אמש (ראשון) התקיימה עצרת תפילה וזעקה לרפואתו השלימה והמהירה של כ"ק האדמו"ר מקליוולנד שליט"א השרוי במצב קשה בבית החולים 'מעייני הישועה' בבני ברק, בעצרת התפילה שהתקיימה בבית המדרש של החסידות ברחוב הר סיני ברעננה השתתפו מאות מתושבי המקום החבים את חייהם הרוחניים והגשמיים כאחד לכ"ק האדמו"ר שליט"א. המעמד התקיים בראשות רבה של רעננה הגאון רבי יצחק פרץ שליט"א ובנו של האדמו"ר הרה"צ רבי אורי לייב רוזנבוים שליט"א.
במהלך העצרת נשא פרקי תהילים לפני העמוד בנו של הרבי הרה"צ רבי אורי לייב רוזנבוים שליט"א אשר היווה כשליח ציבור של הכלל. לאחר התפילה נגשו קהל החסידים וחתמו על נייר שבו הם מקבלים על עצמם שלא לדבר בכלל בזמן התפילה וקריאת התורה מהתחלה עד לסוף.
ל'חדשות JDN' נודע כי הקבלה שקבלו על עצמם החסידים לרפואת רבם נובעת מכך שביום חמישי האחרון בזמן בו שכב הרבי בין חיים למוות בחדרו שבבית החולים 'מעייני הישועה' עמדו קהל החסידים סביב מיטתו והחלו לקרוא את קריאת שמע ופסוקי היחוד, כאשר לפתע אמר מחותנו כ"ק האדמו"ר מרימנוב שליט"א שבשעה זו כל אחד יקבל על עצמו בלא נדר שלא לדבר בעת התפילה ובזמן קריאת התורה לרפואתו של האדמו"ר שליט"א ובוודאי שזכות זו תעמוד לו להצילו ולהשאירו בארץ החיים.
החסידים מיד קבלו על עצמם את הקבלה הזו, כאשר כאמור אמש בשעת העצרת תפילה בבית המדרש שברעננה חולקו דפים עליהם נכתב כי "לאור מצבו הקשה של כ"ק מרן האדמו"ר שליט"א רבי יצחק אייזיק בן חיה אסתר לרפו"ש קיבלנו על עצמנו לרפואתו השלימה והמהירה בחדרו שבבית החולים בליל שישי י"ט שבט תש"פ ש'לא לדבר בזמן התפילה וקריאת התורה מהתחלה ועד לסוף', והריני מקבל על עצמי זאת בל"נ".
בחסידות ממשיכים לבקש מכלל הציבור להעתיר בתפילה ובתחנונים לרפואתו השלימה והמהירה של האדמו"ר רבי יצחק אייזיק בן חיה אסתר בתוך שאר חולי ישראל.
מרגש
המיוחד במעמד התפלה האדירה שהתקיימה בבית מדרשו של הרבי הקדוש מקליוולנד לרפואה שלימה שהשתתפו בה מאות אנשים. ואף פאר צדיקי בית נדבורנה הגיע מיוחד להשתתף במעמד התפלה הוא כ"ק האדמו"ר מבישטנא שליט"א שניכר אפילו בווידאו הקצר.
סגולה נפלאה לרחמי שמים – לכל עם ישראל החביבין זה הזמן לנו להתעורר להתחזק ולקבל את שמירת ההלכה של מורא מקדש ובפרט בשעת התפלה.
א: שלא לדבר בזמן התפלה מתחלתה ועד סופה, וגם לא בקריאת התורה. [שו"ע או"ח סימן קכ"ד וסימן קמ"ו ושם במפרשים]
ב: לסגור הפלאפונים. שו"ע או"ח סימן צ"ו.
ג: שלא ללכלך את ריצפת הבית הכנסת בזריקת ניירות טישו וכדומה.
שו"ע או"ח סימן קנ"א, אשר הזלזול בזה הרי זה גורם לא רק לצרות רח"ל כמובא בספה"ק, אלא גם לסגירת בתי הכנסת כמובא בספר חסידים סימן ר"ט וזה לשונו, אם תראה בית של צדיק או בית הכנסת חרב, או רשעים דרים בו, דע שישראל היו דרים בו דרך בזיון.
וכן בית המדרש שנוהגים בו קלות ראש, סופו נופל ביד ערלים, דיו לעבד שיהא כרבו, כי לא נהגו נכרים קלות ראש ובזיון בבית ד' עד שנהגו בו ישראל, שנאמר ירמי' ז יא, המערת פריצים היה הבית הזה, ואח"כ וארוה כל עוברי דרך. לעולם לא יעשו הערלים רעה, אלא א"כ יעשו ישראל תחילה רעה ביניהם זה לזה. ולא יתבזו ת"ח אא"כ יבזו זה לזה תחילה, או שמבזין את התורה ואין מוחין בידם.
ובענין האיסור הנורא והאיום לדבר בשעת התפלה;
בשעת התפלה לא ישיח שיחת חולין ואם שח הוא חוטא וגדול עוונו מנשוא וגוערים בו [שו"ע או"ח קכ"ד ז'] ולשון זה 'גדול עוונו מנשוא' אין לו אח ורע בשאר מקומות בשו"ע, ומקורו באורחות חיים בשם רבינו יונה (כמובא בב"י), וטעם חומרתו הכבידה נימק בספר הגן דרך משה [ליום תשיעי] בזה"ל "ונראה לי כוונת השו"ע שהוא כמו רוצח שנהרגים על ידו כמה בנים וכו' ועל כן חטאו גדול כמו חטא קין שהרג לאחיו וגדול היה עוונו מנשוא [בראשית ד' י"ג].עיי"ש באריכות בזה.
ובזוהר הקדוש (פרשת תרומה) כתוב, שכל המדבר בבית הכנסת בשעה שהציבור עסוקים בשבחו של מקום הרי הוא מראה בעצמו שאין לו חלק באלהי ישראל. וכתב בשער הכוונות (דף ד עמוד א) שרבינו האר"י ז"ל היה נזהר שלא לדבר כלל בבית הכנסת אפילו שלא בשעת התפילה, וכמעט שאפילו בדברי מוסר ותוכחות ותשובה לא היה רוצה לדבר כדי שלא ימשך מזה איזה דיבור של חול. והביאו המג"א סק"ג. והכה"ח סימן קנא סק"ח.
ובשם הרה"ג החסיד קדוש רבי ישראל אבוחצירא "בבא סאלי" זצ"ל, שסיבה גדולה שכמה קהלות בישראל ניצלו בימי המלחמה הגדולה, היא מפני שעמדה להם זכותם שהיו נזהרים מאד משיחה בטלה בבית הכנסת.
ובאגה"ק להאדמו"ר מוהרד"ב מליובאויטש זי"ע בנו דשו"ע הרב "אשר כל הקטרוגים למעלה ולמטה בבני חיי ומזוני הכל בא מזה אשר כל איש לשונו התהלך בארץ בעת תפילות הציבור", וכבר נתחברו כמה ספרים וליקוטים בגודל חומרת העוון הזה אשר כעדות רבינו בעל תוס' יו"ט בעטיה נגרם גזירות ת"ח ות"ט ר"ל.
ועוד מחומרת עוונו הגדול מנשוא כי לא רק לעצמו מקלקל שלא תתקבל תפילתו אלא גורם גם לשאר העם שלא יקובל תפילתן. [יערות דבש דרוש ד', עוללות אפרים חלק ד' עמוד ג', עבודת ישראל עמ"ס אבות פ"ה מ"ד] ועוד.
ולכן מי שמכיר בעצמו שאינו יכול להתאפק מלדבר בעת התפילה טוב לו שלא יבוא לביהכנ"ס כל עיקר. מעלות המדות פרק ז', שלמי ציבור י"ג:, פחח עינים להחיד"א "המדבר שיחת חולין בביח הכנסה טוב לו שלא יבוא כל עיקר" וכו'. כי הוא חוטא ומחטיא וגורם לשכינה שתסתלק מישראל וכעובד עבודה זרה. דרושי חח"ס [ח"ב דף ש"ט: דרשות לז' באב] כי הבל פיו של המדבר דברים בטלים בתפילה טמא הוא ועל ידו מקבל התפילות מכניסן אל החיצונים והוי ליה כעובד ע"ז.
ועוון זה אין כמותו לרוע ומעכב הגאולה. ס' יש נוחלין אביו של השל"ה "האלקים [לשון שבועה] בכל העבירות לא ראיתי לרוע כלדבר בביהכ"נ בזדון לבו וכו' ומושך עליו כח היצה"ר ומזלזל בכבוד הקב"ה והוא כירבעם בן נבט החוטא ומחטיא ועון זה מעכב הגאולה".
וכמה בתי כנסיות נחרבו עקב עוון זה. כדאיתא במשנ"ב סקכ"ז בשם הא"ר בשם כל בו. ויגדל ר"ל העוון מאד אם הדיבורים כוללים לשון הרע וליצנות וכו' וביתר שאת בשבתות וימים טובים. איגרת הגר"א איגרת עלים לחרופה, כה"ח סי' קנ"א סק"ח.
וכל הדברים האמורים אינם רק לענין חזרת הש"ץ, אלא גם על המדבר בשעת קריאת התורה, כדכתבינן בסי' קמ"ו אות ב' עיי"ש.
וגם אמורים על שאר חלקי התפילה, כשהציבור מתאספין יחד לתפילה שהיא עת רצון לפניו יתברך להתגלות לבא אל מקדש מעט, והמספר אז בצרכיו מראה בעצמו שאינו חפץ להתבונן ולראות בגילוי כבוד מלכותו ונעשה מרכבה טמאה ומכניס התפילות אל החיצונים ר"ל.
כל הספרים הנ"ל אין מדגישים בדבריהם על חזרה הש"ץ דווקא, אלא מיירי לענין זמן תפילת הציבור, ומפורש כן הוא בשו"ע הרב שכותב [בסעי' י'] על דברי השו"ע שהשח בעת חזרת הש"ץ גדול עוונו מנשוא "שכל המשיח בביהכ"ג בשעה שהציבור עסוקין בשבחו של מקום מראה בעצמו שאין לו חלק באלקי ישראל", ומקורו בזוה"ק פ' תרומה (קל"א:), ליקוטי אמרים תניא באיגרת הקודש כ"ד.