החל מקריאת המגילה בליל פורים שקרא האדמו"ר בהשתפכות הנפש כדרך אבותיו הק', כשהאדמו"ר מתאים כל מילה במחשבתו לתפילה לישועות למען הכלל, בליל פורים לא התקיים שוה"ט מאחר שלמחרת הוא ערש"ק ו'חשה למהר ביאת שבת', האדמו"ר ערך את הסעודה בביתו נאו"ק.
למחרת ג"כ התפלל האדמו"ר וקרא את המגילה. לאחר התפילה חילק האדמו"ר משלוח מנות לכל הקהל, מזונות ובקבוק יין.
בשעה 4:00 אחה"צ החל מעמד ה'משתה היין' בו נשא האדמו"ר בדברות קודש והרעיף רוב ברכות וישועות לישראל, רגע מרטיט היה עת שהאדמו"ר דיבר בכאב על יהודים שצריכים להיוושע בישועות של זש"ק זיווגים ופרנסה וכו', והאדמו"ר התבטא במילים נוראות ואמר 'אני מוכן לסבול בשביל שהיהודים שאני מתפלל עליהם שיוושעו כבר'… כשאח"כ נפל האדמו"ר ועדיין לא ידעו את היקף הנפילה, עד לשוה"ט שהאדמו"ר התפתל מיסורים והתברר ששבר את הצלעות, ואמר בדברות קדשו שהוא מקבל את הכל באהבה ועכשיו בטוח הוא שכולם יוושעו בעז"ה.
אחר 'משתה היין' הורה האדמו"ר להתפלל בביהמ"ד קבלת שבת ומעריב בלעדיו עקב חולשתו, החל משעה 9:30 התחיל היכל הביהמ"ד להתמלאות בציבור גדול שבאו להשתתף בעריכת השוה"ט כשעדיין לא ידעו אם האדמו"ר יערוך את שולחנו עקב חולשתו, בשעה 11:00 נכנס האדמו"ר לעריכת שוה"ט והחל באמירת 'שלום עליכם' כשבאמצע עצר האדמו"ר והחל לשאת דברות קודש ולהרעיף ברכות וישועות לישראל משך שעה תמימה, כשהאדמו"ר קידש על הכוס רק לאחר השעה 12:00, שוה"ט המרומם נמשך עד השעה 3:00 לפנו"ב, כשהקהל מלווה את האדמו"ר לביתו נאו"ק בשירה וזמרה כבכל שנה לאחר טיש פורים.
פסגת המעמד היה במוצש"ק ערך האדמו"ר טיש פורים בשירה וזמרה החל משעה 9:45 עד לשעה 5:00 לפנו"ב, כשמשך כל הטיש רקד האדמו"ר בכל עוז במסירות נפש, השמחה הגיע למימדים עצומים וכל הקהל התרומם טפחיים מעל הקרקע, החסידים שחו בערגה שנמשכים הם עשר שנים אחורה ויותר עת שהאדמו"ר זיע"א ג"כ רקד ופיזז בכל עוז בטיש פורים לפני שתקפוהו חולשתו הגדולה.
משך הטיש קיבל האדמו"ר פיתקאות מהקהל שהזכירו עצמם לברכה וישועה, בעת קריאת הפיתקאות עישן האדמו"ר סיגריות עם 'פייפ' (פיה) שקיבל מאביו האדמו"ר זיע"א, ובירך והשפיע רוב ברכות וישועות לכל.
בהוראת הקודש עקב ההנחיות הורשו להשתתף במעמדים הנשגבים בימי הפורים רק אלו שהציגו תעודת מתחסן או תעודת מחלים.