היי, קוראים לי תהילה ואני בת 26. בחורה ירושלמית, בוגרת אחד הסמינרים הידועים במסלול נחשב. בטח כל הטורים מתחילים ככה, כולן כותבות על עצמן כמה שהן היו הכי מוצלחות והכי טובות, אבל במקרה שלי באמת שכל התחומים היו פיקס ב״ה, הצטיינתי בלימודים והיו לי חברות ומשפחה מושלמת. הכל באמת היה טוב.
היה לי חיסרון אחד. נולדתי עם בעיה רפואית קלה. אתם בטח מנסים להריץ לעצמכם בראש סוגים של בעיות שונות, חושבים אם הייתם לוקחים דבר כזה לבן שלכם או לאח שלכם, אבל תנו לי להגיד לכם משהו: דמיינו בעיה קלה באמת. כמעט לא נחשבת. ההורים ואני אף פעם לא עשינו מזה ביג דיל ולא התעסקנו בזה יותר מדי. אבל בזמן שהגעתי לשידוכים המציאות טפחה על פניי. לא שיערתי לרגע אחד עד כמה הבעיה הקטנה והלא נספרת שלי הולכת לחרוץ את גורלי בצורה כזו.
במשך ארבע שנים של שידוכים לא הצלחנו להגיע לשום דבר מעשי. אף לא פגישה אחת. אני אחסוך מכם פרטים כי הצער הזה באמת מיותר, אבל ההצעות שהוצעו לי היו פוגעות ומעליבות בצורה נוראית. כמה שניסינו להסביר לשדכנים ומכרים שהבעיה שלי ממש קלה – שום דבר לא צלח.
אתם בטח מדמיינים את הכאב. כל בחורה שסיימה סמינר לפי שלוש, ארבע שנים מתחילה כבר להרגיש טיפה את הלחץ מחלחל בגרונה. כל החברות מהסמינר התחתנו, חוץ מאיזה שתיים שלא ממש היה לי קשר איתן. שתי החברות החדשות שרכשתי בעבודה התחתנו גם הן. נשארתי כמעט לבד, בלי פגישה אחת מאחוריי ברזומה. הייאוש היה כל כך גדול, קשה לי לתאר. ההצעות המעליבות המשיכו להגיע בלי סוף. יש לי דמעה בקצה העין כשאני מתלבטת אם לתאר לכם כמה מהן ובוחרת לשתוק.
לפני כשנה אבא שלי החליט שנמאס לו. שכעת הוא לוקח אותי כפרויקט חייו, ומפגיש אותי עם בחור טוב, ברמה שלי, בכל מחיר. הוא פנה לאחיו הצעיר, אברך נמרץ ומוצלח, וביקש ממנו שיתחיל לפעול בשבילי אצל שדכנים, חברים ומה שאפשר. הוא כמובן הסכים מיד ואמר שיעשה הכל. בסיום השיחה הוא הזכיר לאבא שלי באגביות ואמר: ״אולי אתה לא יודע אבל בערב אני לומד בכולל ׳רינה של תורה׳, הם עורכים שם בזמנים מסוגלים תפילות ע״פ סדר מיוחד מרבי יעקב אדלשטיין. אני מכיר את האברכים שהם יראי שמיים ואני גם שומע על הרבה מאד ישועות. הם יושבים ולומדים בתענית דיבור וישר לאחר מכן בחצות הלילה מעתירים בתפילה. לפני שאנחנו מתחילים כל מיני ניסיונות, קודם תנסו את זה, בטוח לא תפסידו״.
הייתי כל כך מיואשת, בודדה ועצובה, שהחלטתי לעשות הכל. החלטתי לקחת על עצמי להחזיק אברך שילמד בתענית דיבור ויתפלל עבורי, והשתתפתי במעמד התפילה שערך הכולל בט״ו באב. התפילה הייתה מרגשת מאד, הרגשתי שיחד עם הלב שלי שנקרע לשניים, גם השמיים נקרעים ובוכים. אני יודעת שיהיה לכם קשה להאמין, אבל שבוע וחצי אחרי התפילה הציעו לי את ההצעה הראשונה בחיי שנשמעה לעניין, וכמה שבועות אחר כך התארסנו באושר גדול.
היום, שנה אחרי, לקראת ט״ו באב נזכרתי במעמד התפילה שטלטל אותי וגזר את דיני לחיים. אני לא יכולה לשכוח מי עזר לי בזה, אבל גם לא יכולה לשכוח את הצער, הכאב, הבדידות והייאוש. כל רווק או רווקה שיוצא לי לפגוש אני מתחננת שישתתפו במעמד התפילה של רינה של תורה. יש שם איזה קסם, יש שם איזה כוח שבוקע רקיעים. רווקים, אני לא שוכחת את הכאב שלכם, הוא עדיין מפעפע בי מדי פעם. בבקשה, תנו לעצמכם את הסיכוי הזה. תפתחו את הלב שלכם ותנו לאברכים היקרים הללו לפעול עבורכם.
והלוואי, הלוואי שתשמחו בקרוב ממש כמו שמגיע לכם ואתם מייחלים.
ממני, תהילה, נשואה באושר, אבל לנצח בלב רווקה שלא שוכחת.
