במשך 30 שנה פועלת ישיבת 'דרכי שלום' ללא הפסקה, 24 שעות ביום, 7 ימים בשבוע, 365 ימים בשנה, המקום מהווה בית לעשרות תלמידים, עד השבוע. הישיבה ממוקמת בישוב גבעת יערים ונאלצה השבוע להתפנות פעמיים בעקבות להבות השריפה שכמעט ואחזו בה.
בפעם הראשונה פונו ביום ראשון בהנחיית גורמי הכיבוי, עם התפשטות השריפה באזור , את השעות העבירו בקריית מלאכי באירוח הקהילה החב"דית במקום. למחרת הכל היה נראה תחת שליטה והם הורשו לחזור לישוב, עד שהאש התקרבה לישוב, אך הוראת פינוי לא הגיעה. ברגע האחרון, לאחר שהבינו שהם בסכנת חיים, נמלטו מהמקום.
דרכי היציאה הרגילים מהישוב היו באזור השריפה, הבחורים והצוות תפסו את התפילין וספרי התורה, כיסו את פניהם במגבות בניסיון להימנע משאיפת העשן הכבד, ועשו את דרכם ברכבים וברגל דרך השבילים בהרים למרחב בטוח.
אלי לוי, תלמיד הישיבה, סיפר ל'חדשות JDN': "האש כבר אחזה בבית מול הישיבה, חששנו שלא נצליח להימלט, היינו מוקפים באש. בהתחלה, כחשבנו שאין לנו איך להתפנות אמר לנו מנהל הפנימייה להיכנס למקלט, חשבנו שזאת האפשרות היחידה. כשהאש התקרבה הוא הורה לנו לתפוס את התפילין ולברוח, נדחפנו לכל רכב פנוי, חלק מהבחורים גם רצו ברגל".
"זאת הפעם הראשונה שהישיבה נסגרה, אנחנו הבית של הבחורים. אנחנו פעילים בחופש, בחגים, בקורונה, תמיד יש פעילות בישיבה", אומר ל'חדשות JDN' ראש הישיבה הרב אליהו פרנקל. "כשזה קרה לא יכולתי בכלל לחשוב על מה אולי יקרה לישיבה, הדבר היחיד שחשבנו עליו זה האחריותנו הגדולה שיש לי על 50 בחורים, עסקנו רק בלדאוג שכולם ייצאו בבטחה".
השניים מספרים כי כשחזרו לישיבה, עם ההשתלטות על האש, הנס נחשף לעיניהם. בתים בסמוך נשרפו כליל, כל הצמחייה באזור הפכה לשחור משחור, אך שטח הישיבה לא ניזוק למעט הלכלוך הכבד מהפיח. "ה' שמר לנו על הישיבה", אומר לוי. הרב פרנקל הוסיף: "אחרי 30 שנה, קיבלנו את הזכות להמשיך בעבודת קודש".
כל הכבוד לכם נדמה לי שזה הישיבה היחידה שלומדים שם גם בפסח וסוכות ואין בין הזמנים בחודש אב ואין שום יציאה מהישיבה חוץ מהשבוע שיצאו ליומים. היום לצערנו אפי' בחנוכה יש חופש בישיבות. אשרכם וטוב לכם אתם מחזיקים את העולם.
כול הכבוד אשראיך השם השלם בכפל כפליים