שר הבריאות יולי יואל אדלשטיין אמר היום במליאת הכנסת כי "אני שומע מפעם לפעם את הטיעון הזה, שהממשלה משנה את ההחלטות, היא לא עקבית, היא משנה את דרכה. אני חייב לומר, שצריך להבין שמי שמשנה כל הזמן את ההתנהגות זה הנגיף, זאת לא הממשלה. ואני דווקא שומע, גם בדיונים פנימיים שלא נחשפים לתקשורת, שצריך במאבק הזה מול הנגיף להיות מאוד מאוד גמיש".
"ואני כבר אמרתי פעם מעל הדוכן הזה, שאחד המשפטים הנכונים ששמעתי מרופא בכיר מאוד לגבי הנגיף, הוא חיפש אותי ואמר לי משהו אחד, ופתאום מאוחר בערב – שאלתי אותו איזה שאלה – מאוחר בערב חיפש אותי עוד פעם, כבר לא חזרתי אליו, חזרתי אליו מוקדם בבוקר, והוא אמר לי דברים הפוכים. מדובר ברופא בכיר ורציני. והוא אמר לי: נכון, אני זוכר שאתמול אמרתי לך משהו שונה, אבל נגיף הקורונה הוא כל כך לא מוכר לנו, שאף פעם אל תתבייש לומר: שיניתי את דעתי. לכן צריך להבין שהנגיף משנה את ההתנהגות, וההחלטות משתנות בהתאם. זה המצב".
"אני תמיד בא ואומר בוויכוחים האלה: חברים, אני לא נציג של נגיף הקורונה, מקסימום נציג של מערכת הבריאות. אבל אני כן רוצה לומר לכם משהו בשם נגיף הקורונה, אפילו משהו שמפתיע לטובה: נגיף הקורונה לא שייך לתנועת ה-BDS, נגיף הקורונה לא אנטישמי. הוא פועל בכל העולם בצורה שלא מבדילה בין דת, גזע, מין, צבע. ולכן כל התהליכים האלה שעכשיו עוברים על מדינת ישראל או עברו או עוברים או יעברו על רוב מדינות העולם".
"מה לפעמים ההבדל? אומרים: הינה, תראו איך ישראל הסתבכה ומדינות אחרות משתפרות – נכון, כי הן עוד לא פתחו. הן עוד לא פתחו. זה פשוט סוג של פאזות שונות: אלה שפתחו מוקדם נמצאים בדיוק באותו מצב כמונו, מדינות – אני, עוד פעם, לא רוצה לסבך את משרד החוץ שלנו, אז לא אנקוב פה מעל במת הכנסת בשמות ספציפיים של מדינות, אבל מדינות שהיו דוגמה לכל העולם, איך הם השתלטו על הנגיף, איך הם דיכאו את הנגיף, הודיעו לפני זמן מה על גל שני ועל סגירות נוספות וכן הלאה. ומדינות רבות אחרות, איפה שלא פתחו, תראו את המצב: דנים בשיא הרצינות אם בכלל תיפתח שנת הלימודים בספטמבר, ואנחנו מתווכחים אם לצמצם משהו לקפסולות או לא לצמצם משהו לקפסולות במהלך פעילות הקיץ. אז זה רק עניין, כמו שאמרתי, של זמן. הנגיף לא נעלם. והוא, כמו שאמרתי, לא מבדיל בין מדינות. זה לא שהוא תוקף את ישראל בצורה שונה מכל מדינה אחרת".
"כמו שכל בר-דעת מבין צודק, הטיפול הוא בכלים שלובים. יש ענייני בריאות, יש ענייני כלכלה ומשק ויש ענייני חברה, והטיפול תמיד צריך להיות משולם. ואני אפילו אגיד לכם באופן אישי: כשאני בא לישיבת ממשלה, אני לא אומר: ייחרב העולם, ואני מביא לכם ההחלטה לסגור את הכול ולבודד את כולם, כי זה מה שאני צריך כמערכת הבריאות. אני תמיד מנסה להגיע בעיניים פקוחות ולנסות לאזן עד כמה שאפשר".
"אבל אני מצפה שגם אחרים יתנהגו בצורה כזאת. ואפשר לספר אלף ואחד סיפורים על בעל עסק, עד כמה שהוא קורס ואין לו מה לאכול, ועדיף לו להתאבד ועדיף לו למות מקורונה. אלה סיפורים קורעי לב, ואני מבין אותם, ואני לא אומר את זה לא בציניות ולא בזלזול. אבל בואו נזכור גם, שכשאנחנו מדברים למשל על עליה בחולים קשים, וכל הפנטזיונרים שאמרו לי: מה אתה צועק, לא יהיו חולים קשים, הווירוס השתנה, יש איזה גאון איטלקי שסיפר לכולם באמצעות ערוצי טלוויזיה שהווירוס נחלש. אז, חברים, אנחנו לפני שבוע היינו בחצי בחולים קשים חדשים ממה שעכשיו. הווה אומר, שאנחנו נהיה בפי שתיים גם אם עכשיו נעשה סגר על כל המדינה".
"ואני רוצה לנגוע בנקודה באמת כואבת, שלא פופולארי כל כך להזכיר אותה. עדיף לדבר על איש עסקים שקרס, או על מישהו שאין לו מה לאכול. מי שמדבר על חולים קשים כסטטיסטיקה לא טרח להגיע לבית חולים ולראות מה זה חולה קשה מקורונה, ולאיזה סבל אנחנו בכזאת קלות שולחים אנשים. והמספרים לא ישקרו. אם יהיו אלף נדבקים חדשים ועוד פעם נצעק – זה אסימפטומטיים, זה צעירים שעוברים את זה בקלות – אבל 2% מהם יהיו קשים. זו הסטטיסטיקה והיא לא משתנה. ואת האנשים האלה אנחנו במו ידינו משכיבים בית חולים לסבל של שבועיים-שלושה במקרה הטוב, עד שהרופאים המצוינים שלנו והאחיות שלנו יטפלו בהם, כי הרבה יותר פופולארי לעמוד עם האנשים עם השלטים ולצעוק "לא ניתן לפגוע בפרנסתנו", או "אין שום קורונה", או כל מיני סיסמאות מהסוג הזה".
"זה לא שחור או לבן, זו בדיוק הגישה שלי. ולכן אני אומר: כל החלטה, כל החלטה – ואני אומר פה בשם הממשלה, לא מסתתר רק מאחורי הסיסמה שאני שר הבריאות ועל כל שאר הדברים אל תדברו איתי. אני אומר: גם בהחלטה, כשאני הבאתי את ההחלטה לממשלה, ואני לא מסתתר מאחורי אף אחד – אני הבאתי את המגבלות. ואני רציתי מגבלות עוד יותר חמורות, אבל ההחלטה הזאת מלווה גם בהחלטה, וזה חלק בלתי נפרד מההחלטה – לתת שיפוי, איך שתקרא לזה, לבעלי עסקים שנפגעים. וכולי תקווה, ההנחיה היא לבוא עם מתווה תוך 48 שעות. כולי תקווה שכך זה גם ייעשה".
אדלשטיין נשאל למה ההחלטות לא מתקבלות לפי גודל המקום ואמר כי "כשהגעתי למשרד על כל תו סגול שהוצא אז – והוצאנו, לתרבות, לתחבורה ציבורית וכן הלאה – הייתי יושב, דורש אותו מראש, יושב, מתקן שם איזה פסיק, איזו מילה, משהו. ואתמול אמרתי לחברי הממשלה, ואני יודע שזה לא יפה, אבל אמרתי: לא מעניין אותי יותר תו סגול. לא שמרו על תו סגול בשום מקום כמעט. מקומות בודדים שמרו על תו סגול, והתוצאה זה אותם נתונים שכולנו מכירים. זו המציאות. ולכן, הדיבורים האלה – למה במקום כזה ככה, ולמה ככה, ולמה לפי גודל האולם, ולפי האחריות, ותכתוב תו סגול יותר טוב – כל אלה דיבורים בעלמא".
"ולכן אנחנו נאלצים לנקוט בצעדים לא פשוטים, קשים. אני לא מזלזל, באמת, כמו שאמרתי, גם בחיים הקשים של בעלי העסקים, של המפוטרים ושל כל אלה שנפגעים. אבל צריך לזכור דבר אחד: אנחנו עושים את כל זה על מנת להחזיר את הג'יני לתוך הבקבוק, בתקווה שאנחנו נדע להמשיך ולחיות חיים בצל הקורונה בצורה שונה", דברי שר הבריאות.
הוא טוב וכנה
טיפש