ה׳בן של המשגיח׳ שקירב את כולם, ראש הישיבה הליטאי שהיה מקובל על כל החוגים ומי טבע את הביטוי ׳אהבת חינם׳ • טור דומע לזכרו של ראש ישיבת ׳אור אלחנן׳

1.

"יש גדול הדור, יש פוסק הדור, ויש אהוב הדור", ספד בכאב הרב צבי ויינפלד. ברקע גברו קולות הבכי והנהי. זו דרכם של מלווים להביע הזדהות עם דברי המספידים. אכן, ראש ישיבת 'אור אלחנן' הגאון רבי משה-מרדכי חדש זצ"ל היה אהוב הדור.

שעות אחדות לאחר ההלוויה, הרמתי טלפון לידיד מלוס-אנג'לס. הרב צבי רייזמן, מחבר ספרי 'רץ כצבי' ומי ששמו מוטבע על כל ספר שני היוצא לאור בעולם הספר היהודי. כמי שקשר קשרי ידידות קרובים עם ר' משה למעלה מיובל שנים, ביקשתי להבין באמצעותו כיצד זכה להיות אהוב על הכל.

"הייתי בחור צעיר בתחילת דרכי בישיבת 'חברון'", הוא נזכר. "הגעתי זה עתה מ'היישוב'. משה חדש היה בחור חשוב, מבוגר, בן של 'המשגיח' ר' מאיר חדש. אבל כל זה לא מנע ממנו להאיר פנים לכל אדם. הוא התייחס אלי במאור פנים, בחיוך. לא רק אליי, לכל בחור בישיבה, צעיר כמבוגר".

מאז, הקשר התהדק. הגאון רבי משה-מרדכי חדש היה לראש ישיבה מפורסם כאשר הוא מקים את ממלכת התורה 'אור אלחנן' בכמה מערי הארץ; צבי רייזמן הפך לאיש-עסקים מצליח, מנכבדי הקהילה בלוס-אנג'לס, שממשיך ללמוד וללמד. שניהם יחד, איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק.

"הוא אהב את כולם, לכן כולם אהבו אותו", מסביר רייזמן. "כשהיתה לו שמחה – הוא הלך להתברך אצל כל 'גדול' ליטאי וכל אדמו"ר חסידי". רייזמן, חסיד מודז'יץ בעצמו, מגלה פן פחות ידוע באישיותו של ראש-הישיבה: "הוא בא מבית ליטאי והיה ליטאי בעצמו, אבל כמעט לא פספס 'טיש' במודז'יץ – לא אצל האדמו"ר הקודם, בעל ה'נחלת דן' זצ"ל, ולא אצל האדמו"ר הנוכחי".

לרייזמן יש הסבר לכך. "הוא באמת לא ראה סתירה בין הדברים. בערה ב-ר' משה נשמה חסידית והוא היה מחובר מאד להיכל הנגינה של חסידות מודז'יץ. ואגב, מי שזכה להכיר את בעלי המוסר הגדולים, הבחין כי הם חסידים בנשמתם…"

והיתה מידת הענווה. כידיד נאמן היה ר' משה משתתף בכל השמחות בבית משפחת רייזמן בלוס-אנג'לס. "אני מעביר כאן שיעורים קבועים לחבריי, ה'בעלי-בתים' של לוס-אנג'לס. ר' משה היה יושב בשיעורים שלי כאחד האדם, ואפילו מעיר הערות. בספרים שלי, 'רץ כצבי', הבאתי את ההוספות הלמדניות הנפלאות שלו על השיעורים שלי.
"היום", מוסיף רייזמן בכאב, "עם כל המחלוקות, חסרה דמות כזו, שכיבדה את כולם, שאהבה כל יהודי אהבה אמיתית… לכן הוא זכה להיות אהוב על כולם. אנשי סאטמר לצד אנשים ציוניים-דתיים, כולם פעלו למענו ולמען מוסדותיו, כי הוא אהב אותם באמת – והם אהבו אותו".

את הבשורה המרה על השריפה הגדולה אשר שרף ה', קיבל רייזמן בהלם מוחלט. "במהלך חודשי המחלה הארורה, שוחחתי כמה פעמים עם ראש הישיבה בטלפון. לפני שבועות אחדים התקשר אלי נאמנו ר' משה מילוא ואמר לי: 'ה'ראש ישיבה' רוצה שנארגן מסיבת הודיה לפני שבעה-עשר בתמוז'. אמרתי שאני לא יודע אם אצליח לעזוב את העסקים בהתראה קצרה ולהגיע לארץ. הצעתי לדחות את 'מסיבת ההודיה'לחודש אלול. תאר לך שהיינו עושים מסיבת הודיה שבוע לפני הפטירה…"

"הוא תמיד חייך, לכל אדם ובכל עת. בוודאי גם בהלוויה, הוא חייך מתחת לטלית", מסכם רייזמן בכאב. "הוא היה ענק בכל. בתורה. במוסר. במחשבה. אבל מעל הכל – מענטשליכקייט. אנושיות".

2.

זכיתי גם אני להכיר את 'אהוב הדור' בשל קשרים משפחתיים. מעולם לא החזיק טובה לעצמו. הוא היה נמרץ לכל דבר שבקדושה, גם בימי מחלתו. לפני שבועיים צלצל אליי בעניינים טכניים לקראת שיחה שסבי (הרב יצחק בן חסיה גיסא יבדלחט"א) מסר ב'אור אלחנן', לבקשת ראש-הישיבה, לקראת היארצייט למרן הגאון רבי אלחנן וסרמן הי"ד.

ראש-הישיבה התנצל כי הוא נאלץ להקשיב לשיחה מחוץ לדלת בית-המדרש, בפקודת הרופאים הדורשים 'בידוד'. צילמתי אותו יושב ומאזין בשקיקה לכל הגה. בתום השיחה, התעניין בי ראש-הישיבה, במתק-שפתיו: "אתה ר' שליימה?", הוא שאל. "איפה אתה כותב היום? הרבה זמן לא ראיתי מה שאתה כותב…"

הוא גרם לכל אדם להרגיש אהוב, להרגיש 'חשוב'.
בורא העולם לקח אליו את אהוב הדור לישיבה של מעלה, בעיצומם של ימי בין המצרים, בהם אנו מתאבלים על הבית השני, שנחרב בעוון שנאת חינם, בתפילה כי הבית השלישי ייבנה בקרוב בזכות אהבת חינם.

אנחנו 'מחמירים' היום מאד בנושא של שנאת חינם. הפילוגים בעמנו מתבטאים בשלל תחומים. והכל, כמובן, לשם שמים… אז נכון, לא חייבים להסכים, אבל צריך לדעת לחיות ביחד, אם לא זה עם זה, לפחות זה לצד זה, ללא תגרה וקטטה.

אחותו של ר' משה, הרבנית שולמית אזרחי תחי', מביאה בספרה על האב, המשגיח הגה"צ רבי מאיר חדש זצ"ל, סיפור מדהים על שורש מגפת ה'פלגנות' (בשם הרב צבי ויינמן): "בשעת סעודת 'שבע ברכות', בהשתתפות חוג מסוים, הגיע אחד הרבנים המפורסמים בעיר. חלק מהנוכחים קיבל את פניו בזלזול ופגע בכבודו, בגלל צעד שעשה, שלא נראה להם. סיפרתי על כך למשגיח, והוא שמע בדבריי נימה אוהדת לגבי קבלת הפנים הזו.

"הוא נכנס עמי למטבח, מזג כוס תה, ולפתע – רקע ברגלו על גבי הרצפה וקרא בתקיפות: הם בעלי גאוה! הם חושבים שרק השיטה שלהם היא הנכונה, וכל שיטה אחרת פסולה! לכן הם מרשים לעצמם לפגוע באחרים!

"לאחר דקות מספר, הוסיף: 'יצאתי מכליי, כי רציתי שתשמע את זה כך, בצורה הזו…'"

3.

מקובל לחשוב כי מקורו של המושג אהבת חינם בכתבי חז"ל או בדברי הראשונים. מסתבר כי זהו מושג בן זמננו, פרי יצירתו של דודי זקני, הגראי"ה קוק זצ"ל. וכך הוא כותב בספרו 'אורות הקודש': "ואם נחרבנו ונחרב העולם עמנו על ידי שנאת חינם, נשוב להיבנות והעולם עמנו יבנה על ידי אהבת חינם…"

האדמו"ר ה'אהבת ישראל' מויז'ניץ זצ"ל, הוסיף ואמר: "מוטב שאכשל מאה פעמים באהבת ישראל חינם, מאשר פעם אחת בשנאת ישראל חינם".
'
אהבת חינם'? אין מושג כזה, שכן כל יהודי מחויב לאהוב כל אישמישראל מדין 'ואהבת לרעך כמוך'. אז מדוע הושרש כל-כך המושג בתוכנו, עד כי לעתים נדמה שמקורו לפני אלפי שנים? נדמה, כי בימים ההם, ידעו לחיות איש עם רעהו בשלום, אך בדורנו, יש כל-כך הרבה תירוצים ("הוא שייך לרב פלוני"/ "הוא נמנה על הקהילה ההיא"/ הוא שכן רע"/ "הוא רשע מרושע") עד שנדמה לנו כי אם אנחנו אוהבים מישהו, אנחנו עושים זאת כמתנת-חינם, בחסד וברחמים. אך יש שיגידו כי עדיף לאהוב את אחינו 'בחינם', מאשר לא לאהוב בכלל.
הלוואי ונזכה.

טורו של שלמה קוק מתפרסם בשבועון 'כל ישראל׳ מבית ׳קו עיתונות'