.

מצד אחד אנו די שולטים במדע, אך מצד שני תמיד יש עוד מה לחקור ולגלות. כיום אנו מתייחסים לתחום הרפואה באופן מאוד סכמתי, אך מצד שני תחום הרפואה מצליח לא פעם להפתיע גם את הרופאים הבכירים ביותר, וזאת כי העולם שבו אנו חיים מגלה מדי פעם הרכבים וחומרים חדשים ומשחק עם הסתברויות וסיטואציות, כך שכל רופא צריך להיות מוכן לתופעה שאינה הגיונית, וכל רופא מקצועי צריך לקחת בחשבון תרחישים שכביכול אינם אפשריים, כי רק באופן שכזה הוא יוכל להעניק יחס ראוי לצד מענה מקצועי.

 

מוכנים ללא אפשרי

 

מצד אחד רופאים נאחזים בנורמה, בניסיון, בהסתברות ובתסמינים השונים, אך יחד עם זאת עליהם להיות גם מאוד פתוחים למקרים שלא קל להסבירם. כך למשל לפני כמה שנים אישה כבת 40 הוגדרה כמתה לאחר שעברה ניתוח קיסרי שהוביל למצב של חוסר דופק ממושך (במשך 45 דקות). הרופאים כבר התייאשו ועמדו להודיע למשפחה על האבדה, אלא שאז האישה חזרה לתחיה. האם זה הגיוני ומתיישב עם המדע? פחות, אך עם עובדות אין להתווכח. אי לכך אם הרופאים היו ממהרים להכניסה לארון קבורה לא היה ניתן להאשימם בגין רשלנות רפואית, למרות שהמעשה היה מוביל למותה. מה אנו מבקשים לומר? שיש לצפות מרופאים לרגישות יתרה ושתמיד יהיו מוכנים ללא אפשרי, ולו בכדי שיוכלו להעניק את הטיפול הטוב ביותר.

 

לזה לא ציפיתם!

 

מדהים כיצד עולם הרפואה יודע להתמודד עם מצבים שנחשבים כהזויים. כך למשל המדע של היום מסוגל לאפשר לאנשים שנולדו עם זנב (כן, גם זה כבר קרה) לחזור להיראות כאנשים רגילים, יודע להסביר מה גורם לאנשים להתחיל לצרוח כאשר הם רואים תמונה של ידוען בעיתון, כיצד להפריד בין שתי אחיות שנולדו מחוברות, איזו תזונה להמליץ לאנשים שרגישים לגלוטן, כיצד להתמודד עם לב שהסתובב בעקבות תאונה 90 מעלות וכדומה. מכאן שהרבה פעמים מתעוררת השאלה מה יותר מדהים – מגוון תופעות מוזרות, או הרפואה שמצליחה בזמן קצר ביותר להשלים פערים ולהעניק מענה מדויק עבור סיטואציות שמפתיעות גם את הרופאים המנוסים ביותר.

 

בין פסיכולוגיה לפיזיולוגיה

 

הרבה מקרים עשויים להדהים ואף לבלבל את הרופאים בגין הסיבה שעומדת מאחורי התופעה. כך למשל מעניין להציף את המקרה של ילד בין 12 שבשנת 2014 התעורר יום אחד וגילה שהוא אינו רעב ואינו צמא, פשוט אינו רוצה להכניס דבר לפה. מצד אחד הרופאים מיהרו לחשוב שמצב נפשי מסוים מוביל לבעיה, אך לאחר שמספר מומחים עקבו אחר מצבו, הם גילו שהסיבה היא בכלל פיזיולוגית: האזור במוח שאחראי על תחושות הצמא והרעב אינו מתפקד כראוי. במקרה זה לא היה מנוס מאשר חיבור לאינפוזיה.

 

מסקנה?

 

אם נבקש לתמצת את המסקנה, נציין שעולם הרפואה המתקדם יודע לשים את האגו בצד ולהיות תמיד מוכן ללא אפשרי, ובין היתר הוא גם לומד שיש מקום לשלב בין רפואה לבין תקווה ואמונה – הוא עד למקרים מדהימים שבהם אמונה לבדה ומגוון דרכים שאינן קונבנציונאליות מסייעות להבריא, ואכן יש סיפורים מופלאים על אנשים שסבלו שנים מכאבי גב איומים ובכוח המחשבה בלבד הצליחו לחסום אותם, על אנשים שבאמצעות תהודות קול העלימו מחלות, על אנשים שבזכות אופטימיות נמנעו ממחלות וכדומה. מכאן שרופא שבוטח בעצמו יתר על המידה וששולל אופציות מהר מדי, הנו רופא שצריך להאיר נורה אדומה, כי גם אם קשה להסביר מגוון תופעות, העובדה היא שהן עדיין קורות, ועולם הרפואה מודע וערוך לכך, ופה הפציינט צריך להעריך ולמנף זאת. לסיום נציין כי אם אתם חוששים שחוויתם רשלנות מצד גורם רפואי, מוטב להתייעץ עם עורך דין בתחום, ולו כדי לקבל את מלוא המידע הנחוץ, לרבות הערכת סיכויי תביעה.