ביום ראשון הובא למנוחתו כבוד אחד משרידי דור דעה איש האשכולות רב המעשים והפעלים לבניינה של היהדות החרדית אחרי חורבן אירופה, הרב הגאון החסיד רבי שלמה פפנהיים זצ"ל, דמות הוד קדומים של חסידי אשכנז של פעם, אשר תשעים ואחת שנותיו היו שרשרת אחת רצופה של עשייה ובניין, ועשייה ציבורית טהורה בדרך ישראל סבא, ובהלווייתו השתתפו אלפים רבים ממעריציו, חניכיו וצאצאיו אשר ביכו את האבידה הגדולה ליהדות החרדית הנאמנה.

 

רבי שלמה פפנהיים נולד במינכן בי"ד אייר תרפ"ו לאביו החבר הנכבד הרב גבריאל חיים צבי פפנהיים יו"ר צעירי אגודת ישראל בווינה, בנו הצעיר של המנהיג הטפסר הגדול רבי וואלף פאפפענהיים, ממייסדי אגודת ישראל העולמית ונשיאה באוסטריה, מראשי השופשוהל בווינה וממנהיגי היהדות החרדית שלפני השואה. ואמו הרבנית מרת חנה ע"ה לבית החבר הנכבד הרב שלום גולדשמידט, נשיא אגודת ישראל בגרמניה ומראשי קהל עדת ישורון מיסודו של הרש"ר הירש בפרנקפורט, הלברשטט וברלין.

המנוח גדל בצל הקהילה הייקית המתבדלת קהל עדת ישורון בהלברשטט, שם היה אביו מראשי הקהילה, מוסר שיעורי תורה בבתי מדרש ועוסק בנוער האגודתי. מגיל הצעיר קיבל חינוך של אהבת ולימוד התורה, דקדוק גדול בשמירת התורה והמצוות, ודיבוק חכמים והיה מתאבק באפרם של תלמידי חכמים. כבר בגיל שבע לקחו אביו לכנסייה הגדולה שהיה בשנת תרצ"ג והביאו בפני גדולי ואדירי התורה שהתכנסו בכנסייה גדולה וקדושה זו, וכך גם בכנסייה הגדולה בשנת תרצ"ז. כשהביאו בפני מורו ורבו המובהק מרן הגה"ק מהרי"ץ דושינסקיא, שלמד אצלו בחוסט, והוא כבר היה מרא דארעא דישראל, שאלו רבינו הק' מהרי"ץ: נו, איך מרגיש ילד יהודי בהלברשטט? ענה המנוח: אני מרגיש כמו יהודי בגלות. – – – הרצין רבינו הק' מהרי"ץ ואמר לאביו: אתה חייב לעלות עם משפחתך לארץ ישראל! כשילד יהודי בן 11 יש לו הרגשה כזאת, מקומו אינו כאן.

בליל הבדולח כשנהרסו רוב בתי המדרשות באוסטריה גרמניה ונקלחו רוב הרבנים וראשי הקהילות למחנות העבודה והכפייה, גם אביו ר' גבריאל נלקח לדכאו, אך בסייעתא דשמיא וללא סיבה שאפשר להסביר זאת הם שחררו אותו למחרת כאשר שכנע אותו שיש לו ויזה (סערטיפיקאט) לעלות לפלשתינא, ואכן שחררו אותו לביתו, הוא חזר וארז את מטלטליו ואת כל משפחתו ונסע לעיר הבירה ברלין להשיג את אישורי היציאה והסרטיפיקאטים לצאת את המדינה המדממת.

בברלין הצליח ר' גבריאל לחלק את כל צאצאיו, שניים מהילדין נלקחו ע"י בת המשפחה הצדיקת הידועה הרבנית רענא שטרנבוך לשווייץ, שני הגדולים הצטרפו לקינדערטראנספורט ללונדון ושני הקטנים נסעו עם ההורים לארץ ישראל.

שנה שלימה היה המנוח בלונדון יחד עם אחותו הגדולה מרת נויפלד שתחי' ועוד שתי בני דודים בכפר נידח בבית של גוי שהכניסם לבית, מנותקים מכל קשר עם העולם החיצון, ומלמעלה שטים מטוסי הקרב ומפציצים יומם ולילה. באותו תקופה הוא נכנס לעול תורה ומצווה, ויחד מסרו את נפשם לשמור כמה שאפשר על מאכלות אסורות, על שמירת שבת וחג ולשמור על זהותם היהודית השלימה.

כעבור שנה הצליחו הוריו מאר"י להביאם באנייה שיצאה דרך מיצרי גיבלרטר לחופי ארץ ישראל, וגם הילדים משווייץ הגיעו לארץ, וחזרה המשפחה והתלכדה ביחד בירושלים עיר הקודש.

משפחת פפנהיים-גולדשמידט היו מחרדי אשכנז המדקדקים בקלה כבחמורה, ותמיד הלכו עם הצד הכי נאמן לשמירת התורה והאמונה והשקפה הטהורה, וכמובן גם בארץ-ישראל התחבר ר' גבריאל למורו ורבו מובהק מרא דארעא קדישא מהרי"ץ דושינסקיא ולימים אף הקים את התאחדות התלמידים של מהרי"ץ ועמד בראשה. את בניו שלח במוסדות התורה והחינוך של ירושלים. המנוח למד שנה בחברותא עם גדולי המחנכים בירושלים, והיה מגיע מידי יום ביומו בהיכל ישיבת חיי עולם ללמוד עם רבי חייקל מילצקי ועוד מחנכים דגולים, ופחות מחצי שנה השלים את כל לימודיו ונכנס לישיבה קטנה של "תורה ויראה" שם למד אצל רבי יעקב רוטמן ורבו מובהק הרה"ג רבי אברהם הכהן ראטה, והיה לו חוברות שלימות של שיעורים אשר כתב מרבותיו בימים ההם, וכן היה משתתף בחבורות של הרה"ג ר' אהרן קצינלנבויגן, וגדולי המשפיעים בירושלים.

משם עלה והתעלה בישיבתו הרמה של רבינו הק' מהרי"ץ דושינסקיא והיה מקפיד להיות בשיעורים בריכוז גבוה מאוד, עד שלפעמים היו לו כאבי ראש מרוב שעות של ריכוז בעת השיעורים של רבו הגדול.

למנוח היה לב גדול ער ובוער לכל דבר שבקדושה, ובצעירותו היה הולך לכל גדולי ישראל נכל החוגים והעדות לראות את עבודתם בקדושה ומסתופף בצילם. היה הולך לשיעורים בישיבת חברון ובישיבת מיר וזכה לקשרים טובים עם ראשי הישיבה, הוא היה גם נוסע לבני ברק לשיעורים של ראשי הישיבות, כך היה גם הולך ומסתופף בצל צדיקי הדור, היה מרבה להסתופף אצל האמרי אמת והבית ישראל, אצל הרה"ק מוהר"א מבעלזא, אצל הדמשק אליעזר ואחיו המקור ברוך והאמרי חיים מוויזניץ זי"ע, מרן רביה"ק מסאטמאר זי"ע שהיה בארץ כשנה, ועד שהתחבר ונכנס לחבורתו הקדושה של הרה"ק רבי אהרן ראטה בעל 'שומר אמונים' ונפשו הייתה קשורה בנפשו כל הימים.

בבחרותו התייתם מאביו הנכבד ר' גבריאל חיים צבי ועול החזקת הבית נפלה עליו, וגם לחתן את אחיותיו ואחיו, והיה מנהל את חנות הספרי שהקים אביו, והמשיך לנהל אותו הרבה שנים, כאשר החנות גם הייתה בית ועד לחכמים, ובאו כל צורבי התורה ותלמידי חכמים לעיין וללמוד בספרים, וביחד כתבו חידושי תורה והעירו בדבר ה' זו הלכה, וגדולי ישראל הזכירו לו על כך תודה רב.

את ביתו הקים עם מחברתו לחיים הרבנית הדגולה בלומה ע"ה, שרידת אש, בתו של הגה"ח רבי יעקב אליעזר שטיין מבורשא, מחשובי התלמידי חכמים ובני העלייה בעיר, חסיד וויזשניץ ברמ"ח אבריו ושס"ה גידיו שנהרג עק"ה, והיא שרדה את כל מוראות השואה והתגלגלה ללידה, במקום שהרב יעקובזון ניהל את ה'בית יעקב המפורסם של לידע. ביחד הם הקימו בית בדרך התקנות והדרכות של חבורת שומרי אמונים תחת צילו והנהגתו של כ"ק אדמו"ר הגה"ק מתולדות אהרן זצוק"ל.

המנוח היה פאר וזקן החבורה שנים רבות. בכוח העשייה שלו הוא הקים את המוסדות של הקהילה, את הישיבה והתלמוד תורה, והיה חבר הנהלת המוסדות בשנים של בנין הקהילה והחבורה, הוא אשר עמד על אמת הבניין של הקהילה וניהל את ענייניה בפנים ומבחוץ, גם היה המדריך של האברכים והמשפיע הגדול. יש מכתב מרבו הרה"ק מתולדות אהרן זי"ע המתאר בגעגועין ובאופן מרתק את התפילות היוקדות של המנוח אשר ביחד אתו היה מבעיר את בית המדרש לתפילות יוקדות ובוערות בכיסופין.

מיד אחרי השואה הנוראה, וביותר עם העליות הגדולות של פליטי השואה הקים רבו הגה"ק מתולדות אהרן זי"ע את המוסד "בית לפליטות", וכשנוספו הרבה פליטות ויתומות הקים הנהלה מאנשי שלומו לנהל את המוסד, את המנוח ע"ה ביחד עם ידידיו ושותפיו הגה"ח רבי נפתלי רוזנפלד זצ"ל, הרה"ח ר' ישעי' יששכר דיאמנט ויבלח"ט הרה"ח ר' משה שטערן. עם השנים נכנס לעניין באופן קבוע הגה"ח רבי נפתלי רוזנפלד, ואחרי התייעצות עם גדולי הדור נאלץ גם המנוח לעזוב את מסחרו בחנות שהוריש אביו והתמסר כל כולו למען מוסדות בית לפליטות אשר ניהלו בגאון ובעוז עם שותפיו הגדולים הרה"ח ר' נפתלי רוזנפלד, והשותף השלישי הרה"ח ר' שמואל יצחק שטרן  זכרונם לברכה. ביחד הקימו אימפרייה של חינוך וחסד שאין בדומה לו בכל העולם היהודי.

ב"בית לפליטות" עברו אלפי אלפים של בנות שבאו מבתים שבורים, יתומות ופליטי השואה, וקיבלו חינוך יהודי טהור ובית וקורת גג מגיל שנתיים ועד הכנסתם לחופה בשעטומ"צ. אלפי בתים הקימו מנהלי המוסדות של בית לפליטות, ובמיוחד המנוח ע"ה אשר היה לחניכות האבא בכל המובנים האפשריים, הוא היה המחנך והאיש שהביא אותם, טיפחם וחינכם וגידלם ברות ובאהבה באמונה ובמסירות נפש.

בימים הראשונים של המוסד, ואפילו עד לאחרונה, נקלעו הנהלת המוסדות לפרשיות סבוכות וקשות מאוד. המנוח רבי שלמה היה לא פעם ולא פעמיים במרדף יריות על הצלת בנות ישראל משמד ממש, זה היה במאבק נגד מינזרים באירופה ונגד המיסיון וגופים ואף אישים מסוכנים ביותר, והרבה 'הגומל'ים בירך בדביקות על הצלה ממש מחיים למוות.

עם השנים ואחרי העליות הגדולות של בנות מבוכרה ועדות המזרח הם הקימו את המוסד "קרית בנות", מפעל חיים אדירים של עשרות אלפי חניכות בנות עדות המזרח מבתים שבורים ומנותקים, יתומות ופליטות שהקימו בתים נאמנים לה' ולתורתו, וחניכותיו מפוזרות בכל העולם היהודי,

ביתו של המנוח הייתה הבית הפרטי של החניכות יותר מהבית של צאצאיו הביולוגיים. וילדיו גרו בפנימיות מגיל צעיר כי הבית היה מוקדש לחניכות שהגיע זמנם והיו יולדות מאושרות, וזה היה הבית הטבעי שלהם לנופש והבראה אחרי הלידות, וכך נוצר "בית החלמה ליולדות" אשר המנוח הקים טיפח וריבה ביחד עם רעייתו המנוחה בלומה ע"ה ומסרו את נפשם לרווחתן של היולדות והאימהות הצעירות שיוכלו לחנך ולגדל את ילדיהם בבריאות השלימות בגוף ונפש.

יחד עם רעייתו הרבנית בלומה ע"ה היה המנוח שושבינין לאלפי זוגות מחניכות המוסדות שלו. הבנות המתארסות היו עוברות לגור בביתו, והרבנית טיפחן והכינה איתם את הבית הגדול שהתעתדו לבנות, בקניית כל הנדוניה וההדרכה הצמודה ועד להכנסתם לחופה, כאשר השמחה וההתרגשות של המנוח היה הרבה מעל לשמחות המשפחתיות שלו.

הקשר של המנוח לחניכות מוסדותיו נמשכו לאורך כל השנים ועד לשעה האחרונה לפני פטירתו, הם היו חלק ממשפחתו, היו מגיעים לשבתות ולחגים, לייעוץ והכוונה, מבקשים עזרה ותמיכה, והיו כאלו שלא זזו כקטן וכגדול מבלי לשאול בעצתו, ומבלי לשתפו כמו סבא, בכל מה שקורה במשפחתם, ביניהם סבתות לנינים ובני נינים, והוא בסבלנות לאין שיעור ולא יתואר היה מוצא לכולם את המילה ואת הדבר הנכון.

למעלה משבעים שנה היה המנוח חלק בעשייה הציבורית בירושלים. כבר בבחרותו היה שותף בבניין העדה החרדית תחת חסותו וצלו של האיש שראה בו דמות רבו מובהק הרה"ג ר' אברהם ראטה. ובשנת תשט"ו נבחר ע"י צעירי אגודת ישראל באירופה להיות חבר בוועד הפועל של אגודת ישראל העולמית, ונציגם ודוברם בכל הסוגיות הבוערות העומדות על הפרק, כפי אשר מסורה הוא לו מאבותיו הגדולים מנהיגי עדות ישורון והיהדות החרדית באשכנז, והוא רצה לקבל את התפקיד, ומאת ה' נבצר ממנו הדבר. כאשר באותו תקופה נבחר להיות חבר בהנהלת העדה החרדית בירושלים, וחבר בוועד הפועל, ומאז עמד על ספינת העדה החרדית להשמיע את קולו המיוחד, קולה של יהדות אשכנז המתבדלת עם ההשקפה הבהירה השפויה והמהדהדת שנשמעה לאורך כל השנים באותו כיוון ודרך ייחודית, אשר מהווה הבסיס להקמתה של העדה החרדית ע"י אותם אנשים בדמותו של מרן הגרי"ח זוננפלד ומהרי"ץ דושינסקיא והמנהיגים אשר שאבו את רעיונות הטהור מבית מדרשם של מרן החתם סופר והרש"ר הירש.

מאז ומעולם היה מבאי ביתם של גדולי ישראל, זה היה בגרמניה ואוסטריה בצעירותו, וזה היה בירושלים בצלו של אביו המנוח שהיה מבאי ביתו של מרן הגה"ק מהרי"ץ דושינסקיא, ושל מרן רשכבה"ג הגרי"ז מבריסק, גדולי ראשי הישיבות והאדמורי"ם. היה לו קשרים מיוחדים עם גאב"ד טשעבין, רבי איסר זלמן, הגרא"י פינקל והגר"ח שמואלוויץ', הרב דסלר והמשגיח של פונוביז', ואין לך כמעט אחד מגדולי ישראל שגרו בארץ הקודש בשבעים שנים האחרונות שהמנוח לא היה אצלו בהתייעצות, בשליחות ציבורית ובעשייה למען החינוך ולמען הישוב בארה"ק.

בעשייתו הציבורית היה המנוח תלמיד מובהק של מרן החזון איש, ומידי שבוע בשבוע היה נוסע להתייעץ עם מרן החזון איש בשאלות הקשות והסבוכות שעלו עם הקמת וניהול מוסדותיו. עם פטירתו של מרן החזון איש הוא קיבל עליו את מרותו של מרן הגרי"ז מבריסק והיה יוצא ונכנס אליו בתמידות, אחרי פטירתו המשיך לבוא לבנו הגדול הג"ר יאשע בער שהיה קרוב אליו במיוחד, ונשמרו קשריו ההדוקים עם בניו ועם בית בריסק בקשר ונאמנות רבה.

החל משנת תשי"ז התחיל המנוח לנסוע הרבה בעולם הגדול למען מוסדותיו הקדושים. הוא נסע כשש שנים בדרום-אפריקה ומראשי הקהילה הייקית דשם, ובנוסף לגיוס הכספים למען מוסדותיו הקדושים היה מקים שם תלמידים נאמנים, הוא היה מרביץ תורה לסטודנטים היהודים ומוסר להם שיעורים עמוקים ביהדות והשקפה הטהורה, ורבים השיב מעוון, והקים הרבה בתים של בעלי תשובה בריאים בנפשם אשר יש להם כבר דורות של בני תורה ובני עלייה אחריהם.

באותם שנים היה מרבה להיכנס ולהסתופף בצל גדולי הדור ולהתייעץ אתם בנושאים ציבוריים. הוא ישב שעות רבות בלימוד וליבון סוגיות בהשקפה עם הרה"ק רבינו יואל מסאטמאר זי"ע, ובמיוחד הסתופף בצל קדשו של הרה"ק מוהרי"י מסקווירא שקיבל את מרותו וראה בו אחד מהדמויות שעמדו נגד עיניו בקדושה ובטהרה.

אמרו עליו על זקינו הגדול, המנהיג האגודאי הנערץ רבי בנימין המכונה ר' וואלף פאפנהיים, שהיה נכבד ונערץ על כל היהודים שומרי תורה ומצווה והיה לו דלת פתוחה והערצה גדולה בכל שכבות הציבור, מעין של זה אפשר לומר על המנוח הגדול, שהיה נכבד ונערץ על כל החוגים והעדות בארץ הקודש ובחוץ-לארץ, הוא היה שנים רבות נע ונד בכל קהילות ישראל על פני הגלובוס, מאוסטרליה וניו-זילנד, סאן-פאולו פערו ומונטידיווידעאו, דרום אפריקה ולאורך כל יבשת אירופה הגדולה, בכל קהילה הוא השאיר רושם כביר, היה מעורה בענייני הציבור ומשכין שלום בין איש לאשתו ובקהילות אחרות, כתוב תשובות להלכה ולהכריע בענייני ציבור. אפשר למלא ספרים שלמים מפעולותיו הכבירות בכל הקהילות הללו, ועדיין לא נגיע לאפס קצהו מהעשייה הגדולה הזאת.

ובמיוחד הייתה פעולותיו חבוקות זרועות בכל פינה ופינה בארצינו הקדושה. ביתו הייתה בית ועד לחכמים שגדולי ישראל באו להתוועד ולהתייעץ. הוא אמנם היה מוכן תמיד לקפוץ ולהגיע לכל רב ואיש עשייה ולנדוד אליו למרחקים, אבל רבים מהם באו אליו הביתה להתייעצות לעשייה ולשתדלנות, וגדולי ישראל גרו בביתו, והמפורסמים שביניהם הרה"ק מסקולען זיע"א, שבשחרורו מהצוררים הקומוניסטים ובא לארץ הקודש התאכסן בביתו של המנוח, וכל גדולי הדור באו לקבל את פניו בבית הגדול הזה, וכן עוד גדולי ישראל ורבנים, כמו הגה"צ רבי אברהם לייטנער ועוד.

כל נושא ציבורי שהיה ליהדות החרדית בירושלים בשבעים שנה האחרונות הוא הטביע בו את חותמו. כמה לחם בדרכו שלו למען צביונו ההלכתי של בית החולים 'שערי צדק', וזכורים המעשים שפעל להציל את בית החולים 'ביקור חולים' בכדי שיהיה מענה הלכתי בדקדוק וקפידה בירושלים. סכסוכים קשים ומאבקים אדירים של שנים, אשר עולם ומלואה הייתה כרוכה בה הסתיימו בביתו ובהשתדלותו בדרכו המיוחדת.

נאמן היה המנוח למורשת אבותיו ורבותיו והיה משמיע את קולו ההגיוני השפוי והמהדהד ללא מורא וללא חת, ותמיד היה לצד זה מבטל את דעתו לדעת חכמים, מוקיר רבנן ותלמידהון ומבטל את עצמו בפניהם.

זך הרעיון היה, ממנחילי ההשקפה הטהורה בדיוק רב ובחן המיוחד שאיננו קיים עוד בעולמנו. ניחון היה בהדרת זקנים ויראת הכבוד, ודעתו נשמעת ומתקבלת בכבוד ובהערצה גדולה, והיה מנצל את זה במאבקים לטובת הישוב החרדי בארץ ישראל, הוא לא חת מפני כל והיה מתייצב בפני פריצי בני עמנו, ראשי הישוב גם אם רחוקים כמטחוי קשת מדעתו והשקפתו, ונתפסים כשונאי דת ויראה, היה משתדל בפניהם להבין את יסוד ה' בעולמו ותכלית החיים בדרך התורה והסלולה, ודבריו היו נשמעים בהדרת הכבוד ובהשתדלותו נתבטלו המון גזירות ונוהלים נגד הציבור החרדי.

המנוח הפקיר את עצמו למען הציבור ולמען הזולת, את עצמו לא החשיב ומעולם לא רצה בטובתו העצמית או טובת משפחתו ומקורביו, הכל היה למען עם ישראל ולמען היהדות החרדית. כשלעצמו היה גר בבית פשוט ודי סגפני, אבל לציבור דאג לכל הפרטים הקטנים והגדולים.

למנוח זכות גדולה בהרחבת גבולי הקדושה של היהדות החרדית בארה"ק. הוא שקד כל השנים לבניית קריות ומגורים זולים לציבור החרדי, וייזקף לזכותו ההתיישבות החרדית בעיר בית שמש, שהתחיל בניסיון שלו בשנת תשל"ה ביחד עם עמיתו וריעו הגדול הגאון רבי יעקב בלויא חבר הביד"צ זצ"ל, ואח"כ בהשתדלותו האמיצה בשנת תש"ן עם הקמת הקריה החרדית הראשונה בעיר, וליווה את העיר לכל אורך השנים בעצה ובמעש, וגם להשקיט את הרוחות ולהשלים בין האוכלוסיות במקום, בדרכו המיוחדת.

המנוח זצ"ל הלך לעולמו צלול בדעתו עד לרגע האחרון לחייו. הוא היה אמנם חולה אנוש בשנים האחרונות, וסבל מהמחלה הנוראה וממחלות לב קשות, אשר הקשו על תפקודו הפיזית, אבל לרגע לא זנח את עבודתו הקדושה בעשייה הציבורית. גם כאשר חלתה רעייתו המנוחה בלומה ע"ה והלכה לעולמה הוא לא נתן לאנשים לגור אתו והיה משתדל שלא ליפול כמעמסה ולא לבקש עזרה מאחרים,

עוד ביום חמישי האחרון ישב משך כמה שעות עם הרב חיים אלעזר רוזנפלד ממנהלי המוסד לדון בכובד ראש בענייני החינוך העומדים על הפרק, בתוך דבריו דיבר בדמעות על צערן של הבנות והתמודדותן בחייהן הקשה.

זכה המנוח למיתת נשיקה כמדרגות של הצדיקים הקדמונים. במוצאי שבת האחרון הוא ישב עד אחרי חצות ודן בענייני ציבור בסוגיות העומדות על הפרק. אחרי כשעה הרגיש ברע והזעיק את בתו, הוא ביקש ליטול ידיים, לקח בידו כוס מים ובירך לפניה ולאחריה, אחר קרא פסוקי קריאת שמע בכוונה טהורה, ואז התלונן על כאבי לב וילדיו הזמינו אמבולנס והוא עוד האיר להם פנים, ולחשש שוב פסוקי קריאת שמע וקבלת עולם מלכות שמים, וכך מתוך הארת פנים עצם עינים, ובהגיעו לבית החולים לבו קרס ועבר לפמליה של מעלה.

המנוח השאיר אחריו משפחה עניפה של בנין וחתנין רבנן, נכדים ונינים ודור חמישי, מאוד משפחות הצועדים בדרכו הסלולה. בניו הרה"ג ר' יעקב אליעזר ראש כולל להוראה של "כולל שומרי החומות" ור"מ ישיבת "תולדות אהרן", הרה"ח ר' גבריאל חיים צבי ממלא-מקומו כמנהל בית לפליטות ו"בית החלמה ליולדות" בטלז הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (1) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (2) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (3) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (4) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (5) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (6) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (7) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (8) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (9) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (10) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (11) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (12) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (13) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (14) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (15) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (16) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (17) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (18) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (19) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (20) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (21) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (22) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (23) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (24) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (25) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (26) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (27) הרב שלמה פפנהיים זצ''ל תמונות מחיו (28)סטון ומנכ"ל ועד הכשרות שע"י העדה החרדית, הרה"ח ר' אברהם מנהל רשת שיעורי תורה. חתניו הרה"ח ר' מרדכי סימון מחו"ר כולל שומרי החומות, הרה"ג ר' יוסף צבי שישא ר"מ ומח"ס, הגאון רבי יעקב מנדל יורוביץ חבר הביד"צ העדה החרדית והרה"ח ר' דוד אליהו ווייס, וכן את אחותו הגדולה המחנכת הדגולה מרת לאה נויפלד תחי'.

בהלוויית רבת תוגה ונהי השתתפו אלפים רבים מכל שכבות הציבור. מסע ההספדים התחיל בבית הלוויות שמגר שם הספידו נכדו הרה"ג ר' אברהם צבי פפנהיים מו"צ בירושלים, נכדו שהיה צמוד אליו בשנים האחרונות הרה"ח ר' יואל יורוביץ ונכדו הרה"ח ר' נפתלי יורוביץ. ברחבת בית המדרש "תולדות אהרן" הספידו מחותנו הרה"ח ר' בנימין רוזנפלד, בנו הגדול הרה"ג רבי יעקב אליעזר, חתנו הגדול הגאון רבי יעקב מנדל יורוביץ ודברי נהי קשים הספיד כ"ק אדמו"ר מתולדות אהרן שליט"א. בחצר מוסדות "בית לפליטות" נשאו עליו דברי נהי חתנו הרה"ג ר' יוסף צבי שישא, הרה"ח ר' משה יונה רוזנפלד מנהל מוסדות "בית לפליטות", ובשם החניכות דיבר הרב חיים אלעזר רוזנפלד ממנהלי המוסד.

ברחבת ככר זופניק מול בנייני העדה החרדית השמיעו דברי הספד רבינו הגדול מרן הגאב"ד הגרי"ט ווייס, שר התורה רבינו הראב"ד הגר"מ שטרנבוך, חברי הביד"צ הגרא"י אולמן והגר"י פישר וכ"ק אדמו"ר ור"מ בית יוסף צבי דושינסקיא שליט"א.

גדולה האבידה מאוד ואין לה תמורה, ויה"ר שיבלע המוות לנצח ומחה ה"א דמעה מעל כל פנים וימליץ יושר לכל עם ישראל, וזכרו הטהור ינצר לעולמים.