אבל כבד ותדהמה רבה בעולם התורה והחסידות עת שקעה השמש בצהרים עם הסתלקותו לשמי רום של הגאון הצדיק רבי פסח הכהן שטרן מדינוב זצ"ל ששימש קרוב ליובל שנים כרב ביהמ"ד "ישמח משה" צאנז ואב"ד בית הוראה נתניה, שנסתלק בפתאומיות לשמי רום כשהוא בן ע"ב שנים.

הגה"צ רבי פסח הכהן שטרן מדינוב זצ"ל

הגה"צ מדינוב נולד בי"ב אדר שנת תש"ז, לאביו פאר היחס רבי שלמה זצ"ל בנו של הגה"צ רבי פסח שטרן מביקאבסק שבגליציה נכד רבוה"ק: רבי אברהם חיים מלינסק ורבי יעקב ממעליץ בני הרה"ק מראפשיץ, בעל הבאר מים חיים, רבי שמעלקע מבראד, ורבי פישל מפינטשוב.

אמו הרבנית הצדקנית מרת רייזל ע"ה הייתה בתו היחידה של הרה"ק רבי אברהם אבא מדינוב, שהיה מכונה בערגה רב אבל'א דינובער, שהתגורר בירושה בדירת רביה"ק בעל הבני יששכר מדינוב משכן הקודש ששימשה את כל חמשת אדמור"י דינוב עד המלחמה הנוראה, רבי אברהם אבא היה עתיר היחס נכד רבוה"ק: מרנא ורבנא הבעש"ט הק', רבי מאיר מפרמישלאן, רבי יחיאל מיכל מזלאטשוב, הרבי ר' אלימלך מליזענסק, רבי פנחס מקאריץ, רבי מרדכי מנעשחיז, רבי יעקב שמשון משפטיווקע, רבי שלמה לוצקער, המגיד מקאזניץ, בעל הבאר מים חיים, רבי חיים מאיר יחיאל השרף ממאגלניצא, רבי נפתלי צבי מראפשיץ, רבי צבי אלימלך מדינוב, רבי בעריש מאלעסק, רבי מרדכי דוד מדאמבראווא, השר שלום מבעלזא, רבי אבי עזרא זעליג אלעזר מקאלושין.

כשקדרו שמי אירופה ועננים שחורים ניבטו מכל עבר, רבי שלמה שנודע כבר דעת חזה את הנולד ותיכף עם תחילת המלחמה נמלט על נפשו כשחצה את נהר הסאן בעיר דינוב שעל פי ההסכם בימים ההם מעבר הנהר היה שייך לרוסיא, את הנהר חצה בחשכת ליל, אך בפתע פתאום הגיח חייל גרמני שתפסו נמלט ציווה לו שיכנס עמוק למים ואם לא הוא ירה בו, רבי שלמה נכנס עד כי באו מים עד נפש ויותר לא היה שייך להיכנס, התחיל הצורר לירות בו שוב ושוב כשאף כדור לא פגע בו חוץ מכדור אחד ששרט מעט את כתיפו, הלה בראותו כך צעק לעברו אני רואה שאתה ראביי גדול, למה אתה חוצה כאן תברח לנפשך לכיוון  המשך הנהר ששם נמוך יותר והימלט, מיד בשמעו זאת נטל את שני בניו על כתפו וחצה את הנהר עם אשתו הרבנית, שם גלה לסיביר ובמסירות נפש עילאית לא נגעל במאכלים אסורים על אף שחלה במחלת הטיפוס ולא נגע במרק חם שצווהו הרופא לשתות בכדי שרק בכך תהא ארוכה למכתו ואף בעיו"כ שבר הקרח וטבל בנהר, דבר שהיה מסירות נפש מחמת הצוררים הרוסיים ומחמת הקור הגדול.

עם סיום המלחמה גלה לאוזבקיסטן שם ניספו במחלת הטיפוס שני ילדיו, חיים, וחנה מינדל, ומשם לזלצבורג שבאוסטרליה שם שהו למעלה מאלפיים ניצולים עבורם שימש כמנהיג הרוחני והקים מקוואות ובתי חינוך שם אף נולד בנם הגה"צ זצ"ל,

תכף בעלותו לכונן עפרא של א"י בשנת תש"ט נתיישב בעיר נתניה, והיה מהנחשונים בהיותו מהמקימים את ג' בתי המדרש הראשונים בעיר נתניה, שבמתכונתה תוכננה להיות סמל לעיר חילונית שם לא יהא כל סממן של יהדות. גם כשעלה כ"ק אדמו"ר בעל ה"שפע חיים" מצאנז זצ"ל לארה"ק הקדיש את ביתו להיות בעל האכסניא ובהמשך הזמן למשרדי ק"צ, משם יצא האדמו"ר להניח את אבן הפינה לקרית צאנז המשמשת כמגדל אור. פעולותיו של רבי שלמה נגדעו כנסתלק בשנת הנ"ב לחייו.

בבית גדול זה נתגדל הגה"צ זצ"ל כשינק מאביו להקדיש את ימיו לתורה יראה וחסידות, כבר כבחור צעיר נודע בהתמדתו העצומה ובו בחר האדמו"ר בעל "השפע חיים" להיות נמנה על כמניין מצומצם אשר נקראו "תלמידי המתיבתא" אשר למדו בביתו ושמעו שיעוריו מדי יום ביומו, ולא היה שם לא בין הסדרים ובוודאי לא בין הזמנים, כשרבו מחבבו עד מאד מחמת התמדתו הרבה וקירבת משפחה נכד ה"בני יששכר" כשהיה מתבטא עליו "בליט איז נישט קיין וואסער"

בעמדו בפרק האיש מקדש נישא לאת הרבנית בתו של הרה"ח רבי אפרים פישל וולקן מחשובי חסידי בעלזא שהיה ת"ח מופלג והיה מוסר שיעורים מדי יום ביומו ומדי שבת בשבתו  במספר בתי מדרשות בעירו פתח תקוה.

עם נישואיו המשיך בהתמדת התורה בביהמ"ד "אוהל נפתלי ויזניץ" ובתקופה קצרה סיים לימוד הוראה וקיבל סמיכה מגדולי הדור דאז: בעל המנחת יצחק, בעל הציץ אליעזר, הגה"צ רבי אברהם צבי וייס, גאב"ד נווה אחיעזר, רבי מרדכי אליהו שקיבל ממנו אף סמיכה לשמש כרב עיר, גאב"ד עכו הרי"א זלמנוביץ, הרב באב"ד מיפו, לאחמ"כ פנה לקבל סמיכה לרבה של נתניה הגאון המופלג רבי אברהם ורנר אמר לו אחרי כאילו תעודות אינך זקוק לבחינה רצה לתת לו על אתר מכתב סמיכה, הגה"צ זצ"ל טען בפניו אין ברצונו לקבל סמיכה ללא מבחן, הרב ורנר אמר אם כך רצונו יבחן אותו, ואכן בחנו למשך שלוש ימים כשבחנו על כל סעיף וסעיף, מיד לאחר קבלת הסמיכה שלח משלחת להגה"צ זצ"ל שלאור ידיעתו בהיקף נפלא ברצונו שיהא ממונה על ראש מערכת הכשרות בנתניה, אך הגה"צ זצ"ל לא אבה מחמת חששות להיות כפוף להשגחת הרבנות ורבים יטעו שבאם הוא עומד בראש מערכת הכשרות בוודאי אפשר לסמוך עליו ככשרות מהודרת,

עוד בהיותו כאברך כולל זיהה אותו הגה"צ רבי נפתלי חיים אדלר מדזיקוב זצ"ל ומינה אותו להיות ר"מ בבית מדרשו 'אהל נפתלי' ויזניץ והתחיל למסור שתי שיעורים מידי יום ביומו אחד לפני מנחה ושיעור נוסף בין מנחה למעריב, שיעורים שנמשכו למעלה מארבעים שנה, אותם השיעורים היה מוסר במסירות נפש ממש כשראה לא להחסיר לשיעור אף בזמני שמחת צאצאיו ואף בהיותו מיוסר, בכל מעמדי הקודש ראה בו כאישיות מיוחדת שישא מדברותיו כשטען שדבריו עושים פירות.

תקופה קצרה לאחמ"כ התמנה ע"י מורו ורבו בעל השפע חיים לכהן כרב ביהמ"ד "ישמח משה" צאנז במרכז העיר כשהבטחה נדירה הבטיח לו השפע חיים שהוא ממנה אותו לבית מדרש שיעמוד בתפארה ויהיה בו מנינים כסדרן עד ביאת משיח צדקינו בב"א, כשביהמ"ד זה מכונה אצל אנשי העיר נתניה "ביהמ"ד שיראה פני משיח", בביהמ"ד ישמח משה הקים כולל לאברכים ועמד בראשה, ובשעות הערב מסר שם שיעור לבעלי בתים הטרודים על מחייתם, ושיעור נוסף בשבתות אחה"צ. כוחות אבירים השקיע בביהמ"ד לקרב את עמך בית ישראל להוסיף מחול על הקודש, ואף בימי בין הזמנים הקים ישיבה מיוחדת בו ילמדו בזמן שהתורה מחזרת על לומדיה, כשבנוסף הביא לשם אדמורי"ם רבנים ומשפיעים בכדי להחדיר מעלת לימוד התורה יראת שמים וחסידות.

הגה"צ זצ"ל היה כל ימיו מקשה של אהבת תורה ואותה הנחיל לצאצאיו כשהיה דוגמא אישית כשאף בשעות הקטנות של הלילה היה לומד והכין שיעוריו וזאת אף בשנים האחרונות שהיה בעל יסורים לא היה מושג של ביטול שיעור, ובבחינת הוא היה אומר השריש בבניו כי העיקר שבעיקרים הוא לימוד התורה וללמוד על מנת ללמד, כשהיה תמיד עיניו פקוחה על בניו נכדיו וניניו מה התקדמו בלימוד, ודרבנם שלא יחזיקו התורה לעצמם אלא להרביץ תורה, ועין בעין ראו שכל התקדמות מצאצאיו בתורה היה מתמלא בשמחה עצומה, ותמיד וכמעט בכל שיחה עמו היה מדגיש מה שהשריש בקרבו מורו בעל השפע חיים שהחשיבות היחידה שאי אפשר לקחת מאדם הוא "תלמיד חכם", כן סדר לימודו היה בעומק העיון הדק היטב לעמקה של סברא והלכה.

אכן זכה לגדל דור של תלמידי חכמים כשכולם משמשים כלי קודש רבנים מורי הוראה ומרביצי תורה.

ביום רביעי כחצות היום שקעה השמש בצהרים, לאחר שבירך שהכל ושתה מעט ולפתע חש ברע ומת מיתת נשיקה כשדעתו צלולה עד עלות נשמתו לגנז"מ.

מסע הלוויה יצא מבית מדרשו "ישמח משה" כשקהל רב באו לחלוק לו את הכבוד האחרו, ראשון המספידים היה הגאון רבי שלום אייזנברגר שהיה החברותא של הגה"צ במתיבתא בהדגישו שהיה מתמיד עצום ומורו ורבו בעל השפע חיים חיבבו וקרבו עד למאוד.

לאחריו הספיד בנו הגדול הרה"צ רבי שלמה שליט"א דומ"צ דק"ק צאנז חיפה אשר ביכה מרה אבי אבי על מי נטשתני וכדומה לספינה מטורפת בלב ים כשקרבניטה אבד ונשארים הנוסעים  בלב ים ואין להם למי לקרא לעזרה, אבי ומורי ורבי ממך למדנו תורה ויר"ש טהורה זאת הייתה כל שאיפתך מאיתנו, תמיד ראינו אותך מתרוצץ בין שיעור תורה למשנהו גם עבור לומדים בודדים מעולם לא חסת על כבודך כשנגע לשיעורי תורה.

בנו הרה"צ רבי חיים שרגא שליט"א אב"ד ראפשיץ זעק מנהמת לבו תורה תורה חגרי שק מפני שהעיקר העיקרים השקיע ומסר נפשו להקים דור של ת"ח וקישר זאת לפרשת השבוע ואתה תצוה… ויקחו אליך שמן זית זך שעל אף שבשידוכי בניו ובנותיו היה ביכולתו לעשות שידוכים מפוארים ואף היו שרצו להוזיל מהונם אך אאמו"ר עמד שאך ורק לקחת ת"ח מופלג ובת ת"ח מופלג שישאפו לגדול ולהרביץ תורה, והמשיך בדבריו על ואתה הקרב אליך את אהרן ובהמשך ואתה תדבר אל כל חכמי לב שהיה בו מיזוג שמצד אחד ידע לקרב את הפחותים ומאידך לדבר עם גדולי דורו.

בנו הרה"צ רבי מנחם שכנא זאב שליט"א רב ביהמ"ד בני יששכר בשכונת  תלפיות ירושלים עמד על דברי חז"ל כי סימן יפה למת שלא נספד כהלכה ומנגד איתא דעבור ת"ח שלא נספד כהלכה מרעין בישין באין לעולם דהכוונה שלא נספד כהלכה שלא נזקק להלכה דמוסיפין עליהן קצת אלא אדרבא כמה שיאמרו מעניני המת לא יספיק.

הגאון רבי קלמן מאיר בר שליט"א רבה של נתניה ביכה כי אבל יחידי עשי לך עיר נתניה שבמו עיניו ראה כיצד מוסר את נפשו לקדש שם שמים ולהעמיד הדת על תילה ובערב סוכות האחרון ראוהו בשעות הלילה המאוחרות שעדיין יושב במוקד בית הוראה נתניה שהקים ועונה לשואלים בסבר פנים יפות למרות החולשה שניכרה בו ועל אף הקהל הגדול שעדיין המתין ליכנס לרב.

דברים חוצבים להבות נשמעו מכ"ק מרן אדמו"ר מצאנז שליט"א שביכה תמרורים את פטירת צדיקים כשריפת בית אלוקינו ולא עוד דגם איתא יותר משריפת בית אלוקינו והגם דאיתא מפני הרעה נאסף הצדיק והיה צריך להיות רחמים פשוטים בהסתלקותו והרחיב שמיתת צדיקים אכן מכפרת באם לומדים מדרכם והנהגתם, ועדיין זוכרהו בשבתו יחדיו בישיבה כבחור צעיר עם הגה"צ זצ"ל שראו גודל שקדנותו וזכה להיות מלומדי המתיבתא אבל הרבי זצ"ל, והיה לתלמיד חביב אצל הרבי זצ"ל, וזכור לטוב אביו רבי שלמה שהיה המסייע הראשון למוסדות צאנז כשהרבי זצ"ל נתאכסן בביתו בבואו לארה"ק להניח את אבן הפינה לקרית צאנז ואף סייע והפקיר את ביתו לטובת הקמת המוסדות הק'.

ההלוויה יצאה מביהמ"ד לעבר ביתו שם אמרו קדיש בהמשיכם לבית החיים ותיקים בנתניה שם נגנז בסמיכות לציון חלקת מחוקק ספון מורו ורבו בעל השפע חיים.

לאחר סתימת הגולל נאמרו דברי פרידה  ממחותנו כ"ק אדמו"ר מירוסלב שליט"א, גיסו הגה"ח רבי אהרן חיים וולקן שליט"א מח"ס ארון חיים, וחתנו הגדול הרה"ג רבי משה שמואל רפפורט שליט"א  ר"מ בישיבת טשרנוביל וקרעטשניף.

הותיר אחריו את האלמנה הרבנית תליט"א שעמדה משך כל השנים במסירות אין קץ לימינו ולימין כל מפעלותיו הק' כשכל משאלותה לעמוד לעזר כשאיפתו ללמוד ולהרביץ תורה והוראה, מלבד היותה מחנכת דגולה בסמינר בק"צ ובעיר נתניה.

ויוצ"ח: חתנו הרה"ג רבי משה שמואל רפפורט שליט"א ר"מ בישיבת טשערנוביל וקרעטשניף, בנו הרה"צ רבי שלמה שליט"א דומ"צ דק"ק צאנז חיפה, בנו הרה"צ רבי חיים שרגא שליט"א אב"ד ראפשיץ ורו"כ צאנז בביתר, חתנו הרה"ג רבי משה שטיינמץ שליט"א רו"כ ויזניץ בב"ש ור"מ בישיבת ויזניץ ברכפלד, חתנו הרה"ג רבי יוסף יהושע הלפרט שליט"א ר"מ בישיבת "תורת משה", חתנו הרה"ג רבי מנחם מנדל סופר שליט"א רו"כ ערלוי באלעד, חתנו הרה"ג רבי יהושע רוקח בן כ"ק אדמו"ר מירוסלב שליט"א, בנו הרה"צ רבי מנחם שכנא זאב שליט"א רב ביהמ"ד בני יששכר דינוב בשכונת תלפיות י-ם.