בהשגחה-פרטית, בארצנו הקדושה, חגיגת סיום המחזור הארבעים בלימוד הרמב"ם היומי, כתקנת גאון ישראל וקדושו, כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע, מתקיימת במתחם הסולטן, בירושלים קרתא דשופריא, היום, י"א תמוז, אור לי"ב תמוז, "חג הגאולה" של עמוד מסירות-הנפש בכל הדורות, כ"ק אדמו"ר הריי"צ מליובאוויטש זי"ע, ממאסרו בגין החזקת היהדות ברוסיה הסובייטית.
י"ב תמוז הוא יום שכולו מסירות נפש. ביום זה אנו שבים ומתרפקים על סיפורי הגבורה שרשמו בברית-המועצות חסידי חב"ד ליובאוויטש, חניכי ישיבות "תומכי תמימים", תחת הנהגת המצביא הגדול, רבא דעמיה מדברנא דאומתיה, כ"ק אדמו"ר הריי"צ זי"ע.
כ"ק אדמו"ר הריי"צ זי"ע היה מחדש נפלא ב"סוגיית מסירות נפש". האמת שהוא חידש באין-ספור תחומים: בראש ובראשונה בכתבי החסידות שלו, בזיכרונות שכתב, במלאכת הקודש של שמירת אוצרות ממלכת חב"ד בדור תהפוכות, בשמירה על המסורות, על הניגונים ועוד. אבל בעניין מסירות-נפש דומה שניתן לקבוע כי הוא ממש "מרא דשמעתא".
אפשר לנסח את חידושו בקצרה כך: מימות עולם, מאז עקידת יצחק – שהתרחשה סמוך ונראה למתחם החגיגה המיועד – פשטו יהודים צווארם עבור הקב"ה. ברגעים של גילוי עצם הנשמה מסרו קדושים וטהורים רבים את נפשם על קידוש השם. אבל כל-כך הרבה חסידים, אנשי מעלה ופשוטי עם, שנכונים היו תחת השלטון הסובייטי, למסור נפשם עבור לימוד תורה וקיום מצוות, לא רק שלהם, אלא גם של אחרים; לא רק "ברגע של אמת", אלא שגרת חיים ארוכה-ארוכה של מסירות-נפש; לא רק בשב-ואל-תעשה, אלא בקום-ועשה – זה כבר חידוש!
ואת החידוש הזה של מסירות-נפש, ואת הניצחון המהדהד של אותה מסירות-נפש, חוגג עם ישראל מידי שנה בשנה ב"חג הגאולה" י"ב תמוז.
אזוי און ניט אנדערש
מהי מסירות נפש?
בהתוועדות חג הגאולה י"ב תמוז תש"כ סיפר כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש זי"ע כיצד חנך כ"ק אדמו"ר הרש"ב זי"ע את בנו כ"ק אדמו"ר הריי"צ למסירות-נפש:
ביום רביעי, י"א תמוז תרנ"ה, קרא כ"ק אדמו"ר הרש"ב נ"ע את בנו, כ"ק מו"ח אדמו"ר [הריי"צ], ואמר לו, שמחר לפנות בוקר יטבול בנהר, ואחר-כך יסעו לליובאוויטש, מבלי לומר לו טעם הדבר. כ"ק מו"ח אדמו"ר השכים לפנות בוקר, טבל בנהר, והתפלל, ואחר-כך נסעו לליובאוויטש. בבואם לאוהל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק וכ"ק אדמו"ר מהר"ש, פתח כ"ק אדנ"ע את דלת האוהל, ופתח גם את ארון הקודש בבית-המדרש הסמוך לאוהל . . ופנה אל בנו ואמר:
בפניהם של אבותיי הקדושים, הנני כורת ברית עמך. מהיום, הנני מוסר לך את העבודה בעסקנות הכלל בעניינים גשמיים ובעניינים רוחניים. והוסיף ואמר אודות המאמר "חגרה בעוז מתניה": ראשית העבודה מתחילה ממותניים, ואחר-כך באים שכל ומידות. מותניים צריכים חגורה, ומהי החגורה? עוז, ומהו עוז? מסירת-נפש, ומהי מסירת-נפש? אזוי און ניט אנדערש! כך ולא אחרת!
הנה כי כן, כבר בתחילת עלילת מסירות-נפש זו, נקבע כי עיקר עניינה של "מסירות נפש" הוא: כך ולא אחרת!
קביעות בנפש
סיפר כ"ק אדמו"ר הריי"צ זי"ע, בעל הגאולה של י"ב תמוז:
איתא בפרקי אבות "התורה נקנית" – התורה צריכה להיות קניין בנפש!
הגאון רבי יהושע צייטלין – תלמידו של ה"שאגת אריה" ומגאוני מגאוני שקלוב שבליטה – שאל את "הרב", כ"ק רבנו הזקן בעל התניא והשו"ע: מה אצלכם בקשר לתורה?
ענה לו רבנו הזקן: בעלי-בתים יש להם קביעות בלימוד.
אמר לו הגר"י צייטלין: זה הרי גם קיים אצלנו ומה חידשתם בדרך החסידות?
השיב לו רבנו הזקן:
החידוש הוא, שאצלכם הקביעות היא בזמן, ואילו על-פי דרך החסידות, צריכה הקביעות בלימוד להיות לא רק בזמן – אלא גם בנפש.
לימוד הרמב"ם היומי – מסירות נפש
ויש לקשר כל האמור לתקנת לימוד הרמב"ם היומי.
סוד ההצלחה בקיום תקנה קדושה זו של הרבי זי"ע הוא: עוז! ואין עוז אלא תורה. ומהו עוז? מסירות נפש! ומהי מסירות נפש? אזוי און ניט אנדערש! כך ולא אחרת!
בלימוד היומי ברמב"ם, דבר יום ביומו, יהודי צועד בדרך החסידות של רבנו הגדול בעל התניא והשו"ע, שקביעות העיתים בתורה, אינה רק קביעות בזמן, אלא קביעות בנפש. בהחלטה האיתנה ללמוד את שיעור הרמב"ם היומי בכל יום ויום ויהי מה, כך ולא אחרת, נכתב דף נוסף במסכת מסירות-הנפש אותה פתח בעל השמחה והגאולה של י"ב תמוז. ועל כולנה, בלימוד הרמב"ם אנו מתקשרים בקשר של קיימא, במחולל התקנה, רבן של ישראל ואוהבו, כ"ק אדמו"ר זי"ע.
לימוד רמב"ם – אימון למסירות נפש
ולחביבותא דמילתא:
ידועה מחלוקת הראשונים בגדרה של מצוות ידיעת התורה: לדעת הרמב"ם די בידיעת ההלכות הפסוקות כדי לצאת ידי חובת מצווה זו. הרא"ש לעומת זאת, סובר, שכדי לקיים מצוות ידיעת התורה, על יהודי לדעת, לא רק את ההלכות, אלא גם את טעמיהן. רבנו הזקן פסק במחלוקת זו כשיטת הרא"ש. הוא אף כתב את השולחן-ערוך שלו "הלכה ברורה בטעמיה" כי "זהו תכלית מצוות ידיעת התורה".
והנה בלקוטי-שיחות לכ"ק אדמו"ר זי"ע בפרשת חוקת דאזלינן מינה, נאמר: "אילו היו כל ענייני התורה נמשכים ומתלבשים בהשגת הנבראים, אזי אם היה מתעורר עניין בתורה ומצוות הדורש מסירות נפש, לא היה האדם יכול לפעול בעצמו הנהגה כזו של מסירות נפש!".
וכמבואר שם, ובחסידות בארוכה, שלצד חשיבותה של "עבודה פנימית" בחכמה-בינה-דעת, הנה מסירות-נפש נובעת דווקא מעבודת ה' בדרך קבלת עול, למעלה מטעם ודעת, מחינוך לקיום מצוות רק כי הם הן רצון ה'. אזוי און ניט אנדערש.
נמצא אפוא שההכשרה למסירות-נפש היא ע"י לימוד הלכות התורה כפי שהן בספרו של הרמב"ם דווקא: הלכות פסוקות בלא טעמים. חוקה חקקתי גזרה גזרתי ואין לך רשות להרהר אחריה.
גוט יום טוב! מזל טוב לכל המסיימים!
