ההבנה המחלחלת היא שהבחירות בלתי נמנעות, אבל יחד עם זאת לא פסק זרם הרעיונות, התרחישים והספינים • היום כבר ברור: ליברמן, הליכוד וכחול לבן חתרו לבחירות מהרגע הראשון • למרות הסקרים הצופים צילום מצב, מצבו של גוש הימין בכי רע

מומחי תורת הנפש יכולים למצוא כר נרחב למחקר, לדיון ולהסקת מסקנות מרתקות, אם רק ינתחו את מהות הרוח שנשבה השבוע במערכת הפוליטית. מסדרונות הכנסת הציגו השבוע תופעה מעניינת שראויה לדיון, בה יכול אדם להיות מיואש ומלא תקווה בו זמנית.

הייאוש מהתוהו ובוהו הפוליטי שלט בכל פינה. ככל שנקפו הימים פחת מספר האופטימיים שעדיין סברו כי יש עדיין תקווה כלשהי למנוע את סבב הבחירות השלישי. ההכרה במציאות הבלתי נמנעת חלחל אט אט לתודעה של כולם ולאט לאט החלו כולם להתרגל לרעיון שממשלת אחדות כבר לא תהיה, שממשלת ימין לא נראית ריאלית והבחירות נמצאות כבר כאן בפתח.

את אחד האיתותים הראשונים קיבלו העיתונאים כשבתיבת הדוא"ל נחתה לפתע השבוע הודעה מהכתובת המוכרת של דובר ועדת הבחירות המרכזית, כתובת שהיתה אמורה להיות רדומה בתקופה זו אבל פתאום ניעורה לחיים. הדובר הודיע על הצהרה לתקשורת שתקיים מנכ"לית ועדת הבחירות בה היא תפרט את היערכות הוועדה לבחירות הבזק הממתינות מעברה השני של שעת חצות ליל ביום רביעי הקרוב. כך בבת אחת במחי הודעת דוא"ל אחת הכתה ההכרה שהבחירות אינן תאוריה, הן כבר כאן.

אך יחד עם זאת, יחד עם הייאוש המכרסם, נראה שכאילו כל המיואשים – מקודקודי הפוליטיקאים ועד אחרוני הצייצנים – טרם איבדו תקווה. הספינים והתרחישים התעופפו לחלל האוויר בקצב מסחרר ומספר הדיווחים שנפוצו על פריצת דרך אפשרית, על מתווה חדש או על רעיון יצירתי כלשהו למצב, היה כמספר השעות שחלפו בשעון מידי יום.

הימים הללו הם ימים של עיכול מהול בהכחשה. את העובדה שהבחירות כבר כאן כולם מבינים ואט אט כבר מפנימים. אבל יחד עם זאת כלי התקשורת התמלאו עיזוז וחדווה כדי לדווח בכל יום ובכל שעה על מתווה חדש, על ניסיון חדש לפריצת דרך, מה שהעניק את התחושה שהנה הנה משהו קורה, הנה הבשורה שתמנע את הבחירות מפציעה כבר מעבר לפינה.

 

מנכ"לית ועדת הבחירות: אם לא יעבור חוק בכנסת, הבחירות ייערכו בפורים

 

כשיו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, הכריז על המגעים שהוא מחדש בניסיון להחיות את רעיון ממשלת האחדות, היה ברור שמדובר במצג שווא שנועד למרוח זמן או להשיג איזושהי תועלת תקשורתית תודעתית. אבל יחד עם זאת השתעשעו כולם בתקוה שאולי בכל זאת משהו יתבשל, אולי מישהו מהצדדים יתעשת ואלי יושג איזשהו מתווה.

אבל ההודעות לתקשורת שיצאו במהירות רבה מידי אחרי הפגישות הותירו את הרושם שהן נוסחו כבר מראש. הליכוד וכחול לבן התעסקו בעיקר בהטלת האשמות זו על זו והחזירו שוב את השיח לקרקע המציאות הברורה, לפיה שני הצדדים לא מוכנים לשבת זה עם זה וכל השאר רק תירוץ.

במפלגת הליכוד אף הרחיקו לכת ובפעם הראשונה הצהירו השבוע כי נתניהו הציע לגנץ מתווה רוטציה בה נתניהו יכהן חצי שנה בלבד וגנץ יקבל את רוב תקופת הרוטציה לעצמו. הדיווחים אף טענו כי לכחול לבן הוצעה נדוניה נדיבה של תיקי הביטחון והחוץ, אך הם סירבו לכך. בפועל, סביר להניח שאם לנתניהו היה איזשהו צד רחוק שכחול לבן יסכימו לקבל את המתווה הזה, הרי שהוא לא היה מציע אותו מראש. רק בגלל שהוא ידע שאין סיכוי בעולם שהם יקבלו זאת – הוא לא חשש להציע כדי להגיע לכותרת הזאת שתוכיח שהוא מצדו עשה הכל כדי למנוע בחירות.

אם גנץ היה מנהל את המגעים לבדו, יש סיכוי סביר שאפילו הבחירות השניות היו נמנעות וגנץ כבר היה יושב בממשלת נתניהו בתפקיד שר ללא רוטציה על ראשות הממשלה, משום שבהבנה פוליטית בסיסית, כדאי לפוליטיקאי מתחיל כמוהו לעלות קודם כל על הגלגל, להתחיל להסתובב ואחר כך להתקדם הלאה לכיוון מעלה. אבל גנץ לא מקבל את ההחלטה לבד משום שהוא בסך הכל מותג שמישהו מנהל אותו מאחורה. מאחוריו ניצבים שלושה אנשים שהאג'נדה המרכזית של הם היא 'רק לא ביבי'.

לפיד, אשכנזי ויעלון, בדגש על האחרון, נמצאים במקום בו הם עומדים רק מתוך מטרה אחת: להפיל את נתניהו בכל מחיר וגם אם המחיר יהיה התאבדות פוליטית. כבר במוצאי י"ז אלול היה ברור שהם לא יישבו עם ביבי גם אם זה יגרור את ישראל לעוד שמונה מערכות בחירות.

החלפה ולא הדחה

המצב זהה גם בצמרת הליכוד. גם שם חותרים לבחירות בכל מחיר. את המטרה הזאת סימן נתניהו גם כן במוצאי י"ז אלול כשהבין את המפה וקרא היטב את המצב. נתניהו ידע בדיוק מה מנדלבליט עומד לעשות ולאן הדברים הולכים ולכן הבין שהוא צריך לעשות הכל כדי להיות בכיסא ראשות הממשלה כשהתיקים נגדו נפתחים לדיון. רק כך יש לו חסינות משפטית וגם מעמד מספיק מכובד כדי לנהל משם את קמפיין הרדיפה.

כל מי שהיה מונח בנבכי המשא ומתן, טען מראש שהמטרה שסומנה בליכוד היא בחירות או שיקרה נס ותקום ממשלת ימין מובהקת בראשות נתניהו. אבל כל זמן שליברמן לא מאפשר זאת אז ההעדפה הבאה היא בחירות ולא שום ממשלה שתקצוב את זמנו של נתניהו, או שתעמיד אותו במצב שסופו הפוליטי כבר נראה באופק. אסור היה לו להרשות את זה לעצמו ולכן כל הדיבורים על מתווה הנשיא, מתווה נבצרות או רוטציה כלשהי, שוחררו לתקשורת רק אחרי שבליכוד כבר היו בטוחים בסרבנותם של כחול לבן לשבת עם נתניהו בכל מתווה שהוא.

נתניהו ידע בדיוק מה מנדלבליט עומד לעשות. צילום: נועם ריבקין פנתאון, פלאש 90

השאלה המתבקשת אם כן היא: מה נתניהו יכול להרוויח בבחירות הללו ומדוע הוא חותר אליהן והתשובה על כך מאוד פשוטה. נתניהו לא חושב שבחירות הן הדבר האידאלי שיביא פתרון קסם, אבל הוא מבין שבחירות הן הרע במיעוטו. מערכת בחירות היא התרחיש הכי פחות גרוע עבורו והתרחיש הזה מציע לו במקרה הטוב פתרון בינוני ובמקרה הפחות טוב – המתת חסד פוליטית.

על פי כל הסקרים, ובעיקר על פי תוצאות שתי מערכות הבחירות שכבר נערכו השנה, המפה הפוליטית נשארת בדיוק באותו מצב. הגרעין הקשה של נתניהו נחלש מעט אבל לא ספג מכה אנושה מהגשת כתב האישום על שוחד. הירידה בכוחו היא מינורית בלבד ולכן במקרה הטוב יימשכו כיפופי הידיים גם אחרי הבחירות הבאות ואז מישהו כבר אולי יתייאש, יתקפל או שההליך המשפטי יזיז את הלוחות הטקטוניים לכאן או לכאן.

במקרה הפחות טוב, נתניהו עלול להפסיד רשמית בבחירות הללו שיכריעו את הכף לרעתו. אבל גם תרחיש כזה עדיף עבורו מאשר תהליך הדחה אכזרי ומרושע שנעשה באמצעות בית המשפט. נתניהו לא יסכים לשמוע על שום מתווה חנינה בתמורה לפרישה או על הסכם רוטציה שיוציא אותו לנבצרות בגלל סיבה משפטית. הוא צעק לאורך כל הדרך שראש ממשלה מחליפים בקלפי והוא עומד מאחורי זה. טובה לו התבוסה בקלפי מגירוש פלילי בידי הפרקליטות ובית המשפט.

סיכה ראשונה בבלון

תרחיש כזה בו הימין מפסיד את הבחירות בהכרעה ברורה, נראה כעת ריאלי למרות הסקרים הצופים צילום מצב של המפה הנוכחית. והסיבה היא שהכלל הכי ודאי וברור במערכת בחירות הוא שאנו יודעים איך אנחנו נכנסים אליה אבל לא יודעים איך נצא ממנה. ולכן למרות הסקרים והתוצאות הדי זהות בשתי מערכות הבחירות האחרונות, עלולים להתרחש שינויים שישפיעו על המערכת כולה.

השינוי המרכזי הוא קודם כל בתוך מפלגת הליכוד עצמה. לפני הבחירות האחרונות לא היה ניתן להעלות על הדעת שהליכוד לא יהיה מלוכד כאיש אחד מאחורי נתניהו ואילו עכשיו זה קורה. צריך לשפשף עיניים כדי להאמין שבצמרת הליכוד יושב גדעון סער, מנהל קמפיין נגד ראש ממשלה מכהן ולא רק שהוא שומר על מעמדו אלא אף מחזק אותו.

תופעת גדעון סער ראויה אף היא לדיון פסיכולוגי משל עצמה. הוא היה הראשון בליכוד שהעז לנעוץ סיכה בבלון והצליח להישאר בחיים, הוא הראשון שמעז לקרוא תיגר על הקביעה הזאת שימין זה נתניהו ונתניהו זה ימין וכל מי שחושב אחרת נהיה אוטומטית שמאלני. עד היום כל מי שעשה זאת נותר מושלך בצידי הדרך, אבל הפעם לא.

לא היה ניתן להעלות על הדעת שהליכוד לא יהיה מלוכד. צילום: יוסי זליגר, פלאש 90

הפריימריז לא נתפסים כקריאת תיגר ולא כמשהו שאסור לחשוב עליו, יותר ויותר ראשי רשויות ופעילי ליכוד בולטים כבר לא מתביישים להצהיר בפומבי שהם עשויים לתמוך בסער, המרכזי שבהם הוא ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן שבשנים האחרונות היה פעיל נלהב של הליכוד והגדיר מחדש את החיבור בין הליכוד לציבור המתיישבים והציונות הדתית.

סער מנסה כעת לבנות את הקריירה שלו על בסיס הייאוש בליכוד. גם הוא וגם תומכיו מודים שנתניהו מנהיג מוצלח, חזק ועדיף שימשיך בתפקידו. אבל ברקע המציאות הזאת בה אין שום תאוריה בה הוא ממשיך להנהיג את הליכוד ואת הימין, הם כבר מזהים יותר מידי תחושות ייאוש במפלגה ואת זה הם מנסים להעצים.

לקראת כינוס מרכז הליכוד ביום ראשון, הם דורשים לקיים פריימריז לראשות המפלגה בהצבעה חשאית כאשר לטענתם מאחורי פרגוד בעילום שם, יותר ויותר פעילי ליכוד יתנו להם את קולם. אבל גם לפני הפרגוד באופן פומבי, מהסדקים בליכוד כבר אי אפשר להתעלם ולכן אין לדעת כיצד זה ישפיע על תוצאות הבחירות הבאות.

רסיסים מתפוררים לרסיסים

תופעה נוספת הצריכה עיון היא המצב בגוש הימין, הגוש שפעם נכנס כולו תחת ההגדרה ציונות דתית והיום הוא מפוזר על פני מגוון רחב של הגדרות ומגדרים, כשהמכנה המשותף היחיד לכולם הוא שהם הציבור שמימין לליכוד: הבית היהודי, האיחוד הלאומי, הימין החדש, עוצמה יהודית, זהות, נועם, והרשימה יכולה גם להתארך.

המצב בגוש הזה גם הוא נראה יותר מצב נפשי מאשר מצב פוליטי. השינויים האידאולוגיים והתמורות החברתיות שהתחוללו שם בשנים האחרונות גרמו למפה הפוליטית שם להתפורר לרסיסי מפלגות ותתי זרמים, שהיום לא מצליחים למצוא שום מכנה משותף שיושיב אותם יחד. המצב הזה מהווה סיכון אמיתי ואיום קיומי על גוש הימין כולו.

זה כבר לא סוד שהסכסוכים הפנימיים בין המפלגות שם עברו כבר מזמן את גבול הטעם הטוב, האיבה הפכה גלויה והפירוד רק נעשה קשה יותר. ציבור המצביעים המתוסכל שבבחירות האחרונות נתן בחלקו את קולו לליכוד או ליהדות התורה, מנסה כיום לקרוא לעריכת פריימריז פתוחים ולרענן את השורות בצמרת כדי לנסות ולאחות מחדש את הקרעים אבל לפי שעה זה לא קורה.

בנט ושקד שלא עברו את אחוז החסימה בבחירות תשע"ט סבב א', הצליחו לחזור לזירה רק מתוקף העובדה שישראל יצאה לסבב ב' והם השכילו לתפוס בחבל ברגע האחרון ולהינצל. אבל רגע אחד אחרי שעלו לחוף מבטחים, הדבר הראשון שהם עשו זה לנתק את אותו חבל הצלה ולפרק את גוש ימינה.

הפירוק הזה גרם לפירוד נוסף בתוך הימין החדש עצמו. אילת שקד שהובילה את הגוש הזה, מוצאת את עצמה כוססת את הציפורן האחרונה שלה מרוב תסכול. אותו בנט שבאבירות לב העניק לה את הובלת הגוש, היה זה שפירק את השותפות עם פרץ וסמוטריץ' בלי להודיע לה, היא שמעה על כך מהתקשורת. היום היא יושבת בלשכתה ורואה ששלושת שותפיה בנט, פרץ וסמוטריץ' יושבים בתפקידי שר בכירים ומה היא? היא יו"ר משותף של מפלגה בת שלושה מנדטים.

המצב הזה יכול להוביל אותה למהלכים מרחיקי לכת. בשיחות סגורות היא מודה בקיומו של סימן שאלה גדול על המשך השותפות שלה עם בנט והיא תבחן כל אופציה שתהיה אפשרית. השיחות הצפופות שהיא מנהלת ללא אבחנה עם ליברמן בניסיון להציל משהו, נובעות מכך שהיא מבינה שמערכת בחירות נוספת תמחק אותה סופית מהמפה. זה גם מה שמביא אותה לצעוק למפלגות החרדיות להתפשר על כל הקדוש והיקר ובלבד שליברמן יוכל להיכנס כמנצח לממשלת ימין ולמנוע בחירות.

היא מתנחמת בכך שגם חלק מהסובבים אותה חולקים מצב דומה. בין הבית היהודי לאיחוד הלאומי שוררת גם כן איבה גלויה שפוגעת בתפקוד שלהם כסיעה אחת רשמית בכנסת. מחוץ לכנסת ממתין פייגלין שעדיין חולם על תפקיד שר שנתניהו הבטיח לו בתמורה לפרישת זהות מהמירוץ, ומולו ניצב בן גביר שכבר מחמם מנועים ומגביה את דרישותיו לפני שהוא רץ שוב במפלגה עצמאית ומעלה באש עשרות אלפי קולות יקרים מפז לגוש הימין. ועוד לא דברנו על חרד"לי נועם שממתינים לפתרון יצירתי שיחזיר אותם הביתה.

קשה לתאר את המצב הזה כמצב פוליטי. הבלאגן הזה גובל במצב נפשי. נתניהו יכול להביט בייאוש מחלון ספינתו הטובעת על הגלים השוצפים ומתנפצים אליו מצד ימין, ולהבין שההליכה לבחירות יכולה להסתיים בתרחיש הגורע מבין התרחישים שצייר לעצמו.

כשליברמן כרה את קברו

מצב נפשי נוסף אפשר לזהות אצל ליברמן. ההתנהלות שלו בשנה האחרונה ראויה גם היא לעיון משום שכפי שזה נראה, הוא פועל על ידי דלק השנאה לנתניהו ותו לא. כבר לפני שנה, בתקופה זו אשתקד כשהוא התפטר מתפקיד שר הביטחון ופצח לראשונה במערכת הבחירות שטרם הסתיימה עד היום, היה ניכר שהמטרה שלו גם היא 'רק לא ביבי'.

ליברמן הוא זה שמונע בפועל הקמת ממשלת ימין אחרי שהוא היה הראשון שהפיל אותה. הוא גם איים לתבוע את כל מי שיטען שהוא מתואם עם לפיד, למרות שאי אפשר לשלול תרחיש כזה. ליברמן התראיין אתמול לידיעות אחרונות והצהיר כי מבחינתו הולכים לבחירות, הוא לא מתכוון להצטרף לממשלת ימין ולא לממשלת אחדות שכבר לא רלוונטית, כל ההצהרות שלו עד היום היו גם הן חלולות וחסרות כוונה אמיתית.

באופן ריאלי, ליברמן עלול לכרות לעצמו את הבור משום שבאמירה כזאת הוא נוטל על עצמו את האחריות על הליכה לבחירות שלישיות. אם הוא אומר שרק בגללו אין ממשלה אז הציבור עלול לנקום בו על כך בקלפי. אבל ליברמן מוכן לשלם את המחיר הזה, הוא נמצא באותו מצב נפשי בו נמצאים לפיד, יעלון ואשכנזי. כדי להפיל את נתניהו הם מוכנים לשלם כל מחיר.

 

שמונע בפועל הקמת ממשלת ימין. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

הראיון של ליברמן וההצהרה שלו לא הפתיעו אף אחד. כבר כשטיפס על העץ הגבוה של שנאת חרדים היה ברור שהוא יתקשה לרדת ממנו. ציבור מצביעי המפלגה עולי חבר העמים קנה את ההצהרות הללו ופיתח ציפיות גבוהות בעקבותיהן. לדאבון הלב חיים בישראל לא מעט אנשים כאלה שרק מחכים שמישהו יפרוץ עבורם את חומות הגיור, את חומות הנישואין האזרחיים ואת חומות התחבורה הציבורית בשבת. כמעט כל אחד מחברי הכנסת של ישראל ביתנו מתמודד באופן בלתי אמצעי עם מצביעים ששואלים אותו מידי יום מה הוא כבר עשה כדי לממש את הבטחות הבוס, מה הוא כבר עשה כדי שהשכן שלו יוכל "להתגייר" או שהשכנה שלו תוכל לנסוע באוטובוס לקניון בשבת רח"ל.

ההצהרות שליברמן השמיע לצרכים פוליטיים, בנו סביבו את המלכודת בגלל שמצביעיו לקחו את זה ברצינות. הם מחכים שהוא יעמוד במילתו ולכן כבר לא היה סיכוי שהוא היה יכול למצוא דרך כלשהי לחזור לממשלה עם מפלגות הימין והמפלגות החרדיות והדתיות. את מחיר השנאה לנתניהו הוא עלול לשלם במזומן ובקרוב.

הבדיחה על חשבוננו

ואם במצבים נפשיים עסקינן, לא קשה לתאר מה יהיה מצבם הנפשי של אזרחי ישראל כשבאופן רשמי תתחיל מערכת הבחירות השלישית בתוך שנה. התסכול המתמשך עלול להתעצם עוד יותר כעת כשהמחיר הכלכלי של כל זה מתחיל להיחשף.

אזרחי ישראל המתמודדים עם מציאות בה לזוג צעיר מן השורה אין אפילו אפשרות תיאורטית להגיע לדירה משלהם, עם מציאות בה גם כששני בני הזוג עובדים הם עדיין לא מצליחים לגמור את החודש, הופתעו לקרוא השבוע בעיתון גלובס שהכסף לבחירות נגמר. כן, פשוט כך.
מימון הבחירות מגיע בדרך כלל מהלוואות שהכנסת מעניקה למפלגות. בדרך כלל, אחרי הבחירות המפלגות מקבלות מימון שוטף וממנו מתקזזים גם כספי ההלוואה. כעת המצב הוא שכל מפלגה חייבת כסף משתי מערכות בחירות ולא די בכך שאין עדיין אפשרות להחזיר אותו, הרי שהן זקוקות עכשיו להלוואה נוספת כדי לעשות זאת בפעם השלישית. ומהיכן יגיע הכסף? כמובן, מכספי משלם המיסים.

התעצבנתם מספיק? עדייו לא. עכשיו תקראו היטב: כבר הרבה זמן מסתובבת הלצה חצי רצינית הטוענת כי אם חברי הכנסת לא היו מקבלים משכורת בתקופה בה אין ממשלה והם לא מתפקדים, הרי שמהר מאוד היתה קמה ממשלה. נבחרי הציבור, גם אלה שנכנסו לראשונה בבחירות הללו ועדיין לא עשו כלום. מקבלים באופן סדיר משכורת מכובדת שהנטו שלה מסתובב סביב ה-20 אלף שקלים בחודש.

רגע, זה לא הכל: בעוד כשלושה שבועות, "יתעדכן" אוטומטית שכרם של חברי הכנסת. על פי החוק השכר מתעדכן בתחילת כל שנה אזרחית ויחד עם העדכון מגיעות גם הצהרות היח"צ של כמה מהח"כים הטוענים שהם מוותרים על ההעלאה ומעדיפים לשמור את הכסף למי שבאמת צריך. להצהרות הללו אין חשיבות משום שהעדכון הוא אוטומטי על פי חוק ואם הם רוצים לוותר על זה, הם צריכים לקיים הליך חקיקה מסודר ולבטל את ההעלאה. מיותר לציין שחקיקה כזאת לא התרחשה מעולם.

בעוד שלושה שבועות, יתעדכן השכר בכ-1,300 שקלים נוספים ברוטו לכל חבר כנסת. באופן יחסי מדובר בהעלאה מינורית וכמעט לא מורגשת בנטו, אבל חייבים להודות שמבחינת נראות תקשורתית, מדובר באירוע מביך. בימים אלו כשאזרחי ישראל מתוסכלים מהמצב הפוליטי התקוע, לא רק שהח"כים ממשיכים לקבל את שלהם כרגיל אלא שהם עוד מקבלים תוספת.

הפרדוקס הוא, שכדי למנוע זאת צריך כאמור לקיים הליך חקיקה וזה כבר בלתי אפשרי משום שביום רביעי הקרוב הכנסת מתפזרת אוטומטית ויוצאת לפגרת בחירות. הלומדעס כאן הוא על גבול הפילוסופי: חברי הכנסת מקבלים העלאת שכר רק בגלל העובדה שאין לה כל צידוק, רק משום שידיהם כבולות עד כדי כך שהם לא מסוגלים לבטל אפילו את ההעלאה של עצמם.

אין מה לומר, האירוניה ממציאה היום את עצמה מחדש.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' של יתד נאמן