נשיא הועידה הגאון רבי פנחס גולדשמידט: "אנו מתקשים להאמין שלאחר עמדה כה ברורה של משרד החוץ יש עדיין סיכוי להעביר שם הצעת חוק פרטית. אולם לא נרפה עד שהצעת החוק תיגנז – אין מצב בעולם שנסכים שמדינה כל שהיא באירופה תכריז שאין בה מקום ליהודים".
במסמך רשמי שנשלח ממשרד החוץ באיסלנד לפרלמנט נכתב כי משרד החוץ נותן בזאת את דעתו לגבי התחייבויות בינלאומיות, תגובות בעולם לחוק המוצע, והשפעתו על הקהילה העולמית אם יתקבל בצורתו הנוכחית. המשרד אינו עוסק בשאלות רפואיות או דתיות, החשובות אף הן בבואנו לבדוק את ההצעה.
הרגישות לזכויות אדם – כולל זכויות של ילדים וילדות – היא סימן היכר של מדיניות החוץ של איסלנד, הן בהסכמים בינלאומיים והן ביחסים בילטרליים. איסלנד אף חתומה על הסכמים בינלאומיים שונים המגינים על זכויות אדם, כולל אמנת האו"ם לזכויות הילד והאמנה האירופית לזכויות הילד.
בדיון סביב הצעת החוק, עלתה לאורך השנים גם הטענה כי מילת בנים עלולה לעמוד בסתירה לסעיפים מסויימים באמנת האו"ם לזכויות הילד, כולל סעיף 12 ופיסקה 3 בסעיף 24.
במבט על פסיקות בנושאי זכויות אדם, כולל זכויות הילד, משרד החוץ סבור כי ניתן לפרש את החוקים הנ"ל ככאלה שחלים ברוחם גם לגבי בנים.
במקרים שבהם אין צורך חיוני, אפוא, בהתערבות רפואית אצל בנים, ייטב אם לא יתקבלו החלטות לגבי התערבויות מעין אלה עד שהאדם המעורב יהיה מפותח מספיק כדי לקבל החלטה מושכלת לגבי נקיטת הפעולה או הימנעות ממנה.
עם זאת, אין מדובר בכלל ברזל, משום שמילת בנים היא יסוד מוסד באמונתן של קבוצות דתיות ותרבותיות רבות, מזה מאות שנים. לכן קבע ארגון הבריאות העולמי כי מילת בנים צריכה להיעשות על ידי אנשי מקצוע מוסמכים בתחום הבריאות, ובתנאים הרפואיים הטובים ביותר האפשריים. גישה זו מתיישבת עם החקיקה הנוכחית במדינות הנורדיות האחרות, אשר אינה אוסרת מילת בנים אך דורשת שניתוחים מעין אלו יבוצעו רק ע"י אנשים מוסמכים בעלי סמכות רפואית, ובהסכמת בילד או האפוטרופוס שלו.
החוק המוצע עורר תגובות רבות בארצות אחרות. שגרירויות איסלנד באירופה וצפון אמריקה, במיוחד, קיבלו הרבה תגובות מפרטים ומארגונים, וכולם ביקרו את החוק המוצע באופן זהה. במיוחד הדברים אמורים בגרמניה, ארה"ב ובריטניה. הטיעונים בהקשר זה מתייחסים בדרך כלל לחופש הדת ולחשיבות שבמתן כבוד לאמונותיהם של אחרים. היו גם מספר סיקורים עתונאיים של הנושא במדינות הללו. חלק ניכר מהארגונים היהודיים הגדולים בלטו בדיון. ואולם, התקבלו גם ניירות עמדה, מאמרים וראיונות שתמכו בחוק המוצע.
נציגיהן באיסלנד של מדינות מסוימות התעניינו בחוק המוצע ובחלק מהמקרים הביעו את דאגתם מחקיקתו. אישים רמי דרג במערכת הבינלאומית רמזו כי – למרות שברור שהכוונות מאחוריו טובות וכי זכויות הילד הם עקרון מוביל – החוק המוצע עלול, במקרה זה, להתפרש כהבעת עוינות כלפי דתות ותרבויות מסוימות – ולגרור קיצוניות בקרב מאמיניהן.
קשה מאוד להחיל זכויות אדם באופן גלובלי. לא קל להעריך מראש מה תהיה התגובה בארצות אחרות אם החוק המוצע יתקבל ללא שינויים. ואולם, ברור שלמילת בנים יש שורשים עמוקים מאוד בחיי הדת והתרבות של יהודים ומוסלמים – וגם ללא קשר לדת, בארה"ב ומדינות אחרות. לא מדובר על קבוצות שוליות אלא על קבוצה שעשויה להוות כשליש מהאנושות. אין לפסול את האפשרות שהעניין יאיר את איסלנד באור שלילי וישפיע על האינטרסים של איסלנד…
בהקשר זה, המשרד סבור כי עדיף לנקוט גישה מאוזנת יותר אל מול הדעות המתנגדות, וללכת באותה הדרך בה בחרו מדינות נורדיות אחרות, שם קובע החוק כי מילת בנים תותר רק אם תבוצע ע"י איש רפואה מוסמך ובהסכמת הילד או האפוטרופוס שלו.
