בין ימין משה לקרני שומרון

אין משהו משותף בין יקב ירושלים ליקב גת שומרון פרט לזה ששניהם עושים יין,

כתבות נוספות בנושא:

מה קרה לטעם האהוב של הקרמבו? הסערה - וההסבר המרגיע
מאפה במילוי בשר / עטרה ז׳ורנו
קראמבל פירות יער ותפוחים / ניסי גולדרייך
רוסטביף עם ירקות שורש ברוטב בצלים ביין / ניסי גולדרייך
  • יש לכם סיכוי לקבל מארז עמק מפנק, הכנסו עכשיו!!

    תוכן מקודם

  • מבצע מדהים! 150 זוכים במארז עמק מפנק עד הבית, לחצו פה!

    תוכן מקודם

  • איך עושים כל־כך הרבה כסף מסטארט־אפ?

    תוכן מקודם

  • איך מזהים השקעה שווה ולמי אסור להשקיע?

    תוכן מקודם

מכאן והלאה שום דבר לא דומה: לא היקף הייצור ובטח לא הסגנון.

בשורות הבאות ננסה לעקוב אחר כל אחד מהיקבים הללו המרכיבים יחד עם עוד מאות יקבים את פסיפס עולם היין בישראל.

לפני שנתחיל, רק "אזהרת מסע" שהופנתה על ידי קוראים ערניים מהכתבה הקודמת: חשוב לציין, כשרות על היקב אינה בהכרח כשרות עבור מרכז מבקרים.

מתחילים עם 'יקב ירושלים'. בתוך המבנה המונומנטלי של טחנת הקמח בשכונת ימין משה אשר בירושלים אנחנו פוגשים את מטי מדבד,  סומלייה בהכשרתו ומנהל מרכז המבקרים של היקב. יחד אנחנו מפליגים אל ההיסטוריה – 1848 אבי משפחת שור אז עדיין משפחת גלינה עולה לארץ וכדי להתפרנס הוא פותח יקב. אך מחליף את שם המשפחה לשור על מנת לקבל רישיון ייצור יין על שם מי שכבר היה אישור על שמו. במהלך השנים התפצל היקב לארבעה, כולם בני משפחה. וכיום שלושה מהם: 'ארזה', '1848'  ו'הכורמים' נמצאים באותו רחוב במישור אדומים.

מלבד יקב ירושלים שכבר לא שייך למשפחה ונמצא באזור התעשייה עטרות ומייצר ארבעה מיליון בק' בשנה. ומכאן אל ההווה:

היינן וגם המנכ"ל של יקב ירושלים הוא ליאור לקסר – יינן מוערך, בעל ותק רב בתחום. וכפי שאנחנו שומעים מדובר על חיבור מוצלח בין שתי המשרות. טוב שמי שמקבל את ההחלטות ביקב הוא הוא זה שמבין ביין וכאן מדובר באחד שמבין מאוד…

בדרך כלל אני מסמן את כשרות היקב בתוך סוגריים אבל כאן עניין הכשרות הוא נושא בפני עצמו: לא פחות משבע חותמות כשרות מעטרות את הבקבוק. זה משהו שבא לתת מענה לכל אחד לקבל את ההכשר המקובל עליו, משהו קצת פחות מוכר ביקבים אחרים ששמים חותמת או שניים.

טעמנו הרבה יינות – החל מיין כתום שהם כבר לא מייצרים, חווית שתייה מעניינת של יין מענבים לבנים שעבר תהליך של ייצור יין אדום התוצאה יין כתמתם עם ניחוח מעניין של קוניאק.

 

מעבר לכך טעמנו גוורצטרמינר, רוזה ומרסלן. יש ליקב מנעד רחב של  יינות במחירים נגישים של 45 עד 65 ש"ח. אוהב יין אמיתי יחפש את היינות בטווח המחירים האלו. לא כל יום הוא חג שאפשר לפרגן לעצמנו יין מעל מאה שקלים. צריך למצוא יינות במחירים עממיים שנותנים תמורה למחיר.

ההתרשמות הייתה שכאן מקבלים תמורה מלאה למחיר – יקב שמייצר יינות במחיר כזה והם עם עשייה מוקפדת.

יש ליקב גם יינות מיוחדים יותר במחיר של 130 ומעלה במרכז המבקרים ניתן לקנות את אותם. היינות שנמכרים בחנויות תחת המיתוג windmill – טחנת רוח.

 

מכאן עוברים ליקב 'גת שומרון' היקב ממוקם בקרני שומרון ובימים אלו הם אף מסיימים הקמת מרכז מבקרים וגן אירועים במקום.

את היקב הקים ומנהל ליאור נחום בשיחה זורמת שאני מגולל עם ליאור הוא מספר בכנות ובחן שהיין בכלל פגש אותו. עד גיל עשרים ואחת לא היה מודע בכלל ליין יבש…

אבל מרגע שבמקרה טעם יין יבש הוא הציץ ונפגע. ממקצוען כמהנדס חשמל עשה הסבה לייצור יין. רוב הלימוד שלו הוא אוטודידקטי, ודווקא משום כך הראש תמיד פתוח לנסות את השונה והפחות ידוע.

מדובר ביקב שהוא ממש אאוטסיידר. שלושה יקבים בלבד בארץ מייצרים  'אייס ויין' : יקב רמה"ג, יקב צרעה וגת שומרון – שעשה אותו ליין הדגל שלו. מדובר ביין מדהים ששמו הולך לפניו, הוא מכונה K24. היקבים עושים אותו מגוורצטרמינר, אבל בגת שומרון, כחלק מהדרך להיות מקורי ולתת קו שונה עושים אותו מ'ויוניה'.  

דרך הייצור שלו במדינות המקור קנדה גרמנייה ועוד, הוא לתת לענב לקפוא על העץ ואז להשתמש במיצוי המתוק של הפרי. או כמו בצרפת באזור סוטרן, שיש פטרייה מיוחדת בשם בוטריטיס שנדבקת בגפנים אשר נראים כרקובים. מה שנקרא: הריקבון האציל, כי זה לא באמת ריקבון אלא תהליך ביולוגי שמוציא את הנוזל כמו בהקפאה.

כאן בארץ מלבד מקרה נדיר ביקב רמת הגולן שהיין נעשה בדרך הצרפתית. עושים זאת על ידי הקפאה של הענבים במקפיא. ככה התחלתי –  אומר ליאור קניתי מקפיא גלידות והקפאתי. הרבה ניסוי וטעייה ולבסוף קם לו יין הדגל של היקב! המחיר המומלץ של היין הוא 145 ש"ח.  וניתן גם להשיג אותו במארז מתנה מרשים בהטבעת זהב כולל זוג כוסות ודרופ סטופ ואז המחיר מטפס ל 200 ש"ח.

היינות שלו כולם מקוריים. גם הקברנה אינו מוכן סתם, 'אנחנו מתסיסים עם שמרי בר מה שגורם לטעמים שונים ולא שגרתיים'.

ביינות הבהירים הם  שוב שוברים שגרה: רוזה ושנין בלאן בחביות עץ אלון קטנות וחדשות.

ויש גם בלאן דה נואר –  יין לבן מענבים אדומים. לוקחים קברנה – מלך האדומים ופטי ורדו – ענב שמאוד צובע ועושים איתם יין לבן. בעצם, תהליך הפוך מיין כתום.

עד כאן להפעם לתגובות הערות והארות  kosherboutique@gmail.com

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

כתבות קשורות

מה קרה לטעם האהוב של הקרמבו? הסערה - וההסבר המרגיע
מאפה במילוי בשר / עטרה ז׳ורנו
קראמבל פירות יער ותפוחים / ניסי גולדרייך
רוסטביף עם ירקות שורש ברוטב בצלים ביין / ניסי גולדרייך
לא אוהבים שיבולת שועל? תופתעו: מתכון לעוגיות גרנולה / עטרה ז'ורנו
איך מטפלים בעוף, בשר ודגים? / ניסי גולדרייך
פוקאצ׳ה ירקות / עטרה ז׳ורנו
דג לברק עם הרבה עשבים ולימון / ניסי גולדרייך
מעל 150 שפים, טבחים, בעלי קייטרינג וחובבי קולינריה באירוע הראשון מסוגו במגזר החרדי
שף פרטי לאירועי בוטיק
שטרודל תפוחים וערמונים/ ניסי גולדרייך
לכבוד החג: שוק טלה בתנור / ניסי גולדרייך
סלמון בטעם מעושן / ניסי גולדרייך
'כל האוכל ושותה בתשיעי': כך תעברו את הצום בצלילות הדעת • המדריך המלא
קרעפלך לערב יום כיפור / ניסי גולדרייך
כמו תפוז: השיטה המעניינת לחיתוך רימון בלי להתלכלך • צפו
עוגת דבש של דודה אהובה / ניסי גולדרייך
היסטוריה יין ומשפחה

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו