לכבוד חג הפסח ערך יתד נאמן מוסף מיוחד על עולם הרבנות. JDN מביא בפניכם חלק מאותם ראיונות כפי שהובאו בעיתון

רבני בתי חולים בארץ הקודש ברב שיח על משמרתם במשמרת הקודש • לא הצלחנו לגבש אותם לשלחן אחד. בגלל העבודה. הם תמיד במשמרת. משמרת הקודש. לכן החלטנו להרכיב את הפאזל לפי רכיביו: הרה"ג שמואל קפלן שליט"א מכהן למעלה משלושים שנה כרבו של המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה, לצד עיסוקו כרב שכונת בת גלים וקרית אליעזר נבחר כדי לייצג את הרבנות בבית חולים שאינו דתי.

הרה"ג משה חיים פלג שליט"א רב בית החולים שערי צדק בירושלים, מייצג התמודדות של רב בבית חולים דתי.

הרה"ג יוסף הופנר שליט"א רב בית הרפואה מעייני הישועה בב"ב, המייצג זוית מענינת של רב בבית חולים שנוסד מבראשיתו כדי להתנהל רק על פי ההלכה

המרכז הרפואי רמב"ם בחיפה – בית חולים שאינו דתי

באנו לפגישה עם אחד מותיקי רבני בתי החולים, רבי שמואל קפלן שליט"א, רב ביה"ח רמב"ם בחיפה, ותוך כדי הפגישה נתקלנו בעובדות מוחשות המעידות יותר מכל מהי עבודתו של רב במרכז רפואי.

עם הכנסנו לחדרו של הרב, ניגלה לעינינו מראה לא שיגרתי – אשה בוכיה מבקשת מהרב שיסייע לה להביאו לקבר ישראל… אנו מתקשים להבין את הדו שיח המתנהל בחדר ברגישות יתר, אבל הרב קפלן מרגיע כל העת באומרו – אל דאגה, הכל נקבר כדת וכדין בקבר ישראל, אין לך מה לדאוג.

אך האשה בשלה – אבל איך הוא יקום לתחיית המתים ויתהלך על משענתו ללא אצבעות?!

'אל דאגה' – מרגיע שוב הרב 'אני מבטיחך נאמנה, שהוא יקום בתחיית המתים שלם כביום הוולדו, ולא תהיה לו כל בעיה ללכת על אצבעותיו…'.

האשה נסמכת על דברי הרב ובוטחת בדבריו המחזקים, מברכת אותו לשלום, ונפנית לצאת את החדר.

זה הזמן בו הרשינו לעצמינו להבין במה מדובר, מי לא נקבר כראוי ומדוע…

'זה סיפור אחד מיני רבים הנקרה בעבודתנו תמידין כסדרם' – פותח בפנינו הרב קפלן – 'האשה באה לכאן בצוויו של בעלה, והם שניהם נסערים מאד לנוכח מה שאירע…'.

– בעלה עדיין חי?! – אנו שואלים. – בעלה מאושפז כאן במחלקה כירורגית ב'- הוא משיב – הוא סובל ממחלת סכרת קשה, ולאחרונה הוחלט על ידי הרופאים כי חייבים לכרות את רגליו, שהתגלה בהם נמק מסוכן, וכידוע כל איבר שיוצא מגוף האדם בניתוח, נקבר על ידינו כדת וכדין. אם המשפחה מבקשת זאת, היא קוברת בעצמה, ואם לאו אנו שולחים מידי כמה ימים את האיברים לחברה קדישא הקוברת זאת בכבוד הראוי במרוכז.

לבקשת אותה משפחה אכן הם ביקשו לקבור את הרגליים בקבר שנרכש עבור אותו חולה, אלא שעתה הם נזכרו שלפני כעשרה ימים הרופאים חשבו תחילה כי יהיה דיי לכרות את אצבעות אחת הרגליים ובכך להציל את הרגליים מכריתה, ואכן כרתו את האצבעות. אך כשראו שאין הטבה במצב, החליטו על כריתת כל הרגליים, ודאגנו שהם יגיעו למשפחה שתביאם לקבר ישראל. אלא שעתה משהם נזכרו שלפני עשרה ימים נחתכו האצבעות, הם באו בבקשה בהולה שאאתר להם את האצבעות, בכדי שיוכלו לקוברם יחד עם הרגליים. כמובן שמפאת הזמן הרב שעבר, וחוסר הבקשה מצד המשפחה באותו זמן, הביא אותי בבירור לכך שהאצבעות כבר נקברו לפני ימים אחדים בקבר ראוי עם איברים רבים אחרים, וכשסיפרתי זאת לבני הזוג, הם לא יודעים עצמם מרוב צער, והם כל העת מתהלכים בבכי וצער איך יוכל לקום לתחיית המתים וילך בלי אצבעות…

זה אחד התפקידים שיש לרב בבית חולים, שמלבד ההקפדה על הכשרות ועניני ההלכה בכל רשת המחלקות והחדרים, הוא נצרך לעודד ולהרגיע, לחזק ולמצוא מזור לבעייתם ומצוקתם של רבים, שאיש לא יוכל להרגיעם בלעדי הרב.

מהו באמת תפקידו של רב בית חולים? – פתחנו בשאלה האתגרית.

הרב קפלן: האמת היא שרב בית חולים כמוהו כרב עיר ממש. כפי הידוע לך רב עיר שולט על כל הקורה בעיר בכל הליכותיה, ועליו לפקח היטב על כל מערכות ההלכה בעיר, אלא שבעוד שלצערנו רוב הערים כיום תושביהם אינם מקפידים על ההלכה, וגם במקומות שקיימת אוכלוסיות חרדיות גדולות, הם נהנים מעצמאות הלכתית שמנהלת את כל חיי ההלכה בהתאם לרוחם. בבית החולים לעומת זאת, רוב הבאים בשעריו כן חפצים להתייחס להקפדות בהלכה, בעיקר המסורתיים שמאד חוששים לחייהם ולשם כך חפצים להתחזק בשמירת ההלכה, ואף החרדים הבאים בין שעריו, נזקקים הרבה לעזרת הרב, ולא יכולים להעזר באמצעות הרב שלהם.
כאן מגיע תפקידו של רב בית החולים, שהוא הסמכות ההלכתית הגבוהה בשטח בית החולים, וכל נושא הלכתי מגיע לשולחנו, והוא מנסה בדרכיו להשפיע ולבקש שהדברים יתממשו לפי אמות המידה ההלכתיות הנדרשות בכל תחום וענין.

אינני רוצה לדבר על מקומות אחרים, אבל ודאי שישנם רבנים בבתי חולים, שהם מעין תפאורה, והם לבדם עושים את כל הנדרש בתחום הכשרות וההלכה, שוה בנפשך – לו הרב צריך לברור מידי יום כ-900 ק"ג של אורז כפי הכמות שאנו משתמשים למשל בביה"ח מידי יום, כמה זמן הוא נדרש לכך, ואלו מטלות נוספות הוא יכול לעשות בו זמנית. לכן התפקיד העיקרי הוא לדאוג לתקנים ראויים שיהיו להשגחה ולכשרות מחד, ולבעיות ההלכה הסבוכות מאידך, כשהרב מפקח היטב על כל הנעשה בצורה אחראית וממושמעת.

מהם באמת הנושאים עמם מתמודד הרב במסגרת תפקידו, בדיקת אורז?!

הרב קפלן: נושא הכשרות הוא אחד מיני רבים, אבל רב נושא אחריות לתפקיד מרכזי ומשמעותי בכל התנהלות הבית, שהוא בית היוצר לאוכלוסיות שונות ומגוונות, רובם בעת מצוקה וצרה, והנושאים הינם רבים מאד.

לדוגמא ישנם כ-5000 עובדים פרסונליים בבית החולים, עבור חלק גדול מהם, הקשר היחיד שיש להם עם היהדות הוא באמצעות הרב שהם פוגשים בו תמידין כסדרם במסדרונות הבית הזה. לכל אחד מהם יש שמחה לעתים, או למצער הלויה או אזכרה, זה הזמן שבו הם נזכרים ברב ומצפים לעזרתו בנושא היהדות שמתחבר בזמנים שכאלו לנקודת הרגש הפנימית החבויה בכל יהודי.

מרבית העובדים הללו רואים בי את הקשר האישי היחיד שיש להם ליהדות, ובשל כך אני נקרא הרבה למלא את משבצת הרב באירועים שכאלו, זה דבר אחד שלוקח זמן ועבודה רבה.

מלבד זאת רב נצרך לשמור על כללי כשרות בסיסיים, אנחנו נהגנו בתחילת דרכינו באופן פרטני, בסימון כל הכלים של בשר וחלב, על כל הכלים רשמנו ברורות חלב או בשר, מלבד החור שישנם בכל הכלים החלביים, וזאת לצד ההקפדה על כללי הכשרות במטבח ובכל ההגשה, וברוך ד' יש לנו אנשים קבועים שעומדים על המשמר בהתאם להוראות היוצאות מלשכת הרב.

ראוי לציין, שבענין זה יש לנו שגרירים רבים בבית החולים, לפני זמן מה הוזעקתי דחופות לאחת המיטות במחלקה הפנימית, ואני רואה זקן שאינו מראה כל סממן דתי באופיו, המתריע קשות על כך שהתערבב לו הסכו"ם, והביאו לו סכו"ם חלבי לארוחה בשרית חמה. אחרי שטיפלתי בענין וסידרתי לבל ישנה מקרה שכזה בשנית, ניגשתי בשאלה רגישה לפניו – מה הביא אותך כ"כ לזעוק על החלפת הסכו"ם, האם אתה אכן מקפיד על כך כל ימיך?!

אני הופתעתי מתשובתו – 'הרב, דוקא בביתי אני לא מקפיד כלל על ענינים אלו, אבל כשבאתי לכאן עקב מחלה לא קלה, אני חושב לעצמי שלבטח אני נצרך לזכויות בכדי לצאת מכאן בריא כאחד האדם, ואם לא אעשה כן בהלכות אותם למדתי בימי חלדי, האיך אזכה לזכויות להתרפאות כראוי… זו הסיבה שכה נזעקתי לפשר הענין…'.

ואכן, חשוב לציין שהציבור הינו כלי חשוב בעבודת הרב בבית החולים, אם הציבור מתריע, והוא מעורר, וגם דואג לבל יהיו מכשולים בהלכה, הוא סולל דרך צלחה לעבודתו של הרב שגם כך הינה קשה מאד, שבכך יוכל לעבור זאת בבטחה בעזרת ד'.

האם זכור לכם מקרה מענין בו התקשיתם למלא את תפקידכם האחראי כרב ביה"ח?

הרב קפלן: ישנם מקרים קשים וכואבים המצריכים את הרב לעבוד שעות נוספות, ולא רק כרב, אלא אף כפסיכולוג או עובד סוציאלי. לא אחת חולה דתי אינו רוצה שיכרתו לו את הרגל הנצרך לחייו, והוא רוצה למות כך. מגיעים יועצים שונים לשכנעו ואינם מצליחים, במקרים רבים אני נקרא למיטתו, אני מדבר על ליבו, ופעמים רבות מצליח במקום שאחרים נכשלו לצערנו.

מקרה מענין, דוקא אני נזכר בתחילת הדרך בה החילותי לכהן כרב לפני כשלושים שנה. בכל שנה בעיוכ"פ נהגתי ללכת במחלקות השונות עם רופא מומחה, בכדי להורות לחולים מי נצרך ויכול לצום, ומי אינו יכול וחייב לאכול שיעורין או אכילה מלאה.

פעם קרא לי רופא בכיר לבא עמו בדחיפות למיטת אחד החולים, היה שם אדם משלנו בן 94 שהרופא הורה לו שלא יצום ביום כיפור, והוא אינו מסכים לכך והתווכח שאינו מוכן בשום אופן.

הרופא קרא לי והחילותי להסביר לו את ההלכה, והצורך לשמוע בדברי הרופאים והחכמים.

עד היום אני נרגש לקול זעקותיו של אותו זקן, הוא התחיל לצעוק עלי – אתה צוציק צעיר, וכי אתה תגיד לי מה לעשות?! אחרי שאני 80 שנה צם מידי שנה ביום כיפור, בתקופות קשות ואכזריות, במחנות השמדה ובגיטאות אכזריים, מעולם לא ויתרתי על צום ביום כיפור למרות שלא הייתי בקו הבריאות תמיד… ודוקא עתה בארץ הקודש לעת זקנותי אפסיק את מנהגי זה הנעשה בקביעות למעלה משמונים שנה?!

רעדתי כולי. אמרתי לרופא שאין מה לעשות עם טענות כאלו. הוא אף המשיך ואמר, שאבוא לבקרו לאחר הצום, ואראה שהוא צם כהלכה ולא הפסיד מכך דבר, וכך אכן היה למעשה.

זהו אחד המקרים שבהם לא יכולתי למלא את תפקידי כרב בבית החולים.

תוך כדי שיחתנו, נכנסים בני משפחה לחדרו של הרב, ובידם מגשית עם עוגות מיוחדות – 'הרב, זה עבור השמחה' – הם מפטירים.

בירור קצר מעלה, שלפני שעה קלה הרב הוזמן לחדר הניתוח, לערוך ברית לאחד התינוקות שנולדו בבית החולים לפני כמעט שנתיים ימים, ומאז לידתו הוא סבל מבעיות מולדות שונות, עבר ניתוחים רבים, ורק עתה החלים בצורה שניתן למולו. היום הוזמן הרב על ידי המשפחה להיות נוכח בחדר ניתוח, ולעשות לו את ברית המילה.

'מטבע הדברים' – אומר לנו הרב קפלן – 'לא ניתן לסמוך על הרופאים לבדם בקיום מצות ברית מילה, ראשית ישנם רבים שאינם יהודים על פי ההלכה, וישנם כאלו שאינם יהודים במוצהר, בדרך כלל משפחה לא מעונינת שברית מילתו של בנם ייעשה על ידי גוי ערל, ולכן אני נזעק במקרים שכאלו, אני מבצע את הברית, ומברך את הברכות בשליחותו של האב, והשמחה רבה היא.

עתה לאחר שהבן יצא מחדר התאוששות והחלים ברוך ד' מהברית מילה, הגיעו ההורים שאינם שומרי תו"מ, לכבד אותנו בדברי מאפה לשמחת אותה ברית מילה, זה עוד אחד מהתפקידים שהרב נושא בחובו במסגרת עבודתו'.

מה כוחו של רב להשפיע על הממסד הניהולי בבית חולים שאינו דתי?

הרב קפלן: אני אומר ברורות, שהכל ענין של ביקוש והיצע, אם הציבור ידרוש דברים הקשורים לשמירת הדת וההלכה, הוא יקבל זאת. כיום בתי חולים הינם תלויים בכספי החולים, מיטה שאינה מאויישת מהווה הפסד ניכר לבית החולים, והם רואים בחולים כלקוחות לכל דבר. כל האסטרטגיה בניהול המקום מתנהלת כך.

אתן דוגמא פשוטה, לפני 20 שנה התחלתי להכניס בבית החולים מנות גלאט מארגון 'המשביע' זה המצוי בטיסות אל-על. איך הכנסתי זאת, זה היה בתקופה שבה החלו הקהילות ברכסים ובסרט ויזניץ להגיע בהמוניהם ללידות בבית החולים. הם פנו אלי שאינם יכולים להמשיך בכך אם לא יוגש להם אוכל גלאט, אמרתי להם שיכתבו זאת במכתב רשמי להנהלה, וכך הם עשו.

התרעתי זאת בפני ההנהלה ואמרתי להם שאם חפצים הם שיבואו חרדים רבים מרכסים ומקהילת סרט ויזניץ לבית החולים, עליהם למלאת דרישה אלמנטרית זו ולספק להם אוכל גלאט מבחוץ. לא הייתי צריך לשכנע, ברגע אחד זה עבר את כל הליך האישורים, ומאותו יום החילותי להכניס לבית החולים עשרות מנות גלאט המגיעות מידי יום למחלקה זו, ומאז הפכתי להיות בעה"ב של הענין, ברצותי מרחיבים או מוסיפים.

כמובן שלאחר שמחלקה אחת זוכה לכך, זה ענין פשוט להגדיל ולהרחיב זאת למחלקות נוספות. ועובדי המטבח כבר יודעים להבדיל, ומיד כשהם רואים אנשים חרדים הם מציעים להם אוטומטית את המנות גלאט מארגון חיצוני שמגיע סגור בשני כיסויים שאף החימום במיקרוגל בית החולים לא יגרום לו לבעיה.

עד היום אני זוכר שפעם היתה ערביה שהתאשפזה, והיא נראתה כדתיה עם כיסוי ראש, ושמה היה דליה, משראו אותה מיד חשבו שהיא חרדית וסיפקו לה מנת גלאט.

מכח זאת ועוד מקרים רבים אני אכן אומר דבר ברור, והלואי ומכאן תצא קריאה לכל שומרי הדת הבאים בשערי בית החולים – הכל תלוי בידכם!! אם תחפצו בדבר מה תכתבו ותתלוננו, בסוף תקבלו זאת אם הם יחושו שזה אכן רצון מותנה שתלוי בבואכם לבית החולים. הכל תלוי בציבור כי הם עבורם מוגדרים כלקוחות, ושיתוף פעולה של הקהל עם הקשרים שטוויתי כל השנים עם מנהלי המשק והמחלקות יכולות להביא לתוצאה המיוחלת בכל תחום וענין בהלכה.

כיום אני יכול לומר בסיפוק, שנסיון רב השנים הוא שעומד לי לעזר, קיימת כיום מערכת יחסים מצוינת שנבנתה ע"פ שנים רבות, בעיקר עם דרג הביצוע בכל המחלקות, עם ההנהלה המעשית. עם המנהלים בשטח ידעתי הרבה הצלחות במילוי צרכי הדת בבית החולים.

איזה דבר מאפיין את תפקיד ה'רב' בשונה אולי מיתר תפקידי ניהול אחרים?

הרב קפלן: אתן לכם דוגמא שתמחיש תפקידו של רב. לדעתי, רב לא יכול לשמש כרב עיר או שכונה מבלי שמספר הטלפון האישי שלו מפורסם בקרב כל תושבי שכונתו או עירו שיוכלו להשיגו בנקל למילוי צרכיהם בנושאי דת.

אני נהגתי באופן דומה במסגרת תפקידי. הטלפון האישי שלי מפורסם בקול גדול בלוחות המודעות בכל מקום, במרכזיה לא ניתן להשיג טלפון אישי של רופא או איש אחזקה או אפילו אחות מסוימת במחלקה, אבל את הטלפון של הרב, כמדומני שזהו המספר היחיד שניתן לכל דורש במרכזיה, וזאת לבקשתי לתת לפונים את המס' האישי, וכך יוכלו תמיד לבקש כל הנקרה בדרכם במסגרת האישפוז או הביקור בבית החולים. מלבד זאת כל מי שפונה למרכזיה בבעיה הקשורה לנושאי הדת, הם מיד מקשרים אותו אלי ישירות, ואני מטפל בענין בצורה יסודית – זה א-ב של רב.

איזה שאלות מאפיינות דוקא את בית החולים בהתנגשות עם ההלכה?

הרב קפלן: זה בכל תחום וענין. כיום אין מחלקה בבית החולים שאין בה מערכת קריאת אחות שבתית, שבה יוכלו לקרא לאחות בלא לחלל שבת. ושוב זה הכל בעזרת הציבור שדורש זאת, כי אם אני בא בבקשה להנהלה, והיא מחשבת ישר את העלויות לכל המחלקות כפול כך וכך שנים, והם מורידים זאת מסדר היום, כשזה בא בדרישה ברורה של קהל הצרכנים של ביה"ח, היחס הוא שונה בתכלית.

ישנה מערכת שנכנסה לפעולה בשנים האחרונות, המדובר בחדרי השירותים, שרובם ללא חלון, ועם הכניסה אליהם מופעלת מערכת מיזוג אויר לנטרל ריח ולאוורר את המקום. דבר זה כרוך בחילול שבת ומקשה על שומרי המסורת שלא יכולים להשתמש בהם בשבתות ובחגים.

לאחר עבודה מאומצת הצלחנו להרכיב ב25 מחלקות שעון שבת לשירותים, שבה על פי שעון מוסדר מערכת חשמל מתפקדת אחרת בשבת, ולא גורמת לחילולה על ידי הנכנסים לשם בשבתות, התקלה עדיין נותרה בחגים כיון שהוא שעון שבועי, ואינו יכול לכוון אימתי הוא חג, ועל כך אנו עמלים בימים אלו להביא מערכת אוטומטית ל10 שנים קדימה בלוח העברי.

כמו כן התקנו שעון שבת שפותח את כל הדלתות החשמליות בשערי המחלקות והחדרים השונים קודם כניסת השבת ומותירם פתוחים עד לצאת השבת, חוץ ממחלקת ילודים שהיא סטרילית וצריכה להיות סגורה, בה העמדנו גוי של שבת שפותח את הדלתות לצורך.

כיום, לאחר עבודה מאומצת הרבה מחלקות ואף חדרי ניתוח נשלטים ע"י מחשב, שדרכו ניתן להדליק ולכוון את מערכת המיזוג אויר, וכיום בלחיצת כפתור מהמחשב האישי, אני יכול לכוון מראש את השעונים שם לבל ישתנו בשבת בהתאם לנסיבות המתרחשות.

כיום אני מכוון באמצעות המחשב האישי 4 מחלקות, שכל הדברים נקבעים מראש דרך המחשב, והמטרה היא בסופו של הליך להסדיר כך את כל שטח בית החולים.

לא אחת אני מתבקש על ידי המשפחה להיות נוכח ברגע קביעת המות, אני לבקשתם דואג שהדבר ייעשה על פי כללי ההלכה, בהתאם למה שהורונו גדולי ופוסקי ההלכה. כיום קביעת רגע מוות של המח, שבה חפצים לנתק החולה ממכשירים, זכות המשפחה לומר שלא ינתקו זאת, זה חוק חדש, ואני עומד על יישומו במקרה שהמשפחה מבקשת זאת. תמורתו הקלו מעט בחוק בעניני השתלת איברים, אני בעד לדחות ענין זה ככל הניתן, ובמקרים מעין אלו בדרך כלל לא מבקשים נוכחות של רב, ואם ביקשו ממני זאת, אני נפגש עם הרופאים ורואה את כל הפרמטרים אם מתאימים לנושא. רוב האנשים הינם רחוקים מחיי הדת ולא מבקשים דעת הרב בענין. הרב נצרך לא אחת לילך למחלקה לגמור ברית שהחלה בחדר ניתוח.

יש לנו רבנים מתנדבים כעשרה במספר, שתוקעים בכל המחלקות, הם קוראים מגילה, ואף ניתנים שיעורים בענינים שונים.

אני נוהג באופן אישי במסגרת מאורות הדף היומי לתת שיעור יומי בענין הדף היומי בחיפוש אחר הקשרים בנושאי רפואה, בשל כך אנו אוחזים רק במסכת ב"ק, ומשתתפים בו רופאים בכירים וסתם עמך, ותוכן השיעורים יוצא אף במשוב שבועי המחולק לכל דורש, אני תר אחר הקשרים מרתקים בנושאי רפואה, ויש לי קלסר מלא וגדוש בחומר מרתק ממסכת ברכות עד סוף ב"ק, וכן של שיעורי פרשת שבוע. בקמפוס ישנו גם ביכ"נ מפואר, בו מתקיימות תפילות בזמן בקביעות, והוא מהווה ביכ"נ פעיל ביותר.

האם רבני בתי החולים נועצים ומתאגדים יחד מפעם לפעם לדון בבעיות השעה וההלכה?

הרב קפלן: אנו הקמנו לפני שני עשורים את הארגון של 'ועד רבני בתי החולים', אני משמש כראש הועד, ובעבר היינו מתכנסים פעמיים בשנה, ודנים בשאלות המתעוררות להלכה, ובפתרונות השונים הניתנים לביצוע בכל מקום וצורה.

בתקופתו של שלמה בניזרי כשר הבריאות, אכן זכינו לתשומת לב ראויה מהמשרד ושיפרו רבים מהתנאים הנצרכים, כיום אנו מתקשים לבקש משהו מאנשי המשרד, שאין עיקרי הדת בראש מעייניהם. זאת למרות שהייתי לא אחת בוועדת מנכ"לים, ישבתי עם מנהלי בתי"ח, והעלינו בקשות הנצרכות לציבור הדתי והכללי.

הדרישה המיוחדת שבה מתקשים רוב רבני בתי חולים ליישום זו מערכת כח אדם – אצלי יש בי"ח גדול ויש לנו אחר מאבק ממושך מצבת כח אדם ראויה הכוללת משגיחים, ואף משגיח מיוחד לשבת שעושה את כל הנדרש בשבתות מבחינה דתית, במקומות רבים המשגיח בא בשבת ברגל ממרחק, ומבינים לבד איזו תפוקה יכולה לצאת מהשגחה שכזו, אצלנו הענין ממוסד, והמשגיח בשבתות הוא גם בעל קורא, חזן ומפעיל את השבת כולה, בעזרתם האדיבה של ארגון ימין סעד של ויזניץ, שמביא אוכל באמצע שבוע, ומפעל חסד המספק מאכלים לשבת. המשגיח נמצא כל השבת בשטח ביה"ח, ואחראי לכל עניני ההלכה כדת וכדין, כולל עריכת שולחנות שבת וכו'.

                         *                  *                     *

בסיומה של השיחה, אנו פוגשים באופן מוחשי בעוד פן שממלא הרב בבית החולים. לחדר נכנסת הגב' ח. גורביץ שאינה שומרת מצוות, אבל כהגדרתה – מכבדת ואוהדת את שומרי התורה וההלכה – היא מתהלכת בינות למחלקה ומעודדת את החולים, בעיקר נכי הצבא וחיילים פצועים המאושפזים בין כותלי בית החולים.

היא נכנסת לחדר עם בקשה מיוחדת, אחד החיילים שנפצע לפני זמן מה בפעילות עוינת, מבקש מאד מהרב שיעשה לו מי שבירך להחלמתו. עיון קל מגלה כי החייל אינו דתי כלל ועיקר, אך היא מספרת, שהדבר שהכי מרגיע אותו ומעודדו במצבו הקשה הוא ברכתו של הרב ועזרת היושב במרומים להחלמתו.

הרב מראה לנו עוד פן שבהחלט ממלא את סדר יומו העמוס בלאו הכי.

הוא מסיים בקריאה ברורה מעל גליון המוסף – אם חפצים אנו שמכתבה זו ייצא משהו חיובי וראוי, עלינו לדעת – מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך, אם חפצים תושבי הצפון, שבית החולים המרכזי באזורם יהיה תואם לעקרונות ההלכה כראוי, עליהם לכתוב זאת להנהלה, לבקש ולהראות שזו לא עוד בקשה זעירה, זהו חלק בלתי תלוי בכל התנהלות חייהם, כך נוכל להשיג דברים רבים שבלעדיהם יקשה עלינו להשיגם.

                         *                        *                        *

בית החולים שערי צדק – בית חולים דתי

את רבי משה חיים פלג שליט"א, אנו פוגשים בזמן שהוא עסוק במיוחד, אלו ימים בהם מאושפז במקום רבן של ישראל מרן הגרי"ש אלישיב שליט"א, וכל עיני ישראל נושאות תפילה להחלמתו המהירה בתוך שאר חולי ישראל.

הצלחנו לקבל הימנו מעט תשומת לב שישיב לשאלותינו אודות העיסוק ברבנות של בית חולים דתי, כדוגמת בית חולים שערי צדק בעיר ירושלים.

מה מאפיין את בית החולים שערי צדק בדוקא? שאלנו.

הרב פלג: המרכז הרפואי שערי צדק נוסד לפני 110 שנה כבית חולים דתי, שומר הלכה. ההתנהלות בה היא בהתאם. בשבת מורגשת אווירה אחרת מכל השבוע, וברוך ד' המבקרים בה חשים בבירור את האוירה הנעימה השורה בה בשבת, שזה מחייב אותנו להיערך לכך בכל הנדרש.

מה מאפיין את העובדים בו מבחינת היות ביה"ח דתי?

הרב פלג: אין תנאי להיות דתי בכדי לעבוד בבית החולים, אבל כל עובד שמתקבל לעבודה כאן, מוסבר לו שהוא בא למקום דתי, והוא מבין שהרב הוא הסמכות ההלכתית, וזה כמובן מחייב את העובדים כולם בזמן עבודתם.

כל העובדים עוברים יום אוריינטציה עם חלק ממנהלי מחלקות שזה כולל פגישה עם הרב, ואני בפגישה שכזו מסביר להם בצורה ראויה את כל המתחייב בהיותינו בית חולים דתי, וברוך ד' הדברים מתקבלים על אוזניים קשובות.

כמובן שהרב אינו יכול להיות נוכח 24 שעות בכל מקום בשטחו הגדול של בית החולים, אבל הוא זמין בטלפון 24 שעות ביממה למעט שבתות. בנוסף אלי ישנם משגיחים במטבח הפועלים גם בשבתות ובחגים, ובקפטריה. יש גבאים העובדים לתפעל את בית הכנסת ויש עוזרים המסייעים לי בפעולותיי השונות.

אילו שאלות הרב נתקל בהם במסגרת עבודתו זו?

הרב פלג: שאלות מגיעות מהמאושפזים ובני משפחותיהם, ולא אחת מהצוות ומהמבקרים.

יש שאלות קלות שמגיעות לפתחי, כמו באיזה יום יש לעשות פדיון הבן, ויש לעתים מזומנות שאלות קשות ומורכבות שהיו צריכים סנהדרין לפסוק אותן, כמו האם לבצע הנשמה מלאכותית לחולה סופני או לאו, אלו שאלות שבדרך כלל אני ניגש לפוסקי ההלכה שיורונו מהי ההלכה הנצרכת, ובמקום שידי משגת להכריע בהם אני נוהג כך בכל הנדרש להלכה.

הרבה פעמים יש שאלות שבני המשפחה פונים אלי או לרב שלהם. לפעמים המשפחה לא מודעים לעובדה שהרב צריך לשמוע את דעת הרופא.

לא פעם ולא פעמיים שואלים אותי לגבי צום, בדרך כלל ביום כפור, ואני תמיד שואל מהי דעת הרופא בכל מקרה ומקרה. לפעמים אומרים לי שאנו רוצים לדעת דעת תורה ולכן באנו לרב, ולא הלכנו לשאול ולהכריע לפי דעת הרופא. החולים לא תמיד מבינים שהרב זקוק לדעת הרופא ולאינפורמציה שלו בכדי לפסוק כראוי.

בעיה אחרת מתרחשת לא אחת, שלפעמים בן משפחה שואל את הרב שאלה, ואז הוא חוזר לרופא עם 'פסק'. כיון שבן המשפחה הוא אינו איש רפואה, ובדרך כלל במצב של לחץ ייתכן והוא אינו שואל את השאלה כמו שצריך עם כל הפרטים הידועים לצוות הרפואה.

לכן כשפונים אלי עם שאלה, אני תמיד אומר שאני לא יכול לתת תשובה עד שאני שומע את כל הפרטים מהרופא. מניסיון ברור לי שאני לא יכול לסמוך על השאלה כמו שהמלווה או בן המשפחה שאל זאת.

אני מקפיד לענות רק על שאלות הנוגעות לבית החולים שערי צדק, אם שואלים אותי שאלה מבית חולים אחר, אני תמיד עונה שעליהם לפנות לרב בית החולים כי הוא המרא דאתרא של בית החולים שברשותם.

אילו משימות מאפיינות את פעילות הרב בשיגרה?

הרב פלג: ביומיים שלפני יום הכיפורים אני מבקר בכל מחלקות בית החולים עם מנהל בית החולים, ועם לפחות רופא אחד בכל מחלקה, בכדי לדון עם החולה על הצום ביום כפור.

יש חולים שחייבים לאכול ביום כפור, והרבה פעמים אנו חייבים להסביר להם שאם הרופאים שמכירים אותם אוסרים עליהם לצום, עליהם לשמוע לדעת הרופאים כי זוהי ההלכה. יש חולים שצריכים לאכול ביום כפור 'פחות מכשיעור', ואז עלינו להסביר להם מה הפירוש 'פחות מכשיעור'.

חולה שאוכל בשערי צדק 'פחות מכשיעור', יקבל ארוחות מחולקות למנות קטנות עם דף הסבר מצורף כיצד עליו לנהוג. וכמובן יש מיעוט שמותר להם לצום כרגיל ביום הכיפורים.

בנוסף, בפסח מלבד הניקיון היסודי של הוצאת החמץ והעמדת שומרים בפתח בית החולים, לבל יכניסו חמץ, אנו דואגים לסדרים בכל המחלקות בכדי שכל חולה יוכל להשתתף בליל הסדר.

בפורים ישנה קריאת מגילה בכל מחלקה, ובראש השנה ישנם תקיעת שופר בכל מחלקה, כמובן בנוסף לתפילות הסדירות והתקיעות הנערכות בבית הכנסת עצמו.

יש מקרה מיוחד הזכור לכם בפעילותכם כרב בית החולים?

הרב פלג: פעם פנו אלי מעיתון חילוני בעיר, שקבלו תלונה על התנהלות ביה"ח שערי צדק. בשבת המים במקלחות אינם רותחים. ניסיתי להסביר לכתב שביקש את תגובתי שבשבת יש שתי בעיות במקלחת. אחת היא עצם הרחיצה, והשניה בישול המים. בשערי צדק חולה או יולדת לפי הצורך יכולים להתקלח גם בשבתות ובחגים, כי המים בברזים הם פחות מ'יד סולדת בו'. ההרגשה שלי שהכתב לא בדיוק הבין את דבריי, וראה שהוא צריך מעט להבין בהלכה בכדי להתייחס לנושאים הלכתיים המתרחשים בבית החולים מטבע היותו בי"ח דתי.

אנשים שפוגשים אותי מחוץ לכותלי בית החולים כמו בחתונות וכו', תמיד אומרים לי – טוב שאנו פוגשים אותך פה ולא בשערי צדק. אני תמיד עונה – למה? הלא יש לנו מחלקת יולדות הגדולה בארץ ובה למעלה מאלף שלש מאות לידות בחודש, שמרביתם על ידי יהודים. ואז אני מאחל להם שיזכו לבא לשערי צדק ללידת צאצאיהם בס"ד.

                         *                       *                           * 

בית הרפואה מעייני הישועה – בית חולים חרדי

כשערכנו את השיחה בלשכתו של הרב הגאון רבי יוסף הופנר שליט"א רבו של בית הרפואה מעייני הישועה, חשנו מיד בשוני שסובב את השיחה, על הקיר הסמוך למקום מושבו מצויים כל ספרי הטלפונים של כל אנשי ומנהלי מהחלקות השונות מחד, ואנשי התפעול והעובדים מאידך, וכל דבר קטון כגדול שיש לו נגיעה הלכתית או נגיעה לרוח המקום אינו מתקבל בבית החולים, קודם שמתקבלת הכרעתו של הרב.

זה הביא אותנו לשאול את השאלה המתבקשת, האם אכן תפקיד ה'רב' בבית הרפואה מעייני הישועה, שונה במהותו מכל תפקידי הרבנים המצויים כיום בבית החולים השונים?

הרב הופנר: אכן, שונה הוא בית הרפואה מעייני הישועה במהותו מכל בית חולים אחר, כי הוא בית רפואה שנוסד מראשיתו על אדני ההלכה, וכל ייחודיותו היא שלא רק השירות לאדם הדתי הוא חשוב, כגון כשרות וכדו', אלא שגם כל תחום השייך לשאלות שיש בהם צד הלכתי, אמת המידה הראשונה שעל פיה היא נקבעת – היא ההלכה.

אצטט לשם כך את אחת מאימרותיו הנודעות של מייסד בית החולים הד"ר ר' משה רוטשילד שליט"א, שאמר עם הקמת בית הרפואה – 'בשביל מה הקמתי את בית הרפואה, הרי לחולים שמתאשפזים בו מותר אף לאכול בכשרות שאינה מהודרת, היות ופיקוח נפש דוחה הכל, ובשביל לשמור את השבת כראוי, לא נצרך בית חולים, שכן מותר לחלל שבת על החולה במקום שיש בו סכנה. כל הסיבה שלשמה הקמתי את בית הרפואה הינו בכדי לשמור על קדושת החיים כפי ההלכה'. זו אכן ספינת הדגל של בית החולים, שכאן מקפידים על שמירת ההלכה גם בערך המקודש ביותר שהינו שמירת החיים.

רגיל אני להמליץ על כך את דברי רש"י על שרה אמנו שהיתה בת מאה ועשרים ושבע שנים, בת ק' כבת כ' לחטא, ואנו כאן מתייחסים לכל אחד גם בגיל המאה, כאילו היה בן עשרים, ומסייעים בכל הכח להאריך את ימי חייו במסגרת ההלכה, ובקבלת טיפול ראוי.

תוכלו לתאר לנו דוגמאות מוחשיות לכך?

הרב הופנר: כותלי הבית יוכיחו, די לצעוד בין שבילי המחלקות השונות, ולראות במקרים אין ספור, שלולא הטיפול המסור שניתן להם במסגרת בית הרפואה, הם לא היו קיימים אתנו היום.

אני יכול להעיד על ילדים שמסתובבים כיום ברחוב וצהלה על פניהם ככל הילדים רק בזכות שמירת ההלכה כאן. אלו מעשים מצויים שמתרחשים דוקא אודות לכללים הקפדניים שקבעו הרבנים על ההתנהלות בתחום קדושת החיים.

היה בחור צעיר שהגיע לבית החולים עם מחלה סופנית, ואמרו לו באותו בית חולים בו היה מאושפז, כי נותרו לו ימים ספורים לחיות, ולא עשו דבר למען הארכת ימיו. בני המשפחה קיבלו את רוע הגזירה ורצו לכל הפחות שהוא יסתלק לבית עולמו בהווי חרדי, והעבירוהו לכאן. מיד כשהגיע לכאן, הצוות הרפואי המסור בדק את מצבו והחל לטפל בו, לאחר חצי שנה של טיפולים מסורים, הבחור שב הביתה על כסא גלגלים, והצליח לחזור לחיים תקינים בתפילה ולימוד במשך זמן דיי ארוך, ועד היום הוא קשור עמנו ומטופל במסגרת בית הרפואה.

הדבר נובע מכך, שהיות וחשוב עד מאד כל דקה בחיים, שכל הצוות מביט עליה בידיעה כי כל מי שאינו מציל עיניו של גוסס כאילו שופך דמים, רק בקביעה זו כי כל רגע הינו חיים, אנו עושים מאמצים נלאים ומשתדלים להאריך חיים ככל האפשר, ולעתים זה מעורר הצלחה גדולה, וסיפוק רב.

היה אברך שנחלה ל"ע במחלה הקשה, ובנוסף לכך היתה לו דלקת ראות, והרופאים התייאשו הימנו, ואמרו בצער כי תמו ימי חלדו, ואין בידם להושיעו. הוא עבר למחלקה שלנו כאן בבית הרפואה, וראה זה פלא, הרופאים נתנו לו טיפול ראוי ונאות, והוא זכה לחיות כאן עוד 3 חודשים ובהם אף זכה ללמוד בחברותא את שאהבה נפשו. להביט בערגה בלימודו, ולומר, וכי זהו האברך שגזרו הרופאים את ימי חייו למיתה?!

סיפור נוסף מצמרר שעבר בין כתלינו, אודות אשה מבוגרת שהגיעה לטיפול נמרץ, לאחר שראו כי ליבה עובד בס"ה 5 אחוז מתפקודו המלא. במקום אחר במצבה ובגילה לבטח לא היו ניגשים כלל לטיפול, והיו קובעים את שעותיה האחרונות במחיצת בני משפחתה. בשונה מכך, כאן עמלו הרופאים רבות וישבו איך לאזן את כל מערכות גופה בהתאם למצבה, ובחסדי השי"ת הם הצליחו לאזן את מערכותיה היטב, וזכתה לחיות עוד 7 שנים שלימות, בהם אף השתתפה בנישואי נכדיה, כשהשמחה הרקיעה שחקים, שזוכים הם בהשתתפות הסבתא בשמחה למרות מצבה.

כל זה הוא משום שאנו מקיימים בקפדנות את האימרה אותה שמעתי פעם בשם הגרב"מ אזרחי שליט"א – המקסימום האפשרי זה המינימום הנדרש, וכשמדברים על הלכה, זה לא פתגם – זו מציאות חיים של ממש.

איך באמת הצלחתם להביא לכך שהדבר ייושם בקפדנות במסגרת בית החולים, הרופאים אינם בהכרח אנשים שומרי דת ומסורת?

הרב הופנר: ראשית, כפי שנאמר בית הרפואה נוסד על פי קביעה זו, בראשית הקמתו נקבע כי כל הנושא ההלכתי יקבע על ידי ועד בית הרפואה, שבראשו עומדים הגאונים הגדולים רבי שמואל הלוי וואזנר שליט"א ורבי ניסים קרליץ שליט"א, ושלוחיהם בפועל הינם הגאון רבי משה שאול קליין שליט"א ואנכי. על פיהם ישק כל דבר.

ובהמשך, הנהלת בית החולים מזמנו של ד"ר רוטשילד בתור מנכ"ל, ועד היום הזה שהמנכ"ל הוא אדם ירא שמים – הרב גרשון לידר תמיד באו לכאן וידעו שהכל נקבע כאן על פי הרבנים שליט"א ועל פיהם יישק כל דבר, וזה ידוע לכל עובד המועסק כאן, וגם בכל חוזה שחותמים עם העובד ישנו סעיף שעל כל אחד לעבוד לפי הוראות הרבנים.

בנוסף, כל עובד המתקבל לבית הרפואה, בכל דרג ונושא, חייב לעבור את חתימת הרב, הוא מתקבל לראיון, ובו מוסברת לו בנועם שיח עמדת בית החולים, והוא מחליט אם יכול הוא לעבוד לפי אמות המידה ההלכתיות הנהוגות כאן, במידה והוא נענה, הוא יכול להתקבל בחיבה לצוות הרפואי המסור והנכבד הקיים כאן, במידה ולא, דרכינו לא מצטלבות, והוא לא נכנס לתפקד בשערי מקום יקר זה.

רבני בית הרפואה אינם משמשים כאן כסתם תפקיד זוטר שנצרך לקישוט במסגרת הרפואית הנדרשת. הוא תפקיד רב משמעות, שקובע את עיקרי ההתנהלות. איך אמר לי פעם הד"ר רוטשילד בראשית כהונתי כשקיבלני לעבודה כרב המקום – עליך לדעת כי סמכותך רבה היא מאד, אתה יכול אף לפטר אותי במידה והנך רואה כי אינני נוהג על פי אמות המידה ההלכתיות שנקבעו כאן על ידי גדולי הפוסקים.

ואכן, בפועל על כל דבר וענין אנו מכריעים על פי ההלכה, ואם יש שאלה שאני מסופק בה הדבר מובא להכרעתם הנחרצת של פוסקי ההלכה הנ"ל, ובכל שעה וזמן דרכינו פתוחה לבתיהם בכדי שיורונו את הדרך ההלכתית הנצרכת בכל דבר וענין.

בנוסף חשוב לציין כי מונה איש יקר וירא שמים, סגן מנהל רפואי – הד"ר מנחם ברייער הי"ו שהוא אחראי מבחינה רפואית על קדושת החיים, ומתייעצים עמו יחד על כל ההחלטות שנודעות לשאלות בקדושת החיים. הד"ר ברייער הינו רופא שאמון מאד על קדושת החיים, כאיש הלכה ורפואה, ויכול להביא את הדברים היטב בכל הסגנון הראוי גם בשפה המקצועית הראויה.

האם תפקיד הרב הוא יותר קשה מבמקום אחר, בגלל כל ההחלטות שהרב אמור לקבל?

הרב הופנר: מצד אחד העבודה יותר קלה, יותר קל לקבל החלטות בעמדה שהצוות וההנהלה יודעים שאין אני מייצג את עצמי אלא את הרבנים הגאונים שליט"א ואת דעת ההלכה, ובעצם אני מייצג את הבעלים שחפצים בכך, ולכן אין לי וויכוחים על סמכויות כמו שמצוי לצערי במקומות אחרים. עם זאת אני משתדל מאד שיתקבלו הדברים בהבנה וברצון אצל כל הצדדים.

לעומת זאת המטלות שיש לי בתפקידי הינם רבות יותר מכל מקום. כל חולה סופני שיש שאלה בסיום ימי חייו, אני נקרא במהירות למיטתו להיות חלק מקובעי ההחלטה בכל תחום וענין, וכן עוד החלטות רבות שיש להם נגיעה להלכה או לרוח ההלכה, כגון מחלקה שנוסעת לטיול מחלקתי חייבים לקבל אישור מראש, לאן נוסעים, איפה אוכלים, גברים נשים וכדומה, שהכל יתאים לא רק להלכה אלא אף לרוח ההלכה.

הצלחת התפקיד נעוצה הרבה בכך שבאופן רשמי נקבע כאן כי ועד ההלכה הם המנהלים של ביה"ח והם מכהנים אף כחברי העמותה, ורק כך ניתן לנהל אורח חיים על פי אמות מידת ההלכה, כי אחרת לא ימלט שתמצאנה נקודות חיכוך בין ההנהלה לרבנים. אם למשל רופא יחליט שרוצה לקדם משהו בנושא השתלות, אם הוא בר סמכא, יתכן ותהיה התנגשות בין מטרתו לעמדת ההלכה, אבל אם הוא יודע שהאחראים הינם הרבנים, אין ויכוחים.

האם רב במקום כזה לא נצרך שתהיה לו הכשרה מקצועית רפואית?

הרב הופנר: ישנה אימרה שאמר לי הגאון רבי רפאל שפירא זצ"ל בשם בן דודו מרן הרב מבריסק זיע"א שבנושאים של רפואה והלכה , הרופא צריך לומר מה קורה, ואילו את ההחלטה צריך לקבל הרב. לכן במסגרת התקנות הנהוגות כאן, תמיד צריך לקבל את כל המידע הרפואי הנדרש מהרופא, אבל ההחלטה הגורלית, שיש בה תחומי ענין הלכתיים, היא תמיד בסופו של דבר של הרב.

אני יכול לומר כיום בסיפוק, שלמרות שישנם רופאים רבים שאינם שומרי מצוות, העובדים כאן, בדרך כלל הרופאים מקבלים בשמחה ממש את הכרעותינו, והם שמחים לכך שהחלטה מקבלת תחושה ואחריות הלכתית. חושבני שזה הרבה בגלל צורת העבודה המוערכת של שני הצדדים, שכן אם הרב היה דורס ומחליט בנוקשות, לבטח הרופאים היו מתקשים לקבל את הכרעתם בחושבם שהם מבינים טוב בהרבה הימנו, אבל אם מקבלים זאת כראוי בהערכה הדדית נאותה, הם ממש שמחים עם הענין שההחלטות מקבלות תוקף הלכתי.

במשך 16 שנה מאז שנתמניתי לרב בית הרפואה למדתי הרבה גם בתחום הרפואי, מטבע הדברים, אך מטרתי אינה להבין ברפואה, אלא לעזור לאנשים גם בעת מצוקה וחולי שחייהם יתנהלו אך ורק לפי כללי ההלכה הנדרשים.

איך ניתן לתפקד כרב אם השאלות מתרחשות 24 שעות ביממה?

הרב הופנר: ראשית, זו אכן עבודה קשה בכל שעות היממה. אך ברוך ד' אני גר בסמיכות, וכשנצרך אני יכול להגיע בקלות יחסית ובודק לבדוק את הנושא לאשורו. אני משתדל להיות כל הזמן בנגישות מירבית לבית החולים, כולל בשבתות ומועדים ובסתם יום חול, כי כל העת צריך להיות פה, והמטלות הינם גדולות וחשובות.

זו הסיבה שאין לי 'סדר יום' קבוע, נוכחתם בעצמכם כמה היה קשה לקבוע זמן ראוי לפגישה שלנו שנוכל לשבת בהשקט, כיון שבכל שעות היממה, יכולות להתרחש שאלות וסיבוכים שונים המבקשים הכרעה הלכתית, ומעורבותי בהם נצרכת.

רק לדוגמא, אמש הוזעקתי בשעה 3 בלילה, לצורך מתן אישור לניתוח דחוף, שהיתה בה שאלה הלכתית, ולא יכלו לנתח מבלי שקיים אישורו של הרב, ונאלצתי להגיע בדחיפות לבית הרפואה ולחתום על אישור ביצוע הניתוח. יש לי רק שעה אחת בבוקר של זמן תפילת שחרית שבה אני לא עונה לכל קריאה, וחוץ מזה כל העת מצלצל הטלפון, ואני זמין לכל ההתרחשויות והקריאות מהמחלקות השונות.

וחובה להזכיר את הגר"י זיכרמן שליט"א שכיהן ראשון כרב בבית הרפואה, והוא זה שהקים יחד עם הגאון ר' משה שאול קליין שליט"א את היסודות, עליהם המשיך ידידי הרה"ג ר' אליעזר גרינבוים שליט"א ולאחר מכן אנכי הקטן.

בנוסף קיים כאן תפקיד ייחודי לרב, שכל דבר המתפרסם מטעם בית הרפואה, חייב לבא תחילה דרך מפתנו של הרב, ולקבל את אישורו לבל יתפרסמו אף דברים שלא כהלכה.

האם הרב עובד לבדו על כל מערך הכשרות וההלכה כאן?

הרב הופנר: ברוך ד' לא אלמן ישראל מערך הכשרות הינו באחריות רבני בית החולים, הגאון הרב מ"ח קליין שליט"א ואנכי, אבל יש לנו משגיח מסור בשם הרב גלוסקין, העושה עבודתו נאמנה כל היממה לראות שהנושאים מסודרים. בנוסף לכך מנהל המטבח שהינו אדם חרדי וירא שמים, שגר בסמיכות לכאן ושמו ר' שלמה ויטמן, הוא מוסר נפשו למטבח ויודע הכל להקפיד על הכשרות המיוחדת. הוא אחראי על כל המתנהל בנושא הכשרות.

הכשרות בכל מאכלי הבית הינו בהכשר בד"ץ, ואנו לא מאפשרים להכניס מאכלים מבחוץ, בכדי שנוכל לשמור על כללי הכשרות, שלא ישתמשו בסכו"ם או בצלחות במאכלים שלא התבשלו כאן, המעשרות כדת וכדין נעשית על ידי המשגיח.

מעבר לכך, אני חייב לומר שברוך ד' יש לי כאן בבית הרפואה כמה מאות משגיחים… שכן כל חרד וירא ד' המגיע בשערי בית הרפואה, יודע כי המקום הוא בית רפואה חרדי, ולכן כל תקלה הנראית לו לעין, מזניקה אותו במהירות לחדרי, לבא בתלונה על מעשה לא ראוי לטעמו שנעשה, או על מחדל שקיים לדבריו.

אני חייב לומר שבחלק גדול מהמקרים, הטענות אינם מוצדקות, והדברים הינם לפי ראות עיני המבקר, אבל פעמים רבות אכן גילינו באמצעות אותם אנשים דברים הדרושים תיקון, ואודות לתושייתם הדבר בא על תיקונו במהרה.

המטבח כאן, המוציא מידי ארוחה בערך 400 מנות, ויש צרכים מיוחדים ומנות לילה ומנות דיאטתיות, כך שקיימת פעילות עניפה. אינני מאמין שיש מטבח כשר כזה בכל הארץ, מקפידים כאן הקפדה יתירה, שכל הבישול ייעשה רק ע"י יהודי כשיטת הב"י, ומחמירים גם לדעתו של הגאון הגדול ר"ש וואזנר שליט"א, שהבישול ייעשה רק על ידי שומרי שבת. מערך הבישול נעשה אך ורק על ידי שומרי שבת, וכל מה שיוצא מהמטבח כשר למהדרין.

בכלים קיימת הקפדה יתירה לבל יתערבבו כלים, ואנו שמחים שהמבקרים הרבים מסייעים לנו ושומרים על כך. זה אומר למעשה, שיש בכל זמן נתון כ- 200 משגיחים כשכל אחד חש שבית הרפואה שלו ומעירים על הקורה בענין ההלכה והכשרות, וברוך ד' שזה כך ואני יכול להקפיד ולהתעדכן, כי הרי אינני יכול להיות כל העת בכל מקום.

מלבד זאת, במחלקה יש משגיח כשרות ואנשי ביכ"נ שמתפעלים את התפילות וסדרי הלימוד, הם מסורים ונמצאים כל העת בביה"ח גם בשבתות וחגים.

האם אכן מורגשת כאן אוירת היות בית החולים המנוהלת על פי הרב?

הרב הופנר: ללא ספק, תתפלאו לשמוע, אבל לא אחת מגיעים לשערי בית הרפואה חילוניים רבים שמגיעים דוקא לכאן בגלל שהם אוהבים את האוירה המיוחדת שמשרה מקום חרדי, זה לא דבר הקשור דוקא להלכה, אבל ודאי שהיות בית הרפואה באוירה חרדית נותנת את אותותיה על האוירה כולה. לא אחת הגיעו לכאן אנשים באומרם שהם מחפשים מקום שקט ללא טלויזיה.

ככלל ניתן לומר, שסך כל הבאים בשערי בית הרפואה הינם – 75 אחוז אוכלוסיה חרדית, ו-15 אחוז חרד"לי, ו-10 אחוז דתיים וחילוניים. לעתים דוקא היות המקום באוירה תורנית מרחיק את החילונים שחפצים בטלויזיה ומתקשים לעמוד בכללי הלבוש הצנוע הנצרך בבית הרפואה.

מלבד זאת קיימים כאן במסגרת בית הרפואה 3 כוללים לאברכים, אחד מהם לרפואה והלכה בראשותו של הגר"י זילברשטיין שליט"א. ומידי יום חמישי ישנו שיעור מרתק בהלכה של הגר"י זילברשטיין שליט"א, אליו מגיעים רבנים ואנשי רפואה בכירים רבים.

בנוסף ישנם שני כוללים נוספים לאברכים, שהמטרה היתה שבזכות לומדי התורה תינתן סיעתא דשמיא מיוחדת לבית הרפואה, שהוא מקום שלומדים בו תורה כל העת. וקיימים גם ספרי קודש במקומות שהות והמתנה כמו ליד חדרי הלידה ליד חדרי הניתוח ועוד.

הצוות הפועל כאן הינו מגוון, כי רוב הרופאים אינם דתיים, אבל לשבחם ייאמר כי כולם מכבדים את המקום ונוהגים לפי כללי המקום בכל התקנות הנדרשות.

דבר נוסף שקיים מטבע הדברים רק בבית רפואה מסוג זה, הינה ההרחקה שעשינו באופן מופלא להינצל מטומאת כהנים. ישנו סידור מיוחד שכהנים יוכלו להכנס לבית הרפואה בכל מקום, וזאת משום שכשיש מקרה פטירה ל"ע, אחד העובדים בקירבת מקום מדליק כפתור מיוחד, וזה מדליק נורה מיוחדת המותקנת ב-15 מקומות בכל קומה בבנין, ובו קיימת אזהרה מפורשת לכהנים המודיעה באיזו קומה נמצא הנפטר, וסידרנו זאת במהלך הבניה ולאחר מכן, שכל קומה תהיה מנותקת מהקומות האחרות וכך סידרנו שסוף טומאה לצאת, כך שהכהנים יודעים בכל רגע נתון לאילו קומות ניתן להכנס ללא חשש, ולאילו קומות הכניסה לכהנים אסורה עד לכיבוי הנורה המדוברת.

לא אחת אני מגלה כי תפקידי אינו רב בכדי לפסוק את ההלכה, אני נדרש לעתים לשמש כיועץ או כמתורגמן בין הרופאים למתרפא במקרים שונים. כך לדוגמא לא מכבר הגיע לכאן אברך נכבד עם בעיה רפואית, ולא הוציא הגה מפיו, לכל שאלות הצוות הוא לא דיבר וניסה להעביר את דבריו בכתב. הרופאים קראו לי שאנסה לדבר אתו, ועד מהרה גיליתי שהאברך פשוט בתענית דיבור, והסברתי לרופאים בניחותא מהו ענין 'תענית דיבור' והם פשוט התרשמו ונהנו מכך והתנהלו עמו בהתאם.

לעתים קורה שמטופל נכנס ללחץ בעקבות גידול שמתגלה חלילה בגופו, חייבים להגיד לו זאת לפי החוק, למרות שנשמע הדבר מפחיד, הרופאים דואגים במקרים כאלו בדרך כלל, שאני אהיה לצידם ברגעים אלו, ואני מתרגם זאת עבור החולה תוך עידוד ודברי חיזוק הנדרשים במעמד שכזה.

לעתים קורה שרופא מעביר ביקורת על מבקרים שונים שמסרבים לדברים מסוימים באומרם שזה לא לפי ההלכה, הם פונים אלי ומבקשים את חוות דעתי, ואני בבדיקה יסודית קובע את הנהלים בכל מקרה, ועל פיו מתנהגים שני הצדדים בכבוד ובהערכה.

בסך הכל קל לנו יותר בעבודה מסוג זה, כי סוג האנשים החרדים והצדיקים, כשבאים לכאן רק מתחזקים יותר בתפילה ואמונה, והם ממש גדולים באמונתם ובהליכותיהם.

גם הצוות מקבל את האוירה המיוחדת השוררת כאן בבית הרפואה?

הרב הופנר: זהו דבר ייחודי, שראוי להביע אותו לראשונה במלא הדרו. לא מעט אחיות שעובדות כאן בשבת, ואומרות לנו שהן מסדרות בכל דרך שתהיה להם משמרת שתוכלנה לעבוד בבית הרפואה דוקא בשבת, וזאת משום שרק כאן הן מרגישות מהי שבת, ולכן נהנות לעבוד כאן בשבת. יש לנו מערך של 35 כתבניות נכריות שיעזרו לכל מה שצריך בכתיבה בשבת.

בנושא זה אנו תמיד בדילמה, כי מחד אסור להפריע לעבודת הרופאים והאחיות, ומאידך אנו חפצים מאד לשמור שבת, ולכן רק בתנאי שהדבר אינו מפריע לרופאים אנו נוהגים כן ומשתמשים בהן, ואם לא קיים היתר לרופא לטפל בכך בעצמו שכן פיקוח נפש דוחה שבת.

עבודת הרופאים בשבת נעשית כמעט אותו הדבר כמו בחול, ולהיפך לעתים אנו אומרים לחלל את השבת, או מורים להם שאין צורך בכך. שכן נאמר שעל פי ההלכה חולה שיש בו סכנה מחללים השבת ע"י גדול בישראל, וביאור הדבר י"א גדול ולא קטן, ישראל ולא גוי, אך י"א דהיינו שמצווה לחלל שבת ע"י גדולי ישראל, שיש להם את ההשראה לחשוש לפיקוח נפש, ולדעת אימתי מותר וחייבים זאת. הגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א חושש להיתר כפי שקיבל ממרן החזו"א זצוק"ל, וזאת משום שרק הם מסוגלים להחליט כן.

יש סיפור שאני נוהג לספר לאחיות בתדרוך, שהיה מאושפז אחד במחלקת ילדים ונגמרה האינפוזיה, והתחיל המכשיר לצפצף, היה גוי לידו וביקש ממנו שיכבה את הצפצוף, והוא כיבה זאת. כשסיפר זאת לגאון הגדול רבי ניסים קרליץ שליט"א אמר – נו נו… שאלנוהו למה מגיב כך, והשיב שצפצוף מיותר במחלקה מסיח דעת, ולכן לא כדאי שיהיה כן בשבת, ואם היה גוי טוב שהוא עשה זאת, אבל אם לא נמצא גוי, היה עושה לבדו כן, זה להמחיש הלכה ברורה גם באיסורי שבת ועכו"ם.

קיימת תזזית כל אימת שמגיעים לבית הרפואה גדולים ורבנים. כשהגיע אחד מגדולי ישראל, כל הפרופ' עמדו דום וכולם באו לטפל במסירות ורצו את הזכות לטפל בהם. רק לאחרונה כשהגיע אחד מגדולי ישראל, הגיע האחראי על הרנטגן באמצע הלילה כי ראה שישנה התרגשות מצידי, לאחר שהסברתי לו שאותו גדול עבורנו זה כמו נשיא או ראש ממשלה בשבילכם. הוא התרגש מכך ובא באמצע הלילה לטפל כראוי. אך כאן כולם מקבלים טיפול שוה, ואני משתדל כל העת להיענות לבקשות בני המשפחה בעבורם יקירם, וכל העת שואלים אותי הרופאים אם אותו מטופל הינו בן משפחה שלי, ואני משיב להם תמיד שהוא בן דודי כי שנינו בני אברהם יצחק ויעקב.

האם ישנם דברים שחשוב להביא למידע הקוראים דוקא מנקודת מבטו של הרב?

הרב הופנר: אחד מכללי הכשרות שאנו מקפידים עליהם במסגרת תקנות בית הרפואה הינו שלא להכניס אוכל מבושל מבחוץ, היות ולעתים החולה נוטל הסכו"ם מציוד שלנו, ואין לנו שליטה על כך. לעתים אני מבחין בכאלו שמתחכמים ומכניסים אוכל בכל מיני אמתלאות וצורות, תחת הכובע וכדומה. הרי בשביל מה הם עושים זאת, בכדי להדר בכשרות ולהביא לבני משפחתם אוכל מהודר כאוות נפשם, ודבר זה בלתי מובן בעליל, וכי בשביל הקפדתך על כללי הכשרות הקפדניים גם לחולה מבני משפחתך, אתה מוכן לפגוע בכשרות כל המאכלים רק בכדי לשמור על כשרותך.

יש הרבה הערות על כל מיני אספקטים הלכתיים, ואני מקבל את כולם בשמחה, ואם ניתן לתקן אני מתקן, ואם לא אני מסביר הדבר.

בסופו של דבר בכל ספק קובע ועד ההלכה.

יש דבר שחשוב ליידע את הרבים לגבי שבת, שיש הרבה שאינם מבינים מהי רוטינה של בי"ח, לעתים יש שאלה של חילול שבת ולא חייבים לעשותו דוקא עתה, אך אם לא יורו לעשות זאת בזמן, לעתים יפספסו וישכחו לעשותה לאחר השבת. יש זריקה שניתן לקבלה ביום א', וכשמביאים זאת לחולה, לא אחת יהודי חרדי שואל למה לא לקבלה ביום א' אם ניתן לקבלה אז ולחסוך חילולי שבת.

חשוב שיידעו ששאלות מסוג זה בבית רפואה הם אינם במקום, כי אם ההוראה תתפספס ויכולה להיוצר מכך סכנה, כשאין סדר מסוים זוהי סכנה ממש. אנשים שלא חיים כאן לא יכולים לדעת ולהבין זאת. לכן חשוב שיידעו שההוראות שלנו הינם אך ורק ע"פ ההלכה, אך הביצוע תלוי בהרבה גורמים, ובדרך כלל יש לסמוך על הצוות המקצועי שעושה צעדיו על פי ההלכה בלבד. ואם יש למישהו ספק בכך הוא מוזמן תמיד לפנות אלי.

בעיה קשה שקיימת היא ההתמודדות של בני המשפחה, אנו נשמח ליידע את כל בני המשפחות, כי בבית הרפואה קיים מנגנון ברור כיצד להתנהג בכל נושאי הרפואה באשר הם, לא אחת אנו נתקלים בתלונות של בני משפחה כאילו אין אנו נוהגים מספיק לפי ההלכה הנראית להם, אני באמת מבקש שיידעו שלא כך הם הדברים, וישנם כללים ברורים בכל דבר וענין, ולדוגמא לעתים מתקבלת החלטה שלא מטפלים בחולה סופני שמצבו קשה, אם למשל ישנם ייסורים רבים לפי הוראת רב ורופא שמכיר את הנושא היטב, וכדאי וראוי לסמוך על הנעשה בקפדנות לפי כללי הלכה שקיבלנו מפוסקי ההלכה.

דבר נוסף שמעט מצוי לצערנו, אנשים נתקלים לעתים בנפלים בבית, ומביאים זאת לכאן לקבורה, בהיות וכללי טומאת הכהנים הינם קפדניים בזהירות רבה, אם הם מכניסים זאת סתם כך לבית החולים ללא ידיעה, הם עלולים להכשיל את הרבים, לכן יש צורך לדווח על כך ולהתנהג בהתאם להוראות שימסרו להם.

יש לנו אדם מיוחד שכל תפקידו הוא לקבל תלונות של מבקרים ובני משפחה, וסתם עמך, הוא קורא את התלונות ומטפל בהם, וכל הדברים השייכים לעניני ההלכה במקום מגיעים אלי, ומטופלים היטב.

ואיך מתמודד רב עם מצב הפוך שבני משפחה לא מסוגלים להביט בצערו של החולה ומבקשים שלא להאריך את חייו הקשים?

הרב הופנר: זה לא מצב קל, זה אכן קורה לעתים, לא אחת אני נוהג לכנס בני משפחות שכאלו, ואני מסביר להם בנועם וברוגע שתי דברים שחשוב שיידעו במצבם הקשה לשמור על קדושת החיים, א. אנשים אלו מצילים אותנו מפיגועים ומכל חוליי הדור רח"ל, אפילו שלמתבונן ולאיש הקרוב נראה שאין תועלת בחייהם, ההסבר פשוט שיש דין על הכלל, מלבד הדין על הפרט, וכל יהודי שחי בכל רגע שנשמת ד' באפו, הוא נכלל בכלל כולו וייסוריו מכפרים בעדם, ויהודים אלו בדרך כלל יש להם מטען, והייסורים ניכו להם עבירותיהם, לכן כל ייסוריהם מביאים לכך שהם מזככים את כלל ישראל בזכויות רבות.

בנוסף כי מי שרוצה לעשות מצוה ולא עשה מעלה עליו הכתוב כאילו עשאה, אנשים אלו מקבלים הלאה זכויות כי רצו בכך, ולא התאפשר להם שלא מחמתם, זהו חיזוק, וזה עובד ופועל הרבה אצל המשפחות והקרובים גם בשעות קשות.

כל באי הבית כאן יודעים כי למול מקומות אחרים שלא מקפידים בקפידה יתירה כל כך על חיי שעה, כאן הדבר הוא אחד מהכללים הקפדניים ביותר. אשה שהגיעה אלינו ללא הכרה והחיינו אותה במאמץ רב, וזכינו להותירה בחיים זמן רב, דבר שלא היה נעשה לפי כללי הרפואה הסבירים הנוהגים כיום ברוב בתי החולים.

יש לעתים אנשים מקרב בני המשפחה שאינם מקבלים זאת, חלקם לצערי מחכים לירושה וכדומה, אנו לא מתחשבים במצוקת המשפחה, ופועלים אך ורק לפי ראות עינינו במצבו של החולה, ומנסים לסייע בכל ענין.

לעומת זה, היה לנו מקרה הפוך, בחולה שסבלה מאד והגיע המצב שלא הוצרכנו לפי כללי ההלכה להאריך את חייה, והיא סבלה מאד במצבה, המשפחה ביקשה מאד מאתנו אם נוכל להאריך לכל הפחות את ימיה בשבוע נוסף בגלל שמחה שיש לה בשבוע זה. אנו כמובן שאמונים רק להתייחס למצבו של החולה, לא הסכמנו שהיא תסבול ייסורים בגלל בעיות שונות הקיימות במשפחה.

לבטח נתקלתם בשאלות הלכתיות סבוכות שאולי מן הראוי להעלות אותם בקצה היכולת לפני הקוראים…

הרב הופנר: ניתן למלא על כך ספר עב כרס, ובימה זו לא תספיק לכך. אתן דוגמא קטנה שאירעה רק לאחרונה, חולה בגיל 90 שהיתה שאלה אם לנתח אותה בגילה ומצבה, הנידון היה שלפי כללי הסבירות, אם ינתחו אותה 70% שהיא תמות מיד, אך אם לא ינתחו אותה היא תחיה עוד חודש בלבד, מה עדיף לעשות במקרה שכזה.

בשאלה זו שאלנו את פי החולה שהיתה בהכרה מלאה, ואמרה בפה מלא ובדעה צלולה שהיא מבקשת לעשות רק מה שהרבנים יגידו, כי יודעת היא שיש סיעתא דשמיא לדבריהם. והחלטנו לאחר מחשבה מעמיקה לנתח וברוך ד' היא חיה כמה חודשים לאחר מכן.

כך יש לנו כל העת שאלות וספיקות, שבחלקם הגדול מגיעים לשולחנם של פוסקי ההלכה, וברוך ד' הס"ד מלוה אותנו בכל שעל להמשיך במלאכתנו נאמנה, שכולנו תקוה שעיקר תפקידינו יהיה רק במחלקת היולדות להרבות חיים בישראל.

                         *                       *                       *

"ונשמרתם לנפשותיכם"

'לסיום' – אומר לנו הרב הופנר מנהמת הלב – 'ישנו מסר נוסף וחשוב מאד שחשוב להביעו. אי אפשר לפסוק בדיני נפשות על פי סברא בלבד, מבלי לדעת גם את הצד הרפואי.

מה שידוע לי, בשני מקרים בשנה אחרונה אנשים נכבדים מאד הלכו לעולמם לאחר שלא שמעו בעצת הרופאים.

מעשה א' – יהודי נכבד שהיה עם חשש להיווצרות בעורק, ולפי הרופאים היה חייב להישאר בבית החולים ולקבל תרופה דרך הוריד. לא היה נוח להם הדבר, והם ביקשו להשתחרר. הרופאים הזעיקו אותי שאתערב בענין, ניסיתי לשכנעו שיעשה כדברי הרופאים. תשובתו היתה שאנו יודעים מה שאנחנו עושים!! לאחר שלשה ימים הוא אושפז ללא הכרה ונפטר לאחר שבועיים!!

מעשה ב'- יהודי יקר מאד הגיע למיון, והרופאים אישפזוהו למעקב. תוך שעה הוא עזב את בית החולים נגד מחאת הרופאים. למחרת היום הוא נפטר, (יהודי לא זקן)!!!

וכאן אני שואל, איפה ה"ונשמרתם"??? יהודי חרדי שיש לו ציווי של ונשמרתם לנפשותיכם, אמור להיות המחמיר הגדול ביותר בעניני בריאות הגוף, ולצערי הרב אני רואה לעיתים קרובות דווקא את ההיפך!! איך אפשר לפסוק בפיקוח נפש על פי סברות ללא כל ידע ברפואה?

מעשה ג'- אברך בא עם תינוק קטן שהיה לו חום. הרופאים חששו לדלקת קרום המוח, והם חייבו לעשות בדיקה על ידי הוצאת נוזל מעמוד השדרה. האבא התייעץ עם רב מסוים, וסירב לעשותה. הרופאים הזעיקו אותי ושאלו מה ניתן לעשות ,היות ומדובר במקום סכנה ממש.

התקשרתי לאותו רב שהוא ידיד שלי, שאלתי אותו אם זה נכון שכך הוא פסק? והשיב בחיוב, לשאלתי מדוע ועל סמך מה החליט כך, הוא השיב שהיות והיתה כבר ירידה בחום, כנראה שזה כבר עובר. שאלתי אותו שני שאלות – א' אם הוא ראה פעם תינוק שנפגע מדלקת קרום המוח חריפה, ושאלה שניה אם הוא מודע לזה שהחום יכול לבוא בגלים. על שני השאלות השיב בשלילה. ושאלתיו איך אפשר להעיז לפסוק בכאלה ענינים בלי לדעת ולהבין???

אני זוכר כשהייתי צעיר שאלתי פעם את מרן הגראמ"מ שך זיע"א שאלה רפואית, והשיב לי שאשאל רופא. וכשהשבתי לו ששאלתי ואמר לעשות דבר מסוים – אמר לי – תעשה כך! וכן אצל כל רבותינו, ראינו את הזהירות הגדולה, ולצערי יש כאלה שאצלם פוסקים בנושאים כאלו כלאחר יד ובלי ידע. שומו שמים!

שמעתי פעם שפרופסור נכבד מברלין, אמר פעם שהוא ראה הרבה אנשים ששומרים על בריאותם, אבל זהירות כזאת כמו שראה אצל הרב ליפקין (מרן גאון ישראל רבי ישראל סלנטר זצוק"ל) הוא לא ראה אף פעם בחייו.

הבה נקח את הדברים לתשומת לב ויהיה הדבר חיזוק בעד אחת המצוות החשובות בתורתנו – ונשמרתם מאד לנפשותיכם!!

                         *                           *                           *

הכל תלוי בכם החרדים הבאים לקבל שירותם של בתי החולים

תקופה קצרה קודם פטירתו של הרב הגאון ר' יעקב מן רקובסקי זצ"ל – רבה של בתי החולים הדסה בירושלים, קיים כותב השורות שיחה מיוחדת עם הרב, אודות תפקידו המיוחד כרב המרכז הרפואי. דבריו ראויים הם שייאמרו ברבים כי בידינו הדבר, ויהיו הדברים לעילוי נשמתו.

זה היה לאחר לידת בני בביה"ח הדסה עין כרם. הרך הנולד שנולד בערבו של יום השבת, אילץ את אמו להישאר לבדה בבית החולים, כשאבי הבן חוגג את השלום זכר בשכונתו.

בצאת השבת עם הגיעי לבית החולים אני נוכח בעיניה הבוכיות של רעייתי, וחשבתי כי לבטח הזמן הסמוך ללידה הוא שאחראי לכך. אך הטעות התברר מהר מאד, היא מספרת לי בכאב כי למרות היותה אשה חרדית המקפידה על קלה כבחמורה, היא נאלצה לא אחת להיענות לדרישות של חילול שבת, במסגרת אישפוזה, והיא אינה מאמינה שהיא חיה בבית חולים ירושלמי שמשרת במחלקת היולדות במרביתו את האוכלוסיה הדתית והחרדית שומרת השבת.

זה כלל מדידת חום במדחום דיגיטלי, וגם כשלא הסכימה לכך, האחרות מדדה לה בכח וחיללה עבורה את השבת. זה המשיך בכניסה בדלתות התינוקיה שלא ניתן לפתוח הדלתות להאכיל התינוק אלא על ידי חילול שבת, וסיומו המצער במכתב שחרור שהגיע אך במפתיע שעתיים לפני כניסת השבת, עליו נאלצה לחתום, וכאות הוקרה על סירובה העקשני לעשות כן בשבת, היא גורשה ממיטתה ונאלצה להמתין עם מטלטליה במסדרון המחלקה.

נסער כולי פניתי לרב בית החולים, והעמדתי אותו על חומרת הענין, ושאלתיו, האם יתכן שכך ינהגו בבית חולים ממשלתי בירושלים עיר הקודש, בחילולה של השבת?!

תשובתו היתה נסערת, ואולי חשוב שתיוודע לציבור במלואה, וכה היו דבריו: אני חייב לומר, שלמרות שאינני מיקל דעת כלל בהתנהלות כושלת של אותן אחיות שלא נהגו לפי הכללים שהנהגנו בנושא שמירת השבת, וודאי שגם צריך לנהוג ברגישות יתר לשומרי השבת, דומני שעיקר הבעיה נתונה בנו החרדים לדבר ד', אני מקבל תלונות רבות ומגוונות בנושא שמירת השבת במרכז הרפואי הדסה, ואני חייב לומר, שכל התלונות נענו על ידי בתשובה אחת, שלצד הטיפול שאני אעשה בכלים העומדים לרשותי, אני מבקש מכם להתלונן באופן רשמי בהנהלה, כי כשהם יראו שהחרדים צורכים ומבקשים זאת, ככל שהפניות התרבו הם יבינו שהם חייבים לעשות דבר מה למען ענין זה.

למותר לציין, שביה"ח מייחל ללידות חרדים בדוקא, אלו הלידות הקלות ביותר, לאמהות ברוכות ילדים, שיולדות במחזוריות קבועה ובשקט מופתי, ללא סיבוכי עישון וכדומה, וכמות הילדים הגדולה, היא משאלה גדולה של כל בית חולים החפץ בקיומו. לכן אך טבעי שהדסה שהינו בראש ובראשונה בית חולים שחייב להתקיים, שמח עד מאד בקבלת יותר לידות מסוג זה.

לו היו החרדים מתאגדים, ופונים בהמוניהם על כל תלונה להנהלת המוסד, בהתרעה ברורה, שאם כך ימשכו חילולי השבת הם יפסיקו לבא ללידות בבית החולים, אין לי ספק שהדבר היה מוכרע באחת לטובת תיקון הענין. למרות הוותק הרב שלי כרב המרכז הרפואי, אינה דומה עשרות פניות שלי מעמקי הלב לכל המנהלים הבכירים, לפניה אחת אמיתית ומרגשת של הורים שחוו חוויה שפגעה ברגשותיהם הדתיות בשבת בבית החולים.

אלא, שככל שאני מבקש ומפציר, אני רואה את הכעס הגדול בעיני ההורים, ואני משוכנע שהם יעשו כן, אבל כעבור ימים ספורים הם שוכחים מהענין, ונזכרים בכך רק בלידה הבאה, וזו האשמה העיקרית לכך, שלא סודרו נהלים ברורים לפי כללי ההלכה גם ליולדות חרדיות, דבר שכה מתבקש וראוי.

                         *                       *                       *

אציין, כי הרב רקובסקי, במסירותו הרבה, אכן הביא למספר תקנות חשובות שהצליח לחולל בתחום השבת במחלקה, וזאת למרות פניותיו שלא נענו על ידי הנפגעים, ועל כך יש להוקיר את זכותו הגדולה בענין שתעמוד לו נשמתו במנוחתו עדן.