ועדת המורשת של אונסק"ו, המתכנסת בימים אלה בקטאר, הכריזה בקונצנזוס על מערות מראשה ובית-גוברין כאתר מורשת עולמית.
משמעות ההכרזה היא הכללת האתר הישראלי ברשימה היוקרתית של אתרים בעלי ערך תרבותי יוצא דופן, הפזורים ברחבי תבל.
על מלאכת הכנת מועמדותו להכרזה, שקדו במשך תקופה ארוכה משרד החוץ, רשות הטבע והגנים, ועדת המורשת הישראלית של אונסק"ו וגורמים נוספים.
האתר מראשה בית גוברין מצטרף לשמונה אתרי מורשת עולמית ישראליים ביניהם העיר הלבנה בתל אביב, מצדה, התלים המקראיים, דרך הבשמים, העיר העתיקה של עכו ונחל המערות שהצטרף לרשימה בשנת 2012.
מועמדות האתר הוגשה על-ידי רשות הטבע והגנים באמצעות הוועד הישראלי לאונסקו של משרד החינוך ובאמצעות משרד החוץ. ובעזרת גופים נוספים: המועצות האזוריות יואב ולכיש, החברה הממשלתית לתיירות, המוסדות הארכיאולוגיים אוניברסיטת בר אילן, סמינרים ארכיאולוגיים, רשות העתיקות והמרכז לחקר מערות.
משמעות ההכרזה היא הכללתו של 'גן לאומי בית גוברין- מערות מרשה' ברשימה העולמית היוקרתית של האתרים הנבחרים והחשובים ביותר בעולם. הכרזה זו ממצבת את ישראל כגשר בין תרבויות עתיקות וכמוקד חשוב לשימור המורשת העולמית, תוך חיבור ייחודי של העבר להווה. משמעות ההכרזה היא הגדלה משמעותית של מספר המבקרים באתר, פרסומו במדיה העולמית, טיפוחו ושמירתו מפגעי האדם והטבע.
המערות מייצגות את "ארץ אלף המערות" בשפלת יהודה הפזורות על שטח של כ-100 קמ"ר, ואשר כולן מעשה ידי אדם. ההכרזה היא על השטח של הגן הלאומי מרשה ובית גוברין שגודלו כ-5 קמ"ר, והן מאפיינות את הסוגים השונים והרבים של כל המערות בשפלה.
מספר המערות בשטח שהוכרז הוא קרוב ל-500 וחלקן הגדול הן מערכות בעלות עשרות חדרים. הסוגים השונים של המערות הם: מחצבות אבן, בורות מים, בארות, בתי בד, קבורה, פולחן, קולומבריום (שובך יונים), אורוות סוסים, פולחן, אחסון, מרחץ, נקבות מים, מערכות מסתור ועוד. ראוי לציין כי בשונה ממקומות אחרים בעולם, המערות לא שימשו למגורים בשל סיבות בריאותיות.
המערות הראשונות באזור נחצבו מתחת לתל מרשה במאה ה-9 לפנה"ס. תקופת השיא של השימוש במערות הייתה במאות 2-3 לפנה"ס. במאות הראשונות לספירה נחצבו מערות בית גוברין אשר המפורסמות שבהן, הן מערות הפעמונים הגדולות מהמאות ה-8-6 לספירה. השימוש האחרון בכמה מהמערות היה במאה ה-10, וכך למעשה זמן השימוש במערות משתרע על כ-2000 שנים.
לדברי ד"ר צביקה צוק, הארכיאולוג הראשי של רשות הטבע והגנים: "אנו שמחים כי חוות הדעת המקצועית להכריז על מערות מרשה ובית גוברין כאתר מורשת עולמית אומצה ע"י ועדת המורשת העולמית של אונסקו. העבודה הרבה שהושקעה בהכנת התיק על ידי גורמים ואנשים רבים הביאה בסופו להצלחה זו. בזכות מספרן הרב של המערות והסוגים השונים שלהן , וכן משך הזמן בו היו בשימוש המשתרע על קרוב ל-2000 שנה, זכה האתר המיוחד הזה להכרה כאתר בעל ערך עולמי יוצא מן הכלל".
בית גוברין
היישוב ששרידיו נמצאים בתל מרשה נוסד בתקופה הישראלית הקדומה, והוא התקיים עד התקופה ההלניסטית המאוחרת. היישוב חרב בשנת 40 לפסה"נ במסגרת המאבק בין החשמונאים להורדוס. לאחר החורבן עבר היישוב לבית גוברין הסמוכה, שבה התקיים יישוב רב-חשיבות בתקופה הרומית ובתקופה הביזנטית. על חורבות יישוב זה קמה בתקופה הצלבנית עיר מבוצרת קטנה.
המקום בתקופות הקדומות
המתחם הדרומי – תל מרשה
במתחם הדרומי של הגן הלאומי שכנה העיר מרשה, מערי יהודה בימי בית ראשון. על פי הנביא (דברי הימים ב', יא 8), ביצר המלך רחבעם את מרשה (925 לפסה"נ לערך). כשאר ערי יהודה, נפגעה גם מרשה בעת מסעו הצבאי של סנחריב מלך אשור בעקבות מרד חזקיהו (701 לפסה"נ). אחר כך, במאה השישית לפסה"נ, מרד צדקיהו מלך יהודה בשלטון הבבלי, ונבוכדנצר מלך בבל כבש את הארץ מחדש, הרס את בית המקדש בירושלים והגלה רבים מתושבי הארץ.
מרשה וערי השפלה התרוקנו מתושביהן, ובמקומם התיישבו במקום אדומים שעלו מהנגב. האזור נודע מאז, בתקופה הפרסית ובתקופה ההלניסטית (מהמאה השישית ועד מאה הראשונה לפסה"נ), בשם "אדומיאה".
מרשה הייתה העיר המרכזית באדומיאה, ואחרי כיבושי אלכסנדר מוקדון (332 לפסה"נ) הגיעו אליה גם פיניקים מאזור צור ולבנון. בשנת 112 לפסה"נ כבש המלך החשמונאי יוחנן הורקנוס את מרשה במסגרת ניסיונותיו לגייר את האוכלוסייה האדומית, והחריב את העיר. בשנת 40 לפסה"נ החריבו הפרתים את העיר כליל, ועד המאה השנייה לסה"נ התקיים במקום יישוב קטן.
המתחם הצפוני –
באותה תקופה, במאה השנייה לסה"נ החל להישמע שמו של "בית גברי", כך נקרא אז הכפר שנבנה במישור שממערב למרשה, על גדות נחל גוברין, ונעשה לעיר המרכזית בדרום הארץ.
האתרים המרכזיים במתחם הדרומי:
תל מרשה – בראש תל מרשה נקודת תצפית מרהיבה על שפלת יהודה. החפירות באתר חשפו את המגדל הצפוני־מערבי של חומת העיר ההלניסטית. מצפון למגדל נחשפו שרידי חצרות, חדרי מדרגות וחדרים, ששימשו, כנראה, למסחר ולמגורים. בתים אלו נשענים על חומת העיר מתקופת הברזל. בתי העיר סבבו את האקרופוליס, ומתחת להם נחצבו חללים אדירים ששימשו בורות מים, בתי בד ומחסנים.
מערות הפעמון – מחצבות ענק מהתקופה הביזנטית ומהתקופה הערבית הקדומה. החוצבים חצבו פתח עגול וצר בשכבת הנארי, ואז ירדו מטה בהרחיבם את הבור עוד ועוד, ויוצרים בו צורת פעמון. הגדולות שבמערות מגיעות לגובה 25 מ'. מכלול המחצבה כלל כ־80 בורות פעמון, דופנותיהם נפרצו בתקופה מאוחרת יותר ויצרו מבוך של חללים.
מערת השוק – מערה זו היא, כנראה, מערת הקולומבריום המרשימה בישראל. המערה חצובה באיכות מופלאה, והיא עשויה מסדרון ראשי ושני מסדרונות החוצים אותו לרוחב. בקירות המערה נותרו חצובים יותר מ־2,000 כוכים שבהם גידלו יונים. גידול היונים נפסק, כנראה, בסוף המאה השלישית לפסה"נ. בסביבות הגן הלאומי התגלו כ־85 מערכות קולומבריום.
המערה הפולנית – מערה זו שימשה תחילה בור מים, ומאוחר יותר נחצב בה קולומבריום. בימי מלחמת העולם השנייה ביקרו במקום חיילים פולנים מצבא אנדרס וחרתו על עמוד שתמך בתקרה את הכתובת "ורשה פולין" ודמות נשר – סמל הצבא הפולני.
בית הבד – בית הבד הוא אחד מ־22 בתי בד תת־קרקעיים מהתקופה ההלניסטית שהתגלו עד כה במרשה. במערה מוצג שחזור מתקן קדום לסחיטת שמן.
שחזור בית מגורים – בית משוחזר בחלקו ששימש למגורים ולמסחר בתקופה ההלניסטית. קומת הקרקע השתרעה על פני 150 מ"ר וחדריה נבנו סביב חצר מרכזית קטנה. מדרגות הוליכו לקומה שנייה. קירות הבית השתמרו בגובה 1.5 מ'. מתחת לרצפת אחד החדרים התגלה מטמון בן 25 מטבעות. המטבע המאוחר במטמון הוטבע בשנת 113 לפסה"נ, כנראה, סמוך לחורבן הבית בידי יוחנן הורקנוס הראשון, כובש מרשה. מתחת לבית המגורים נמצאים בורות מים שנאספו בצינורות חרס ובתעלות מי גשם מהסמטאות, מהגגות ומהחצרות.
מערכת תת-קרקעית (מערכת 61) – מערכת מרשימה מאין כמותה של חללים תת־קרקעיים שנבנו בתקופה ההלניסטית. מסלול הסיור עובר בפרצות שנפרצו בקירות שהפרידו בין החללים, ובהם בורות מים, קולומבריום ומחסנים.
מערת האמבטיות – שני חדרונים קטנים שהותקנו בהם מושבים לשימוש המתרחצים. המים זרמו אל המושבים בתעלות ובמשפכים שהותקנו בדופנות הסלע.
מערות קבורה צידוניות – מערות אלו הן שתיים מתוך מערות רבות שחצבו פיניקים שהתיישבו במרשה. במערות נחצבו כוכים גדולים להנחת המתים, וקירותיהם עוטרו בציורים ובכתובות. מערה אחת נקראת "מערת אפולופאנס", משום שבמערה התגלתה כתובת המנציחה את אפולופאנס בן ססמאיוס, ראש עדת הצידונים במרשה. הציורים העתיקים במערה זו שוחזרו על סמך ציוריהם של הארכאולוגים ג'ון פיטרס והרמן תירש, שגילו את המקום בשנת 1902. במערה סמוכה שוחזרו ציורי נגנים.
בית גוברין בתקופה הרומית
אחרי מרד בר כוכבא (132 135 לפסה"נ) הייתה בית גוברין לעיר המרכזית במחוז אדומיאה. בשנת 200/199 לסה"נ העניק הקיסר ספטימיוס סוורוס לכמה מקהילות הפרובינקיה סוריה-פלשתינה מעמד של פוליס, ובית גוברין נמנתה עם היישובים/הקהילות האלה. העיר החלה לטבוע מטבעות משלה כבר בשנת 200 לסה"נ ולציין עליהן את שמה הרשמי – לוקיה ספטימיה סוורה אלוותרופוליס, ובקיצור – אלוותרופוליס/אלותרופוליס (עיר בני החורין). בתקופה זו החלו להבנות במקום מבנים ציבוריים מפוארים, כגון האמפיתאטרון ובית המרחץ.
מבית גוברין יצאו חמש דרכים אימפריאליות, שהוליכו ללוד, לאשקלון, לעזה, לחברון ולירושלים. העיר חלשה על המרחב שבין יבנה במערב לעין גדי במזרח, ובין לטרון בצפון לבאר שבע בדרום – תחום השליטה הגדול ביותר ביחס לתחומי השליטה של כל הערים בפרובינקיה.
העיר שגשגה. שתי אמות הובילו מים לעיר, אחת הובילה מים מנביעות סמוכות באזור תל גודד, והשנייה, ארוכה יותר, הובילה מים ממעיינות הר חברון. אמיאנוס מארקלינוס, ההיסטוריון הרומי בן המאה הרביעית לסה"נ, מזכיר את אלוותרופוליס כאחת הערים המצוינות בארץ ישראל: "פלשתינה משתרעת על שטחים גדולים ומשופעת באדמות מעובדות ומטופחות. גם ערים מצוינות בה אשר אין אחת נופלת מחברתה במאומה… אלה הן קיסריה, אלוותרופוליס, ניאפוליס (שכם) וכן אשקלון ועזה שהוקמו בדור הקודם".
התקופה הביזנטית
בתקופה הביזנטית הייתה בית גוברין אחת מחמש הערים הגדולות בארץ ישראל. בבית גוברין התקיימה קהילה יהודית גדולה, שמה נזכר בתלמוד ובמדרשים, והתגוררו בה האמוראים כרבי יונתן דבית גוברין ורבי יהודה בן יעקב. בבית גוברין התגלו שרידי קברים יהודיים וכתובת של בית כנסת מתקופה זו.
בעקבות הכיבוש הערבי (במאה השביעית) נקרא המקום "בית ג'יברין", שם השומר על שמה העברי הקדום של העיר. העיר ירדה מגדולתה, אך המשיכה להיות מרכז מקומי חשוב.
בתקופה העות'מנית נבנה על חורבות המבצר והעיר הרומית הכפר בית ג'יברין.
האתרים המרכזיים במתחם הצפוני
האמפיתאטרון – מבנה מרשים מאין כמוהו שנבנה על פי מיטב המסורת הרומית לשם עריכת קרבות גלדיאטורים, קרבות נגד חיות טרף וטקסים המוניים. האמפיתאטרון השתמר היטב, ואפשר לבקר בקמרונות ששימשו מסד ליציעים, בזירה ובמנהרות התת-קרקעיות, שדרכן עלו המתמודדים וחיות הטרף לזירה. בצד המערבי של הקמרון נמצא מזבח, ששימש, כנראה, אתר פולחן למתמודדים לפני עלייתם לזירה. באמפיתאטרון היו כ־3,500 מקומות ישיבה.
בית מרחץ – שרידי בית מרחץ רומי גדול ששטחו עלה על 5,000 מ"ר. זהו בית המרחץ הראשון בארץ ישראל שנבנה במתכונת בתי המרחץ של רומא. הבונים בנו קמרונות כדי להתגבר על המדרון היורד לנחל גוברין ולהותיר די שטח לבניית המבנה הענק.
המבצר הצלבני – המבצר הצלבני היה קטן בהרבה מהעיר הרומית, אבל תכנונו הושפע מאוד ממבני העיר. הצלבנים השתמשו בחלקים מהחומות של העיר הקדומה לבניית המבצר, והוא נבנה בשני שלבים.
הכנסייה הצלבנית – הכנסייה נבנתה צמוד לקיר הדרומי של המצודה הפנימית. זוהי בזיליקה טיפוסית, ובה אולם תווך ושתי סיטראות. לבניין הכנסייה השתמשו הצלבנים בעמודים, בכותרות, במרצפות ובכל פריט ארכיטקטוני קדום שיכלו לשים עליו את ידיהם. הכנסייה גדולה מאוד, הרבה מעבר לצרכיה של האוכלוסייה שהתגוררה במבצר, ויש להניח שהיא שימשה גם את תושבי הסביבה, ואולי גם עולי רגל.
המבצר הפנימי – המבצר בנוי על יסודות בית המרחץ הרומי, ושרידים משתי התקופות משמשים כאן בערבוביה. במצודה הפנימית המרשימה היה אפשר להסתתר במקרה של נפילת הביצורים החיצוניים, ובלבה עובר שביל עץ. השביל עובר דרך חדר האוכל של המבצר וחלקים אחרים שלו, והוא מסתיים במערך קמרונות מרשימים מהתקופה הרומית, ששימשו מסד לבית המרחץ.
צילום: AFP
ברית בנינו לבין מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא.
,,ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם:ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם"(חומש שמות לא,פסוקים-טז-יז),,ויאמר ה', אל-משה לאמור. ואתה דבר אל-בני ישראל, לאמור, אך את-שבתותיי, תשמורו: כי אות היא ביני וביניכם, לדורותיכם–לדעת, כי אני ה' מקדשכם. ושמרתם, את-השבת, כי קודש היא, לכם"(חומש שמות פרק לא,יג)השבת היא ברית ביננו לבין ה'.כשאנו מפרים את הברית,אז אנו יותר לא בני ברית עם ה'.ואז השמירה מעלינו מסתלקת,וממילא אויבינו יכולים,תנחשו לבד את ההמשך.כשיהודי חוטא הוא עלול לפגוע בכל עם ישראל.
משל למה הדבר דומה:לספינה ששטה בים,והנה איש אחד החליט לקדוח חור בתאו בקרקעית הספינה,נגשים אליו חבריו ואומרים לו,מה אתה עושה?
אתה תטביע את כולנו.
והוא משיב להם,מה אכפת לכם?אני קודח חור בתא שלי.
ואמרו רבותינו:אם שומרים כל ישראל שני שבתות מיד נגאלים.
ומי שלא לומד תורה(מקרא,הלכות,תורה שבכתב ותורה שבעל פה),כי הוא אומר אם אני ידע,אני יצטרך לקיים,עכשיו שאני לא יודע,אני לא צריך לקיים,יקבל עונש כפול,גם על זה שלא למד,וגם על זה שעבר על ציווי התורה.
🙂