עוד שעות ספורות יצעד ארי פיליפ בהתרגשות לחופה שתתקיים בתוך שנת האבל הראשונה על אמו חנה ע"ה.
בפוסט מרגש שכתב, העלה את הזיכרון האחרון שלהם יחד לפני האשפוז האחרון וביקש עזרה לקראת נישואיו:
"קוראים לי ארי פיליפ ואני בן 19, לפני שנתיים גילו לאמא גידול במוח, היא ואבא שמעו את הבשורה, יצאו לנוף הפתוח, עמדו מול השמיים ואמרו 'מזמור לתודה' בכוונה עצומה.
לנו הם לא ספרו כלום. היא המשיכה לעבוד בקייטרינג הביתי שלנו, בשלה ארוחות גורמה ודאגה שהשגרה לא תופרע.
אם רק היינו יודעים אם מה היא מתמודדת, היינו עוזרים יותר ומנצלים כל דקה בקרבתה. אבל אמא הטובה רצתה בשבילנו ילדות חלקה ושמחה"
שבועיים לפני הבר מצווה של מוישי, אמא הרגישה שהסוף מתקרב, היא שכבה במיטה בחולשה עצומה וחברה לו שיר לבר מצווה, מלא אהבה, עידוד ותמיכה.
כשאמא שרה לו, כולם שמחו ונהנו, רק אבא עמד בצד וניגב דמעה.
בבר מצווה היא שכבה בטיפול נמרץ ורק אז כולם גילו את הסוד הנורא, שלושה ימים אחרי זה היא נפטרה.
האירוסים שלי היו בתוך ה-30 של אמא ע"ה. שמחה מעורבת בעצב, חורבן מהול בבניין.
עוד שעות ספורות החופה אבל האווירה בבית מזכירה יותר את השבעה, אחי בן השלוש מתחנן בלי הפסקה: "אני רוצה נעליים חדשות לחתונה" ואבא שותק בעצב, לא מספר לו שגם לי, החתן, אין עם מה ללכת לחופה.
אני מתחנן אליכם, אמא ניסתה להעניק לנו ילדות שמחה עד הנשימה האחרונה, בבקשה תעזרו לנו להחזיר לה, ולשמוח בחתונה.
