דביר קדשו הביאני | הצצה מופלאה להיכלו של הרבי מטאלנא זי"ע

בכל לילה משמונת ימי החנוכה, משהתקרבה שעת ההדלקה, היו פניו של כ"ק האדמו"ר רבי יוחנן מטאלנא זי"ע מאירות כלהבה וכולו כבוער בלהט המצווה וסודותיה. "שורש נשמתי במצות נרות החנוכה", העיד על עצמו, ואמנם כל חייו נהג כשיטת בית הלל: מוסיף והולך בתורה, ביראת שמים ובדרכי חסידות, אך תוך מידת הסתר שבהסתר והקפדה לבל יתגלו ברבים מדרגותיו הכבירות ועושרו הרוחני | לרגל יום ההילולא בנר ראשון של חנוכה, גילה משמשו הנאמן הרה"ח ר' אליהו דינקל ל'משפחה' מעט ממידת נקיותו וטהרתו כשמן זית זך של אביר הענווה, החל מתקופת ילדותו בארצות הברית שם עמל שלא להיות מושפע מאווירתה של 'אמריקע' ועד לארבעים וחמש השנים בשכונת בית וגן בירושלים בה שילב את הנהגת האדמו"רות – גדלות שבענוותנות | נר לאחד – נר למאה

כתבות נוספות בנושא:

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם

"תזכרו את האמונה בה' גם בעת קיום מצוות…" – הצצה מופלאה להיכלו של הרבי שיכול היה להקים חצר של אלפי חסידים, אבל נלחם כל חייו כדי ש… איש לא יכיר בגאונותו וצדקותו.

"הרוצה לצייר בדעתו את דמותו של הצדיק הקדוש רבי זושא מאניפולי זי"ע, ייטיב לעשות אם יתבונן בהנהגותיו של הרבי מטאלנא", כך היה אומר כ"ק מרן בעל ה'פני מנחם' מגור זצ"ל כשהוא מצביע על אישיותו הכבירה של כ"ק האדמו"ר רבי יוחנן מטאלנא זצ"ל, בנר ראשון של חנוכה הסתלק. פרשת חייו של אותו צדיק עטופה בהילת מסתורין זוהרת, וכולה קודש. שנים רבות עוד יחלפו וטרם ניתן יהיה לעמוד על סודו ועל דעתו.

 

כ"ק אדמו"ר מטאלנא זי"ע עם כ"ק אדמו"ר הפני מנחם מגור זי"ע

על כל אחת מתחנות חייו של האדמו"ר מטאלנא זי"ע ניתן לערוך כרכים עתירי פרקים נשגבים, והמופלאים שבימיו הם מ"ו השנים שבהן התגורר בירושלים, רובן בשכונת בית וגן. לאורך כל תקופה זו השתדל להלך בצידי דרכים, וכך, תחת מסווה פשטות אמיתית, מסר את נפשו, את זמנו, את כוחות גופו, את ממונו ואפילו את מדרגותיו הרוחניות – עבור בניו רחימאיו של הבורא.

ישנם יהודים אשר עד היום ירימו גבה בתמיהה כשישוחח מאן דהוא על היותו של הרבי מטאלנא גאון בתורה, בקי במכמני הנגלה והנסתר ובהיר בכל סוגיה ומקור תורני כאילו אך זה עתה עיין בו. ישנם כאלו שיבטיחו נאמנה שאך טעות היא ויומרה רבתי לייחס לו מדרגות שמימיות כשל צדיקי הדורות, כי על כן מצאוהו בא בין הבריות ומשוחח בפשטות ובחביבות עם כל אחד, מארגן לבדו את בית מדרשו או מציע ללמוד עימו פרקי משניות קלי הסבר…

כ"ק אדמו"ר מטאלנא זי"ע, לצדו משמשיו הנאמנים הרה"ח אליהו דינקל והר' אלעזר קליין

אין ספק שאנשים אלה פגשו ברבי מטאלנא פעם כפעם והתמסרו בקלות למלאכת ההסתרה שליוותה אותו מאז עלה לירושלים. אנו, לעומתם, שמנו פעמינו אל משמשו הנאמן, הרה"ח רבי אליהו דינקל הי"ו, שמאז היותו נער צעיר ועד ליומו האחרון של הרבי ליווה אותו במסירות ובהתבטלות, שתה בצמא כל אמרה ושיחה, חרט בזיכרונו כל הנהגה ומנהג, וגילה עד מהרה כי זוכה הוא לשרת ולעמוד בסמוך לצדיק נשגב ונסתר, בבואה נאמנה לאותן צדיקים אשר כבר אינם בארץ החיים ורק למשמע שמם תיאות נפש.

מחילה על שום מה
"בכישרונותיו, בידיעותיו, בחכמתו, בלבבו הטהור ובאישיותו הכובשת יכול היה הרבי להקים בארץ חצר ענקית בת אלפי חסידים כפי שניהלו אבותיו בטאלנא שברוסיה, ואף היו בארץ מי שביקשו לגדלו ולרוממו", אומר הרב דינקל ל'משפחה'. "אלא שהוא נלחם ממש בכדי שלא להתפרסם ולא לעשות מפינת ביתו ומבית מדרשו מוקד להמונים".

הרב דינקל בוחר לפתוח בסיפור אשר משליך ומבהיר במעט את משנת חייו של הרבי מטאלנא זצ"ל: "באחד הימים התלווינו אליו כשנסע להשתתף במסיבת חנוכת הבית לבניין של תורה ותפילה שחנכו באחת מהחסידויות הגדולות. התפלאנו מעט על הנסיעה הזו, והרבי אמר לנו שעליו לפייס את היהודי שארגן וניהל את אותו מעמד.

"אחרי תקופה הובהרה התמונה. התברר שבעת עלותו של הרבי מקנדה להתגורר בארץ, עשרות שנים לפני, היה ברור לכל כי בכישרונותיו הברוכים ובכוחו הסגולי יקים הוא אימפריה אדירה של תורה וחסידות, וצבא של חסידים יהיה כרוך אחריו. הדבר אף בא לידי ביטוי במשפטים שאמר אחד מאדמו"רי גזע טשארנאביל ששימש באדמו"רות בארץ והפטיר שהנה הגיע רבי שאינו 'בטלן' והוא יידע כיצד לכונן חצר מפוארת שתמשיך את השושלת ברוב פאר.

"אותו יהודי נכבד שעמד כעת מאחורי האירוע הגדול של אותה חצר הגיע אז אל הרבי מטאלנא וניסה להשפיע עליו לתת בידו רשות והוא יפרסמו, ויכונן עבורו 'הויף' ומוסדות שיפקע שמם בכל העולם. הרבי ענה בשלילה מוחלטת. האיש ניסה שוב, חזור ונסה, והרבי סירב לו. הרבי עסק אז בעבודת עבודה של הסתרה עד כדי ביזיון בכדי לעקור כל בדל מחשבת הערכה כלפיו. שנים רבות לאחר מכן, כשרצו להרחיב את בית מדרשו בבית וגן, סירב ואמר: 'רציתי להקים פינה בכדי לשמור על גחלת השושלת, אבל די היה לי לשם כך, מאז ועד היום, בעשרה יהודים'…

בנימין נתניהו בקודש פנימה יום לפני שנבחר לראשונה לראשות הממשלה

"עתה, לעת זקנותו, ביקש לפייס את האיש. העובדה שהוא סירב להתפרסם ולהיענות להצעתו-בקשתו של אותו יהודי, לא פוטרת אותו, לדעתו, מלבקש את מחילתו. זו הייתה הנהגתו. הסתר בתוך הסתר, בריחה עד קצה הגבול מבדל של שררה אך עדיין שמר בליבו כל ימיו אולי נפגע חלילה האיש מסירובו"…

בטרם נבוא להגיש שביבים אחדים מנגוהות חייו ומשנתו, מדגיש הרב דינקל שאלפי סיפורי פלא התחוללו במעונו הדל של הרבי מטאלנא. עדויות חיות על גילויי רוח הקודש. במילים ספורות ביטל גזירות קשות ורעות, וישועות ורפואות שאינן כלל בגדרי הטבע היו חזון נפרץ, עד שהמקורבים כבר הפסיקו להתפעל. את הכל ביטל וטשטש כמובן בכל מחיר, עד שלעיתים היה מתנהג באופנים שונים ומשונים בכדי שמי שחשב כי מופת היה כאן, יסיר מליבו כזאת.

ולמרות כל זאת, מן הראוי לאסוף דווקא את העובדות שילמדו על עבודתו את הבורא, עבודת המידות שעליה עמל בפרך, על התמדתו, ומעל הכל – על ענוותנותו שאין לה אח ורע, עבודת ההסתר, התמימות והאמת, בלתי לה' לבדו.

 

'אמריקע' של מעלה
בילדותו התגורר האדמו"ר מטאלנא בארצות הברית, לשם ברח אביו האדמו"ר רבי דוד מרדכי זצ"ל בגין הלשנות וסכנת הגיוס ברוסיה. אמריקה של אז הייתה מלכודת של דבש. רבים מאוד סרו מהר מן הדרך והתרגלו לרדוף אחר חיי נוחות גשמיים על חשבון הנשמה וצימאונה. יותר מכל, התדרדרו בני הנוער במדרון, ובנים למשפחות רבניות חשובות שהגיעו מאירופה ומרוסיה – נטשו את דרך אבותם.

הילד יוחנן טווערסקי שהגיע לארה"ב בגיל שש, קרא תיגר על האווירה הזחוחה כלפי התורה והמצוות. למסיבת בר המצווה שלו שנחגגה ברוב פאר הכינו לו נאום כתוב, כנהוג במקום, בו הוא מודה להוריו ולמוריו ומשוחח על כך שהנה מתבגר הוא. אך תחת הנאום הנמלץ והצונן נשא דברים משל עצמו בבכי, ותהה מה יהיה עם חצר הקודש טאלנא שהוא עתיד להמשיכה, והוא כה חושש כאן באמריקה מהאווירה החינוכית הרפה שלא תדבק בו חלילה…

התגובה של המסובים הייתה מעניינת: הם גמלו לו על הנאום הילדותי הנרגש במתנות נכבדות של המחאות ושטרות. אך כעבור זמן התברר שלא הייתה זו גחמה ילדותית כי אם משנת חיים. הנער ישב ולמד יום וליל כאילו מתגורר הוא עדיין ב'הויף' שברוסיה ויושב בלב לבו של היכל עמוס בלומדים. הוא בז למשחקי הספורט והתחרויות, שהיו חלק מרכזי בסדר יומו של ילד אמריקני, ועסק רק בתורה ובתפילה.

"פעם", נזכר הרב דינקל, "אמר לי הרבי שאם מחפש אני את החברים שלמדו עימו בצעירותו, אזי אחד מהם היה הרב משה זאב כץ מבית שמש.

"הרבי דיבר עליו הרבה, אך אני לא הבנתי שהוא מתכוון למישהו שחי עמנו. רק לאחר הסתלקותו של הרבי יצאתי לחפשו ומצאתיו מתגורר באזור הלא דתי של העיר, גאון וצדיק משכמו ומעלה. לאחר הפצרות רבות גילה לי על ימי ילדותם, הוא והרבי כשהיו בגילאי בר מצווה השכימו מידי יום לפנות בוקר ולמדו בצוותא פרקים ב'ראשית חכמה' וכמה שעות שולחן ערוך 'יורה דעה' בעיון. רק לאחר מכן הגיעו אל הישיבה שבה למדו, הופיעו בזמן הקבוע ואיש לא ידע כי הם כבר לאחר שעות לימוד רבות".

הם נלחמו יחד וכל אחד לעצמו שלא להיות 'אמריקאנער', נער אמריקאי על כל המשתמע. אין תימה אפוא בעובדה שכאשר בהיותו בן שש עשרה נסע הרבי לבדו לארץ ישראל ללמוד בירושלים, הפליא שנים לאחר מכן מרן הגרש"ז אויערבאך את דמותו ואמר:

"רק שני בחורים מאמריקה התגוררו באותן שנים בירושלים. האחד היה מעורער בנפשו שנשלח על ידי הוריו לאימוץ כי הכביד עליהם, והשני 'ברח' מאמריקה ומאווירתה וכל ירושלים העריצה אותו, היה זה הנער יוחנן טווערסקי, בנו של הרבי מטאלנא".

לפני שיצא לארץ הקודש התחננו לפניו 'מגידי השיעור' בארה"ב שלא יעשה זאת בלא שיעבור את ה'בגרות' וייבחן בכדי שיהיה בידו ממה להתפרנס בעתיד, כפי שנהוג היה אז בארה"ב.

'בחור מאמריקה' היה מושג כה נדיר בירושלים עד שבעת ביקורו של הרבי מגור, ה'אמרי אמת', ביקש הבחור יוחנן טווערסקי לתת לו 'שלום'. הוא עלה עם חבריו על הרכבת שבה נסע הרבי מגור ונדחק קדימה. מישהו הפטיר כי ישנו כאן 'בחור מאמריקה', וה'אמרי אמת' הרים את עיניו להביט בו ולקבל ממנו 'שלום'.

אגב התבטאותו של הגרש"ז אויערבאך, נקדים את המאוחר ונספר על דו-שיח שהיה פעם לגאון עם אחד מחשובי הרבנים והרבי מטאלנא שהה בדיוק עימם. השיחה נסובה בסוגיה תורנית מסוימת, והרבי שכל ימיו הסתיר כי יודע הוא תורה, התערב והזכיר קטעי גמרא ומפרשים. כשתפס את עצמו הפטיר ואמר שזוכר שורות אלו מהלימוד היומי של הליקוט 'חק לישראל'…

לאחר מכן אמר עליו הגרש"ז בחיוך נלבב: "הרבי מטאלנא בקי בש"ס ובשולחן ערוך עד לאחת, את הש"ס למד מה'חק לישראל' ואת ארבעת חלקי השולחן ערוך מתוך 'קיצור שולחן ערוך'"…

אגב, הרבי היה נוהג להשתתף בשיעור הדף היומי באיזור מגוריו, ישב והסכית ואף פעם לא התערב. למי שתהה על כך השיב ש'לעולם אל תדבר בפני מי שגדול ממך…'

 

לילה כיום יאיר
שלוש שנותיו של הרבי כבחור בירושלים הביאו את גאוניה וצדיקיה באותם ימים להעריצו ממש. עם הרה"ק רבי אהר'לה בעל 'שומר אמונים' היה ער ולומד מידי שבוע במשך שלושה לילות, ליל שישי, ליל שבת ומוצאי שבת, ועסקו בנגלה ובנסתר ובעבודת ה'.

והיה אומר הגאון רבי שמואל ברוך ורנר, לימים אב"ד תל אביב שישן עימו בחדרו: מי שלא ראה את הבחור יוחנן טווערסקי מתכונן לשנת לילה לא ראה 'עבודה' מימיו. את קריאת שמע שעל המיטה אמר מידי לילה בדמעות שליש, ברגש רב נפרד מן היום ועסק בתשובה, אחרי יום שכולו תורה ותפילה. רבי שמואל ברוך היה מוסיף תמיד שליהודי כזה ראוי למסור 'קוויטל'.

לימים, כשכבר עלה להתגורר בירושלים לאחר תקופת מונטריאול, עליה יסופר בהמשך, ביקר הרבי בישיבות שונות וסעד עם הבחורים. לרבים נוצר הרושם המוטעה שמדובר באיש גלמוד, אך מי שהסכית לשיחותיו ירד לעומקם של דברים. בדרך עקיפה עורר הרבי את הבחורים על יסודות של קדושה ושל יראת שמיים. הוא גרם, למשל, לדיון כיצד יש לנהוג כשמתעוררים בשעת לילה או בבוקר ומבחינים שהכיפה נפלה מהראש, האם יש לחבוש את הכיפה בידיים שאינן טהורות, או ליטול ידיים בלא כיסוי ראש.

הבחורים ניסו את כוחם בפתרון החידה ההלכתית, והרבי הרוויח שרבים, שלא הקפידו עד כה, הפנימו את חובת הזהירות בנטילת ידיים שחרית בטרם כל מגע, ובחשיבות ההקפדה שלא לישון בלא זהירות על כיפת הראש שהיא סגולה ליראת שמיים.

הוא אף הדפיס באלפי עותקים קונטרס עם קריאת שמע על המיטה, צירף אליו הלכות בסיסיות ומנהגים חשובים, וחילקו לבני ישיבות רבות.

"אני זכיתי לראות מקרוב כיצד עורך הרבי את לילותיו", משחזר הרב דינקל. "הרבי ישב על כיסא ולמד, חיבר לילה ויום בלימוד רצוף, ונהג לטבול במקווה כשעלה השחר. לימים הבנתי שכל שנותיו נהג כך, שלא להניח את עצמו במיטה בימות השבוע עד שיעלה השחר. שכן הרב רפאל רובינשטיין ז"ל, שהתגורר בבית ממול, סיפר לנו שהוא ובני ביתו יודעים זאת כבר שנים רבות, שהרי בכל שעה במשך הלילה שמישהו מבני המשפחה הביט לביתו של הרבי מטאלנא – ראה אותו רכון על גבי ספריו. ואם ישן מעט, אזי עבודת עבודה הייתה לו בעת שהתכונן לכך. גם אם היה נרדם לדקות ספורות נמנע מלהניח את רגליו על הארץ בלא נטילת ידיים סמוך למיטתו. בטרם הניח את עצמו במיטה לזמן קצר לאחר עלות השחר, נטל בידו את הספר 'מסילת ישרים' ועיין בו, והקפיד שלא לישון את שנתו הקצרה בלא ספר קודש בידו.

אהבת התורה שיקדה בליבו התבטאה בערגה ובכיסופים לנותן התורה. ניגון מיוחד היה לו בעת הלימוד המקובל מהרה"ק רבי יעקב יצחק ממקארוב (אף הוא מגזע טשארנאביל), והיו הכל יודעים שכשלומד הרבי במנגינה זו, אזי אינו חש כלל כשמדברים אליו אפילו. את הניגון קיבל מיהודי ישיש שהיה מספר שכשהרבי ממקארוב היה לומד בניגון זה – השתפך קולו העורג בכל ה'הויף'.

לפעמים היה לומד עם מנגינת נוסח שאותה למד מימיו בישיבת 'אוהל משה' בירושלים והיה אומר שכשלומדים בניגון זה אזי חשים שכל העולם הזה הינו הבל הבלים.

ניגון נוסף של הרבי מטאלנא היה מה שכינה – 'ניגון האמרי אמת'. הרבי סיפר שאת הניגון שמע לראשונה בקבלת פנים שערכו לרבי מגור ה'אמרי אמת' בביקורו בארץ בשנת תרפ"ז. מאז התחזק תמיד עם הניגון הזה בכל זמן קשה שעבר עליו.

 

צדיק שהכל קרוביו
פעם השתתף הרבי במסיבת אירוסין וראה כי אחד המחותנים טרוד בנפשו ולא מוצא מנוח. לאחר שיחה קצרה התבררה הסיבה. המחותן אמור היה לדרוש בדברי תורה ולא מצא לו זמן להתכונן והוא חשש עתה מביזיונות שיהיו מנת חלקו. הרבי מטאלנא, שכל ימיו בארץ הקודש השתדל להיראות כמי שבקושי יודע מעט פסוקי חומש והלכות, לקח את המחותן לפינת האולם ולחש על אוזנו מערכה נאה ומתאימה, המורכבת ממקורות וממאמרי חז"ל גג על גג.

בני המשפחה התפעלו עד לאחת מדרשתו של המחותן, ואף זוגתו העריכה אותו על ידענותו למרות שלא הספיק להתכונן, והרבי מטאלנא החיה את נפשו בקורת הרוח שגרם ליהודי לחוץ.

למקורביו היה אומר שדרך הלימוד הנכונה היא ללמוד היטב כל משנה עם מפרשי המשניות בטרם מתחילים ללמוד את הגמרא שעליה.

נשוב לימים שלאחר נישואיו, והוא עדיין בארה"ב. שש שנים לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה התרחש עם הרבי, והוא עדיין אברך צעיר בניו יורק העיר, סיפור של השגחה פרטית שהוכיח לו שעליו לעבור להתגורר במונטריאול שבקנדה ולעשות שם עבור היידישקייט.

באחד הימים ניגש אל הרבי בניו יורק יהודי ממונטריאול שביקש ממנו מאוד לבוא אל עירם ולשמש שם כראש ישיבה. הרבי התייעץ באביו האדמו"ר רבי דוד מרדכי זצ"ל שהשיב בחיוב.

בבואו למונטריאול התפלא לגלות שאין כזו ישיבה וגם את היהודי הזה אין איש מכיר והוא אינו בנמצא כלל. הוא התארח בביתו של יהודי חרדי. באותן שעות הגיע אל הבית יהודי, והמארח סיפר לו שבביתו שוהה עתה אברך צעיר, בן לשושלת הקודש טאלנא. היהודי הגיב בצעקה של התלהבות והוא פנה אל הרבי בפנים זורחות: "הרי משפחתי היא מטאלנא ולאבי היה בית מרקחת שבו מכר את סגולות הרפואה שרשם הרה"ק רבי דוד מטאלנא". היהודי הזה, ר' ישראל חיים קאהן, זכר את טאלנא בתפארתה, והוא וילדיו עזרו לרבי החדש לבנות את בית מדרשו וביתו בעיר.

סיפור נוסף שהתרחש אז הצטרף אף הוא אל השרשרת. בגינוני הקדושה אשר לו נמנע הרבי מלנסוע במכונית שבה שהו אנשים ונשים. נהגי המוניות המקומיים ידעו שלנסיעות עימו אין לצרף נשים.

פעם ישב הרבי במונית וחיכה שתתמלא לנסיעה, והנה הגיעה אישה חרדית ובקשה להיכנס ולצאת מייד אל הדרך. הנהג ענה לה שהוא לא מסיע אישה כשהרב הלזה שוהה במכונית. אך האישה סיפרה בהיסטריה שהתקשרו אליה, למקום עבודתה, שתשוב הביתה כי בנה הילד חש ברע.

הרבי שמע זאת, יצא מייד מהמונית והודיע שימתין לרכב הבא, אך בטרם יצאה האשה ביקש את שם הבן בכדי להתפלל לרפואתו. האמא כל כך התרגשה, ולאחר שנודע לה שמדובר בבן האדמו"ר מטאלנא שהגיע זה מכבר למונטריאול, בנתה מכספה חלק מבית המדרש.

מעניין לציין ששלוש הדמויות שקשורות בסיפור נפטרו בחודש כסלו. האישה שפגשה ברבי באקראי ובנתה את בית המדרש נפטרה בכ"ג בכסלו, ר' ישראל חיים בכ"ד בו, והרבי זצ"ל – בכ"ה בכסלו.

במונטריאול ניהל הרבי מטאלנא בית לתורה, לתפילה ולהכנסת אורחים והפך מדבר שממה רוחני לחיים תוססים של יהדות. עבור הנוער היה הרבי מקור של חיות ובסיס ליהדות לכל חייהם. חלקם לא ידעו אפילו את שמו ותוארו, ופעם בעת הולכו ברחוב קרא אחריו ילד, "שלום שלשידוס". התברר שמנת היהדות הכמעט יחידה שהוא קיבל מאביו היתה בעת שהלכו יחדיו ל'שלשידעס' לסעודה שלישית של שבת אצל הרבי.

כל האדמו"רים שהקימו מרכזים במונטריאול התגוררו בתחילה בביתו והוא אשר סייע להם. בנפשו היה הדבר להביא לחיי תורה וחסידות בלי שהוא עצמו יהנה מכך, רוחנית אפילו.

הרבי הריי"צ, האדמו"רים מסאטמר וצאנז וסקווירא, ערכו את שולחנותיהם בבית מדרשו וקיבלו ממנו כיווני דרך כיצד להקים מוסדות חינוך בעיר.

בשנות מלחמת העולם אספו הרשויות בבריטניה את כל בעלי האזרחות הגרמנית ושלחו אותם באוניות לגירוש לקנדה, שסירבה לקבל אותם. כשהאוניה הגיעה החזיקו אותם במעין אי, אסרו עליהם לצאת וסובבו את האיזור בכלבי שמירה לבל יהין איש לצאת. בתוך האוניה היו גם מאות יהודים ועימם ספר תורה.

הרבי הגיע אל המקום, 'התיידד' עם הכלבים עד שחדר פנימה, תישאל את היהודים ובחכמה רבה הצליח 'למצוא' לכל אחד מהם קרוב משפחה בקנדה שיגרום לשלטונות לשחררו. עבור מי שלא 'מצא' היה הצדיק משכנע שהוא קרובו, כל עוד האמינו לו השלטונות.

השנים במונטריאול היו מלאות עשייה, ובשנת תשי"ג, כשעזב הרבי פתאום את קנדה, ביכו רבני העיר ופרנסיה את הליכתו.

 

שבת אינה מן המניין
בארץ הקודש שינה הרבי את טעמו וביקש להיות נחבא אל הכלים. אך אם אמנם את גאונותו ועבודתו הפנימית הסתיר, ניכרו בו בעוז ובגלוי המידה העזה של אהבת ישראל, החביבות, מאור הפנים והאחריות לכל בר ישראל. תושבי 'בית וגן' העריצו את הרבי. הפשטות ומידת האמת הצרופה שבו – שבו כל לב.

הוא התעקש להישאר בשכונת בבית וגן דווקא, וכשהציעו לו בית מדרש רחב ידיים במרכז ירושלים – סירב ונימק: 'הרי אותם יהודים שמתגוררים שם יערכו את תפילותיהם וישתתפו ב'שבת אחים' של תורה וחסידות בלילות שבת גם בלעדיי. אני מוכרח להישאר כאן בגין אותם יהודים שלולי זאת לא תהיה להם שבת חסידית'.
וכך הייתה נראה ה'טיש' של ליל שבת בבית מדרשו של הרבי מטאלנא: הרבי היה יושב באמצע הספסל וסביבו בחורים רבים מישיבות שונות וגם כאלו שהישיבה לא הייתה ביתם הטבעי והקבוע. למולו חומש עתיק שמתוכו לימד את ה'אור החיים' הקדוש על הפרשה, והוא מסביר להם במאור פנים ובמתק לשון על חובתו של היהודי בעולמו, עניינים של אמונה, יסודות חסידות והשקפה טהורה. רבים מאלו שלימים הקימו בתים נאמנים של תורה וחסידות, זקפו זאת לזכות אותם לילות שבת במחיצתו של הרבי מטאלנא.

הוא קירב אז נערים שהשכונה סבלה מהם. היו פרחחים מפורסמים שעשו ככל העולה על רוחם אך לא וויתרו על שהיה של שעה קלה בשולחנו של הרבי מטאלנא בלילות שבת. ואלו שהתלוצצו מההנהגה אלו היו הראשונים לקבלת פשטידת השבת שחילק הרבי מה'קוגל'. יש שלא ידעו מה מושך אותם לבוא ולהשתתף בטיש בכל ליל שבת, אבל לימים ידעו שגרעיני אמונה הושרשו בליבותיהם באותם לילות שבת.

על ההנהגה הטהורה הזו שייסדו רועי החסידות, שישבו יהודים יחד בלילות שבת כדי לשורר ולשוח בתורה ובחסידות, על זאת לא וויתר הרבי, יהיה מה שיהיה. "אזכור תמיד את שבת פרשת וישלח – תשמ"ו", משחזר ר' אליהו דינקל. "הרבי אושפז בבית חולים ואני הייתי עימו. ארגנו מניין לתפילה בחדרו, ולאחר התפילה הודיע בפשטות שבשעה הקבועה יתקיים הטיש. אין מושג שלא לשבת עם יהודים בליל שבת".

גם בשנים מאוחרות יותר כשהתאשפז ונותר בשבת בבית הרפואה, למרות הקושי, כשהוא מחובר למכשירים הרפואיים, צעד הרבי בעזרת משמשו אל מסדרון בית החולים לעריכת השולחן, שר וזימר, דרש בדברי תורה והדרכה וסיפורי צדיקים, וכלל לא ניכר שמצבו הרפואי אינו שפיר. הטיש התנהל בדיוק כמו בבית בשכונת בית וגן.

לאחר השבת הגיע אל בית החולים הפרופ' שפירא שטיפל בו. אחד מצוות בית החולים אמר לו שמסתבר שהרב טווערסקי מצבו טוב כי בליל שבת ישב עם חסידיו, שר ודיבר ופניו מאירות. הפרופ' שהכיר את הרבי היטב השיב לו שהרי שבת הייתה זו ושבת אינה מודד על מצבו מאחר שבכל תחושה שתהיה, בשבת יערוך את סדריו הקבועים ברוב רגש.

כ"ק אדמו"ר מטאלנא זי"ע בעריכת השולחן, לצדו יושב בהתבטלות כ"ק אדמו"ר מרחמיסטריווקא שליט"א

באחת השבתות האחרונות לחייו, כשהתגורר בבני ברק, ביקש שיכניסוהו אל ה'טיש'. הרבי היה אז חלש מאוד, אך התעורר מיד כשניסו להוציאו מלשהות בצוותא עם יהודים ב'שבת אחים' וביקש לשוב. חודשים ספורים קודם לכן התבטא שחפץ הוא להראות שגם יהודי בגילו, עד זיקנה ושיבה ראוי שלא יוכל לוותר על ההתקבצות בלילות שבת, גם אם אין לו כוח לדבר ולשיר.

הרבי ביקש להשריש את דרכו של הבעל שם טוב, והיה אומר לבחורים השונים שגם אצלם בישיבה יכולים הם לקיים את העניין הגבוה, וכל ישיבה וסעודה רגילה בצוותא במסגרת סדרי הישיבה עם שיחה בדברי תורה וחסידות נחשבת ל'שבת אחים'. כשדיבר על תפילה ועל כוחה הגדול הדגיש לבחורים שהתפילה בסדרי הישיבות שבהן הם לומדים הם טובים ונעלים וחשובים ולא ישבשו את הסדר.

חלק נכבד מהנהגתו עם כל מי שבא במחיצתו היה הדרכה כפשוטה, לא הליכה בגדולות ונפלאות אלא הדרכה פשוטה ופירוש המילות לפני כל עניין עמוק וגבוה. בחורים שהתקרבו אל דרך החסידות על ידי דמותו המאירה והחלו לבוא לשהות במחיצתו באופן קבוע, נענו על ידו שאל להם להישאר אצלו. הן ישנן חסידויות גדולות ומפורסמות ומסודרות, ולמה להם להישאר אצלו.

כך הייתה דרכו, לקרב כל יחיד לתורה ולחסידות אך חלילה לא ליהנות מכך כמי שהביא אל חצרו עוד חסיד.

 

שבת היא להשם
"הרבי הדריך אותנו כאשר יישא האומן את היונק", אומר הרב דינקל. "למרות שחפץ היה להישאר נסתר ולעסוק בענייניו הטמירים כשאיש אינו מכיר במעלתו, סבר שזכותם של חסידים לתבוע מזון רוחני מרבם, וכשלא וויתרנו – קיבלנו. הרבי הסביר לנו מהותה של תפילה שעיקרה אמונה ומידת האמת ובלא היסוד אין בה כוח. היה אומר שלכן תפילות השבת הינן נעלות וגבוהות יותר כי בשבת מידה האמת ניכרת יותר בנפשו של כל יהודי כפי שאומרים חז"ל ש'אפילו עם הארץ אינו משקר בשבת'.

"'תזכרו את האמונה בה' בעת קיום מצוות. לא די בהלכה ובהידורים, הלב מוכרח להיות מלא וקשור בבורא. כך בלימוד התורה ובכל מהלך יומו ולילו של יהודי', כך הרבי היה משנן לנו. "כל כך הרבה היה מדבר על מידות טובות וכל כך אהבנו לשמוע כי לא היו אלו דברי מוסר כדרבנות כי אם בחיבה רבה ויתירה. לרוב היו שיחותיו על מידות, כלל לא בדיבורים כי אם בהנהגה עצמה. ראינו כיצד על יהודי להתגבר ולהעביר על מידותיו.

"לפעמים, בעת ששרנו ניגון היה הרבי עוצר ושואל אם אנו מקשיבים ומבחינים בתנועות של הניגון, בשאלה ששואלות תנועות הניגון ובתשובה של אמונה ותקווה. תמיד יצאנו מהשולחנות המופלאים שערך עם הרגשה של מטען רוחני רב שהינו חומר בעירה לחום של הנשמה לימים רבים. האש הלוהטת של עבודת ה' הייתה חבויה בתוכו והוא התאמץ שלא יבחינו בה, אך אנו, מקושריו, לא הורדנו עיניים לרגע.

"בכלל בצלו של יום השבת השעות היו נשגבות. מי שעיניים לו הבחין כי הוא עוסק בנסתרות ובעבודות גבוהות כצדיקי הדורות. אני עצמי הייתי עימו בלילות שבת בשנים שבהן לא היה ציבור גדול בביתו. הבנתי שלא ראוי שאהיה על ידו בשעה של אמירת הזמירות לפני הקידוש, פן אפריע. הבטתי מרחוק. הרבי היה מסתובב מצד לצד, אומר בהשתפכות הנפש ובתחנונים את תפילת 'ריבון כל העולמים', מונה את סדר ה'מלך' בדביקות ופניו להבים. תנועות והנהגה שלא ראינו כשהיה עם ציבור אנשים.

"באכילת דגים הייתה לו עבודה מיוחדת וטמירה. אל השולחן היה מוגש דג שלם והרבי, כפי שמסופר על הצדיקים תלמידי הבעל שם טוב הקדוש, היה עסוק עם הדג במשך שעה ארוכה ולא ניתן היה אז לדבר עימו או לזכות לתשומת ליבו. מי שראה זאת יבין במה המדובר. על העבודה הטהורה והטמירה שהייתה לו עם הדגים, בהם כידוע מגולגלות נפשות הצדיקים, לא וויתר גם כשערך את שבתו בצל צדיקים אחרים והתבטל בפניהם לחלוטין.

ברבים מאוד מענייניו הטמירים שהשתדל להסתיר עסק עם נכדו ממלא מקומו האדמו"ר שליט"א. שעות רבות הסתגר עימו ולא זז מחבבו. לפעמים היה משיב כששאלוהו על הנהגה זו או אחרת: אלו הם עניינים הנוגעים לנכדי, כשהוא מכוון לנכדו, לימים האדמו"ר שליט"א.

 

כ"ק אדמו"ר מטאלנא זי"ע עם נכדו מ"מ כ"ק אדמו"ר מטאלנא שליט"א

"עם זאת, למרות שסעודות השבת היו גבוה מעל גבוה, ואם היו בהן אנשים היה עליו לוותר על עניינים שונים, לא וויתר על אורחים ותמיד חיפש וציפה, אולי ישנם יהודים שהשתחררו בשבת מבית החולים שערי צדק, כאלו או אחרים ובלבד שעל שולחנו יסעדו אורחים".

 

אענה טרם יקראון
למרות שקבענו מראש שלא נעסוק בסיפורי מופת ושינוי הטבע שכאמור היו חזון נפרץ ויומיומי בביתו של הרבי מטאלנא, לא נמנע הרב דינקל לספר על האפיזודה המדהימה הבאה: ביום שישי אחד קרא לו הרבי וביקש ממנו ללכת לד"ר מרצבך, הרופא שטיפל בו, ברבי, מידי פעם ולברר אצלו האם נותר לרבי אצלו חוב כלשהו. היה זה מוזר במקצת, כי התשלומים התבצעו כשביקר הרופא אצל הרבי ולא על ידי שליח.

המשב"ק הלך, והרופא בדק את התיק של 'הרב טווערסקי' והשיב כי יש סכום מסויים שאותו על הרבי לפרוע. הגבאי שילם ושב לביתו. אחרי שעות ספורות נסעו הרופא ואשתו במכוניתם ושניהם נהרגו בתאונת דרכים מחרידה. או אז הבינו בני הבית את פשר הבהילות לשלם את החוב.

הרבי מטאלנא היה משיב על שאלות קשות וגורליות בהינף יד. עד היום שמורים מסמכים רפואיים המוכיחים ברורות על מחלות קשות או על בעיות שונות והרבי במחי יד ביטלן, ובבדיקות חוזרות לא נודע כי היו קיימות. כל מי שהיה קרוב אליו הבחין שלא ניתן להסתיר ממנו דבר.

אברך חסידי שנקלע פעם לשהות עם זוגתו בבית החולים, מספר שבדיוק אז אושפז שם גם הרבי מטאלנא. הרב דינקל שהה אז על ידו עת שאל לפתע הרבי מה שמה של האשה המתייסרת וזקוקה לישועה. הגבאי לא הבין במה המדובר, ואחרי כמה דקות יצא אל המסדרון, שם פגש אברך שמחפש את הרבי מטאלנא ומספר על זוגתו המתייסרת באחת ממחלקות בית החולים, והיות שהוא שמע שהאדמו"ר מטאלנא מאושפז כאן – יצא לחפשו. "חיכינו לך", אמר לו הגבאי, "הרבי זה עתה שאל לשמה של זוגתך, חש בהזכרתה עוד בטרם נודעה לו".

כאלו ישנן עדויות רבות, ואולם נשוב למעין הפתיחה, שומה עלינו לעסוק במשנתו ובדרכי עבודתו, ויהא לנו אותו צדיק למליץ יושר, ומה כאן עומד ומשמש בין ישראל לאביהם שבשמיים, אף בהיכלות של מעלה כן.

 

נר נשמת אדם
יום ראשון בשבוע, שעות אחדות בטרם חל ליל ראשון של חנוכה, תשנ"ט. במחלקה פנימית בבית החולים 'שיבא' שבתל השומר שוהה הרבי כבר מיום חמישי האחרון, בחדר מיוחד, וכוחותיו אינם עימו, גופו הטהור הולך ונחלש.

המקורבים והגבאים עורכים ביניהם תורנות שמירה. יום ולילה לא ישבותו. כל העת עומד על יד הרבי משמש אחד או שניים, צמודים, קשובים לכל הגה היוצא מפיו, ועוקבים, בדאגה, אחרי כל תנועה, מתפללים להחלמתו ולשובו למעונו שבבני ברק.

מידי שנה היה מנהגו של הרבי מטאלנא להדליק את נרות החנוכה בשעה שמונה וחצי בערב. עבודה נשגבה הייתה זו. כל מי ששהה במחיצתו ימים ספורים אפילו במשך השנה, הבחין כי הוא כמה ועורג אל הלילות המאירים, אל השלהבות המרצדות, אל שמונת ימי החג של נס פך השמן הטהור.

פעם בפעם, כשסיפר מעט מפרקי חייו עתירי המאורעות הדגיש שכל תחנות חייו, לטב ולמוטב, התרחשו בימי החנוכה. מידי דברו בגדולתם של הצדיקים הקדמונים היה מוסיף לומר לאיזו 'בחינה' היה אותו צדיק שייך ואת זאת ידע לפי היום-טוב – החג שאליו היה אותו צדיק קשור במיוחד. כך סופר על הצדיק הקדוש רבי נפתלי מרופשיץ שבמשך כל השנה למד ושינן את מסכת סוכה, בחן את סוכתו וחידש בה עניינים שונים, ואמרו עליו ששורש נשמתו מחג הסוכות ומצוותה.

"והרבי?" היו מקורביו שואלים, "איזה מצווה היא בשורש נשמתו?"
"אני מצווה מדרבנן יש לי, קדושתם של נרות החנוכה, מהם שורש נשמתי".

משהתקרבה שעת ההדלקה היו פניו משתנות ומאירות וכל כולו בוער בלהט המצווה וסודותיה.

במוצאי השבת שלפני חנוכה, עוד ערך סעודת מלווה מלכה שעליה כה הקפיד, ולמרות חולשתו נפרד מכולם. חדי עין הבחינו כי הייתה זו פרידה לא רגילה. כל אחד מהמקושרים, ובמיוחד הצעירים והילדים, התברך בחמימות רבה ובאיחולים לרוב, וחמישה ימים לאחר מכן הובהל הרבי לבית החולים.

גם בחדר האישפוז נערכה מעין 'מלווה מלכה' זעירה בכדי שלא לבטל את המצווה. ואז פנה אל הרבי משמשו ר' אליהו דינקל ולחש באוזנו:

"מחר בערב הינו נר ראשון, אני אביא את מנורת החנוכה מן הבית בבני ברק לכאן, לבית הרפואה, הרבי ידליק כמו בכל שנה בשמונה וחצי, האכן?…

הרבי הסכים בקורת רוח, הנה גם עתה, בעת שבריאות הגוף כה רופפת, לא ישתנה סדר עבודת הקודש של המצווה החביבה. הגבאי עזב את משמרתו ומסרה לבא אחריו. מתכנן לשוב למחרת למשמרת הלילה שתתחיל במצוות הדלקת הנר.

ולמחרת בערב בשעה המיועדת הגיע המשב"ק המסור עם המנורה בידו. הוא אף הטבילה במקווה כפי שנהג הרבי בעצמו תמיד לפני הדלקת הנר הראשון. אך הוא מצא את המשמשים האחרים נבוכים בעליל. הם סיפרו לו כי מייד עם צאת הכוכבים החל הרבי לומר את פרקי ומזמורי החנוכה, 'הנרות הללו' ו'מעוז צור', הכל כפי שנוהג מידי לילה לאחר ההדלקה. הוא היה חלש ורפה כוח, לא נע ולא זע, רק שפתיו נעות וקולו חלוש. הגבאים המסורים הרכינו ראש והיטו אוזן ושמעו לתדהמתם את הרבי אוחז בעיצומם של הפרקים הנהוגים לומר בבית טשארנאביל לאחר ההדלקה, בטוחים היו כי חפץ הוא כבר להדליק נרות חנוכה למרות שעדיין לא הגיעה השעה הקבועה וגם המנורה טרם הובאה על ידי האחראי לה.

הגבאי התנצל. הוא פנה אל הרבי ואמר כי הבין שהרבי לא ישנה עתה מן הזמן הקבוע ולכן הופיע רק עתה לקראת השעה שמונה וחצי. אבל הרבי לא הביע מורת רוח כלל ועיקר. הוא החווה בידו כמסכים וחייך כמרגיע.

אכן, הוא לא ביקש להדליק לפני הזמן שהסכים לו אתמול. רק את המזמורים ביקש לומר לפני ההדלקה ולא הסביר מדוע.

 

להבה עולה השמיימה
הרב דינקל התוהה מיהר להכין את המנורה ואת השמן, הוא קירב את השולחן הזעיר ונתן ביד הרבי התשוש נר דולק. הרבי בירך בדביקות את שלוש הברכות 'להדליק' 'שעשה ניסים' ו'שהחיינו', הדליק את הנר הראשון, האש אחזה בפתילה שהאירה באור זך וכך גם פניו של הרבי.

המשמשים בקודש ציפו לשמוע את ההמשך, את פיסקת 'הנרות הללו' הנאמרת לאחר ההדלקה אך הרבי החריש. הם לחשו באוזנו, אולי שכח, אולי החולשה הגופנית הנוראה החלישה גם את הזיכרון של סדר ההדלקה, קראו באוזנו בקול 'הנרות הללו' – אך הרבי לא מגיב. מביט בנרות, פניו זורחות, חיוך קל על שפתותיו החתומות, אינו אומר מילה.

הגבאים ניסו לדבר עימו, והרבי לא השיב. בני המשפחה הגיעו אל החדר בבית החולים, הבת והנכדים פנו אליו בתחנונים כמעט: "זיידע, א גיטן חנוכה", הסבא הרבי אינו עונה.

ואז העלה מישהו רעיון. הוא טען באוזני הרבי כי עליו לחלק דמי חנוכה, 'חנוכה געלט', כימים ימימה, אך גם לכך לא נענה.

"כבר שעות רבות שהסבא כך, לא משיב ולא מגיב?" שאלו הנכדים את המשמשים ששהו בתורנות משעות הבוקר, ואלה השיבו בשלילה. הרבי דיבר היום ודעתו מעורבת עם הבריות. חלוש אמנם, אך צלול כבדולח ורק עתה לפתע השתנה לבלי הכר.

בית החולים מעולם לא ראה מחזה שכזה. צדיק ישיש שאינו מסיר מבט מנר השמן הבודד, נכדיו ומקורביו מתחננים למילה אחת והוא אינו מביט לעברם אפילו. הוסף לכך את הסדרים ההפוכים שהתחוללו היום כשהרבי אמר את כל הפסוקים והמזמורים עוד לפני הדלקת הנרות, את הפנים הזוהרות באור שלא מעלמא הדין, והרי לך סדרת תעלומות הדורשות פתרון בדחיפות…

כל הלילה לא עצם עין. בבוקר נטל הרבי את ידיו והמשיך להחריש, עיניו פקוחות לרווחה, ניכר כי הוא בהכרה מלאה אך השפתיים נעולות בעוז.

לקראת השעה עשר נכנס הרופא והבחין כי תנועת המכשירים אינה שגרתית. הוא הביט היטב וקבע כי ניצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון הקודש. הייתה זו מיתת נשיקה.

בשעות הבאות היו המשמשים טרודים. עוסקים בכבודו האחרון של אותו צדיק ובהבאתו למנוחות. ביקשו לחלוק לו כבוד ראוי. עתה, אין מי שיעמוד על המשמר כפי שעשה הוא כל שנות חייו בבריחה מחוכמת מן הכבוד. ובשעה שבחלונות בתי ישראל ריצדו שלהבות נר שני של חנוכה, חלפה מיטתו של אביר הענווה ברחובות בני ברק וירושלים. היו שנזכרו כי הרבי היה לעיתים מפליא את הלוויתו של הרה"ק רבי משה לייב מסאסוב שדאג לכך שתזמורת של משמחי יתומים תנגן בעת פטירתו מן העולם. הנה עתה, מזמרים לרבי בדרכו האחרונה מניגוני החנוכה שעימם היה כה קשור.

 

'שהחיינו' לעולם הבא
רק כשחלפו ימים אחדים והמקורבים שיחזרו יחד את היממה שקדמה לפטירה, תפסו בציצית ראשם, והבזק של אור הבליח בהבנתם. במוחם הדהד מעשה שאותו נהג הרבי לספר ולשנן בכל עידן ובמיוחד בימי החנוכה. החסידים לא הבינו, הרי הסיפור כבר ידוע לכולם ומדוע משתדל הרבי לחזור עליו שוב ושוב. עתה הוברר הדבר למפרע, וגם דבר השתיקה המופלגת לאחר ההדלקה האחרונה ואמירת הזמירות לפניה – הובן והדהים כל שומע. וזה דבר המעשה הקצר:

הרב הקדוש רבי חיים מאנטניא (בעל 'טל חיים' ואחיו של בעל ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ זי"ע) נוהג היה לשוחח רבות עת סובבוהו אנשי שלומו בדברי תורה, לפלפל עימם ולהעלות סוגיות הנוגעות הלכה למעשה, לדון לאמיתה של תורה.

פעם העלה הרבי מאנטניא שאלה שהפליאה את חסידיו. הרבי שאל מדוע אין נוהגים לומר ברכת 'שהחיינו' טרם הפטירה מן העולם. שהרי כל ימיו מכין עצמו היהודי לקראת הפרידה מן העולם השפל והמעבר לעולם האמת ליהנות מזיו השכינה, לשוב אל כור מחצבת הנשמות שמתחת כיסא הכבוד. וכשכבר עומד להסתלק ועדיין כוחו עימו לומר ולברך, עליו לכאורה לומר ברכת 'שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה'. כך נם הרבי מאנטניא לתלמידיו ולאנשי שלומו. היה זה זמן קצר לפני חג החנוכה, והוא הפטיר בסיום השיחה: "מיר וועלן זיך א עיצה געבן" (=אנו כבר נסתדר, נמצא עיצה).

באותה שנה היה רבי חיים מאנטניא בעיצומו של מסע טרם חל ליל הנר הראשון. משהגיע שעת המצווה שהה הרבי בקרקא הגדולה, רחוק מעירו מבית מדרשו וביתו, רחוק מעדת חסידיו ואנשי שלומו.

אבל הבורא ומצוותו נמצאים בכל פינה בתבל ומלואה, והוא החל מתכונן להדלקת הנר הראשון. חסידיו הנאמנים שליווהו הבחינו כי הרבי מצטער על שאין המנורה הקבועה שלו עימו כעת. אחד מהם, בעל שאר רוח, קל כנשר ורץ כצבי, עשה שעות רבות בהליכתו ובחזרתו והחיה את נפשו של רבו כשהביא לו את מנורת החנוכה שלו.

הרבי היטיב את הנרות אמר בקול ובהתלהבות כדרכו את הברכות ואת 'שהחיינו' של הלילה הראשון, נתן את האש בפתילה שנדלקה וכעבור שעה קלה הסתלק לבית עולמו…

היה זה כמאמר חז"ל 'קריינא דאיגרתא להוי פרוונקא', כלומר, קורא האיגרת הוא ייעשה את הכתוב בה. קיים את אשר דן בעצמו, הוא העלה את עניין ה'שהחיינו' טרם המעבר מכאן לשם, ומן השמיים הביאוהו לכך שה'שהחיינו' שאמר לנר החנוכה היה גם עבור פטירתו מן העולם.

הסוד התגלה איפוא והצופן פוענח. הרבי מטאלנא שהסתיר כל ימיו את גדלותו ניסה להחביא גם כעת את הפלא העצום. הוא סיפר את המעשה ב'שהחיינו' של ה'טל חיים' מאנטניא, וכוונתו הייתה למעשה אליו עצמו. לכן שינה מן הסדר, ואת כל המזמורים והפסוקים אמר לפני ההדלקה, כדי שבין ברכת 'שהחיינו' לפטירתו מן העולם לא יהיה שום הפסק… ולכן גם החריש כשפנו אליו ופניו הפיקו זוהר חמה של בין הברכה לפריחת הנשמה הטהורה מן הגוף הקדוש.

הכתבה פורסמה במגזין משפחה במלאת עשור להסתלקות כ"ק אדמו"ר מטאלנא זצ"ל

הכתבות המעניינות ביותר

המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture