ענק בתורה ומנהיג עולם הישיבות • 20 שנה לפטירת מרן האבי עזרי זצוק"ל

20 שנה להסתלקותו של מרן הגאון רבי אלעזר מנחם מן שך זצוק"ל • שנותיו האחרונות התמקדו כולם בהנהגתו הציבורית, אולם בכל שנותיו, הרב שך היה הסמל לענק בתורה מתוך התמדה שלא היתה לה אח ורע • 'JDN' בהצצה לדמותו התורנית

היום מציינים 20 שנה להסתלקותו של מרן ראש הישיבה הגאון רבי אלעזר מנחם שך זצוק"ל. רבים מתמקדים בהנהגה הציבורית אותה נטל על עצמו, אך שוכחים כי העיקר אצל מרן הרב שך היה התורה והתורה ושוב התורה.

במשך שנים רבות היה הרב שך לסמל ודוגמה בעולם התורה, לאיש שאין לו בעולמו אלא תורה מתוך עמל ויגיעה מרובה, עד כדי ניתוק מוחלט מעולם הזה.

להלן נציין נקודות מעטות שינסו לתאר ולו במעט את עמל התורה של הרב שך.

אביו של הרב שך, רבי עזריאל, החדיר בילדיו יראת שמים פשוטה וטהורה. אמו, בת שבע, החדירה בבנה אהבת תורה עצומה. כאשר הוציא הרב שך את ספרו קראו בשם: 'אבי עזרי', על שם אביו עזריאל. בדברי הקדמתו לספר הזכיר לשבח את הוריו המיוחדים, וציין כי בזכות דמעותיה ותפילותיה של אמו זכה ללמוד תורה.

הרב שך הדגיש את חשיבות לימוד התורה לשמה, ושלא על מנת לקבל שכר. עודד לימוד עמוק בש"ס ובפוסקים, ולימוד מדוקדק של הגמרא.

אבי הישיבות ומנהיג עולם התורה, הגיע למדרגתו מתוך תוככי הגמרא הקדושה. עמל התורה שלו נודע תמיד. במשך שנה תמימה בעליית עזרת הנשים בעיירה ליטאית שכוחה, עם גמרא בבא בתרא ורשב"א קרוע. אשה רחמניה אחת היתה מביאה לו אוכל מביתה, והנער הצעיר היה יורד לנהר בכל יום שישי ומכבס את החולצה והמכנסיים היחידים שהיו לו. באחד מימי שישי ראתה אותו אישה אחת, הביטה בחולצתו הדהויה והשחורה וגערה בו בחומרה, כיצד בן ישיבה לא מתבייש ללכת עם חולצה כל כך עלובה. התנצל הנער והבהיר שזאת חולצתו היחידה. ריחמה עליו האישה והביאה לו במתנה שתי חולצות, ומאז במשך עשרות שנים, הכיר הרב שך זי"ע טובה לצאצאי אותה האישה ודאג לשלם משכורת חודשית לאברך, כדי שילמד חברותא עם נכדה. ועם כל הקשיים העצומים, אמר רבנו זי"ע שהיתה זאת השנה המאושרת בחייו.

הרב שמואל גרוסברד מספר: זכורני שליוויתי את מרן זצ"ל ל"שיעור כללי" שעמד למסור בישיבה. כל הדרך לישיבה, בעודו צועד בכבדות לאיטו, היה אחוז שרעפים, חושב על השיעור. היו מספר פעמים שהרב שך היה נעצר, חושב וחושב, ואז אומר: "אני חוזר הביתה, יש לי קושיה על ה'שיעור כללי'", וזהו, הוא חזר הביתה כדי ללבן שוב את הסוגיה… שקיעותו בלימוד היתה מדהימה. הוא היה לכאורה חי עם הסביבה, מחייך ונעים לכולם, אך באמת – ליבו ומוחו היו כל הזמן בסוגיות, עד שלעיתים היה צריך "לנער" אותו כדי שיחדול לרגע ממחשבותיו. באחד הימים ליוויתי אותו מהישיבה לביתו. ירד גשם סוחף ונשאתי מטרייה מעל ראשו. כך הלכנו יחד, מהישיבה עד הבית, צעד אחר צעד, ומרן זצ"ל חושב וחושב בלימוד. רק כשהגענו הביתה שם רבנו לב שאני סוגר מטרייה ספוגת מים. הוא ננער באחת ואמר: "כיסית אותי במטריה? יישר כח גדול! תודה רבה!"…

בנאומיו ושיחותיו היה חוזר הרב שך שוב ושוב, כי כל קיומו של עם ישראל וזכותו על ארץ ישראל היא רק בזכות התורה וקיום מצוותיה.

וידועה לכולם צוואתו המרטיטה שהוקראה בהלווייתו: וכן אני מבקש מכל אלה התלמידים היודעים שקיבלו תועלת ממני הן בתורה והן ביראת ה' והן במידות שיעשו חסד עימדי וילמדו בעד עילוי נשמתי אפילו משנה אחת או מחשבה אחת של מוסר, והיה זה שכרי, כי גם אני מסרתי את נפשי להצלחתכם בלימוד, ואם יהיה בידי לעשות ולהמליץ לטובתכם אעשה בלי נדר. ממני הפורש מכם באהבה…

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו