לאחר שהשמיצו אותו, רמסו אותו וכינו אותו 'חרדל', החליט כתבנו חגי בראון להשיב מלחמה בשמו של הצמח המיוחד, עם הסגולות הרפואיות.
צמח החרדל הוא מהצמחים הנפוצים ביותר בארץ. הוא פורח בימים האלו בפריחה צהובה למלוא העין, בצידי הדרכים, בינות לעצים וגם בתוך שטחי החקלאות המעובדים.
בזמן הפריחה האביבית, לא מקבל צמח החרדל המיוחד מספיק תשומת לב. רוב האנשים לא שמים לב לשרביטים שגדלים בצד הפריחה וגם לא ממש טורחים להתעניין בשמו של הפרח.
זהו אם כן, החרדל.
החרדל משמש כצמח תבלין וגם כצמח בעל תכונות רפואיות, כאשר בארץ נפוצים שני מינים עיקריים – החרדל הלבן בעל השרביטים הארוכים, וחרדל השדה בעל שרביטים קצרים יותר. בתוך השרביטים האלו, נמצאים גרגירי החרדל.
בחז"ל מופיע החרדל כפרי מידה. כמו הזית = כזית, הכותבת = ככותבת (תמר), כך גם לחרדל יש לו שיעור מיוחד, הבא לבטא מידה קטנה מאוד.
בכמה מקומות מופיע החרדל כמסוגל לרפואה. ביניהם: במסכת ברכות דף ל"ט: "ואמר רב מרי אמר רבי יוחנן, הרגיל בחרדל בביתו אחת לשלושים יום, מונע חוליים מביתו".
בימינו מקובל גם להמריץ את הדם ע"י עיסוי של כף היד כשהיא מלאה בגרגירי חרדל.
גרגירי החרדל מתייבשים בשרביטיהם ומקבלים את הצבע החום-צהבהב המוכר. אפשר לטחון אותם ולערב את האבקה בתוך מיונז, וזהו למעשה הבסיס הראשוני של ממרח החרדל המצוי בחנויות.
אז בפעם הבאה שאתם קוראים בתקשורת על 'חרדל' תנו קצת כבוד…
צילום: חגי בראון.
