אלי קובין:
מתי התחלת לצלם? מה הביא לתחום זה? התחלתי בגיל שבע, עם מצלמה פשוטה. בישיבה בה למדתי, הייתי הולך לצלם באולמות האירועים הסמוכים לאחר סדר שלישי. משם הכל היסטוריה.
מה האירוע הכי מרגש שצילמת בו? זה היה לפני כשמונה שנים. מועצת גדולי התורה התכנסה לדיון בנושא החינוך העצמאי. בכינוס השתתפו גדולי ישראל מהארץ ומהעולם ואני זכיתי להיות הצלם היחיד במקום. הייתי אז צלם צעיר ואנונימי וסמכו עלי שלא אוציא תמונות בלי אישור האחראים לכך.
אגב כך, מספר לנו אלי קובין אנקדוטה מעניינת. "עכשיו, אחרי שחלפו מספר שנים אני יכול לספר. רשמית, נאסר על הגבאים להיות בחדר – אך הם נכחו בפנים. נוצר צורך לטשטש אותם מתוך התמונה. לכן, העברתי קודם את התמונות לאחראים כשאני מבטיח להם למחוק את התמונות המקוריות הנמצאות ברשותי כשרק אחרי תקופה אני יקבל אותם חזרה".
אלי קובין נזכר שהוא לא קיבל תמורה כספית בתמורה לצילום האירוע אך הוא הרוויח את הפרסום. את התמונות המקוריות, קיבל אלי קובין רק כעבור תקופה ארוכה ומאבקים ארוכים והוא קיבל אותם חזרה ברזולוציה נמוכה מאוד.
התמונות עם הגבאים במועצת גדולי התורה בעדשת מצלמתו של אלי קובין:
האם יש תמונה שאתה מתחרט על כך שצילמת אותה? הייתי נכנס מידי שנה למרן פוסק הדור הגרי"ש אלישיב זצוק"ל לפני חג הסוכות ומעניק לו מתנה לולב מהודר מבית "לולבי קובין". כאות הוקרה, היו מאפשרים לי לעמוד בהושענה רבא מול מרן זצוק"ל ולצלם אותו.
באחד השנים, אחד הגבאים שככל הנראה לא היה מודע להסדר זה, דחף אותי ממקומי ואף שבר לי את המצלמה. לא רק שלא קיבלתי את כספי, עוד נידו אותי מהבית למשך כשנתיים כאות הזדהות עם אותו גבאי. הספקתי לצלם את הגרי"ש לפני שבירת המצלמה – אך הייתה זו כנראה תמונה מיותרת.
יש תמונה מסוימת שהיית מגדיר כתמונה הטובה ביותר שלך? קשה לי להגיד דבר כזה. אני מצלם סגנונות שונים, החל מתמונות נוף, תמונות של אדמו"רים, הפגנות ועוד. הכל זאת, להלן מספר תמונות מהיפות ביותר שצילמתי:
יעקב נחומי:
מתי התחלת לצלם? מה הביא לתחום זה? התשובה לשאלה זו אינה מעניינת במיוחד. תמיד אהבתי לצלם. מגיל קטן, כאשר הייתי יוצא לטיולים, הייתי אוהב לתעד הכל. משם זה התפתח.
מה האירוע הכי מרגש שצילמת בו? אני אוהב תמונות בהם אתה מתעד רגע מיוחד. לדוגמה כאשר אני מצלם חתונה, אני לא מסתפק בצילום רגע כיסוי הכלה על ידי החתן. אני מחפש את הרגע הכי אנושי בתוך הרגע הזה. כך צילמתי בעבר רגע שלחתן נפל הכיסוי ומישהו שולח יד כדי להרים.
או פדיון פטר חמור שצילמתי לפני מספר ימים. את הפדיון ערך חקלאי שלא היה שומר תורה ומצוות והפעם החליט לשמור שמיטה, דבר שהפך אותו לחרדי. הגיעו כל תושבי מושב עזריה לאירוע, והיה זה מרגש במיוחד לראות את השינוי הרוחני האדיר שחל באנשי המושב שנכחו לראות את התנהגותו האצילית של אותו חקלאי.
אבל מדובר ברגעים מרגשים. לא בגלל שהצילום מרגש, אלא בגלל עצם האירוע. כשאני מצלם, אני לא מתרגש מעצם האירוע, אלא אם מדובר בחתונה של קרוב משפחה. אני מתרגש אם אני מצליח לתעד רגע אנושי קטן בתוך הסיפור הגדול. וזה משהו שקורה בכל אירוע.
נחומי מספר על תמונה שצילם בפורים בחסידות תולדות אהרון, אחד החסידים אשר קיים את מצוות היום ושתה יותר מכפי הרגלו, עלה על השולחן והשתחווה אל מול פני הקודש, כ"ק האדמו"ר שליט"א. "היה חסיד אחר שניסה להוריד אותו מהשולחן וברגע מסוים הוא התכופף לידו ולחש לו שזה לא מכובד. כך תיעדתי רגע אחד שנראה כאילו שניהם משתחווים יחד זה מול זה, אך האמת שאין כל קשר ביניהם. זה דוגמה לרגע קטן מתוך אירוע גדול".
האם יש תמונה שאתה מתחרט על כך שצילמת אותה? יש תמונה שלא הייתי מפרסם. תיעדתי קבוצת צעירים שנסעו לסיבוב קברי צדיקים בכפרים ערביים, בין היתר הם נכנסו להתפלל גם בקבר יתרו. הצעירים התנהגו שלא כראוי וצילמתי רגע שדרוזי מבוגר רודף אחריהם עם מקל בידו. פרסום התמונה גרם חילול ה' – אך לבסוף הדבר הסתיים בטוב כאשר קיימו סולחה עם השייח' הדרוזי. זו תמונה מאוד חזקה, אך לא הייתי צריך לפרסם אותה.
יש תמונה מסוימת שהיית מגדיר כתמונה הטובה ביותר שלך? אני מניח שהרבה יענו לך את התשובה שלי: כל התמונות שלי טובות. אבל אחד התמונות היותר מפורסמות ומהחזקות ביותר שצילמתי, היא תמונת החרדים רוקדים במעגל בסיום עצרת המיליון במבט מהאוויר.
רק השעתוק של הסמל של "בצלם" הוא בעוכרי עורכי רשימה זו. "בצלם" (צ' ול' סגולות) היא מלעיל, ולכן הטפחא בצ', לא כן המלה "בצלם" (צ' פתוחה ול' קמוצה)!!!!!! הטעמתה מלרע, ועל הטפחא להיות בל'!!!!!
יגחכו עלינו, כאילו שהדתיים אינם יודעים לכתוב ולנקד מלה כהלכתה……….