קוראים לו ר' יוסף הוך, אבל דומה שהוא מעדיף את הגרסה האמריקאית הפשוטה – "יוסי". אחרי עשרות שנים שהוא מתחזק חזות של 'גביר' שעל דלתו מתדפקים משולחים ומנהלי מוסדות, הוא עשה את המהפך, כשבתקופה האחרונה מונה ליושב-ראש השלוחה האמריקאית של רשת הקירוב 'שובו' לצד היו"ר המייסד ר' אברהם (אייב) בידרמן, שר האוצר של מדינת ניו יורק, שמונה לתפקיד על-ידי רבו המובהק הרב פאם.
והבחירה הזאת ממש לא טבעית. כמו במסורת העסקונה האמריקאית, כשמדברים על תפקידו של יו"ר 'שובו', ממש לא מדובר ב'שטעלע' ומשכורת, אלא להיפך, בעבודה מפרכת שיש בה הוצאות ושליחות. זו הסיבה שהוא עבר הרבה התחבטויות לפני שנטל על שכמו את התפקיד. אבל עכשיו הוא כאן. עם מבט של איש עסקים שיודע את אשר לפניו, הוא עומד להכניס סדר אמריקאי חדש וקפדני, שיזניק את הרשת לחזון אחר לגמרי.
וכך, בעשור השביעי לחייו, מוצא את עצמו הפרופסור המלומד, ה'גביר' המפורסם, דוהר בכבישי הארץ; מבקר את מאות התלמידים שלו; בודק מקרוב את ה'עסק'; חותם על צ'קים; משתתף באסיפות ייעוץ וייעול; מתרוצץ במרתון פגישות; וחושב רק על דבר אחד: העסק שהותיר "הרבי". או כמו שהוא מנסח את זה "קונטיניו דה רבי'ס דרך" (מאנגלית: להמשיך את דרכו של הרבי). מהי דרכו? "'חינוך קודש לזרע קודש בארץ הקודש", זה היה המוטו של הרב".
"הגיע הזמן לחשוב בגדול", הוא אומר בראיון ל'בקהילה', "דווקא אנחנו, החרדים האמריקאים שנמצאים מחוץ לפוליטיקה ולדעות הקדומות כאן בארץ, יכולים להביא שינוי למערכת החינוך הישראלית-החילונית. מה שעבד על ילדי רוסיה, יעבוד על הישראלים הוותיקים".
במובן מסוים, טוען יוסף הוך, תלמידי הרב פאם דומים מאוד לחסידי חב"ד וברסלב. "איבדנו אבא ומנהיג דגול, ועדיין אנחנו מתקשים להיפרד ולמצוא לו מחליף". מספיק לשוחח עמם כמה דקות כדי להבין עד כמה הם מתגעגעים. הם קוראים לו 'רעבע' ולא יודעים להסביר מה בדיוק היה בו שכל כך שובה את ליבם, גם אחרי חמש עשרה שנים מפטירתו.
למי שלא מכיר את ההוויה האמריקנית של אותן שנים, קשה לקלוט את הסיטואציה. באופן רשמי, התואר של הגאון הגדול רבי אברהם יעקב הכהן פאם, היה ראש ישיבת 'תורה ודעת' ויושב ראש מועצת גדולי התורה של אגודת ישראל בארה"ב. ככל הנראה אם היה מתגורר בארץ הייתה מתגבשת סביבו להקת גבאים ובני בית, אבל אמריקה של אותם ימים אפשרה לו להישאר פשטן ומצניע לכת.
"כשנכנסת לבית של הרב פאם", מסביר לנו הרב אליעזר סורוצקין שמאזין לשיחה, "הרגשת כאילו אתה נכנס לבית של החפץ חיים בראדין. שום דבר לא הזכיר שאתה באמריקה. הוא עצמו היה הולך בבגדים ישנים, חובש כובע שצבעו דהוי לגמרי ומקומו בישיבה, לא היה ב'מזרח'. ולא שהוא בחר לעצמו איזו פינה שקטה, אלא ישב ממש באמצע, בכסא מרכזי בשורה חמש-עשרה, כאחרון התלמידים".
גם הוך מצטרף לדברים לא לפני שהוא מסביר כי "'שובו' מאד שמחה על-כך שיו"ר החינוך העצמאי הרב סורוצקין הוא 'איש קירוב' ותולים הרבה תקווה בשיתוף הפעולה איתו".
"אני זוכר פעם", אומר הוך, "שהראש-ישיבה התקשר אלי והציג את עצמו 'מדבר אברהם פאם', בפשטות שאי אפשר להסביר". כאמור, הקשר שלו עם ראש הישיבה החל עוד בשנות הילדות. כשהתגורר בשכנות לבית הרב. "יצא ששנינו היינו זקוקים לטרמפ קבוע מהבית לישיבה שעוד שכנה אז בוויליאמסבורג – רק בשנים מאוחרות יותר עברה למשכנה בפלטבוש. אז הצטרפנו שנינו לאחד השכנים שהיה נוסע בקביעות. כבר אז הוא קירב אותי – בדיוק כמו שהיה מקרב כל אחד", מדגיש הוך. "רק מאוחר יותר, כשנכנסתי לישיבת 'תורה ודעת', הפכתי ממש ל'תלמיד'".
את שיעורי האידיאולוגיה הראשונים, ספגו תלמידי 'תורה ודעת' כבר בישיבה. "אני זוכר שלקראת חג הפורים תש"ל, אספנו כסף – כמנהגנו בכל שנה – כדי לקנות מתנה לרב. לאחר שהצטבר כל הכסף, ניגשנו לרב לשאול איזה ספרים הוא רוצה שנקנה. הוא הסביר לנו שהוא לא צריך ספרים. 'המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לי', הוא אמר, 'תהיה שתאספו כספים לארגון ה'פעילים' שעמל אז בארץ לקרב ילדים למוסדות חינוך תורניים".
עם המטען הרוחני והאידיאולוגי הכביר הזה, סיים הוך את לימודיו בישיבה ויצא לחיי המעשה. ההצלחה ליוותה אותו. בתחילה השתלם בהנדסה, הפך לאינג'נר, והמשיך לתחומי הפיזיקה והאנרגיה. אחרי רף של תארים, הוא קיבל פרופסורה ומשרת מרצה במכון הטכנולוגי של ניו יורק (New York Institute of Technology).
בראשית שנות ה-90, החליט הוך לעשות את המעבר מהאקדמיה לביזנס. מבלי לדעת, ממש באותם ימים החליט רבו, הגרא"י פאם להקים את המפעל הענק שעשרות שנים לאחר מכן יעסיק את תלמידיו. "זה קרה מיד אחרי נפילת מסך הברזל ברוסיה. מאות אלפי יהודים החלו לזרום לארץ ישראל. שבעים שנות שלטון קומוניסטי כופר, הצליחו לעקור מהם כמעט את הכול. קשה היה לדעת מי יהודי. היה מדובר בילדים שלא היה להם שמץ של מושג על בסיסי היהדות".
אז מה בכל זאת גורם לפרופסור מלומד ואיש עסקים מצליח, שחולש על אימפריית נדל"ן משגשגת, לנהל רשת בהתנדבות. לר' יוסף הוך יש תשובה בת שתי מילים: "הרב פאם".
"תמיד ידענו, כל התלמידים, ש'שובו' זה עניין שמאוד קרוב לנפשו. השתדלנו לעזור לו, לתרום כספים ככל יכולתנו. אבל אז הגיעו השנים האחרונות של הרב. קלטנו שזו הצוואה שלו".
כשהוא מדבר על הפרידה מהרבי האהוב, הדמעות בוגדות בו ושונקות את גרונו. "עוד הרבה לפני שהתחברתי ל'שובו' נהגתי להגיע במיוחד ולהשתתף בכל שנה ושנה בכינוס הקיץ של הארגון. עשיתי את זה בעיקר כדי לפגוש את הרב. רציתי לראות אותו. בשנה האחרונה לחייו, ידענו שמצבו לא פשוט. אני עצמי שילמתי מראש ולקחתי מקום ב'פרונט', קרוב ככל שניתן לבמה, כדי שאוכל לראות אותו. לחרדתנו, במקום רכב רגיל, הגיע הרבי באמבולנס, כשהוא נישא על אלונקה.
"אני לא יכול לשכוח את ההלם שהיה בקהל. משגיח ישיבת ליקווד, רבי מתתיהו סלומון שנכח במעמד, התרעם על האחראים שהוציאו את הרב במצב כל כך קשה. לקח זמן להסביר לו, שהרב עצמו התעקש והתחנן להגיע, כשהוא מסביר לרופא שאם הוא לא יופיע, עוגמת הנפש עלולה לפגוע יותר בבריאותו. אני זוכר", משחזר הוך בדמעות, "שפניתי לידיד שישב לצדי, גם הוא תלמידו של הרב שרכש מקום כדי לראותו, ואמרתי לו שאינני מסוגל לראות את הרבי במצב הזה. יצאנו שנינו החוצה ופשוט בכינו".
"בתקופה האחרונה לחייו", מוסיף הוך, "מישהו ממקורביו של הרב, ניסה לעודד את רוחו ולהזכיר לו עם אלו זכויות כבירות הוא עולה לשמים, כשזכה להעמיד אלפי תלמידי חכמים בישיבת 'תורה ודעת'. הרב התקומם ואמר לו: 'הזכות שאיתה אני מגיע לשמים, זה אלפי התלמידים שלי ב'שובו'. זה כרטיס הכניסה שלי'. זה מה שהרב השאיר לנו. גם אם בתחילה לא הבנתי את זה, ככל שחלפו השנים מפטירתו אני יותר ויותר מבין את זה".
אם מישהו טעה לחשוב של'גורם המאזן' אין חלומות גרנדיוזיים של פריצה עתידית, הוא כנראה לא פגש את יוסי הוך. החזון שלו ממשיך הרבה מעבר לילדים רוסיים. "השבוע", הוא אומר, "התדפקו על דלתי שתי אמהות חילוניות. אחת אמריקאית והשניה ישראלית. גם הן רוצות 'שובו'. לא רק לרוסים מגיע. זו השליחות הגדולה שלנו, להרחיב את המודל של שובו לכל ילדי ישראל.
"אני חושב שבנקודת הזמן הזאת, יש לנו, החרדים מאמריקה, יתרון גדול. אנחנו אאוטסיידרים. אנחנו לא נתפסים כחלק מהפוליטיקה המקומית. עלינו אין סטריאוטיפים ודעות קדומות. המודל של 'שובו' כבר חולל פלאים בקרב אלפים מעולי רוסיה וכעת זה חייב לפרוץ בקרב הישראלים הוותיקים. הציבור החילוני הישראלי רוצה מערכת חינוך שתדע לשלב מקצוענות ומצוינות יחד עם ערכים ויהדות. במקום לדבר על ששת אלפים ילדים, אני רוצה להגיע למיליון ילדים ישראלים שרבים מהם לא יודעים עדיין 'שמע ישראל'. זו השליחות שלנו, להביא, בשיתוף פעולה עם 'החינוך העצמאי', את אור היהדות לכל ילד יהודי בארץ. אני בטוח שראש הישיבה זצ"ל ממקומו בגן עדן, יעזור לנו להגשים את צוואתו".
הראיון המלא לשלמה קוק וישראל גרובייס מתפרסם ב'בקהילה'
