המרגל הישראלי ג'ונתן פולארד, שריצה 30 שנות מאסר ושוחרר לאחר מכן בתנאים מגבילים, התראיין היום ל'חדשות 12' וחשף כי רעייתו חלתה בפעם השלישית בסרטן, "יש נושא חשוב מאוד שצריך להביא לידיעת הציבור, וזה עניין של חיים ומוות. אין לזה קשר לפוליטיקה, זה סוגיה הומניטרית", אמר כשהוא משתנק בבכי.
פולארד חשף במעט את שעבר בכלא, אך הסביר כי את הסבל ההוא קיבל לעומת מצבו עכשיו ש"טלטל אותו", כלשונו. "אני זוכר שהתעללו בי פיזית במהלך החקירות שלי, והקרסוליים שלי נשברו, והגב שלי רוסק, אף פעם לא לקחתי את הדבר הזה ללב, הגישה שלי לעניין הייתה מקצועית. אבל זה טלטל אותי לחלוטין".
פולארד פנה לנתניהו בבקשת עזרה, "מייד יצרתי קשר עם ראש הממשלה, באמצעות השגריר בוושינגטון רון דרמר, וביקשתי עזרה. העזרה נוגעת לתנאי השחרור שלי, אני לא יכול לטפל ברעייתי עכשיו, בפועל, אין לי חופש תנועה, אני לא יכול לקום וללכת למקומות. אם רעייתי צריכה משהו באמצע הלילה, אני לא יכול פשוט לעזוב את הדירה".
"אני מבקש מראש הממשלה, בבקשה", הוא פונה למצלמה בתחינה,"שאם הוא יכול שיתערב באופן ישיר ויבקש מהנשיא טראמפ להקל בתנאי השחרור שלי. נוכח היחסים הטובים בין שני האישים, אני מלא תקווה שהנשיא יבטל את תנאי השחרור שלי, ישים להם סוף, כדי שאוכל לטפל באשתי ושנוכל בהמשך לשוב הביתה (לישראל) כדי שתחלים".
הוא מספר בראיון על התרשמותו מהמענה שקיבל מראש הממשלה, "הוא מתכוון להתערב בעניין. אני סמוך ובטוח שהוא יעביר את הבקשה הזאת. הוא היה המום כשהוא גילה מה קורה. לא דיברתי איתו, אבל תגובתו הועברה אליי והתגובה הייתה כפי שהנהחתי שהיא תהיה. אסתר, אשתי, התנהלה מול ראש הממשלה פעמים רבות, כך שהיא לא מישהו שהוא לא מכיר. לפעמים נדרש משבר אמיתי כדי להבהיר את הנקודה שלך, וזה מצב כזה. אני מקווה שהוא יעביר את הבקשה הזאת, ושנוכל להסיר את תנאי השחרור האיומים האלה".
לדבריו, אם בקשתו לא תתקבל, "זה יהפוך את המצב לקשה מאוד, כמעט בלתי אפשרית. לא אבקש מאף בעל לשים את עצמו במצב, שבוא אתה לא יכול ללוות את אשתך לכמותרפיה, שזו חוויה לא נעימה. כאשר באמצע הלילה, אם היא זקוקה למשהו, אתה לא יכול לקום וללכת לקנות משהו, אתה לא יכול לצאת מהדלת, כי ידיך אזוקות לדירה, לדירה הקטנה הזאת. אני בכלל לא יכול לדמיין מצב שבו ראש הממשלה לא יעביר את הבקשה הזאת ועושה את זה באופן יעיל. מצד שני, אני לא יכול לדמיין מצב שבו הנשיא המסוים הזה יסרב לו".
אחרי 30 שנה תחת מאסר כבר, פולארד מתגורר כיום בדירת חדר קטנה במנהטן ונמצא תחת תנאים מגבילים קשים מאוד, כולל אזיק אלקטרוני מגושם המוצמד לידו ואיסור לשהות מחוץ לביתו מעבר לשעות מסוימות ביום, כשגם אז אסור לו להתרחק מהאזור. "להיות בעולם החיצון זה תמיד עדיף על בכלא. אבל אני כלא מדומה, כי אני צריך להקפיד על הזמנים ועל המקום, ועל הפעולות שלי, והדבר הזה (מציג אזיק אלקטרוני גדול המוצמד לידו, ח.ג.) עוקב אחריי כל הזמן. אז אני חייב להיות מודע לכל דבר".
אחרי הראיון החפוז שהעניק בעבר במפגש אקראי ברחוב, הפעם הוא מבהיר, "אני רוצה להבהיר, לפני שאתחיל, שאני לא עושה שום דבר שמפר את תנאי השחרור שלי. אז אני רוצה להרגיע אנשים בעניין הזה. הזמנתי אתכם באופן ייחודי לכן, לביתנו, כדי שאנשים לא יראו ראיון רחוב שהם עלולים לפרש בטעות כמארב. שנתקלתם בנו במקרה, הרמתם מצלמה ואמרתם לי: תתחיל לדבר".
פולארד, שמבקש את רחמיו של הנשיא טראמפ, מודה למצב הייחודי בו הוא נמצא כשאמריקנים רבים תופסים אותו כבוגד, "אנשים רבים הוטעו לגבי במקרה עצמו, אנשים רבים חושבים שהורשעתי בבגידה, זה לא נכון, לא הואשמתי בכך ולא הורשעתי בכך. אבל אויביה של ישראל בארצות הברית סילפו את הסיפור והציגו אותו בצורה מעוותת כל כך, שהם משתמשים בי כנשק נגד ישראל".
לסיום, הוא חוזר ליום הארור ההוא בו נסגרו עליו דלתות השגרירות הישראלית, "אני זוכר את אותו היום הזה היטב, וזה היה הסוף של ההנחות שלי בנוגע לישראל, אני זוכר כאשר אנשי הבולשת אזקו אותי, הסתכלתי לאחור על בניין השגרירות וכל הווילונות נסגרו כמו עין גדולה במסגרת, ואני הבחנתי בכמה אנשים שזיהתי, ואמרתי לעצמי: 'אני לא מאמין שהם עושים את זה', זה לא כל כך שהתאכזבתי ממה שנעשה לי, זה היה המסר שהועבר לא רק לסוכנים אחרים שעשויים להיקלע במצב דומה, חס וחלילה, אלא גם לאויבינו, זה מה שישראל עושים לאנשיהם? טוב. טוב. הנאמנות שלהם לא חזקה כמו שהם אומרים".
הוא גם מגיב לטענה של מי שהפעיל אותו באותה העת רפי איתן, כי לא היה אמור להגיע לשגרירות, "אנשי הבולשת היו בכל מקום, כוחות הביטחון היו מול הבית, על גג הבית, מאחורי הבית, מסוק חג מעליהם. לא הייתה שום דרך לעשות את זה ואני הזהרתי אנשים שאני חי במלכודת מוות, לא הייתה שום דרך לצאת, אבל לא היה להם אכפת".
מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה: "ישראל מחוייבת להשבת פולארד. ראש הממשלה ימשיך לפעול עד להשבתו לישראל".
