החברותא, הגרמ"י שניידר מספר בעלון פרי חיים כיצד המליץ מרן ראש הישיבה שליט"א טוב על עמי הארצות. פעם נשלח הרב שניידר על ידי מרן הגראי"ל שטיינמן למקום נידח בגבול רוסיה על מנת לפעול בעניין המקווה המקומי.
כאשר חזר, "סיפרתי לרבינו על גודל העזובה שישנם שם "עמי הארץ" כפשוטו, כמבואר בגמ' ובחז"ל שאינם יודעים אפילו להתפלל, ובאים לבית הכנסת לשמוע את השליח ציבור, נאנח מאד, אך מיד אמר לי "הם מסתמא יהיו בגן עדן…" ולא פירש, אך אח"כ ביאר דבריו שלא יקבלו גיהינום כי הם בבחינת תינוק שנשבה. אך בכל זאת צערו גבר על המסכנות שלהם שאינם יודעים כלום עד שהוי בעיניו דמעות ממש".
מוסיף הרב שניידר ומספר ששאל ראש הישיבה "הרי הקב"ה הגלה אותם לשם, וידע מתחילה שכך יהי' המצב שלהם, ולמה עשה כן. והרבה זמן הי' קשה לו קושיא זו, עד שלבסוף אמר הרי בקרוב תהי' הגאולה, ויקבץ הקב"ה את כל נדחי ישראל, מארבע כנפות הארץ, ואם היו נשארים כולם בארץ ישראל, לא היו מרגישים את הטעם של הגאולה מספיק".
עוד מובא בעלון פרי חיים, "מספר רבינו שפעם אחת הלך ברחוב אחד מפשוטי העיר בבריסק שהי' מוכר חלב וגבינות וכדו', כשהוא בוכה במר נפש, ופגשו הגאון רבי משה ראובן זצ"ל חתנו של הגאון רבי שמחה זליג זצוק"ל ושאל אותו מה קרה, ולא רצה לספר, עד שבסוף גילה לו שבוכה בצער על שנכשל ונכנס בטעות לבית הכסא, כשסידור תפילה בכיסו…
