…" ואם נראה שדברי הרב יש להם בסיס יש לשמוע לו ואסור לאכול מהשוחט.
רב המפנה שאלותיו לאחרים
ש': מעשה ברב ת"ח, הבקי בהלכות, שנתקבל בקהילה כדי שיורה להם הלכות בתור מורה הוראה. והנה התברר שהרב הוא מיראי הוראה וכל מה ששואלים אותו הוא מפנה לאחרים. בני הקהילה מסתפקים אולי לא מגיע לו שכר עבור זה. האם הם צודקים?
ת': שאלה כעין זו הגיעה להגרצ"פ פראנק זצ"ל והוא השיב שלמרות שאינו 'מורה הוראה' אלא מורה דרך, בכל זאת מגיע לו תשלום על שאינו מכשיל את הרבים בהוראות לא נכונות. נראה שכוונת דבריו, שהרב מלמדם בזה יראת שמים ובפרט שרב מקבל רק שכר בטלה ולא שכר על הוראותיו.
אבל נראה שאם הרב הגיע להוראה ואינו מורה, אינו עושה טוב, כמבואר בחז"ל על הפסוק: "ועצומים כל הרוגיה" זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה.
רב הנשאר סגן לאורך שנים
ש': ת"ח שהוא מופלג בתורה והוא מגדולי הדור, וכשהיה צעיר אנשי העיר קיבלו אותו לסגן הרב שבעיר, הרב של העיר נפטר ובאופן טבעי היו צריכים למנות את הסגן לרב, אך העסקנים התקיפים מינו רב אחר שהוא קטן בהרבה מאותו ת"ח מגדולי הדור. היראים שבעיר רואים את המשך כהונתו כסגן כבזיון התורה. האם ראוי שימשיך לעמוד על משמרתו למרות בזיון התורה?
ת': נאמר בע"ז ד. רבי חנינא סגן הכהנים אומר הוי מתפלל בשלומה של מלכות. שאל מרן הגאון רבי מאיר שפירא מלובלין זצוק"ל מדוע נקרא שמו בלשון רבים "סגן הכהנים", הלא כל סגן כשמת הכהן גדול או כשעבר מכהונתו, מיד מתמנה במקומו? ותירץ כי בעת ההיא התמנו כהנים גדולים בהתערבות הממשלה הרומית, ומשום שרבי חנינא לא היה נראה בעיניהם, לא הניחוהו אף פעם להיות כהן גדול ודאגו תמיד למנות כהן גדול המתאים לרוחם, ובגלל זה שימש רבי חנינא סגן להרבה כהנים גדולים, ולמרות שהיה שנוא המלכות ציוה להתפלל לשלומם כי אלמלא מוראה היה המצב גרוע שבעתיים.
אולי כמו שאצל רבי חנינא אין בזה בזיון התורה, כך גם כאן כולם יודעים שיד התקיפים באמצע. אך יתכן שיש לחלק משתי סיבות. א. במקרה של רבי חנינא העיכוב במינוי הוא מצד השלטונות ואדרבה יש כבוד שהוא שנאוי על הגויים, מה שאין כן כשהעיכוב הוא רק מצד תקיפי ישראל הרי יש כאן חילול ד'. ב. בימיהם הכהונה גדולה לא היתה שייכת בהכרח להכי צדיק, מה שאין כן בעניננו שהרב אמור להיות החכם הכי גדול אולי יש בזה ביזיון, וצ"ע.
רב על פי רוב הציבור
ש': קהילה היתה זקוקה לרב והיו כמה מועמדים, אלו בחרו בזה ואלו באחר. התאספו כל אנשי העיר ובחרו ברב, שלחו להודיע לו שהוא נבחר ושיבוא ויכתירוהו לראש עליהם וגם יקציבו לו שכר ודירה וכל הנדרש. וקבעו את זמן בואו לר"ח סיון. אנשי העיר עמדו להכתירו והתברר שהגיעו עוד תושבים לעיר ונתהפך הרוב, ולרב השני יש כעת רוב. האם בכל זאת מכתירים את הרב שבחרו בו ראשון או שמא ומאחר ובר"ח סיון אמור להתחיל בעבודת הקודש איך יקציבו שכר שיגבה על פי המיעוט מרוב תושבי העיר שלא בחרו בו?
ת': אולי יש לדמות זאת לפסחים צג. שם נאמר: גר שנתגייר בין שני פסחים וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייב לעשות פסח שני. המנחת חינוך במצוה ש"פ כותב שדוקא מיעוט עושים השני אבל רוב ומחצה אין עושים. א"כ, אם מיעוט נדחו ובין שני פסחים נתגיירו הרבה גרים או גדלו הרבה קטנים והם עתה רוב ציבור, לכאורה אין עושים השני, כיון דרוב אין עושים בשני. אך באמת דוחה המנ"ח שאם היה מיעוט בפסח ראשון ונדחו לפסח שני למרות שאחרי זה התרבו הרבה, עושים בפסח שני כיון שבפסח ראשון היו מיעוט.
ולפי זה נלך אחרי זמן הבחירות הראשון ולא אחרי הזמן השני של ההכתרה. ובפרט שביחס לתושבים החדשים יש סברא נוספת שבאו לגור על דעת תקנות והחלטות הקהילה. אך יש לדחות ראיה זו, כי בקרבן פסח יש גזירת הכתוב איש נדחה ולא ציבור ואין לדמות לשאר דיני התורה.
ולמעשה היה נראה לומר, שבהחלטת הרוב כבר נחשב שמינו את הרב, כי רבים לא צריכים קנין וכל דבריהם של רבים ככתובים וכמסורים דמו, כמבואר בתשובות הרא"ש (כלל ו' סימן י"ט). אבל נראה שרב צריך שיהא דעת הבריות נוחה הימנו, ואם כיום בעת המינוי בפועל לא יהא רצוי לרוב הציבור, לא יוכל לתפקד כרב ולהורות לרבים בדבר ד' זו הלכה.
ואם כבר יש רב בפועל בעיר, והגיע אחר כך רב יותר גדול, אי אפשר לסלק את הראשון. כמבואר ברמ"א (יו"ד רמ"ה סכ"ב) שלא נשמע מעולם שהסירו הרב והורידוהו מכסא רבנותו. אבל כל זמן שלא מינו אותו לרב, יתכן שצריך למנות את הרב המקובל על רוב הציבור, וכל זה לגבי קטנים שבגרו שאולי יכולים לשנות את הכרעת הרוב, אבל תושבים חדשים שבאו על דעת הסכמות הקהילה אולי אינם יכולים לערער על המינוי.
בשו"ת הרמ"א (סימן נ') מביא בשם המרדכי על רבים ששכרו מלמד ורצו לחזור בהם, שאינם יכולים לחזור אפילו קודם שהתחיל במלאכה, כי כל דבר שנעשה ברבים או על ידי ז' טובי העיר לא שייך בחזרה. ומבואר בתשובת הרמב"ן ובתשובת מהר"ם פדוואה שהרב הפוסק לעם דיני איסור והיתר יש לו דין מלמד.
רב המבזבז זמנו עבור התלמיד
ש': במסכת עירובין מסופר שרבי פרידא לימד בסבלנות לתלמיד קשה הבנה לא פחות מארבע מאות פעמים. כיצד בזבז את זמנו ובמקום להתמסר לעיונו בלימוד התמסר לאותו תלמיד?
ת': בעולם התורה אומרים שלכן למד רב פרידא ארבע מאות פעם עם תלמידו, כי חייב אדם להפריש מעשר מהזמן כשם שחייב להפריש מעשר מהממון, ובמעשר הזמן שלו לימד את התלמיד, וכך השיב האגרות משה (אהע"ז ח"ד סימן כ"ו).
ולפעמים יכול אדם לזכות במצות ללמד תורה בלי לבזבז זמן. מעשה היה בתלמיד חכם ומרביץ תורה ברבים תושב ארה"ב ששהה בירושלים ושכר מכונית הדורה שתשמש אותו בנסיעתו. יום אחד חלף ברכבו וראה שני נערים הממתינים לאוטובוס והזמינם להיכנס למכונית ורצה להביאם עד הבית… בדרך הדליק שיעור דף היומי שעסק באותו יום בסוגיא של "תקפו כהן" והנערים שלא למדו ולא שנו מעודם האזינו לדברי המגיד שיעור. ללא ספק יש כאן דוגמא של קיום מצות ושננתם בלי לבזבז זמן.
מי יקח את הרב?
ש': שני בעלי רכב מתווכחים, זה אומר שהרב הבטיח לו שיסע עמו מהסנדקאות הביתה, וזה אומר לי הרב הבטיח שאזכה להסיע אותו, והרב לא זוכר למי הבטיח. מה עושים?
ת': שאלה כעין זו ארעה אצל הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל כשהתכבד בסנדקאות ואחרי הברית התווכחו. הגאון אמר שיחליטו מהר כי אם לא הוא פונה לתחנת האוטובוס כמו שהגיע לברית באוטובוס. כעין זה קרה אצל מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א והוא סימן לאחד שיסיעו על סמך שהסיעו לפני עשרות שנים ואל ישנה אדם מאכסניה שלו.
וגיסי הגאון הגדול רבי חיים קניבסקי שליט"א אמר שיש לעשות "יחלוקו", זה יסיעו חצי דרך וזה יסיעו חצי דרך.
מתי על הרב להאריך בלשונו?
ש': מתי אסור לרב ללמד לתלמידו בלשון קצרה אלא חייב להאריך?
ת': נאמר בפסחים מב: דרשה רב מתנה בפפוניא… וכתב השפת אמת לכאורה קשה למאי הלכתא הביאה הגמרא הך עובדא? ונראה שבא ללמד שבפני עם הארץ צריך לפרש ולא לומר בלשון סתום שיכולין לטעות.
שמענו סיפור מבהיל שהתרחש בקהילה יהודית בארה"ב הממוקמת באזור מרוחק. ת"ח מארץ ישראל נקלע פעם לקהילה זו, ונתקל בדבר מוזר עד מאד. בעת שהותו בקהילה נערכה הלוויה של אחד היהודים. ברגע שהכניסו את המיטה לחצר בית הכנסת, הוציאו את כל ספרי התורה מארון הקדש וכל הקהל יצא לקראת המיטה בשירה וריקודים. ברוב תדהמתו הוא ניגש ושאל על המנהג המוזר, והשיבו לו שלפני שנים רבות הגיע לכאן ת"ח מירושלים וסיפר שמנהג ירושלים לערוך הקפות לנפטר, ומאז אנחנו מקיימים את המנהג הזה ועושים הקפות לנפטר, כמו בשמחת תורה.
הת"ח הירושלמי לא שת ליבו שהוא נואם בפני בורים ועמי ארצות המרוחקים מרחק רב מכל קהילה יהודית אחרת והיה עליו לדקדק בכל מילה שהוציא מפיו כדי שלא יפרשו את הדברים כפי שפירשו.
בגלל שאני יודע לדרוש יפה
ראיתי הנהגה של רב ת"ח גדול ששאב את הנהגתו מנבואת נחמיה, ואפרש את שיחתי: הרב ההוא הציג את מועמדותו כרב ואב"ד בעיר חשובה בארץ ישראל ומולו התחרה רב נוסף שלא היה כל כך גדול בתורה כמו הראשון. לבסוף נבחר הרב הראשון שאכן היה מתאים למשרה התורנית הזו.
הרב שלא נבחר, הרגיש את עצמו מושפל מאד מעצם העובדה שלא הצליח להיבחר וגם שהיתה לו תכונה שלא להעריך את עצמו. הרב הנבחר הבחין בכך ואמר לו: אם אתה חושב שבחרו בי בגלל שאני אדם גדול וראוי למשרה זו, הרי עיר זו אינה עיר של חכמים וסופרים, אלא מקום ישוב של בעלי בתים מהסוג הפשוט ביותר, ומה שבחרו בי זה אולי בגלל שאני יודע לדרוש יפה…
מאיפה המקור שלו לנהוג כך?
בפסוקים הראשונים של ספר נחמיה ישנו לימוד רב משמעות על ארץ ישראל. נחמיה מספר על ירושלים החרבה ועל שעריה שניתצו באש ועל המאמצים שנעשו לשכנע את דריוש להעניק את ההיתר המיוחל לבנות את ירושלים: "ואומר למלך מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבותי חרבה". מפרש רש"י: אשר העיר ירושלים שהיא בית קברות אבותי חרבה. אנחנו יודעים שירושלים נקראת עיר הקדש והמקדש ועוד שמות מיוחדים, מעולם לא שמענו כינוי על ירושלים עיר "קברות אבותי"?
יתכן לבאר כי כשבאים לבקש מהמלך רשות לבנות את ירושלים, אסור להגדיל את חשיבותה ולומר תן לנו לבנות את העיר שהיא משוש כל הארץ, כי אז המלך יחשוב פעמיים אם לאשר את הבקשה או לא. כשהמלך שומע שזו בסך הכל "עיר קברות אבותי" יש סיכויים גדולים יותר שיעתר לבקשה. וזה היה מקור הנהגתו של אותו רב תלמיד חכם.
