באופן אירוני, נתניהו נלחם בשותפיו מימין וקורץ לשלום לאויביו מהשמאל-מרכז, כל זאת במטרה לשמור דווקא על כוחו של גוש הימין • נתניהו לא שותה את קולות הימין. הוא כובש ומספח אותם. הפיגוע הנורא ביום חמישי העניק לו הזדמנות להמשיך את המגמה הזאת

יותר משהיה מעניין לקרוא השבוע את דבריהם של ראשי מפלגות הימין, מעניין היה לקרוא את מה שהם לא כתבו, את הסאבטקסט, את הפינות אליהן הם נזהרו שלא להיכנס ואת ההתחייבויות שהם נזהרו שלא לתת, כדי להבין לאן הם באמת מכוונים ואלו אפשרויות הם נזהרים שלא לשלול.

בשבוע שחלף מאז סגירת הרשימות, החלו המפלגות בצעדים המעשיים הראשונים בדרך אל הקלפי. הקווים הראשוניים של הקמפיינים החלו לקרום עור וגידים וכבר היה ניתן לראות לאן כל אחד מכוון. באופן נדיר, טרח השבוע ראש הממשלה בנימין נתניהו ופרסם טור מפרי עטו, בו הוא מתחייב להקים רק ממשלת ימין.

את הטור נדרש נתניהו לכתוב בעקבות האתגר שהציב בפניו עיתון הבית שלו, כשהעלה כמו כולם את החשש ההגיוני, שהאופציה היחידה להימנע מבחירות בפעם השלישית היא הקמת ממשלת אחדות. כזכור, על פי הסקרים, כיום אין לאף גוש את היכולת להקים ממשלה בקלות ולכן הדרך היחידה לפרוץ את המעגל החוזר על עצמו היא חשיבה יצירתית על ממשלת אחדות בכסות של 'קידום עסקת המאה' או משהו דומה.

נתניהו נענה לאתגר ומיהר לפרוס את עיקרי משנתו. הוא הבטיח שלא יקים ממשלת אחדות ואמר כי המטרה שלו היא לעמוד בראש ממשלת ימין גדולה. במבט ראשון, השורות הללו אכן מעוררות תהייה. כיצד מתכוון נתניהו לעשות את זה כשגוש הימין יכול להעניק לו במקרה הטוב ממשלה צרה שתקום על חודו של מנדט. לכן יש צורך לבדוק היטב מה נתניהו נזהר שלא לכתוב ומכאן אפשר לשער לאן פניו מועדות.

חשוב לציין כמובן שמילה של פוליטיקאי הנאמרת לפני בחירות, אינה אמינה כלל ועיקר ואם היתה לפוליטיקאים אפשרות הם היו כותבים את דבריהם בדיו נמחקת, באופן שהמילים יתנדפו וייעלמו אחרי הבחירות. הרי גם נתניהו וגם גבאי התכחשו לכל אמירה מוקדמת שלהם וישבו לילה שלם כדי לנסות לבנות ממשלה בניגוד לכל הבטחה שנתנו לבוחריהם, אבל בכל זאת, ככל שיש להם את האפשרות מראש להימנע ממבוכה, הם יעשו זאת ויצמצמו את התרחישים שיאלצו אותם להתכחש לדברים של עצמם באופן בוטה כל כך.

שותפות כן, הנהגה לא

נתניהו מתנסח בין היתר כי "ההתחייבות שלי ברורה: להקים אחרי הבחירות ממשלת ימין חזקה, שתמשיך להוביל את מדינת ישראל להישגים חסרי תקדים ותשמור על ביטחון אזרחי ישראל. זאת המחויבות שלי למצביעי הליכוד. לא תהיה ממשלת אחדות. הבחירה שניצבת בפני אזרחי ישראל בבחירות הקרובות היא אחת: מי יהיה ראש הממשלה הבא של מדינת ישראל. האם תוקם כאן ממשלת שמאל חלשה וחסרת ניסיון בראשות יאיר לפיד ובני גנץ, או ממשלת ימין חזקה בראשות הליכוד ובהנהגתי".

ראש הממשלה לא מדבר כאן על ממשלת ימין על טהרת הימין והוא גם לא שולל כאן שום שותפות קואליציונית מכל סוג שהוא. הוא מבטיח רק דבר אחד: גנץ ולפיד לא יהיו בראשות הממשלה, זה הכול. מעבר לזה הכול כבר אפשרי.

נתניהו מכוון כאן ברמז גם לסדקים ההולכים ומתרחבים בכחול לבן. סרטון ההסתה המזעזע שפרסם לפיד, גרר התנערות פומבית של שותפיו לגוש וחשף את חילוקי הדעות וחוסר התיאום וההתאמה השוררים שם. גם גנץ מצדו לא רוצה לפסול שותפות עם אף מפלגה ולכן היה חשוב לו להתנער מההסתה הבוטה של לפיד. גם הוא חושב על היום שאחרי הבחירות ומנסה לשמור לעצמו כמה שיותר אופציות.

אחרי הבחירות, כשיסתיים האינטרס המשותף וראשי כחול לבן ירשו לעצמם סוף סוף להשתחרר מכבלי השותפות המעיקה, יוכל נתניהו לקרוץ לכל אחד מהם בנפרד ולנסות להכניס אותו לממשלה. המחיר שהם ידרשו לא חייב להיות גבוה. אחת האפשרויות של נתניהו היא להכניס לממשלתו את גנץ כשותף בכיר ללא ראשות ממשלה, כישלון גוש השמאל בבחירות, יכול לשכנע את גנץ להסתפק ברע במיעוטו ולהצטרף לקואליציה כזאת.

"נתניהו מכוון כאן ברמז גם לסדקים ההולכים ומתרחבים בכחול לבן". צילום: פלאש 90

נתניהו קורא כעת את המפה ומבין את מה שמבינים גם בשמאל: יש יותר היתכנות לממשלה בראשות נתניהו עם סיוע מהצד השני, מאשר לממשלת שמאל מרכז עם סיוע מהימין. לכן אחרי כל ההצהרות, ההבטחות והתקוות כולם צריכים להיות פרגמטיים ולחשוב תכלס. משכך, לנתניהו יש כעת שתי מטרות: הרחבת שבילי הגישה לממשלתו עבור מפלגות המרכז, והגדלת מפלגת הליכוד עד כמה שניתן.

הוא צריך להכשיר את הקרקע עבור גנץ, עמיר פרץ או כל אחד אחר שיסכים לחצות את הקווים לממשלתו, ואת זה הוא יעשה באמצעות קידום עסקת המאה או משהו בדומה. והמטרה השנייה היא לגרום לכך שמפלגת הליכוד תהיה אכן המפלגה הכי גדולה ובהתאם לכך הוא יוכל לקבוע שהוא יקים את הממשלה וכל השאר רק מצטרפים אליו. העיקר לא להגיע למצב בו יש מפלגה אחרת המשתווה אליו ואשר תוכל לאלץ אותו להיכנע לממשלת אחדות.

כדי ליישם את המטרה השנייה, הוא צריך לעשות את הפעולה שקיבלה את הכינוי שתיית מנדטים. לשתות את הקולות מאיחוד הימין, למרות שלא זו ההגדרה המדויקת לכך, למונח שתיה יש משמעות נינוחה ונעימה מעט ואילו הפעולה של העברת קולות ממפלגה למפלגה דומה יותר למלחמה שמטרתה כיבוש וסיפוח. וזה מה שנתניהו מתכוון לעשות, את יריית הפתיחה למלחמה הזאת הוא ירה השבוע בטור שהתפרסם מפרי עטו.

המסר בדבריו היה ברור: אם נתניהו ידבר כבר עכשיו על ממשלת אחדות כמשהו ריאלי, הוא מחזק את בנט ושקד ומפסיד את מצביעי הימין. רבים מהם ימהרו לתת את קולם לאיחוד הימין ולא לליכוד שיגרור אותם לממשלה עם גנץ. לכן המסר הוא שהצבעה לליכוד היא ההצבעה הנכונה לממשלת ימין, למרות שייתכן שבסופו של דבר גנץ יהיה חלק מהממשלה הזאת, אבל העיקר שלא הוא יהיה זה שיוביל אותה. כדאי גם לשים לב שנתניהו לא תוקף את גנץ, הוא כבר לא קורא לו שמאל חלש אלא רק מזכיר חצי באגביות שיש להיזהר ממשלה בראשות גנץ, לפיד וליברמן.

בסיס ימין לא יציב

זה מה שנכתב בין השורות בטורו של נתניהו. כך הוא החל בכיבוש מצביעי ימין וסיפוחם מאיחוד הימין אל הליכוד. השלב הבא הגיע יומיים אחר כך עם נאום שנשא סמוטריץ' בכנס סגור, שם השמיע את צמד המילים שהתקשורת כל כך אוהבת לשמוע: מדינת הלכה.

זה לא שסמוטריץ' השמיע הבטחת בחירות להפוך את ישראל ל'מדינת הלכה', אבל התוכן כבר פחות משנה. זה כבר היה מספיק כדי שנתניהו יגיב ויביע הסתייגות מכך כשהוא קורץ לקהל החילוני והליברלי ומזהיר אותו לבל יצביע למפלגה שסמוטריץ' הוא חלק ממנה.

זירת המלחמה של נתניהו בכיבוש קולות הימין היא נוחה יותר הפעם מאשר במערכות בחירות קודמות. התמורות שחלו בגוש הימין השאירו שוליים מידי רחבים ומספר גבוה יחסית של מצביעים שנותרו בצד ואותם הוא מנסה לספח.

הזרם החרד"לי יותר שהיה יכול לתמוך בתקומה של סמוטריץ' ואפילו בבית היהודי כולו, מסתייג מכך שבראשות המפלגה עומדת אישה חילונית והגורם הדומיננטי בה הוא בנט. הקיצונים שבהם עשויים לתמוך במפלגת נעם או עוצמה יהודית למרות הידיעה שהקולות שלהם ילכו לאיבוד ולכן מכל הצדדים מנסים לפנות אליהם ולהעביר את הקולות שלהם למפלגות ברות קיימא.

הזרם ה'לייטי' יותר, מתקשה לבלוע את סמוטריץ' כגורם משפיע במפלגה ולא רוצה להיות חלק מהגוש הסרוג הגדול. חלקים מהם עשויים גם לתמוך בפייגלין אבל את רובם אפשר להעביר גם כן למפלגות ברות קיימא ואליהם בעיקר מכוון נתניהו. את הקולות הללו הוא מנסה לכבוש ולשכנע אותם שאם הם חפצים במפלגה מסורתית ליברלית, הרי שהליכוד הוא הבית שלהם.

כעת מתקדם נתניהו לזירה נוספת והיא שרטוט גבולות הימין. הוא עשה זאת קודם כל בטור שפרסם בו הזכיר כי הצבעה לימין היא רק הצבעה לליכוד ומכאן הוא מכוון הלאה. התבטאויות נוספות שפורסמו בשמו השבוע, חשפו כי הוא אמר למקורביו שהוא אינו מתכוון להפר את הברית עם המפלגות החרדיות וכי הוא חושש שבנט ושקד יחברו לבסוף לגנץ. למרות שבליכוד הכחישו רשמית את הדברים, הרי שמדובר פה גם כן במסר ברור ומכוון מטרה.

בניגוד לפוליטיקאים אחרים, נתניהו מחשב היטב את דבריו והספינים המתפרסמים בשמו אינם נחשפים סתם כך. מדובר כאן בפעם הראשונה שנתניהו מתבטא כך ומתייחס בכלל לברית שלו עם המפלגות החרדיות שעד כה הביעו בו נאמנות מוחלטת. דבריו של נתניהו מכוונים לתרחיש פחות ריאלי אבל יש עדיין מקום לחשוש ממנו.

בנט ושקד אומרים שוב ושוב שהחיבור שלהם עם הבית היהודי והאיחוד הלאומי הוא בלוק טכני שיכול להתפרק אחרי הבחירות. שני האישים הללו גם לא מיהרו להבטיח שיתמכו בנתניהו אחרי הבחירות להקמת ממשלה והם עשו זאת לאחר מכן רק בחצי פה. ההתבטאויות של בנט ושקד ראויות גם כן לשימת לב ולהבחנה מה הם אמרו ובעיקר מה הם נזהרו שלא לומר.

בנט אמר בימים האחרונים שמפלגתו תתמוך ב"מועמד הימני ביותר" ושקד אמרה שהתמיכה שלהם נתונה "למועמד הימני ביותר שכרגע זה נתניהו, גנץ פחות מתאים". המשמעות היא שאם ייווצר מצב בו הם יוכלו להקים ממשלה בלי נתניהו הם יעשו זאת. בשל כך, נתניהו חושש ממצב בו אחרי הבחירות ייווצר חיבור כלשהו בין בנט ושקד, המפלגות החרדיות וחלקים מתוך כחול לבן המתפוררת שיחברו יחד להקמת ממשלה כלשהי בלעדיו. ואת זה הוא מיהר למנוע השבוע.

כך בפעם הראשונה חישק נתניהו את שותפיו והזכיר כי החיבור שלו איתם ימשיך והוא לא יפר אותו. תוך שהוא רומז שבנט ושקד אינם בהכרח ימין משום שהם לא פוסלים בפה מלא חבירה לגנץ. כך משרטט נתניהו את גבולות הגזרה: כיבוש קולות ימין וסיפוחם לליכוד ע"י החלשת איחוד הימין, הגדלת כוח הליכוד והפיכתה למפלגה הגדולה ביותר ובמקביל חיזוק השותפים החרדים. אלו גבולות הגזרה שנתניהו החל לשרטט השבוע.

התוצאה תהיה כי מימין לליכוד תהיה מפלגה די גדולה אבל לא רחבה מידי. נתניהו יצטרך כמעט בוודאות להכניס שותפים נוספים מהצד השני ושם כבר מבינים את זה ועונים לו בהתאם. גם שם מדברים בשפה זהה ואת זה ניתן היה ללמוד בין השורות של דברי גנץ ויעלון, כשהתנערו מדברי לפיד, אמנם לא באופן חד וברור אבל באופן ממלכתי דיו שיבדיל אותם באופן ברור מלפיד ויכשיר אותם לבוא בקהל ממשלת ימין.

המלחמה כבר החלה

מלאכת הכיבוש של נתניהו וסיפוח מצביעי ימין ליכוד מתחלקת אם כן לשתי זרועות הסותרות זו את זו, מן תנועת מלקחיים. בזרוע אחת הוא משתדל לצייר את איחוד הימין כמפלגה דתית כדי לברור מתוכה את המצביעים החילונים והדתיים החלשים יותר וליצור אצלם רתיעה מסמוטריץ' וממה שהוא מייצג.

הזרוע השניה וההפוכה למעשה היא הקריצה של נתניהו לגרעין המצביעים הקשה של הבית היהודי והאיחוד הלאומי. התקשורת הדתית-לאומית מלאה בימים אלו בפרסומים של הליכוד בהם מוצגים חברי הכנסת הסרוגים של הליכוד ביניהם שלמה קרעי, ציפי חוטובלי, זאב אלקין ועוד, כשנתניהו מזכיר את מה שעשה רק לאחרונה כשאישר עוד 2000 יחידות דיור להתיישבות היהודית ביו"ש.

גם כאן פועל נתניהו בתנועת מלקחיים כאשר יחד עם האישור הנ"ל הוא אישר לראשונה 700 יחידות דיור לפלשתינים בשטחי C, ואת זה הוא עושה כדי להכשיר את הקרקע תרתי משמע לעסקת המאה שהוא זקוק לה כל כך כדי לפתוח את השער לשותפים מהמרכז שמאל. שוב אנו רואים שורה של פעולות המכוונת לאותה מגמה: הכשרת השביל משמאל להרחבת הממשלה ומאידך כיבוש קולות הימין להגדלת הליכוד.
הזדמנות נוספת שנפלה לידיו ואותה הוא מיהר לנצל היתה ביום חמישי בבוקר עם היוודע דבר הפיגוע המחריד בו נרצח החייל דביר שורק הי"ד. כבר בשעות הבוקר זמן קצר אחרי הפיגוע הגיע נתניהו בעצמו לזירת האירוע ומיהר להכריז על הנחת אבן פינה להקמת שכונה של 650 יחידות דיור חדשות בבית אל.

בדרך כלל בפיגועים מהסוג הזה, ראשי ההתיישבות הם אלה שדורשים הקמת שכונות חדשות כתגובה על הטרור. לפעמם זה גם נעשה על ידם באופן לא חוקי אבל הפעם זה נעשה מהר מאוד על ידי ראש הממשלה בכבודו ובעצמו, לפני שמפלגות הימין האחרות יעשו זאת.
נתניהו החל למעשה להסתער בכל הכוח על הימין. זו כבר לא שתיית מנדטים אלא מלחמה. באופן אירוני, נתניהו כביכול נלחם בשותפיו הטבעיים מימין תוך שהוא משגר רמזים של שלום ליריביו מהשמאל, אבל אלה חוקי המשחק משום שהמטרה באבסורד הזה היא מלחמה על הישרדותו של גוש ימין כגוש מוביל. במצב הפוליטי הסבוך שנוצר מדובר במלחמת קיום של נתניהו, מבחינתו אסור לו לאפשר מצב שהליכוד הוא לא המפלגה הגדולה ביותר ולשם הוא חותר בצעדי ענק.

הטור פורסם הבוקר ב'יתד נאמן'