פסק דין ראשון מסוגו שכתב הגאון הגדול רבי יהודה סילמן שליט"א מגלה כי יהודי ירא שמיים לא יוכל להיות מדריך טיולים רשמי בארץ ישראל.
תחילתה של הפרשיה מגיעה בעקבות פניה שהגיעה ליד לאחים מיהודי חרדי שהחל את קורס ההכשרה שלו להיות מדריך טיולים רשמי המוכר על ידי משרד התיירות. במסגרת לימודיו גילה הלה כי כדי לקבל את התעודה הוא חייב ללמוד את התיאולוגיה הנוצרית לעומקה – מה שמהווה חשש של עבודה זרה.
לשאלתו צירף הפונה צרור דפים המראים כי מדובר בלימוד התיאולוגיה הנוצרית בצורה רחבה ומלאה, כשהוא מבקש לדעת האם מותר לעשות זאת לצרכי פרנסה.
החומר שהביא כלל עשרות רבות של עמודים הכוללים מושגים מלאים בעבודה הזרה הנוצרית, דרכיה ומעשיה, כמו למשל: הכרה של הטרמינולוגיה ומושגים בסיסיים בתיאולוגיה, היכרות עם כנסיות ואתרים "קדושים" לנצרות וההקשר שלהם לספרים הנוצרים, ועוד כיו"ב.
ביד לאחים הבינו מיד כי הדבר אסור, לאור דברי הרמב"ם בהל' עבודה זרה ב', ב' הקובע כי "ספרים רבים חברו עובדי כוכבים בעבודתה היאך עיקר עבודתה ומה מעשיה ומשפטיה, ציוונו הקדוש ברוך הוא שלא לקרות באותן הספרים כלל ולא נהרהר בה ולא בדבר מדבריה, ואפילו להסתכל בדמות הצורה אסור שנאמר אל תפנו אל האלילים" – אך לבקשת הפונה, ולאור העובדה שמדובר בלימוד לצורך פרנסה, פנו כאמור לבקש דעת תורה.
לאחר שעיין בחומר, קבע הגר"י סילמן בצורה ברורה כי "הדברים נוראים ואין ספק שאסור באיסור חמור ואין לזה שום היתר של פרנסה".
ביד לאחים אומרים כי "פסק הדין הזה מראה כי יהודי אינו יכול להיות מדריך תיירים בארץ ישראל. לא ברור מדוע במדינה יהודית, מי שיסרב ללמוד על הנצרות לא יוכל להיות מדריך תיירים. הנהלים של משרד התיירות מעוותים וחייבים להשתנות".
