סולד! כרוז המכירה מתכונן לדפוק בפטישו עם קביעת השיא (בראש הלוח משמאל)השבוע קבעה סות'ביס שיא עולם חדש במכירה פומבית לחפץ יודאיקה, כאשר אחד מהעותקים המשומרים והמשובחים של התלמוד הבבלי בהדפסתו של דניאל בומברג נמכר בניו יורק תמורת 9,300,000 $, כאשר ההערכות המוקדמות נעו בין 5 ל-7 מיליוני דולרים בלבד.
העסקה הנדירה הממחישה במעט את דברי שלמה המלך "יְקָרָה הִיא מִפְּנִינִים וְכָל חֲפָצֶיךָ לֹא יִשְׁווּ בָהּ", לוקחת אותנו במסע ארוך ומרתק על פני ארצות ושנים, דרך מרתפים מאובקים וענני זיכרון מהדהדים.
הבה נצא לדרך…
תחנה שישית ואחרונה: הכספת הפרטית של שובר השיאים
הש"ס הנדיר וההיסטורי נקנה, על פי מקורות בלתי רשמיים, בידי איש העסקים לאון בלייק, בעליה של חברת מינוף מצליחה המחזיק גם באוסף אמנות ייחודי. בשביל בלייק ששילם על אחת מארבע גירסאות הפסטל של הציור האמנותי 'הצעקה' מהצייר אדוורד מונק כמעט 120 מיליון דולר ובכך שבר את שיא המכירה ליצירת אמנות, עשרה מיליון דולר לסט ספרים אינם מהווים בעיה של ממש, וגם כאן הוא שבר שיא נוסף עבור פריט היודאיקה היקר ביותר בכל הזמנים.
מֵאַלְפֵי זָהָב וָכָסֶף. סט התלמוד היקר בעולםמה בכוונתו של בלייק לעשות בקנקן הישן המלא יין שדעת זקנים נוחה הימנו, זאת איננו יודעים, אך מדוע יצא הש"ס הקשיש למסע הארוך?
תחנה חמישית: בגלריה של סות'ביס
ערכן של כרכי התלמוד-בבלי היקר שנקנו בידי אספן פרטי, בבית המכירות הפומביות היוקרתי המתמחה במכירת חפצי אמנות ועתיקות, אינו נאמד במטבעות ובשטרות. ערכו ההיסטורי למחקר התורני הינו רב ערך ובלתי ניתן לשיעור. הש"ס העתיק כמו גם שאר תריסר הספרים שנמכרו עמו הניב סכום שיא למכירת חפצי יודאיקה ועמד על 14.9 מיליון דולרים ששולמו תמורת אוצרות הקודש ובהם גם התנ"ך היחיד ששרד מאנגליה שלפני הגירוש.
מי שייהנו ממיליוני הדולרים, לאחר הפרשת עמלת המכירה לסות'ביס כנהוג, יהיו אוצריו ונאמניו של אוסף וולמדונה המתקשה לעמוד בעלות הגבוהה הכרוכה באחזקת אוצרותיו האגדיים ומכירת הפריט היוקרתי תהיה עבורו הצלה של ממש.
נמכר תמורת 3.6 מיליון דולר. התנ"ך האנגלי העתיקלמעשה, האוצר כולו הכולל למעלה מרבבת ספרים, הועמד למכירה כבר לפני שש שנים תמורת סכום צנוע של 40 מיליוני דולרים, אלא שתנאים והגבלות שנקבעו בידי מייסדו מנעו מקונים פוטנציאליים לגשת למכרז. לפני ארבע שנים דיווח העיתון היהודי הוותיק בעולם, ה'ג'ואיש כרוניקל', כי טרם נמצא קונה לאוסף העומד למכירה תמורת 25 מיליוני דולרים בלבד, גם אז מנעו הנסיבות את מכירתו, אך בל נקדים את המאוחר.
תחנה רביעית: אוסף וולמדונה
אוסף וולמדונה הוקם על ידי תעשיין היהלומים הבריטי ג'ק לונצר אשר אצר בספרייתו למעלה מ-13,000 ספרי קודש וכתבי יד יהודיים המהווים את אחד מאוצרות הידע ההיסטורי הגדולים אודות העם היהודי בארצות נדודיו. בין הספרים הנדירים שנלקטו אל האוסף: עותק מושלם של תלמוד בבלי שנדפס בונציה לפני כחמש מאות שנים בבית הדפוס של דניאל בומברג; כתב יד של התנ"ך מהעיר יורק שבאנגליה- בטרם גורשו משם היהודים לפני כשמונה מאות שנה; ה'מקראות גדולות' הראשון בעולם; ה'הגדה של פסח' המצויירת העתיקה ביותר; העותק הראשון של 'ארבעה טורים' שהודפס בטורקיה; ועוד אלפים רבים של אוצרות דעת.
לונצר, כיום בן 92, הקים את אוסף כתבי היד והספרים היהודי הגדול בעולם שלא למטרת רווח. במשך שישה עשורים הוא נדד ממקום למקום ולא חסך במאמצים ובכספים על מנת לבסס ולהרחיב את הספרייה לה קרא על שם העיירה האיטלקית, מכורת משפחתו, 'וולמדונה'. אל ביתו שבפרבר הלונדוני המפסטד גרדן, הוכנסו בזה אחר זה ארגזים מלאים בכתבי יד היסטוריים ובעותקי דפוס ראשון מכל מקצועות התורה, ואופסנו בקפידה.
ג'ק לונצר בחברת הספרים להם הקדיש את חייואם חשבתם כי לונצר הסתפק באגירה ובשמירה על האוצר העתיק, טעות היא בידכם. חלומו של ג'ק לונצר מפליג אל העתיד בו יוכלו חוקרים מרחבי העולם לגשת אל הממצאים העתיקים ולדלות מתוכם פיסות מידע יקרות ערך. לונצר הבין כי לא יוכל בכוחות עצמו לבצע את פרויקט השימור והסריקה הדיגיטלית לאוסף הענק ומשום כך הציע למכרו תמורת 40 מיליון דולר בלבד לידי מי שייאות לקחת על שכמו את העול הכרוך בניהול פרויקט מחקרי מקיף ומעמיק תוך השארת נגישות ציבורית כוללת לספריית וולמדונה.
האוסף הוצע למכירה לראשונה לפני כשש שנים, מיד לאחר המפולת הכלכלית הגדולה בארה"ב של שנת 2008. מתוקף המצב ברור היה כי מצבת הקונים מצומצמת ביותר, אלא שלונצר קיווה כי ספריית הקונגרס האמריקאי תסכים ליטול את האחריות ההיסטורית הגדולה ולצרף את ספרי היהדות אל עשרות מיליוני הספרים האצורים באולמותיה. מגעים בין הספרייה שסירבה לרכוש את האוסף בהיותה רגילה לקבל ספרים בתרומה, לבין קבוצת פילנתרופיים יהודיים אשר חפצה לקנותו עבורה, לא צלחו, והספרים הושבו מבית המכירות בניו יורק בחזרה למעונם הבטוח בסמוך לגולדרס גרין.
"40 מיליון ספרים". חלל הקריאה הראשי בספרית הקונגרס האמריקאיבשנים האחרונות הופקד ניהול האוסף בידי חבר נאמנים שמונו על ידי לונצר אשר לקה בינתיים בדמנציה, אלו הגיעו למסקנה כי לשם אחזקת ושימור האוסף כולו, מן ההכרח למכור מספר מפריטי היוקרה הכלולים בו ואשר סכום שוויים יספיק להוצאות הרבות שבקידום חזונו של המקים הדגול. הליך המכירה הפרטני לכתבים היקרים הוכיח את עצמו במכירה השבוע שהניבה קרוב לחמישה עשר מיליוני דולרים שיזניקו את פיתוח המאגר העצום ויסייעו לשיפור נגישותו לציבור.
כיצד הגיע הש"ס היקר לידיו של לונצר? על כך בתחנתנו הבא.
יהודים בוחנים את האוסף המקוטלג לפי ארצות המוצא, בבית סות'ביס בניו יורקתחנה שלישית: מוזיאון האמנות האקסקלוסיבי
מוזיאון ויקטוריה ואלברט הוקם לפני כמאה ושישים שנה ומאז הוא מציג באורח קבע מליוני פריטים וחפצי אמנות בתערוכות ענק המשתרעות על פני 145 גלריות ששטחן הכולל הוא 45,000 מ"ר.
בשנת תשט"ז, במלאת שלוש מאות שנים לשיבתם של יהודי אנגליה לאחר שגורשו ממנה בתחילת האלף החמישי, נערכה במקום תצוגה מרהיבה ומרתקת של כתבי יד ומהדורות דפוס מוקדמות של ספרי הקודש היהודיים. לונצר, חובב אמנות צעיר ויומרני, מיהר אל התערוכה הנדירה שם צדו את עיניו מספר דפים שנחזו כשייכים לדפוס ונציה הראשון של התלמוד בבלי שהודפס על ידי המדפיס הנודע דניאל בומברג.
לונצר הסתיר את התפעלותו ובהתעניינות סקרנית בירר אצל הספרן למקורן של הדפים העתיקים. השומר האדיב גילה את אזנו של האדון הצעיר כי כנסיית וסטמינסטר היא אשר השאילה את הדפים לצורך התערוכה, שבה הוצגו הדפים בסיווג בלתי מדויק בעליל. בירור קצר העלה כי הכנסייה מחזיקה במרתפה תשעה כרכים מלאים המהווים עותק מושלם ממהדורתו הראשונה של ש"ס ונציה. בנקודה זו הבין לונצר כי הוא עומד בפני ההישג הגדול ביותר שלו כאספן והוא הבטיח בליבו כי יום יבוא והוא יניח ידו על הסדרה המפוארת.
"יום יבוא". אחת הספריות במוזיאון ויקטוריה ואלברט
תחנה שניה: המרתף שמעליו הומלכו מלכי אנגליה
לונצר לא בזבז את זמנו והוא יצר קשר מיידי עם ספרניות המנזר וביקש מהן לרכוש את התלמוד בבלי המונח במרתפם. התשובה הרשמית כי הספרים העתיקים אינם עומדים למכירה לא הביאה אף לא לייאוש קל בליבו של האספן הבלתי נלאה. כמו כל סוחר טוב הוא ידע כי יש להמתין לשעת הכושר, וזו אכן באה.
בשנת תש"מ, 25 שנים לאחר שנודע לו אודות האוצר הקבור בידי מנזר וסטמינסטר, נתקל לונצר בדיווח בעיתון ה'דיילי טלגרף' הבריטי, כי ממשלת בריטניה מסרבת למכור את אמנת היסוד של מסדר וסטמינסטר לסוחר אמנות ניו יורקי ששלח ידו בכל תחומי העתיקות. לונצר קפץ על ההזדמנות ומיהר, כאזרח בריטי, לרכוש בעצמו את מגילת היסוד שנכתבה ב-28 לדצמבר 1065 עם הקמת המנזר בידי המלך אדוארד המודה, הוא הבין כי מסמך כה יקר יהווה קלף מיקוח אולטימטיבי להנהלת המנזר בו הומלכו כל מלכי אנגליה באלף השנים האחרונות.
כפי שחזה לנכון, אמנת היסוד היקרה היוותה תחליף הוגן עבור מנזר וסטמינסטר, ובתוך שבועות נחתמה בירושלים עסקת חליפין בין לונצר לאנשי הכנסייה. אלו קיבלו את שללם ומקור יניקת טומאתם, ומנגד יצאו דפי הגמרא הקדושים ונגאלו מתחת ידם אל בית אוצר הספרים הגדול שבלונדון.
מכאן נגאל התלמוד. ארמון וסטמינסטר בלונדוןתחנת המוצא: בית הדפוס שחמק מן הצנזורה
כמו הרבה מאוצרות העם היהודי לדורותיו אשר אין בידינו מידע על מסלולי גלגולם ודרכי תהפוכותיהם של אוצרות העם היהודי אל מרתפי הכנסייה אשר כמריה עינו ושדדו, רצחו וגם ירשו, כל דבר אשר בשם ישראל יכונה, ככל הנראה גם הש"ס העתיק עשה מסלול דומה אל קומות הטחב של הכנסייה. או שמא היו אלה עוזריו המומרים של בומברג שהעבירו את עותקי התלמוד בבלי לבחינה אצל הכמרים? התשובה המלאה ספונה באדמת אירופה המורגלת בשתיקתה. כך או אחרת, ודאי הוא כי מדובר בעותק היסטורי וחשוב מאין כמותו.
דפוס ונציה היה למעשה הדפוס הראשון בו הודפס התלמוד בשלמותו. המדפיס הגוי הוא שקבע את חלוקת וסדר הדפים בכל מסכת, הוא גם שהכניס את פסקי הרא"ש לכרך הגמרא ואף חידש את ציון מספר הדף בראש כל עמוד א'.
על הנסיבות שהביאו את הגוי דניאל בן קרניאל בומברג מהעיר אנוירשה לעסוק בהדפסת הש"ס רבו ההערכות והתיאוריות. הנחת היסוד גורסת כי בומברג היה מחסידי אומות העולם וחש אהדה לספרי תורת ישראל. בסוף הספר הראשון שיצא מדפוסו בשנת רע"ח, מציין המדפיס דניאל בומברג:
"…כאשר התבוננתי בקוצר ערכי, כי תורת דף תמימה משיבת נפש, לה לבדה משפט הבכורה, להאיר כל אנוש אשר הוא חי, בכל מיני השלמות והחכמות והדתות והנימוסים כולנה, ולאהבתי אותה מאשר חנן ה' אותי, הקימותי אצלו אומנים חכמים ויקרים, להדפיסה בדפוס, באופן שלם וישר, תורה ונביאים וכתובים, עשרים וארבעה המה מטיבי לכת עם התרגום, להפיק רצון נפשי החסרה, להועיל לה לעיין בם, וגם לזולתי הירא את דבר ה' והחפץ בו, להחזיק בם ולקרוא בהם…"
"להחזיק בם ולקרוא בהם..." לימוד גמרא בציורו של האמן אפרים משה ליליאןחוקר התלמוד ר' יעקב לויפר מעלה השערה כי יתכן גם שהיה לו חוש מסחרי והוא תפס שיש כאן עסק מכניס: הגוי המצוי באותה תקופה עדיין לא ידע קרוא וכתוב בדרך כלל, הקריאה היתה ענין לנזירים ומעט מזער אנשי מדע. זאת לעומת העם היהודי שבו רוב כלל הגברים ידעו קרוא וכתוב, ואף הגו חיבה עצומה לתורתם. לפיכך ספרי יהודים יהיו סחורה מבוקשת בהבה מאשר ספרי גוים.
בספרו המרתק 'משונצינו ועד וילנא' מביא לויפר תיאוריה היסטורית נוספת המייחסת לבומברג כוונה זדונית: הוא רצה שספרי היהודים יתפרסמו כדי שהכל יוכלו לדעת מה כתוב בהם ולשפוט אותם על כך, השערה זו הועלתה בעקבות ספרו של מומר נתעב המשבח את במבירגו על כך שטרח להדפיס את ספרי היהודים כדי שכולם יראו את שפלותם. אולם הוא דוחה השערה זו מכל וכל, וכותב כי היא "מבוססת על ספרו העילג של מומר אכול שנאה". לויפר מעלה סברה כי אדם שמטרתו היא נגד היהודים לא ישקיע את כל אונו והונו כדי להדר בהדפסת הספרים, ויש אומרים אפילו שהוא הפסיד לבסוף את כל כספו מחמת הוצאות הדפוס הגדולות.
כך או כך, דניאל בומברג הפך את ונציה למרכז העולמי להדפסת ספרים עבריים.
שעת הכושר: עת לעשות לה'
כאשר ניגש בומברג להדפסת התלמוד, הוא לא חסך בשום כסף ומאמץ כדי לייפות ולהשביח את ההדפסה. היתה זו שעת כושר גם מצד השלטונות.
בשנת ר"פ ניתנה הרשות על ידי האפיפיור ליאו העשירי להדפיס את התלמוד. היה זה לאחר שבשנת ר"ע קם המשומד יוהנס פפרקורן שר"י להתעולל על התלמוד, והפעם שליח ההשגחה היה במפתיע מלומד נוצרי בשם יוהנס ריכלין שהתעניין מאד בקבלה, למד עברית מפי רבי יעקב לואנץ, רופאו האישי של הקיסר פרידריך השלישי וכן מפי רבי עובדיה ספורנו בעל הפירוש על התורה. יוהנס ריכלין זה נלחם במשך עשר שנין להצדקת התלמוד ואף מכר את כל רכושו ועוד לווה כספים כדי לעמוד בהוצאות המשפט, ולבסוף ניצח בו. כתוצאה מכך ביקש האפיפיור ליאו העשירי בעצמו מהמדפיס הנוצרי הוונציאני המפורסם דניאל בומברג להדפיס את התלמוד והיתה זו הפעם הראשונה שהתלמוד הודפס כולו בשלמות. זו גם הסיבה שדפוס ונציה כמעט ואינו מושפע מצנזורה, השעה היתה נוחה.
מוזיאון הדפוס בשונצינוהיתה זו הזדמנות שלא חזרה על עצמה כל כך מהר: בשנת רפ"ה אסרה עליו מועצת העיר ונציה להדפיס ספרים עבריים, השתמרו רשומות שמתועד בהם שהוא הציע למועצת העיר בחודש אוקטובר 1525 סך של מאה דוקאטים כדי לקבל רשיון הדפסה, אך הצעתו נדחתה. למחרת הוא הציע מאה וחמישים דוקאטים, וגם הצעה זו נדחתה. רק בחודש מרס 1526, לאחר הצעה של חמש מאות דוקאטים! שוכנעה מועצת העיר והרשתה לו להמשיך בהדפסת ספרים עבריים.
כמו כן, שנים לא רבות אחר כך, בשנת שי"ד, כבר נגזרה שריפה על התלמוד. ברם מהדורת ונציה התפשטה מאוד, והיא המהדורה היחידה שיש לנו ממנה עד היום את כל התלמוד.
"והגדיל והפליא לעשות מכל אשר היו לפניו"
ההדפסה השתרעה על פני שלוש שנים, משנת ר"פ עד שנת רפ"ג. מהדורה זו עלתה על דפוס שונצינו ביופי האותיות וסדר הדפוס, ואכן, ר' גרשום שונצינו הפסיק מאז את הדפסת מסכתות התלמוד ועבר לעסוק בספרים אחרים.
המגיה של מהדורת בומברג הראשונה היה רבי חיא מאיר ב"ר דוד, מרבני ונציה. הסַדָּר של הדפוס היה קורניליו בן ברוך אדל קינד מפאדובה, והוא עסק גם כן בהגהת גיליונות הדפוס. שכן תמיד היו שני מגיהים, האחד שעסק בהכנת כתב היד או הדפוס הקודם, שממנו הדפיסו, והשני, שעבר על הגיליונות המודפסים לאחר ההדפסה כדי לבדוק אם לא נפלה טעות במהלך ההדפסה. הראשון היה צריך להיות תלמיד חכם מובהק כדי להתמצא בחומר הכתוב, ועל השני הקפידו פחות.
"ושלחתי את ידי באנך..." מגירת סְדָר עתיקהשמו העברי של קורנליו היה ישראל, כפי שהוא כותב בשיר שחקק למזכרת בספר 'פתח דברי' שהודפס בדפוס ונציה בשנת ש"ו: "ישראל היה שמי, וקורניליו זכרי". בסוף מסכת סופרים הוא נושא דברים בשבח מהדורת ונציה שטרח בה, ובשבח מעסיקו, דניאל בומברג:
"השבח וההודאה לממציא הראשון מחוייב המציאות, אשר הניעני עד פה ואשר חנן שכלי והאיר עיני ואמץ לבבי לקרבה אל המלאכה לעשות אותה, היא מלאכת שמים. והעיר את רוח אדונינו דניאל די בומבירגי להדפיס התלמוד בבלי עם פירוש רש״י ותוספות ופסקי תוספות ופירוש המשניות מהמיימוני וחידושי הפטיש החזק האשרי, ולקט וקבץ התלמוד כולו והמפרשים האלו אשר היו מפוזרים שם בכל הארצות הרחוקות והקרובות ומצורף לזה ספרים אחרים הרבה, והגדיל והפליא לעשות מכל אשר היו לפניו, ופיזר מממונו ומהונו ושלח לקרוא מבחר האומנים על ידי רוכבי הרכש האחשתרנים אשר היו נמצאים בכל אלו הגלילות לעשות המלאכה הנוראה הזאת…
"ויעירני אני אחד מהאחים בני ברוך אדיל קינד ואמר לי, קום אזור כגבר חלציך וצייר ותקן וחלק כל אלו המפרשים בתלמוד כפי אשר יאיר שכלך והיו לאחדים בידך. ואומר לו: אדוני, הנני. הנני מעותד ומזומן לעשות צוויך ולהפק רצונך כנפשך החפצה וכפי אשר תשיג השגתי. ובראותי כי לאיש כמוהו מעולה ונשא אין לסרב ולהשיב פניו ריקם. נערתי חצני כפי אשר חנני האלקים. ובראותו כי לא השיבתי פניו ריקם, תקן הכל בבית מלוני ושלחן התלמוד ערוך לפני. ושלחתי את ידי באנך וימיני תמך המחוגה, היא מסכת חגיגה, וחלקתי ותקנתי את שני המאורות…"
כאן ממשיך קורניליו לתאר איך סידר שדברי רש"י והתוספות יהיו מקבילים לעמוד הגמרא בדיוק, ובאותם דורות כשלא היתה זו מלאכת המחשב – היא היתה מלאכת מחשבת. סדר הדפים של הש"ס נקבע בדפוס זה והונצח לדורות, למעט כמה שינויים בודדים.
בבית דפוסו של בומברג, נסדרה מהדורה נוספת בין השנים רפ"ו – רצ"א. מהדורה זו נדפסה אמנם בדפוסו של בומברג אבל היזם היה קורניליו אדל קינד, אותו סַדָּר של הדפוס הראשון. הפעם הוא היה בעצמו המדפיס, ובית דפוסו של בומברג היה רק המקום בו הודפס הש"ס.
מכונת דפוס עתיקה במוזיאון הדפוס הלאומי בדבליןלאחר מכן הפסיק בומברג להדפיס ספרים עבריים משנת רצ"ג ועד שנת רצ"ח. הסיבה לכך לא ידועה בבירור, אולם בהתאם לרוח הימים ההם יתכן בהחלט ששוב נחתה עליו איזו גזירה, או שחברי מועצת העיר של ונציה הרגישו רעב מחודש לכסף, ולבומברג לא היה מספיק כסף בשביל להשביע את תאבונם.
גם אחר שחזר לעבודה זו, לא הדפיס אלא ספרים קטנים, ובהקדמת ה'תשבי' של ר' אךיהו בחור שנדפס בשנת ש"א בדפוס איזנא, כותב ר' אליהו בחור: המחוקק הגדול דניאל בומבירגי כבר הניח עבודת הדפוס ולא יעבוד עוד…
מכונת הדפוס של בומברג שקטה ודממה, אך קול התורה ממשיך להישמע מעל דפי הגמרא בבתי המדרשות ובהיכלי הישיבות.
לימוד גמרא ב'אש התורה' (צילום: דניאל דרייפוס-פלאש 90)בסיסו של המאמר ב"תחנת ונציה" נלקח מספרו המרתק של הרב יעקב לויפר הי"ו 'משונצינו ועד וילנא', ותשואות חן חן לו על הסכמתו לשלב חלקים נרחבים ממחקרו בכתבה.
צילומים: sotheby's, Sir James, Junho Jung, Miguel Mendez, Miguel Mendez,
כתבה מרתקת… קראתי בשקיקה
תודה לכם על החומר הנפלא
האם גירסת הש"ס הזה נמצאת לנגד עיניהם של מוציאי הש"סים החדשים "ש"ס ווילנא החדש" "עוז והדר " וכו'?
הש"ס נמצא באוצר החכמה, ובזה הוא נגיש לכל עורך ולכל מוציא לאור.
הגיע הזמן שהעיסוק ביודאיקה יקבל את מה שמגיע לו . מענה כלל עולמי בממדים עולמיים. : להציג ולפרסם את כל הכיתובים הנדירים ויחודיים .ולציין את המקומות בהם נמצאים ,וכך נוכל לדעת וללמוד ולגלות את הרכוש היהודי שקיים בעולם . המטרה היא שהפאר של היהדות העולמית לא תהיה בידי אנשים נסתרים במיוחד שהגויים בעולם לא יסתירו מאיתנו את מה ששייך לנו . בן ציון רוטנברג
"מדהים " כתבה יפיפייה כתובה ומצולמת נפלא כל הכבוד. כל ירבו