בוועד הרבנים מסבירים כי מאחורי הצעד הנדיר שהוביל את גדול הדור לחתום על השטר המיוחד עומד סיפור כואב שמטלטל כל יהודי.
בחנוכה שעבר הם היו משפחה שלמה ומאושרת. הדליקו נרות ביחד, שיחקו יחד בסביבונים ובחרו במאפייה סופגניות בטעמים מעניינים. אמא לקחה טעם פיסטוק וצחקה שזו לא סופגנייה בכלל.
זמן קצר אחר כך אמא חלתה. מידי בוקר איתמר רשם את שמה לתפילה על לוח הכיתה, ומרים ויעל צעקו 'שיר המעלות' עם החברות בגן.
"שאמא תחזור מבית חולים!" בכתה מרים. היא נצמדה לאבא ותפסה בו חזק. "תיקח אותי איתך עכשיו! לאמא!!!"
אבל סבתא באה והרימה אותה, מנתקת את הילדונת בכח מאבא שרץ אל המונית הממתינה לו, וליבו נקרע לשמע הצרחות שהדהדו בחדר המדרגות: א-מ-אאאא—-
בקיץ אמא נפטרה. איתמר געה בבכי כשקרא את הקדיש והמילים יצאו מפיו שבורות. הם עדיין בוכים. ילדים קטנים, אפרוחים. מתגעגעים כל כך. לא יכולים בלי אמא"
בקופת הצדקה של ועד הרבנים יודעים לספר כי המקרה הנ"ל הוא רק דוגמית מתוך מקבץ פניות לעזרה שהגיעו אליהם בחנוכה: "הניגודיות הכואבת בין ימי החנוכה המאירים לבין העצבות והמצוקה בלטה מאוד והביאה אותנו להחלטה ברורה: בחנוכה תשפ"ב לא נשאיר אף משפחה נזקקת להתמודד לבד עם הסבל והעצב" אמרו בהחלטיות.
מרן שר התורה שעבר בעצמו על הפרטים ביקש מכל מי שיכול להצטרף למגבית החשובה של ועד הרבנים בחנוכה וחתם על שטר פרנסה בניסוח נדיר ומפתיע:
"גדולה זכות הצדקה לועד הרבנים המחיה אלפי נפשות בארץ הקודש ותהא לכם לשמירה מכל צרה, ויוכפלו מזונותיכם מתוך בריאות ונחת מכל יוצאי חלציכם"
