צופיה הליכות ביתה: הרבנית הצדקנית מרת עישה עליזה כהן ע"ה

בצער רב התקבלה הידיעה המעציבה על הסתלקותה של הרבנית הצדקנית, אשר שפכה צקון לחשה בתפילותיה, מרת עישה עליזה כהן ע"ה מחברתו של הרה"צ רבי שלום הכהן זצ"ל שהשיבה את נשמתה הטהורה לבוראה בשיבה טובה בליל שישי כשהיא בת צ"ט שנים. הלוויתה תתקיים הבוקר בשעה 9:30 באשדוד.


צופיה הליכות ביתה: הרבנית הצדקנית מרת עישה עליזה כהן ע"ה

אם המוסדות והישבה "תהילה לדוד" ו"תורה אור"


בפטירתה, אבדה דמות של אישה דגולה צדקנית שכל חייה היו ספוגים הוד קדומים של יראת ה' ועבודתו, צדקות ושאר רוח של אצילות ומידות תרומיות, בהנחלת חינוך טהור לצאצאיה בדרך התורה והמצוות.

המנוחה בת למשפחת עובדי ה' ביראה ובתמימות נולדה במחוז "תלוואת" שליד מארכש במרוקו. כבר בילדותה זכתה לראות את פני הצדיק הקדוש המלוב"ן רבי דוד פרץ זצוק"ל בעל ה"מגן דוד" עה"ת בדרך הקבלה וזכתה לברכתו ותמיד היתה מספרת על הזכות שנפלה בחלקה שזכתה לברכתו. גם הרה"ק רבי משה זגורי זיע"א בעל מחבר הספר "ירים משה" עה"ת בדרך הקבלה גר באותו מחוז.

בגיל צעיר נישאה במרוקו לבעלה הרה"צ רבי שלום הכהן זצ"ל ממיוחסים שבכהונה, והיה מיראי ה' וחושבי שמו, לא פסיק פומיה מגירסא והיה מתענה ממוצאי שבת עד ערש"ק.

במרוקו נולדו חלק מילדיהם הבנים והבנות שיחי'. בחורף תשט"ז עזבו המשפחה וילדיהם את 'תלוואת' ומשם עשו את דרכם כברת דרך לארץ ישראל. במחלקת העולים הפנו אותם ל'אשדוד ים', אז באותם ימים 'אשדוד' הייתה רחוקה מלהיות עיר, קורת הגג שהייתה לראשם זה לא היה בית – דירה עם חדרים, אלא 'פחונים' – שכונת קליפורניה קראו לזה אז, בנו מהם בתים של יחידות יחידות על החולות. שנה אחר כך נוספו עוד 18 משפחות וכך נבנו עוד שורה של פחונים על מנת לשכן את העולים החדשים, שברובם הגדול הגיעו ממרוקו וחלקם מעירק.

המנוחה ע"ה היתה משכימה בשעות הבוקר המוקדמות לתפילה ולהכין כוס תה מהביל עבור המתפללים. בעלה רבי שלום זצ"ל היה משכים ומעריב לבית הכנסת, בתחילה זה היה בבית כנסת מאולתר בסמוך לאחד הפחונים ומאוחר יותר בבית הכנסת "זרע אברהם", אל התפילות היה נלווה בנו רבי שמעון זצ"ל מידי יום ביומו.

לימים, כאשר החלה הבניה בבתים קבועים, החלו לבנות את הבתים ברובע א' בסמוך לשכונת הפחונים, הבית הראשון שנבנה ועמד על תילו הוכן במיוחד עבור המרא דאתרא הרה"ג רבי ישראל אליזרע זצ"ל אשר כיהן כרבה הראשי לאשדוד כיובל שנים והיה מקורב לאדמו"ר סידנא בבא סאלי זיע"א עוד ממקום מושבו שבמרוקו בעיר ארפוד.

כאשר חברת 'עמידר' (שבנו בשעתו את הבתים ברובע א') סיימו את פנים הדירה הראשונה שלחו את נציגם כדי למסור את המפתחות לרבי ישראל אליזרע, אך השיב להם על אתר: 'עד שרבי שלום כהן איננו מסודר בדירה, אינני נכנס לדירה בנויה', עד כדי כך הייתה אהבה ואחווה בין המשפחות. בסופו של דבר, דרו הרב אליזרע ומשפחתו באותו בנין בדירה מול ביתם של משפחת כהן באחווה ורעות בלתי מצויים. בבית זה דירת מגורים פשוטה ועממית שקירותיו היו ספוגים בתורה ועבודת ד', התגוררה עד יומה האחרון.

כך גם בימי חודש אלול הרחמים והסליחות המנוחה ע"ה היה דואגת לכל צורכי הבית ולמתפללים כאשר היו משכימים קום לסליחות בשעה מוקדמת מאוד, כשבעלה כבר היה קם לאמירת תיקון חצות, והיה קורא תיקון חצות בדמעות שליש למרות זקנותו, ביום שישי אחר הצהריים היה לומד "זוהר" בבית ומסביר לבני הבית בשפה ברורה ופשוטה כדי שיבינו.

לאחר פטירת בעלה רבי שלום זצ"ל המנוחה ע"ה נותרה אלמנה צעירה אשר עמלה קשה מאוד על מנת לכלכל את הבית, חיפשה עבודה נוספת במלאכת כפיים, 'משק בית' להביא טרף הביתה כדי שהילדים לא ירגישו כל חיסרון, העצבות הייתה גדולה, ילדיה חשו את הרגשת 'יתומים היינו ואין אב' אין על מי להישען אלא רק על אבינו שבשמים.

המנוחה לא אפשרה לצער שיתפוס מקום בבית והחליטה להמשיך למרות הכאב והחיסרון, עשתה הכל כדי שלא יחסר כלום לילדיה במלוא המובן.

באותו זמן פיתויי הרחוב היו קלים להפיל ברשת כל צעיר בקלות של ממש, הניסיונות לא היו קלים כלל, ולמי לא היה ניסיונות?! וזה בעצם משמעות התפילה שמזכירים בכל בוקר 'ואל תביאנו לידי ניסיון' ואכן בסייעתא דשמיא התפילה לא שבה ריקם. כל מי שהיה פוקד את ביתה עד השנים האחרונות היו רואים שהיתה יושבת לצד חלון הבית כשהיתה אוחזת בידיה בספר תהילים גדול והיתה קוראת בו ומתפללת יום ביומו למען ילדיה וצאצאיה שיגדלו בתור ובמצוות.

בנה הגדול רבי שמעון זצ"ל אומנם היה אז רק בחור צעיר בקושי בגיל מצוות, אבל דאג לאחיו ואחיותיו ושימש כעין ממלא מקומו של אביו זצ"ל תמך בהם בכל עת עם העזרה והכיוון של האמא המנוחה ע"ה.

גם בשעות אחר הצהריים והערב המנוחה דאגה לחינוך ילדיה שימשיכו לעסוק בתורה ושלחה אותם ל"תלמוד תורה" בבית הכנסת 'אביר יעקב', שם היו באים ללמוד מאיר ודוד וגם שמעון עוד קודם לכן, המלמד היה הרב שלמה פרץ זצ"ל שלימדם במסירות את הקריאה בתורה עם הטעמים ההפטרה ועוד.

בבית כנסת קבע איתן מושבו הגאון החריף בנש"ק רבי מכלוף אבוחצירא זצ"ל ממארכש בעל ה"יפה שעה", כשהתפללו בבית כנסת זה למדו פרק של כבוד מורא מקדש כראוי, רבי מכלוף היה זהיר מאוד בתפילתו וכן על הגעה בזמן הראוי ולא לאחר לתפילה, ואם היה מישהו מאחר, רבי מכלוף היה מעיר לו באופן שאינו משתמע לשתי פנים, כך שזו אולי הפעם האחרונה שהיה מעיר, מבטו ומראה קומתו הרמה עם גלימתו ומקל הרבנים (בורדו) נתן משמעת תוקף על כל הסובבים.

המנוחה דאגה להכניס את ילדיה לישיבות ואף שהישיבות היו במקום רחוק והפרידה היתה קשה, לא ויתרה על כך שיגדלו ויתעלו בדרך התורה. כך דאגה לילדיה שהחלו בישיבה קטנה להשלים להם את כל מחסורם, מגבעת וחליפה כיאה לבן תורה מצרך נדיר בימים של פעם, תמיד היו לבושים נקי ומסודר.

בדמעותיה של אֵם מסורה, הכינה במסירות מזוודה ובה בגדים וכל מה שצריך לישיבה, כולל כלי מיטה, כך ליוותה את בנה הגדול רבי שמעון ביום הראשון בשני אוטובוסים דרך יבנה ומשם לתל אביב ברח' חזקיהו המלך, שם שוכנת עד היום מבצר התורה ישיבת "הרמב"ם ובית יוסף" שהוציאה מתוכה מאות ואלפי תלמידים כשביניהם תלמידי חכמים גדולים ומפורסמים.

תמיד היתה מעודדת את בנה בלכתו לישיבה כשדמעות זולגות מעיניה, תוך כדי שנשאה את עיניה לשמים והתפללה שבנה שמעון 'ירבה בישיבה' ויזכה לטעום את המתיקות של התורה  ורק נחת תראה ממנו.

כך בהיותו בגיל שתים עשרה, העמיד את רגליו בתוך בית המדרש. תפילותיה התקיימו במילואן בס"ד. למרות הזמן הקצר שרק החל את לימודיו בהתמדה מיוחדת כבר זכתה האמא המנוחה לקבל טלפון מהנהלת הישיבה כי מדובר בבחור שקדן ומיוחד שעוד בע"ה עדיו לגדולות. נקשר לרבותיו שאהבוהו והעריכו את שקידתו בתורה שהייתה למופת.

למרות הקושי בנסיעות אז, האמא הייתה נוסעת כל שבוע לישיבה ודואגת לכל מחסורו, אם זה במאכל או בגדים ומתעניינת בשלומו, והייתה חוזרת לביתה כשארשת של שמחה על פניה כשהייתה שומעת מראש הישיבה הגר"א חפוטא שליט"א את התמדתו ואהבתו לתורה של בנה.

לאחר שבנה רבי שמעון זצ"ל החל בתפקידו כמנהל רוחני בישיבת "עטרת צבי" לאחר נישואיו, אימו המנוחה החלה את עבודתה בישיבה כטבחית שהייתה מכינה אוכל לתלמידים בכל ימות השבוע ולכבוד שבת קודש בדחילו ורחימו ומתוך הערכה לתורה והייתה אף היא מעודדת את התלמידים לאותם בחורים שפעמים היה שפניהם נפלו מאיזו סיבה שהיא והייתה מייקרת בעיניהם את התורה.

צדקותה ומעלותיה של המנוחה ע"ה זה דבר כשלעצמו, לא כולם ידעו, את הנהגותיה הייתה מסתירה מאחרים, אבל היה לה מנהג קבוע במשך עשרות בשנים לצום ששה ימים ברציפות בחודש אלול, ובליל שבת שהיתה פותחת את התענית משבת לשבת אחרי הקידוש היו ניגשים בשורה ילדיה ונכדיה לנשק את ידה ולקבל את ברכותיה, כך גם תענית דיבור, קריאת תהילים ועוד ולא סתם ברכותיה היו פועלות בשמים.

בהזדמנות מסויימת סיפר האדמו"ר רבי יחיאל אבוחצירא רבה של רמלה שהכיר את המנוח ע"ה ואת בנה רבי שמעון שהיה חברו מספסלי הישיבה ואמר, שביתה של המנוחה תמיד היה מלא בתורה ובאמונת חכמים עם יסודות חזקים, זכור לנו עוד כי האמא המנוחה עה הייתה מגיע למו"א הבבא חאקי זצ"ל ותמיד בקשה שהרב יברך את הילדים שלה שילכו בדרך התורה, זו הייתה הבקשה שלה. מו"א זצ"ל כשהיה במרוקו ביקר באזור שלהם ב'תלוואת' כשנתיים והסבא הגדול הצדיק רבי דוד הכהן זצ"ל היה בקשר באותו זמן עם מו"א הבבא חאקי זצ"ל וכך אנו מכירים את יסודות של המשפחה שהיו יראים צדיקים וחסידים.

המנוחה ע"ה היתה מלאה ברעננות וחיוניות, היתה שמחה לשמוע על נכדיה ונכדותיה שלומדים תורה ומתעלים בדרך התורה עוד ועוד, תמיד היתה מעודדת אותם ושואלת בשלומם ומברכת אותם שימשיכו להיות ענפים ומניבים פירות מתוקים.

אחד הדברים ששינו את חייה זה היה בה' בטבת תשע"ד כאשר בנה האהוב הגה"צ רבי שמעון זצ"ל בפתע פתאום השיב את נשמתו בעת תפילת שחרית, כשהיא משקיפה מחלון ביתה לכיוון בית הכנסת, בלי שידעה דבר ורק לקראת ההלוויה קבלה את ההודעה המרה.

בשנים האחרונות נחלשה, אך תמיד שהתה בביתה לצד נכדיה שהיו מגיעים לשהות במחיצתה ולסעדה בתורנות. בחודש האחרון מצבה הבריאותי ידע עליות ומורדות, ילדיה ונכדיה לא משו ממיטת חוליה ובמסירות מיוחדת דאגו לכל צורכיה.

בשבוע האחרון אושפזה בבית חולים 'אסותא' לאחר שחשה בקשיי נשימה וביום חמישי לקראת ערב חזרה לביתה, לקראת חצות לילה השיבה את נשמתה הטהורה לבוראה, כשבני משפחתה וקרוביה סמוך למיטתה זועקים 'שמע ישראל'.

מיד עם הישמע הבשורה המרה, בני המשפחה דאגו למסע ההלוויה שיתקיים למחרת ביום שישי וערש"ק בהר המנוחות, היות שקנתה חלקה בעודה בחייה לפני עשרות בשנים.

מסע ההספדים יחל ברחבת מוסדות "תהילה לדוד" וישיבת "תורה אור" ומיד לאחר ההספדים יצאו לירושלים להר המנוחות, שם תיטמן לקראת חצות היום בערב שבת קודש.

בניה הרבנים שליט"א ישבו שבעה בבנין המוסדות "תהילה לדוד" רחוב ההסתדרות 15 רובע א' אשדוד.

 

ת.נ.צ.ב.ה.

 

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *