יש ענפים גדולים וקטנים אשר מסתירים אותו מפנינו ומונעים מחום ואהבה לעטוף אותו ולחדור אל תוככי נפשו. אותם ענפים לא רק מסתירים אותו אלא גם גוזלים ממנו אנרגיה וכחות רבים וגורמים לו להיות לא פנוי.

כמידי חודש בחודשו, גם בראש חודש תמוז, יצאו תלמידי המדרשה לסיור חינוכי המשלב פעילות חינוכית ערכית עם הנאה ושחרור.
התחלנו את הסיור בפרדסי מושב סגולה שם סייעו הבחורים לחקלאי המתמודד עם עבודה קשה ונזקים לא פשוטים (מכת הפשיעה החקלאית, מאות עצים שנפגעו ממזיקים)

לאחר ההדרכה התחלקו הבחורים לקבוצות והחלו לגזום את העצים בעזרת המזמרות. הפעילות הגופנית לא היתה קלה מה גם שהכל נעשה תחת שמש קופחת וחום של 35 מעלות אולם הרצון לסייע ליהודי ולהקל מעליו את עבודתו הביאו את הבחורים לעבוד במרץ שהותיר את החקלאי מופתע וגרמו לקידוש ה' של ממש. הבחורים הספיקו לכסות שטח של קרוב לשמונה (!!!) דונם והחקלאי אמר לי שכזו רמה של עבודה הוא כבר מזמן לא ראה אצל מתנדבים!

החוויה היתה באמת חוויה מיוחדת ובפרט שהיא גרמה לקידוש ה' כה גדול אבל לא זה מה שרציתי לחלוק אתכם כעת.

מה שרציתי לחלוק אתכם הוא ההדרכה שקיבלו הבחורים בשטח לפני תחילת העבודה ואת התובנות שנבעו ממנה.

ההדרכה נשמעה בערך כך (תמצית מזוקקת מתוכה):

קטיף הלימונים מתבצע פעמיים בשנה. כעת העץ מלא בלימונים קטנים וירוקים ומטרת העבודה כעת היא לעזור לעץ להתכונן לקטיף הבא. ישנם כמה גורמים שמפריעים לעץ ואותם עלינו להסיר ולפנות.

ישנם ענפים ארוכים ועבים יחסית היוצאים מן העץ ומתפרסים סביבו ויוצרים עלווה שמונעת מאור השמש לחדור דרכה ולהגיע אל העץ ולהעניק לו את האור והחמימות להן הוא כל כך זקוק בכדי לפרוח. ולא זו בלבד אלא שהם גם לוקחים מן העץ משאבים יקרים – מים וכח שהוא זקוק להם בכדי לתת פרי וכעת הולכים המים והכחות הללו כדי לגדל את הענפים הללו שרק מכבידים עליו וחוסמים את האור מלהגיע אליו. את הענפים הללו יש לגזום לגמרי ולא להותיר מהם מאומה.

ישנם עוד ענפים קטנים ודקים יותר שצומחים מן הענפים המרכזיים ואינם נושאים עליהם לימונים וגם אותם צריכים לגזום אולם לא לגמרי אלא כדי 2/3 מאורכם.

פעולות אלו מסירות מעל העץ את הגורמים המכבידים עליו ונותנים לעץ להיות "פנוי" למשימתו העיקרית.

ועוד דבר אחד, חשוב לדעת שהעץ קוצני ולכן יש להיזהר מאוד מפני הקוצים המצויים על הענפים ופגיעתם דוקרנית וכואבת מאוד.

עד כאן ההדרכה

*********

במהלך העבודה ואחריה חשבתי לעצמי שיש לנו כאן משל מושלם להבין את התלמידים.

לעיתים אנחנו מסתכלים על תלמיד ונראה לנו שאנחנו רואים אותו אבל זה לא ממש כך.

מה שאנו רואים היא העלווה המקיפה אותו סביב אבל אותו עצמו? ממש לא ראינו.

יש ענפים גדולים וקטנים אשר מסתירים אותו מפנינו ומונעים מחום ואהבה לעטוף אותו ולחדור אל תוככי נפשו.

אותם ענפים לא רק מסתירים אותו אלא גם גוזלים ממנו אנרגיה וכחות רבים וגורמים לו להיות לא פנוי.

תפקידנו הוא להביט בו בתשומת לב ובכל פעם שאנחנו מזהים קושי שכזה עלינו לגזום אותו. כמובן שיש לנהוג בחכמה ולדעת באלו מקרים הקושי מחייב גיזום עמוק ובאלו מקרים מספיק שנגזום רק חלק ואת החלק האחר נשאיר לצמיחה מחודשת ותקינה שתניב פירות משובחים.

ועוד דבר חשוב- למרות שכל מטרתנו היא לסייע לו, התלמיד לא תמיד מבין זאת ולכן לעיתים יגיב בדקירה. לעיתים זו תהיה חוצפה ולעיתים אמרה שנונה. לעיתים יביט בנו בשתיקה ולעיתים יגיב ברגשנות רבה. עלינו לזכור שהוא לא מתכוון לעקוץ ולדקור אותנו וזו דרכו 'להתגונן' ו 'לשמור על עצמו' מפני התערבות חיצונית שנתפסת בעיניו כמסוכנת.

מתוך דבריו של  ר"מ ב'מדרשה החסידית', ביתר עילית