"אדמו"רים לא זכו לקבל אישור בעוד פרוטקציונרים ומלחכי פינכא עלו"

בימים בהם לב כל ישראל ערג וכמה להיות בציון הקודש במירון, כדרכו בכל ל"ג בעומר בכל שנה ושנה מימים ימימה, מתברר כי בעוד שעשרות רבנים ואדמו"רים מנהיגי קהילות שנוהגים מדי שנה ושנה לעלות ולהתפלל בציון המצויינת על צאן מרעיתם ועל כל הנלווים אליהם – לא זכו לקבל אישור כניסה למירון, היו כאלה שקבלו אישורי כניסה שלא על פי שום אמת מדה או קריטריון כלשהו, אלא במשוא פנים ובנפוטיזם שאין כל קשר בינם לבין כללים קבועים.

רבים בציבור היהדות הנאמנה הביעו מורת רוח קשה מהעובדה הזו. הם הדגישו את היות האדמו"רים והרבנים נשואי הפנים, עולים קבועים במירון. הם נושאים על גבם עול קהילות קודש שאת דרכם הם מנווטים ואת משאם הם אוחזים, ובהעדר כל קריטריון, לא זכו לעלות אל ציון המצויינת במירון.

מצערת ביותר היא מסכת הקשיים שעברו מנהיגי עדות, אדמו"רים נכבדים ראשי עם, בעליה להר מירון שנתקלה בסירובים מסירובים שונים. גם לאחר שזכו לקבל את האישור המיוחל, עברו סאת סבל על ידי המתנה פוגענית במחסומים השונים. כל מחסום אותו עברו קדמו לו מאמצים משלו וסיפור משלו.

בקהילות חסידים היו לפה למצב העגום שבעוד חסידים ואנשי מעשה המוסרים נפשם על העליה למירון – נשארו בביתם; בעוד שנושאים בעולה של מירון נזרקו לירכתיים; בעוד שנכבדים ורבי פעלים יכלו רק לעקוב מרחוק, היו מי שנהנו בהיותם 'קרובים לצלחת' ונהנו מהעדפה שאינה הולמת ואינה ראויה.

יש מי שהיו עדים לזלזול כלפי אדמו"רים שמדי שנה בשנה מעלים לבת אש במירון, והשנה היו מי שהעדיפו להתנכל אליהם, כשההוראות היו נתונות בערפל, והביאו לידי בוקה ומבולקה, הוראות סותרות ומחזות מבישים.

מהצד השני היו כל מיני מאכערים ותגרי פינכא, הם ושוליותיהם, אשר בשיטות אפלות השיגו אישורי כניסה, במעטה של פעילות או של נחיצות להילולא. אלו נראו בהמוניהם בתמונות שהגיעו מההילולא מציון המצויינת.

מחאה על כבוד התורה: אדמו"רים עוכבו אמש ע"י המשטרה במחסומים במירון

התחושה הציבורית לנוכח כל זאת היא כי 'כל דאלים גבר'. אלים לא במובן של אלימות פיזית, חלילה, כי אם אלימות עסקונתית, בהפעלת מניפולציות ותכסיסים מתוחכמים.

מיותר לציין כי 'המבשר' מגנה כל אלימות, בוודאי את הפריצה שהיתה אתמול למערת ציון הקודש במירון. אך אי אפשר להימלט מהתחושה השלטת בציבור שרק בכח הזרוע או כח הסחריר אפשר להשיג כאן משהו.

הרשויות הרלוונטיות לעניין אינן יכולות לרחוץ בנקיון כפיהם. המצור שהוטל על מירון, נעשה באופן גס ובלתי מתחשב בעליל. מירון משופעת במתחמים ובאזורי פעילות. אילו היה קיים מעט רצון טוב, היה ניתן להשקיע מעט מחשבה ומאמץ ולתת לחתני החלאקע ולהוריהם לחגוג את חגם, שהם מחכים לו כל כך, במירון.

כך גם לגבי אישורי הכניסה. לא יתכן שמקורבים ומקורבי מקורביהם התכבדו באישורי כניסה, שלא על פי שום אבן בוחן. אי אפשר להותיר את המצב כפי שהוא. חייבת להיות שקיפות בנושא זה ואסור שבהעדר קריטריונים בא כל אחד וקוטף עבורו.

'המבשר' כבר התריע למחרת ל"ג בעומר י"ט באייר תשע"ו, לפני 4 שנים, על האנדרמוסיה השלטת בנושאי אישורי הכניסה והעליה במירון ועל החובה לשקף את התהליך של הענקת אישורי הכניסה. באותם ימים, כפי שנכתב בעיתון, הביעו עסקנים ואישי ציבור תרעומת על אי הסדר השורר בכל הקשור לאישורי הגעה למירון לאדמו"רים, רבנים ואישי ציבור במהלך היממה של ל"ג בעומר.

סגן שר החינוך הר"ר מאיר פרוש, התייחס אז למצב שהחריף באותה שנה ואמר כי: "לא ייתכן שהמצב הזה יימשך. אני בטוח שכולם, מכל העדות וכל הקהילות, יסכימו לשתף פעולה אם יידעו שיש סדר בתחום, שיש קריטריונים ברורים ושקופים איך מחלקים ולמי מעניקים אישורי הגעה.

"אבל לא יכול להיות שכל שנה צריכים לעבור שוב את אותו מצב שבו גבאים צריכים להתרוצץ ימים לפני ל"ג בעומר בלי לדעת אם יש אישור או לא. זהו מצב שלא יכול להמשך".

הרב פרוש קרא אז: "לעשות אחת ולתמיד סדר בנושא האישורים, ולקבוע קריטריונים ברורים ושקופים ומדרג קבוע, שנוכל לדעת מראש למי יש אישור הגעה ולמי לא. אבל לחכות ככה עד הרגע האחרון, ולעיתים גם לקבל תשובה שלילית ברגע האחרון, בצורה שלא מכבדת את האדמו"רים, ברור שאי אפשר להמשיך כך".

הדברים צודקים וראויים להשמע גם היום, ובמיוחד לאחר ל"ג בעומר תש"פ בו היה ההר שמם, זקנים ממירון שבתו, ונערים תפסו את מקומם והילכו בו.

חשוב לציין שבשלושת השנים, מאז תשע"ו, דהיינו בשנים תשע"ז, תשע"ח, תשע"ט, חל שיפור ניכר בנושא והדברים התנהלו בסדר מסויים. השנה, תחת מעטה הקורונה, הכל התפוגג ושוב חזר אי-הסדר והעדר הקריטריונים.

אוהבי מירון ודורשיה, מייחלים לראות את הסדר על כנו, עם אבן בוחן ברור, מי הם הראויים לעלות אל הר ה' אשר בו נעלה ונראה בהילולא דרשב"י.