"שלום קוראים לי שימי ס. ואני הילד השישי מתוך שמונה ילדים" פותח שימי בטור מזעזע.
"כשהייתי בן 7 אמא שלי נפטרה מסרטן, הגידול היה קשה והיא הגיבה לטיפולים בצורה מזעזעת. אני זוכר את עצמי מסתובב שעות ברחוב, לא רוצה לראות את הפנים של אמא, לא לשמוע את הכאב והאנחות.
אחים שלי הקטנים לא הבינו את הסיטואציה והגדולים היו עסוקים בלדאוג לאמא.
כשאמא נפטרה כולם התכנסו לתוך עצמם, עייפים ממאבק על החיים, מובסים מהמלחמה במלאך המוות. חזרתי הביתה.
יותר לא היו אנחות ובכי אבל היה אבא אלמן שבור שלא התנחם, והיה שקט, עמוק ובודד שלופת את הגרון בחנק.
יום אחד חזר הרעש. אבא קיבל תוצאות של בדיקות מקופת חולים, הנשואים התחילו להתקשר אחד אחרי השני ואני הבנתי שמשהו נורא שוב קרה"
בריאותו של האב הובילה למפנה משמעותי בחייו והוא החל להשתקם בניגוד למצופה.
"נעלמתי מהבית לשעות ארוכות וכשחזרתי ראיתי את האחים הקטנים אורזים מזוודה. "שרי אמרה שנבוא לגור אצלה עד שהכל יסתדר" הם אמרו בפנים מאופקות והלב שלי רטט מהתרגשות.
היום אני בן עשרים ועומד להתחתן עוד שבועיים, אבא עדיין חולה מאוד ואני מתפלל שיזכה לשמוח איתי בחתונה.
גיס שלי התחייב על כל הדברים מול צד הכלה ואין לו מה לכסות את העלויות הבסיסיות, הם קנו לי חליפה לחופה ושלמו בצ'ק דחוי…
אני מבקש לכם מעומק הלב: בבקשה תעזרו לי להגיע לחופה בלב שמח, תנו לי את ההזדמנות להשתקם מהעבר הקשה ולבנות בית חדש מלא תקווה"
שימי הוא חתן אחד מתוך 36 יתומים ויתומות שנישאים בחודש סיוון ואין להם את הבסיס להוצאות החתונה.
הגאון הרב מרדכי גרוס שליט"א שמכיר את המקרים מקרוב מבקש להירתם למענם ומברך את התורמים בבריאות הגוף והנפש:
"הנני לבקש מכל אחד להיות שותף בתרומת 360 ₪ לצורך נישואיהם של 36 היתומים ויתברכו בבריאות הגוף והנפש, ויזכו להשיא צאצאיהם ברווח ובקרוב ובנקל, וימלא ה' כל משאלות לבם לטובה, ויזכו לראות בסייעתא דשמיא בבא לציון גואל במהרה בימינו אמן"
