הרבה חיוכים, הרבה לחיצות ידיים, הרבה חיבוקים והרבה טפיחות על השכם נראו בערבו של יום שני השבוע בכפר המכביה ברמת גן. אווירה חגיגית שררה באולם כששקד, סמוטריץ' ושאר חברי הכנסת של איחוד הימין עלו על הבמה והשיקו את שמה החדש של מפלגתם: "ימינה", המיתוג החדש אותו בחרו לסיעה המשותפת.
השילוט החגיגי הציג את הלוגו החדש שהורכב משעטנז הצבעים כחול, ירוק, לבן וכתום, מן אחדות מופלאה של גווני הבית היהודי, הימין החדש והאיחוד הלאומי, לוגו המנסה להציג תמימות דעים והליכה משותפת בדרך אל היעד, ניסיון גרפי לכסות על המסרים שהושמעו מכל הצדדים לפיהם מדובר בבלוק טכני בלבד ולא בחיבור מהותי.
אבל בתוך ים החיוכים ואווירת החגיגה, בלטה במיוחד בהיעדרה דמות מרכזית אחת, מי שהיה עד לא מכבר יו"ר הימין החדש ועתה ממוקם במקום שלישי ברשימה המאוחדת, נפתלי בנט. לעיתונאים הוסבר כי מדובר בסיבה טכנית לפיה בנט שוהה בדיוק בימים הללו בחופשה פרטית, סיבה מניחה את הדעת, אבל עדיין מעוררת תהייה בשל העיתוי בו בחר בנט לצאת לחופשה: בדיוק בזמן שהמפלגה שהוא עמל וטרח כל כך על בנייתה מציגה את המיתוג שלה ואת קמפיין הבחירות שלה. הוא הרי לא מוותר כאן על עוד חוג בית או מפגש עם פעילים, עדיין מדובר באחד מהאירועים המכוננים של הרשימה.
מי שהובילה את האירוע וגם נשאה בו את הנאום המרכזי, היא היו"ר המוסכמת אילת שקד, שהציגה את סיסמת המפלגה "ישראל רוצה ימינה".
והראשון שהוריד מעט את האווירה לכיוון קרקע המציאות היה השר בצלאל סמוטריץ', ששילב בנאומו התנצלות כלפי ראש הממשלה נתניהו.
מדיניות 'השתמש וזרוק'
שעות אחדות קודם לכן ישב סמוטריץ' בלשכתו של נתניהו, לשם הוא נקרא לשיחת נזיפה בעקבות המתקפה חסרת התקדים שלו כנגד ראש הממשלה. סמוטריץ' מתח ביקורת חריפה על הפסיקה הראשונה של בית המשפט אודות ביטול ההפרדה באירוע המוזיקלי בעפולה, סמוטריץ' האשים בכך גם את ראש הממשלה, כינה אותו 'חלש' ואמר כי מדובר ב"אפס מנהיגות ואפס משילות" מצדו.
ביום שני בבוקר הודלפו לתקשורת ספינים לפיהם בליכוד שוקלים את פיטוריו של סמוטריץ' בעקבות הדברים שאמר. המתח גבר עוד יותר כשפורסם שסמוטריץ' זומן לפגישה בלשכת ראה"מ. גם אחרי שהסתיימה הפגישה עדיין לא פורסמו פרטים אודותיה ורק בעת נאומו של סמוטריץ', כשאמר כי "נאמרו דברים שלא היו צריכים להיאמר", אישרו בליכוד כי שר התחבורה הוזהר ונדרש ממנו להתנצל כדי למנוע את הצורך לפטרו.
למעשה, אם סמוטריץ' אכן היה מפוטר הדבר היה משמש לטובתו בנקודת הזמן הזאת של תחילת קמפיין, נתניהו היה זה שהיה מצטייר כחלש ואילו סמוטריץ' היה רוכב על זה היטב, לכן ניסו גם בליכוד לרדת מהעץ אחרי שהשיגו את המטרה והעבירו את המסר. אבל הכעס הרב והמשקעים שטרם שקעו הגיעו גם הם לכפר המכביה והורגשו היטב באוויר בנאומו של סמוטריץ'.
כדי להבין את התמונה המלאה שבאה לידי ביטוי בהיעדרות בנט ובנאום סמוטריץ', יש לחזור מעט אחורה ולראות את שרשרת ההתרחשויות בשבועות ואף בחודשים האחרונים, במוטציה המעניינת ששמה 'ימינה' או איחוד מפלגות הימין, התרחשות מטורפת שהחלה בגוש הימין לפני הבחירות האחרונות כשבנט ושקד הכריזו בפתאומיות על פרישה מהבית היהודי והקמת הימין החדש.
על פי החוק, כדי שיוכלו לפרוש ולהקים סיעה חדשה שתזכה גם למימון מפלגות, היה עליהם להגיע למצב ששליש סיעה פורשת מהבית היהודי ולכן הם היו חייבים ח"כ נוסף שיפרוש איתם יחד. מי שעשתה עבורם את השירות הזה היא ח"כ שולי מועלם-רפאלי שפרשה יחד איתם והוצבה במקום השלישי והריאלי ברשימת הימין החדש.
מועלם הייתה בטוחה שהיא עושה את עסקת חייה וגם בנט ושקד היו מרוצים משום שהצטרפותה הייתה עבורם כארנק של כסף ואפשרה להם את המימון המבוקש. אולם מהר מאוד גילתה מועלם כי היא זו ששילמה את המחיר הכבד, כשנתקלה בעוינות מופגנת מצד שותפיה עד לא מכבר וגילתה שהיא הפכה להיות פרסונה נון גרטה במסדרונות הציונות הדתית. יותר משהאשימו שם את בנט ושקד, האשימו אותה בכך שהיא אפשרה את הפיצול שמוטט את מפלגת הימין.
המשבר אכן היה קשה מאוד והבית היהודי התקשה מאוד ובעצם מתקשה עד היום לחזור לכוחו המקורי מעל לאחוז החסימה. מועלם קיוותה שלפחות בנט ושקד יהיו אלה שיגמלו לה טובה ויפתחו לה את הדלת שנסגרה לה בביתה הראשון אבל גם זה לא קרה. ברשימה החדשה של הימין החדש היא כבר לא מופיעה, עכשיו כבר לא סופרים אותה. כשגיבש בנט את הרשימה החדשה, מועלם לא נכללה בה ובמקומה הופיעו דמויות אחרות ששובצו מאינטרסים כאלה ואחרים. בסביבתה של מועלם הודו כי היא כאובה מאוד מהמצב ומבינה שהיא איבדה את עולמה בהרפתקה לא מוצלחת. מהר מאוד היא גילתה את מדיניות ה'השתמש וזרוק' של בנט ושקד.
וזו לא סתם מדיניות. כשבנט ושקד פרשו מהבית היהודי, לא הייתה לכך כל סיבה פוליטית מוצדקת, ולכן גם בבית היהודי האיחוד הלאומי הרגישו שבנט ושקד השתמשו בהם וזרקו אותם בדרכם הלאה. ככל שעבר הזמן התברר כי גם בנט ושקד עצמם לא ממש מגובשים כגוש אחד וגם הם עושים שימוש פוליטי זה בזו.
כשבנט החליט לחזור לזירה במסגרת איחוד הימין, הוא קרא לשקד ולחזור יחד איתו והציע לה את המקום הראשון. בנט ידע שהוא צריך עכשיו להשתמש בה כי היא מצטיירת ככזו שתביא יותר מנדטים. שקד לא מיהרה להסכים להצעה, משום שגם לה יש את האינטרסים שלה והיא ניסתה בכל כוחה להשתלב במפלגת הליכוד. רק אחרי שהבינה שאין לה יותר סיכוי היא התחילה לזחול בחזרה לימין החדש.
בפועל, בנט יודע את מה שכולם יודעים: שקד לא באמת יכולה להביא כל כך הרבה מנדטים ואין לה רזומה פוליטי עשיר כל כך שיצדיק את ההילה היוקרתית הנקשרת סביבה. לא מעט גבות הזדקפו בתמיהה כששקד עשתה את דרכה לפסגת הנהגת איחוד הימין, רבים שאלו מה בעצם היא הצליחה לעשות בעברה הפוליטי, איזה הישג משמעותי היא הביאה ועל מה היא יכולה להצביע כסיבה מוצדקת להיותה מובילה של גוש פוליטי משמעותי כל כך.
נמרה של נייר
את כל זה ידעו גם פרץ וסמוטריץ', גם הם התקשו לסלוח על הבגידה של בנט ושקד, אבל במצבם אסור היה להם להתפנק, הם הבינו שהם חייבים את הצמד הזה איתם יחד כדי לעבור את אחוז החסימה ולכן היו חייבים להסכים גם לדרישות שלהם. כך נפלה ההכרעה וכל השותפים הסכימו ששקד היא זו שתוביל והיא תעמוד בראש כיו"ר האיחוד החדש.
ודווקא כאן מתגלה החולשה של שקד. כבר אחרי הפיצול מהבית היהודי, התברר ששקד לא שלמה עם המהלך והיא למעשה נכנעה ללחץ של בנט, שהוא זה שיזם את הקמת הימין החדש וגרר אותה לתוך ההרפתקה הזאת. שקד התגלתה כחסרת חוט שדרה שלא הצליחה לשמור על מקומה המכובד במפלגה ונגררה למרות שבאופן שכלתני היא הבינה שהיא עושה טעות.
גם לאורך ימי המשא ומתן האחרון עם בנט ואחר כך עם הבית היהודי, התברר כי מי שמנהל את העניינים הוא נפתלי בנט בסיוע כמה ממקורביו הדומיננטיים. שקד כמעט ולא מקבלת החלטות והיא מתקשה עוד יותר לעשות זאת בזמני לחץ.
התופעה בלטה עוד יותר בבוקר היום האחרון להגשת הרשימות לפני שבועיים, כששקד כבר הייתה באופן רשמי יו"ר איחוד הימין, אבל לא היא הייתה זו שניהלה את המגעים לחיבור אפשרי עם עוצמה יהודית. מי שעשה זאת היה שוב בנט, אבל לא רק הוא. במסדרונות הכנסת הסתובבה שמועה עקשנית שהיד הבוחשת בגוש הימין נשלחת דווקא מכיוון רחוב בלפור. כך או כך, שקד עצמה לא גילתה מנהיגות, לא דפקה על השולחן ולא קיבלה שום הכרעה בנושא.
הרשימה הסופית של 'ימינה' לכנסת והסכם השותפות שנחתם, חושף גם הוא רובד נוסף ביחסי הכוחות שם. שקד אמנם מוצבת בראש, אבל על פי ההסכם, פרץ יהיה הראשון שיוכל לבחור תפקיד במשא ומתן הקואליציוני, אחריו בנט, אחריו סמוטריץ' ורק אחריהם שקד.
כלומר: ההנהגה, השליטה ועמדות הכח במפלגה כלל לא נמצאות וגם לא יהיו אצל שקד. הרי אין סיכוי שהיא תקבל תפקיד משמעותי, גם אם נהיה אופטימיים ונעניק לאיחוד הימין עשרה מנדטים, הם צריכים לדרוש לפחות ארבעה תפקידי שר כדי שגם שקד תקבל משהו. וגם אם כן, זה כבר לא יהיה תיק בכיר ומשמעותי ובמקרה הכי טוב והכי אופטימי שקד יכולה לחלום על תיק האנרגיה והמים או מדע וטכנולוגיה… ועוד לא דיברנו על שאר התפקידים שתדרוש המפלגה עבור שאר חבריה, כמו סגני שרים וראשי ועדות.
כך שבניתוח הכי פשוט של המצב כבר מתבררת התמונה: בנט עושה שימוש בהילה היוקרתית של שקד ומציב אותה בראש כדי להביא את המפלגה להצלחה כשביום שאחרי הבחירות היא הופכת להיות עוד חברה מן השורה. בנט יודע שלשקד אין את כישורי המנהיגות ולכן הוא גם לא מועיד לה שום תפקיד כזה בעתיד.
והנה לנו מדיניות ה'השתמש וזרוק'. שקד במקום הראשון, מועלם במקום ה-12 ושתיהן למעשה יגיעו לאותו מקום, קרבנות של דילים פוליטיים שהן היו שותפות להם אבל חזרו אליהם כבומרנג.
זאת יכולה להיות גם הסיבה שבנט ויתר כל כך בקלות על הנוכחות באירוע ההשקה. הוא לא חלק מההצגה הזאת, הוא הבמאי שעומד מאחורי הקלעים ומחכה שהיא תסתיים כדי לגזור את הקופון שלו. כעת שקד היא זו שעומדת על הבמה תרתי משמע. זה הזמן שלה, אלו דקות התהילה שלה שיסתיימו בבוקר י"ח באלול.
זאת אם כן התמונה המלאה של גוש הימין וזאת גם התמונה שאנו כחרדים צריכים לראות. זאת תזכורת עבורנו כדי שנזכור שאותם אנשים שבעבר כרתו את ברית האחים עם לפיד, עוסקים כעת בתקיעת סכינים זה בגבו של זה. ההילה סביב שקד היא שקרית, חלולה וחסרת תוכן, אף אחד שם לא רוצה בטובתו של רעהו ועל אחת כמה וכמה שהם לא ירצו בטובתנו ולכן אי אפשר לדעת היכן הם יתקעו את הסכין בפעם הבאה. (במאמר המוסגר יצוין כי אסור לשכוח ששקד היא זו שעמדה בראש הוועדה שאישרה את חוק הגיוס בממשלת ביבי-לפיד-בנט).
מכינים את פריצת הדרך
החלק הנוסף והלא פחות דומיננטי בהרכב הימני הזה, הוא השר בצלאל סמוטריץ', שכאמור ניהל ועדיין מנהל קרב כיפופי ידיים עם ראש הממשלה. העימות ביניהם לא הסתיים באותה התנצלות פומבית שנאמרה על הבמה בכפר המכביה.
כעת, אחרי שסיעת הימין התייצבה ועלתה על המסלול לקראת הבחירות, העיניים שוב מופנות לליכוד שכמובן מנסה לכבוש ולספח קולות מקרב מצביעי הימין. פחות מיממה אחרי האירוע החגיגי של 'ימינה', התכנסו בכירי הליכוד לישיבת אסטרטגיה לקראת הקמפיין שם העלו רעיונות כיצד לשתות את קולות מצביעי ימינה. כבר באותו ערב ידעו מהדורות החדשות לספק כמה פנינים מעניינות מאותה פגישה שלכאורה הייתה אמורה להיות סגורה.
קווי המתאר עליהם דיברו בליכוד היו להציג את שקד ככזו שאם היא תקבל כח רב מידי בבחירות, היא לא תמליץ על נתניהו לראשות הממשלה ולכן יש להדגיש בקמפיין כי רק הצבעה לליכוד היא הצבעה לממשלת ימין. על פי אחד הדיווחים, נתניהו גם תקף את שקד באותה פגישה וכינה אותה "ציפי לבני החדשה", משום שלטענתו היא מדלגת ממפלגה למפלגה.
בנט עצמו הגיב בדרך משלו לדיווחים הללו ופרסם הבהרה כי מפלגת ימינה תתמוך אך ורק בנתניהו לראשות הממשלה. לעומת זאת, סמוטריץ' כבר הגיב יותר בחריפות וטען כי דווקא נתניהו יהיה זה שיסכל את ניצחון גוש הימין. סמוטריץ' כתב כי "האסטרטגיה החדשה של נתניהו לפוצץ את נגמ"ש הימין מלמדת שהוא התייאש מהקמת ממשלת ימין ושפניו להקמת ממשלת שמאל אחרי הבחירות".
בדברים אלו מכוון שר התחבורה בדיוק לתרחיש ממנו כולם חוששים, ואשר כל ההתפתחויות האחרונות מעידות כי זה מה שעלול לקרות. במצב הנוכחי הרי אין לאף מפלגה את היכולת להקים בקלות ממשלה רחבה ויציבה ולכן פריצת הדרך חייבת לבוא מכיוון לא צפוי כמו הצטרפות של אחת ממפלגות המרכז – שמאל לממשלה בראשות נתניהו. זהו תרחיש אופטימי יותר עבור הימין מאשר הקמת ממשלת אחדות ברוטציה.
אבל כדי שזה יקרה, חייב להיות מצב שגוש הימין יהיה גוש גדול ודומיננטי יותר כדי שהמפלגה שתצטרף תהיה צלע שלישית חלשה ולא מפלגה עם כח שווה ערך, שתדרוש ממשלת אחדות ברוטציה. לכן הימין חייב להגיע לאזור ה-60 מנדטים כדי ליצור מצב כזה.
השותף האידיאלי ביותר לממשלה כזאת הוא בני גנץ שמפלגתו 'חוסן ישראל' מוערכת בכחמישה עשר מנדטים. החיבור בכחול לבן רופף מאוד והגיוני מאוד שגנץ יפרק את השותפות אחרי הבחירות ויצטרף לממשלת נתניהו, בתואנה שיש לקדם את 'עסקת המאה' של טראמפ, ולכן אפשר לעשות זאת כל זמן שנתניהו לא הורשע באף אחד מהתיקים המשפטיים שלו.
אם נשים לב טוב, נראה שהסיסמה "גנץ, שמאל, חלש" נעלמה ואיננה. נתניהו כבר לא תוקף את גנץ ואת האש הוא מכוון ללפיד וברק. רק בשבוע האחרון התפרסו עוד סרטונים מביכים בהם גנץ מאבד את הריכוז ומתבלבל מול המצלמות, בבחירות הקודמות הליכוד היה עושה מזה מטעמים ואילו עכשיו – שקט מוחלט.
גם בכחול לבן עוד לא יצאו בקמפיין מאסיבי כל כך וכבר לא תוקפים שם את נתניהו, רק לפיד עצמו פעיל יותר ומפיק קמפיין כמעט בעצמו במסגרתו קיבלנו בשבוע שעבר את סרטון ההסתה הידוע. גנץ יכול בהחלט להעדיף הצטרפות לממשלת נתניהו משום שסיכוי להיות ראש ממשלה כבר אין לו בשום קונסטלציה. אז אם תהיה לו הזדמנות לקבל גם תפקידים, גם כח והשפעה וגם הזדמנות להתנער מתדמית השמאלן שדבקה בו, הוא יכול בהחלט לשמוח על הזדמנות כזאת ולנצל אותה.
ההיגיון אומר שאין שום הסכם חתום וגם שום הסכמה שבעל פה בין נתניהו לגנץ או בין הליכוד לסמוטריץ'. אבל כשבוחנים את הצעדים ששלושת האישים הנ"ל עושים מתקבל הרושם כאילו הם מבינים מה עליהם לעשות והם עושים זאת אחד לאחד כאילו היו מתואמים.
נתניהו וגנץ לא תוקפים זה את זה ואילו סמוטריץ' ונתניהו מתקוטטים זה עם זה וכל אחד מהם מזהיר שרק הוא יהיה זה ישמור על גוש ימין חזק. העימות הזה מייצר לכידות ואיחוד שורות בליכוד סביב נתניהו ובגוש הימין סביב סמוטריץ'. בפועל, עימות כזה יכול למקסם את כח הימין, לשמור על כח הגוש כולו ואולי אפילו להגדיל אותו.
כך שנראה שגם נתניהו, גם גנץ וגם סמוטריץ' חותרים לאותו מקום. ההתנהגות שלהם גם בשבוע האחרון מוכיחה שוב כי התאוריה שהובאה כאן בשבוע שעבר יכולה להיות נכונה והגיונית. הם מנסים למקסם את כח הימין ולהפוך אותו לגוש הגדול כדי לאפשר ממשלה רחבה בשליטת הימין ולא ממשלת אחדות בשותפות שווה עם השמאל. במצב הנוכחי, זה הפתרון המושלם עבור שלושתם.
טוען טוב מאוד☝️
זה יהיה הסוף הפוליטי של גנץ. אבל, לצערי, אני מסכים עם הניתוח. הדבר הטוב ביותר שיכול לקרות, הוא להחליף את גנץ באשכנזי.
לרגע הרגשתי שאני קורא את הפרק האחרון בספר מתח עב כרס. פרשנות מעולה. ויישר כח למערכת JDN על הבאת החומר.