צילומים: פלאש 90

כיפה סרוגה לרסיסים: רכבת ההרים של הימין דוהרת לתהום / יוסף טיקוצ'ינסקי

בין הימין לבנימין: הדרמה חסרת התקדים שהתחוללה ביום רביעי בלילה, היא המשכה של שרשרת אירועים שהתרחשו השבוע ויצאו משליטה, בהם אישור הקמת ועדת החסינות ועד לבגידה המהדהדת שעלולה להפיל את מפלגות הימין על יושביהן

כתבות נוספות בנושא:

האדמו''ר מסקולען ירושלים במעונו של גאב"ד ירושלים
שמחת הנישואין לבן רב קהל חסידים טבריה ובת אב"ד מאקווא נתניה
המתווה שהוצג לגנץ: אביתר תמורת חומש; בימין תוקפים - "הסכמים יש לכבד"
דוכן העיתונים • כל שערי השבועונים על המסך שלכם

ההלם שאחז את המערכת הפוליטית ביום רביעי בלילה, אחרי אחד התרגילים הפוליטיים המכוערים ביותר שנעשו כאן בשנים האחרונות, הצליח להשכיח מעט את העובדה שההתרחשות חסרת התקדים הזאת היא חוליה אחרונה בשרשרת של התפתחויות קשות ולא צפויות שיצאו משליטה עד שהמצב הגיע לאן שהגיע.

בדיוק כפי שקובע החוק הבלתי כתוב, האומר שלמערכת בחירות אפשר לדעת איך נכנסים אבל אף פעם אי אפשר לדעת איך יוצאים, כך הגיע השבוע הזה וטרף את הקלפים מכמה כיוונים עד שמתוך האש יצא העגל הזה.

הדרמה של סוף השבוע השכיחה את הדרמה של תחילת השבוע, אז איבדה מפלגת הליכוד בפעם הראשונה את השליטה על מה שנעשה בכנסת. זה התחיל כשיו"ר הכנסת יולי אדלשטיין עמד בפתח לשכתו בצהרי יום ראשון והצהיר כי הוא לא יתן לכנסת להפוך לקרקס פוליטי ולכן הוא לא ימהר לאשר את הקמת ועדת הכנסת שתדון בחסינות נתניהו.

אדלשטיין עמד בפתח לשכתו בצהרי יום ראשון והצהיר. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

מצד שני, אחרי חוות דעתו של היועץ המשפטי של הכנסת איל ינון, שקבע שאין מניעה משפטית להקים ועדות קבועות בתקופת פגרה, לאדלשטיין כבר לא הייתה כל כך ברירה. מפלגות כחול לבן וישראל ביתנו הבהירו לו בצורה מאוד מאוד ברורה שאם הוא ישתמש בסמכות שניתנה לו כדי למנוע את הקמת ועדת הכנסת הוא יודח מתפקידו. למפלגת כחול לבן יש את הזכות כמפלגה הגדולה בכנסת ה-22, לדרוש לקבל לידיה את תפקידו של אדלשטיין ולאשר זאת ברוב במליאה. עד היום זה לא נעשה כי בכחול לבן לא ראו צורך להשקיע בזה בכנסת הזמנית, אבל כעת זה יכול לשמש שוט מצוין.

תחת האיום הזה, הצליח יו"ר הוועדה המסדרת אבי ניסנקורן לקבל מאדלשטיין אישור לכנס קודם כל את הוועדה כדי לדון האם וכיצד ניתן להקים ועדת כנסת. הוועדה התכנסה ביום שני בבוקר והדבר הראשון שהיא עשתה זה להצביע על הפקעת הסמכות מידי יו"ר הכנסת. כזכור, הסמכות הגיעה לידיו של אדלשטיין במסגרת הסכם פשרה שהושג בפיזור הכנסת ה-22, כבר אז מיקי זוהר לא היה שלם עם זה והוא לא סמך על יולי, ואכן החשש התממש והסמכות יצאה מידיו של אדלשטיין.

בצהרי יום שני, איבדה מפלגת הליכוד את היכולת למנוע מכחול לבן לקדם את דיוני החסינות. הייתה זו תבוסה צורבת וקשה, מיקי זוהר ישב בחדר הוועדה, ניהל דיון קולני ואמוציונלי כשחברי הכנסת מכחול לבן סנטו בו והזכירו לו איך זה מרגיש להיות אופוזיציה, להיות מיעוט.
נתניהו ישב באותה שעה בלשכתו ועקב מרחוק אחר המתרחש בוועדה. המבוכה הייתה גדולה ויחד עמה הגיע הבלבול וחוסר האונים. בשעות הצהריים שוב התכנסה הוועדה המסדרת והפעם אישרה ברוב את הקמת ועדת הכנסת. שלב ראשון במאבק הוכרע, וכל שנותר הוא להעלות את ההחלטה לאישור המליאה לפני שוועדת הכנסת קורמת עור וגידים ויוצאת לדרכה.

סימון טריטוריה ברורה

הזעם בליכוד הגיע לשיאים חדשים והפעם הוא הופנה ליולי אדלשטיין באופן אישי. בכירים בליכוד התבטאו נגדו בחריפות והבהירו כי הוא ישלם מחיר על כך שלא הפעיל את סמכותו ואפשר בכלל לוועדה המסדרת להתכנס. בכך הוא הפקיע במו ידיו את היכולת שהייתה לו להגן על נתניהו למנוע את הדיון על החסינות.

כעת, נותר בידיו של אדלשטיין הנשק האחרון והוא היכולת למנוע ממליאת הכנסת להתכנס בפגרה. ליולי אין סיבה משפטית או עניינית לעשות את זה אבל על פי הנוהל יש לו את היכולת הטכנית למנוע את התכנסות המליאה ובכך בעצם להפעיל את הבלם האחרון שימנע את הקמת ועדת הכנסת.

בשלב זה. נתון יולי ללחץ אטומי כפול ומכופל. מצד אחד הוא מאוים על ידי כחול לבן וליברמן שהוא עלול לאבד את תפקידו אם ימנע מהם את רצונם, מצד שני הוא נתון לאיום בביתו פנימה כשעיני הליכוד נשואות אליו, הוא האיש הניצב בשער שיכול למנוע מהאויב להיכנס. כעת נותר לו רק לעשות את זה. יו"ר הכנסת נמצא אם כן בין הפטיש לסדן והוא צריך לבחור בין הגרוע לגרוע יותר.

הסיטואציה הזאת לא נוחה לאדם כמו אדלשטיין ששמר תמיד על ממלכתיות, על ניטרליות ועל מרחק ממוקדי הדרמות והאש, כדי להגיע בהמשך לתפקיד הבא שהוא חושק בו – נשיאות המדינה. כעת הוא נמצא במקום בו הוא נדרש להיות לרגע כמו דוד ביטן או מיקי זוהר. להיות חייל נאמן כמותם, להניח בצד את כל השיקולים האישיים ולפעול בדיוק כפי שהבוס מצפה. זה לא נוח לו, זה לא מתאים לו וכל מה שהוא ביקש זה רק לברוח מהסיטואציה שנכפתה עליו. לכן סביר להניח שבדיוק כפי שהוא נכנע ללחץ ואפשר את הקמת הוועדה, הוא ייכנע ללחץ הבא ובסופו של דבר יאפשר את כינוס המליאה, אחרי מאבק קצר או אולי אפילו בלי מאבק בכלל. כך באופן בלתי ייאמן, עלול יו"ר הכנסת מטעם הליכוד להפוך לפרסונה נון גרטה בבלפור ובמצודת זאב.

ומכאן המשיך כדור השלג להתגלגל. בבוקר יום שלישי כינס נתניהו באופן בהול בלשכתו את ראשי מפלגות בלוק הימין להתייעצות ובסיום הפגישה חתמו כולם על מכתב ליולי אדלשטיין בו הם דורשים ממנו למנוע את כינוס המליאה ולא להפוך את הכנסת לקרקס פוליטי כלשון המכתב.

נתניהו כינס באופן בהול בלשכתו את ראשי מפלגות בלוק הימין להתייעצות

למעשה, לראשי הסיעות כבר אין מה לעשות יותר מזה והמפגש הזה נועד לשם עצם קיומו בלבד. נתניהו רק רצה שייצאו משם תמונות, שיראו אותו יושב עם ראשי הסיעות, ויש לזה מטרה מאוד מוגדרת.

נתניהו הרי לא ציפה שזה יקרה כל כך מהר, הוא לא חשב שוועדת הכנסת אכן תקום לפני הבחירות. הוא בנה על זה שבקשת החסינות שלו תמתין עד לאחר הבחירות ולכן פתאום הוא הבין שהוא מאבד שליטה על עמדה נוספת. באופן כללי, בשנה האחרונה נתניהו מאבד שליטה על הסיטואציה, הוא מאבד קצת אחיזה במושכות המשתחררות לו מהידיים לאט לאט, וכעת עם אישור הוועדה להקמת ועדת כנסת הוא איבד אחיזה משמעותית מאוד בנעשה.

גם היום נתניהו מבין שאין הרבה סיכויים לממשלת ימין של 61 מנדטים, הוא לא בונה על זה שהוא ייבחר לראשות הממשלה בהכרעה ברורה במוצאי הבחירות ולכן הוא עובר לתכנית ב'. ותכנית ב' אומרת שהמטרה היא קודם כל למנוע הקמת ממשלת שמאל, למנוע הכרעה הפוכה בבחירות. הוא לא יתן לעצמו להפסיד כל כך בקלות ולכן מבחינתו צריך קודם כל לחתור לבחירות ללא הכרעה. לשמור לפחות על הסיטואציה שהתקבלה במוצאי הבחירות הקודמות.

על השולחן בחדרים הסגורים של הליכוד, מונחת תכנית עבודה חשאית שמדברת על סבב בחירות רביעי, לא כברירת מחדל אלא כאופציה ראשונה ומועדפת. הדבר הטוב ביותר שנתניהו יכול לאחל לעצמו היום זה בחירות ללא הכרעה והליכה לסבב שני של בחירות תש"פ. בכך הוא מרוויח עוד חצי שנה בתפקיד ראשות הממשלה ללא הפרעה ואולי עדיין תהיה לו ההזדמנות לבקשת חסינות אם הכנסת הנוכחית לא תספיק לדחות את הבקשה הקיימת.

כדי לקבל תוצאה של תיקו ואי הכרעה במוצאי ז' באדר, נתניהו צריך כבר עכשיו לחשק סביבו את בלוק הימין ולשמור עליו. רק ככה הוא ימנע מכחול לבן לגרור אליה מפלגות או ח"כים אחרים וכך גם גנץ לא יצליח להקים ממשלה. לכן כשהוא הבין שהוא איבד מעוז חשוב בוועדה המסדרת, הוא קודם כל כינס את ראשי המפלגות ודאג שכל העולם ידע מזה. זה היה שלב ראשון במאמץ.

אנחנו והם: בידול מוחלט

בכך סימן נתניהו טריטוריה ועם זה הוא יוצא לקמפיין הבחירות. הפעם נתניהו עומד להשתמש ביועצים אמריקנים שהוא מייבא במיוחד לארץ, אחד מהם הוא קורי לבנדובסקי שהיה מנהל הקמפיין של דונלד טראמפ. לרכש החדש יש משמעות לא רק מבחינה מקצועית אלא גם רעיונית. נתניהו וטראמפ נוקטים שניהם בקו דומה של הסברה, קו של סימון טריטוריה, שרטוט קו המגדיר גבולות ברורים של "אנחנו" ו"הם".

גם נתניהו וגם טראמפ, משתמשים ברטוריקה דומה. עוד לפני הקמפיין של "גנץ, שמאל, חלש" כבר נקט נתניהו בטקטיקה שכל מי שלא הולך עם הליכוד, הוא בעצם איש שמאל. המסר שהוא הצליח להנחיל היה ברור מאוד: יש טובים ויש רעים, הטובים זה הליכוד, הרעים זה השמאל, ולכן מי שלא מיישר קו עם הליכוד הוא בעצם שמאל, ושמאל זה רע.

כך הפך בוגי יעלון להיות איש שמאל, וכמוהו גם צבי האוזר שהיה ממנסחי חוק הלאום או יועז הנדל שהיה ראש אגף ההסברה בלשכתו של נתניהו. כשליברמן התחיל במסע הסרבנות העיקש שלו נגד ממשלת נתניהו, האשמה הראשונה שנתניהו הפנה כלפיו היא שהוא הופך לאיש שמאל. ברגע שאחרי פיזור הכנסת אחרי סבב הבחירות הראשון, אמר נתניהו לכלי התקשורת בכנסת כי "ליברמן נהיה חלק מהשמאל", אמירה שעוררה ברגע הראשון גיחוך מצד כמה מהעיתונאים.

עם אותו קו בדיוק, ניהל נתניהו גם את המאבק בגדעון סער בערב הפריימריז. נתניהו נסע לאורכה ולרוחבה של הארץ ועשה רק דבר אחד: הקהיל קהילות של אנשי ליכוד ויצר אווירה סוערת וסוחפת עם הרבה אש בעיניים ואוויר חם, אווירה של התלכדות תחת המטרה כשהוא מכוון למטרה אחת: להכניס לאנשים לראש שהליכוד זה אנחנו, אנחנו זה הליכוד, ומי שלא אתנו הוא בעצם לא הליכוד. כך יוצר נתניהו בידול מוחלט, מי לנו ומי לצרינו.

וכהמשך ישיר לזה, ממשיך נתניהו לשלב הבא שהוא שמירה על בלוק הימין. נתניהו מרחיב את המעגל ומכניס אליו גם את המפלגות השותפות שמקבלות תעודת הכשר, הם לנו ולא לצרינו. במצב כיום כשנתניהו כבר פחות שולט בסיטואציה וכבר פעמיים לא הצליח להרכיב ממשלה, הוא משתמש כתכנית ב' בשמירה על הגבולות הללו. סימון קווי הטריטוריה והגדרה ברורה מי ימין, מי שמאל, מי טוב ומי רע. מהפוזיציה הזאת הוא ינהל את קמפיין הבחירות ואחר כך את הניסיונות להקמת ממשלה בדרך לבחירות נוספות.

כל בכירי הליכוד כוונו את האש לאיל ינון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

זאת הסיבה שכשיש לנתניהו ביקורת על ניגוד העניינים של היועץ המשפטי לכנסת איל ינון, הוא מיד הופך אותו למטרה להתקפה. כל בכירי הליכוד כוונו את האש לאיל ינון שהפך לרגע להיות האשם המרכזי בסיפור החסינות. ינון הוא הרי איש ימין שהליכוד סייע לו להאריך את כהונתו כיועץ, אבל ברגע שהוא לא חלק מהטריטוריה, הוא אויב והוא מבחוץ. אין דרך אמצעית.

הבא בתור יהיה כנראה יולי אדלשטיין. כבר השבוע הוא חטף כאמור ביקורת חריפה מאוד מצד מקורבי נתניהו ולכן אם הוא באמת לא יצליח למנוע את כינוס המליאה, הוא יהפוך להיות השמאלני הבא. לא בגלל שהוא באמת כזה אלא כי זאת השיטה של הקמפיין, זאת הדרך וזה הקו. אם אתה לא בפנים, אתה לגמרי בחוץ.

ומצד שני, זאת גם הסיבה שנתניהו מינה את בנט לשר ביטחון, כשהבין שזה מה שיחבר אותו אליו, ישמור אותו בתוך הקו שלו ויחזק גם את מעמדו בקרב המצביעים בהמשך.

לכן התגובה הראשונה של נתניהו להחלטת הוועדה בנושא החסינות הייתה לכנס את ראשי מפלגות הימין, כדי לקדם את פני הרעה, כדי לחשק את השורות ולהציג את הגוש שאתו הוא הולך מול מבקשי רעתו בכנסת. הם לא התכנסו שם כדי להילחם בהחלטת הוועדה אלא כדי לשרטט את הגבולות ולהתקדם צעד נוסף בקמפיין.

אידיליה בשמאל

השלב הבא שערער את הביטחון של נתניהו היה האיחוד במפלגות השמאל. במסיבת עיתונאים חגיגית שקיימו מפלגות העבודה ומרצ בתל אביב, צעדו עמיר פרץ וניצן הורביץ זה לצד זה מחויכים ומאושרים, נופפו למצלמות והציגו את האיחוד החדש ביניהם, איחוד שלא מובן מאליו משום כיוון אבל הוא קם ונהיה.

מפלגת העבודה התרחקה תמיד מתדמית השמאל הרדיקלית של מרצ וגם החיבור עם אורלי לוי אבקסיס לא היה מובן מאליו, אחרי שהחלה את דרכה במחוזות ישראל ביתנו הימנית בימיה היפים. גם מרצ השתדלה תמיד לשמור על תדמית נישתית של שמאל רדיקלי תל אביבי והממלכתיות של מפלגת העבודה לא התאימה לה.

אבל בכחול לבן הפעילו לחץ ומהצד השני הסקרים עשו את שלהם ובשתי המפלגות הבינו מהר מאוד שאם הן חפצות חיים עליהן להתגבר על ההבדלים ועל השוני ולהתאחד. ההסכם שנחתם היה חגיגי עבור כולם מלבד שני אנשים. האחד הוא הנציג הערבי במרצ עיסאווי פריג' שנדחק למקום לא ריאלי ומשם ניהל קרב משפטי נגד ההסכם, והשנייה היא סתיו שפיר שערקה בבחירות הקודמות ממפלגת העבודה וחברה למרצ במסגרת המחנה הדמוקרטי.

כעת כששתי המפלגות התאחדו, שפיר לא הצליחה להגיע להסדר מול מרצ כמו שיאיר גולן עשה, וגם מפלגת העבודה לא רצתה להגיע לבית החדש ולפגוש שם את המורדת שברחה מהם רק לפני כמה חודשים. שפיר חזרה בלית ברירה למקום בו החלה את דרכה במחאת האוהלים בשדרות רוטשילד, שם הצהירה בפני כלי התקשורת על סיום דרכה הפוליטית בשלב זה.

במסיבת עיתונאים חגיגית. צילום: פלאש 90

לצד האיחוד בשמאל, הגיע גם האיחוד במפלגות הערביות שסיפקו השבוע מחזה סוריאליסטי, כשלהגשת הרשימות הגיעה קבוצה ענקית של כמה עשרות אנשים, נציגים מארבעת המפלגות המרכיבות את הרשימה המשותפת. מסתבר, שבין המפלגות הללו שוררים אי אמון וחשדנות קיצונית, אף אחד לא סומך שם על השני בשום דבר. לכן כל מפלגה הביאה כמה וכמה נציגים שיפקחו על כל שלב בבניית הרשימה, במילוי הטפסים עד לחתימות ולהגשה הסופית, כשכל אחד מוודא שהשני לא מרמה אותו.

בימין ראו את כל זה והרגישו לא נעים. האיבה הגלויה במפלגות הערביות לא הפריעה להם להניח את השיקולים בצד וללכת ביחד יד ביד עד הרגע האחרון, השמאל התעלה מעל עצמו והציג חיבור בלתי נתפס בין מרצ, העבודה ואורלי לוי הימנית. כולם הסתדרו בשורות סדורות ורק בימין שורר כאוס.

אפילו כשגדי יברקן החליט לנסות לערוק, בכחול לבן לא נלחמו, לא שכנעו וכמעט לא התייחסו. גדי יברקן קיבל בעיטה תוך פחות משעתיים מהרגע שהעסק הזה התחיל ומעבר לזה התייחסות אליו הייתה כמעט של התעלמות מוחלטת בשוויון נפש. ובימין היו כמה אנשים שזה העלה להם את הדם לראש מרוב תסכול.

נתניהו הרגיש שזה כבר עולה לו בבריאות ולכן התחיל להפעיל את כל התותחים הכבדים כדי להביא לאיחוד בימין. הוא ציפה וקיווה שבנט ופרץ יתחברו ביניהם לרשימה אחת כשכל אחד מביא אתו את הנדוניה שלו. בנט יביא את סמוטריץ', פרץ יביא את בן גביר וכך תקום מפלגת ימין גדולה מימין לליכוד. זה היה החלום הראשון שלו, חלום שהתנפץ עד מהרה.

הכאוס מאיים על האג'נדה

החלום הזה התנפץ כבר בתחילת השבוע כשסמוטריץ' החזיר לרפי פרץ ולבן גביר על מה שעשו לו. תקציר הפרקים הקודמים למי ששכח הוא כך: בליל הגשת הרשימות של הבחירות הקודמות, סירב סמוטריץ' לדרישת בן גביר לקבל מקום 5 ברשימת ימינה ולכן בן גביר רץ בנפרד ואיבד כשמונים אלף קולות לגוש הימין, בן גביר החזיר לסמוטריץ' על האירוע כשלפני מספר שבועות החל לרקוח עמו כביכול הסכם לשיתוף פעולה ואז ברגע האחרון הלך עם טיוטת ההסכם לרפי פרץ וחתם עמו בבהילות על הסכם איחוד.

סמוטריץ' שנותר במבוכה כפולה החזיר להם השבוע באותה מטבע. הוא הפיץ דיווחים לפיהם המגעים שלו עם בנט ושקד הגיע למבוי סתום ולכן הוא מתקדם לשיתוף פעולה עם פרץ ובן גביר למרות המתיחות ביניהם. למחרת בבוקר הפתיע סמוטריץ' את כולם כשהציג לראווה הסכם חתום בינו לבנט, על ריצה משותפת של הימין החדש והאיחוד הלאומי. הפעם היה זה תורם של פרץ ובן גביר להיות במבוכה ולחשוש שהמפלגה שלהם לא תעבור את אחוז החסימה.

כל זה קורה כאמור על רקע התסכול של נתניהו מול האיחודים המתרקמים מולו בשמאל ובמפלגות הערביות. הוא מביט לשני הצדדים ורואה את זה מול זה, את קרבות הרחוב בציונות הדתית מול החוסן והשלווה שמשדרות מפלגות השמאל והוא מתחיל להרגיש את הקרקע קצת רועדת לו מתחת לרגליים.

נתניהו פנה לבנט והציב לו על השולחן דרישה מאוד ברורה וחד-משמעית. נתניהו הסביר לבנט שהוא רואה בו את החוליה החזקה, כי אם הוא חותם על איחוד עם רפי פרץ אזי גם סמוטריץ' ובן גביר אוטומטית יהיו בפנים. זה היה המתווה האידיאלי.

כשבנט סירב לאיחוד הזה והצהיר שלא ילך עם בן גביר וכשפרץ הבהיר שלא יפרק את השותפות עם בן גביר לטובת בנט, התסכול של נתניהו גבר שבעתיים. הוא לא ראה רק את חוסר ההסכמות בימין עצמו אלא גם את ההשלכות של כל זה על הליכוד ועל המפה הפוליטית כולה.

וכך הגענו לשעות הדרמטיות של ליל הגשת הרשימות ביום רביעי. ההתעקשות משני הצדדים הובילה את נתניהו לעלות שלב ולהתערב בגלוי ובאופן רשמי בנעשה. הוא זימן אליו את בנט ופרץ ללשכתו ולפי עדויות המקורבים שהיו בסביבה, הטונים בפגישה עלו לגבהים לא שגרתיים.
נתניהו הציב להם את רעיון האיחוד כעובדה מוגמרת שאין להתווכח עליה, הוא רק מבקש שימצאו את הדרך לעשות את זה טכנית. מבחינתו, גם אם בן גביר ילך לבד ויאבד עשרות אלפי קולות לימין, זה עדיין מחיר שאפשר לשאת לעומת הסיכון שיש בשתי רשימות שאחת מהן לא תעבור את אחוז החסימה ותאבד ארבעה מנדטים.

ההיסטריה של נתניהו היא אותה היסטריה שאחזה אותו מול ועדת החסינות, מול יולי אדלשטיין, מול איל ינון ומול גדעון סער. הוא הרגיש שאם הוא לא שולט עכשיו במצב, הוא מסכן את כל קו ההסברה שלו שמגדיר מי אתו ומי נגדו. הוא חייב את הגוש הזה לצדו באופן חד-משמעי ובלי ספקות או פקפוקים. נתניהו לא ראה באותו לילה רק את המנדטים שילכו לאיבוד אלא גם את האג'נדה עליה הוא בנוי ואיתה הוא הולך לקמפיין. אם אין לו שליטה בימין אין לו גוש, ואם אין לו גוש – לא בטוח שיהיה תיקו במוצאי הבחירות, ואם אין תיקו אז גם לא יהיו בחירות רביעיות וזה כבר מסוכן מבחינתו.

החוליה החלשה נכנעה

בשלב הזה, שעה בלבד לפני סגירת הרשימות זיהה נתניהו שבנט הוא אגוז קשה לפיצוח ולכן העביר את מאסת הלחץ לרפי פרץ. כשהוא זימן אותו ללשכתו הוא הסביר לו שאם בנט לא מסכים לקבל את בן גביר, עליו לבגוד בהסכם ולחבור לבנט בלי בן גביר.

קשה להאמין שיהיה פוליטיקאי חזק ככל שיהיה שיעמוד מול לחץ כזה של ראש ממשלה. עד מהרה קרס פרץ מול מכבש הלחצים וכך ראינו כולנו את הדרמה, את אחד מרגעי השפל של מפלגות הימין בישראל.

ההסכם הזה מותיר הרבה פצועים בשטח. באופן פרדוקסלי, הרבה מאוד אנשים גילו כלפי בן גביר אמפתיה על הבגידה שספג בשידור חי ולכן אם הוא יהיה מספיק חכם לשמר את זה ולמנף את זה נכון, הוא עשוי להגדיל את כוחו באופן משמעותי. הרבה אנשים מסוגלים להגיד עכשיו לעצמם: הרי הקול שלי בין כך לא יכריע את השמאל, גוש הימין כבר לא יקים ממשלה, אז למה שלא אתן אותו כהצבעת מחאה לחזק את בן גביר? וכך אנו עלולים להגיע למצב שאם עד היום בן גביר שרף עשרות אלפי קולות לימין, הפעם הוא עלול לשרוף כמעט ארבעה מנדטים.

הרבה מאוד אנשים גילו כלפי בן גביר אמפתיה. צילום: יוסי זמיר, פלאש 90

הנפגע הבא היה מוטי יוגב שנדחק למקום ה-11 הלא ריאלי ברשימה החדשה. גם הוא שיגר ביקורת קשה מאוד כלפי פרץ והודיע על פרישתו. אבל הנפגע העיקרי הוא פרץ עצמו שגם אכל את הדג המקולקל, גם ספג מלקות והוא עלול גם להיות מגורש מהעיר. במצב כיום אף אחד לא יתפלא אם פרץ יחליט לפרוש מהמירוץ ומהמפלגה. האירוע הזה גדול עליו, הוא הצליח בערב אחד להיפגע אנושות בעצמו ולפגוע בכל כך הרבה אנשים עד שהדרך החוצה כבר נראית לו קורצת ומזמינה.

האירועים הללו הביאו את הפוליטיקה הישראלית בכלל ואת מפלגות הימין בפרט לשפל שלא היה כמותו מעולם. רבים וטובים בציונות הדתית כבר מצהירים שלא יצביעו למפלגת ימין. אבל קשה לבוא באצבע מאשימה למישהו מסוים. הדרמה של יום רביעי בלילה בנויה כאריח על גבי לבנה על שורה ארוכה של התרחשויות לא צפויות, על אירועים שיצאו משליטה והביאו את הפוליטיקה למצב בו היא נמצאת.

אי אפשר לשפוט את הפלונטר בימין בלי לקשור אותו לסערת החסינות, אי אפשר להתייחס למצבו של נתניהו בלי לקשור זאת לרדיפה של השמאל והתקשורת אחרי התיקים וכתבי האישום נגדו, אי אפשר לשפוט את רפי פרץ על בגידתו בלי לקשור זאת לאג'נדת סימון הטריטוריה של נתניהו, סיפורה העצוב של הפוליטיקה הישראלית הוא הרבה יותר עמוק וסבוך מכדי להתייחס לאירועים השונים באופן נקודתי.

מה שעצוב עוד יותר בסיפור הזה הוא ששום פתרון לא נראה באופק. לא נראה שיש מי שיציל את הפוליטיקה הישראלית מעצמה. הבחירות הקרובות יסתיימו כנראה ללא הכרעה ברורה ומכאן יש רק לקוות שמשהו דרמטי יקרה ויפתח דרך מוצא מהסאגה הבלתי נגמרת.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן

הכתבות המעניינות ביותר

רבבות במעמד סיום המחזור השני של 'הדף היומי בהלכה' של 'דרשו' בארנה • שידור חי
החל מחזור 23 לעידוד כתיבת חידו"ת שע"י ממלכת התורה 'וכתבתם'
מעמד 'כבוד חכמים ינחלו' לאברכי כולל להוראה ויז'ניץ עפולה
הפיצוץ בחתונה: מתקן קונפטי ששולבו בו זיקוקים הביא לפציעתם של הצעירים
המקובל רבי ציון בוארון ערך תפילת שובבי"ם בכולל "זוהר השלום" באשדוד
האדמו"ר מנדבורנה ירושלים במעמד פתיחת הכולל בבית מדרשו בבני ברק
שלג כבד מכסה שוב את החרמון; 20 ס"מ נוספו במפלס התחתון • צפו
הרמב"ם היומי • ספר קרבנות הלכות תמורה פרק ד' • צפו
הפינה היומית: שתי דקות על כיבוד הורים עם הרב אהרן רוט • צפו
עִנְבֵי הַגֶּפֶן בְּעִנְבֵי הַגֶּפֶן • שמחת התנאים לנכדת האדמו"ר מוואסלוי
המאמץ הדיפלומטי: מקרון נפגש תוך 36 שעות עם פוטין, זלנסקי ושולץ
רוסיה תפתח בתרגיל ענק בבלארוס; ארה"ב שולחת אלפי חיילים • צפו
דינר לטובת ישיבת באבוב בני ציון • גלריה
השיעור היומי: הרב דוד חבושה • צפו
וַיְהִי בֹקֶר יוֹם חֲמִישִׁי • כותרות העיתונים – ט' באדר א' ה'תשפ"ב
גדולי תורה ורבני עולם התשובה באו לאחל מזל טוב בחתונת בת הרב יגאל כהן • גלריה
פריצת דרך בהפקת אנרגיה: כור גרעיני ניסיוני בבריטניה שבר שיאים
תיעוד: האדמו"ר מסאדיגורה ירושלים בציון הרשב"י במירון
0 0 הצבעות
דירוג הכתבה
7 תגובות
ישנות
חדשות המדורגות ביותר
Inline Feedbacks
הצגת כל התגובות

מאמר כל כך לא מדוייק. עם פרשנויות מעוותות. הציבור מתעורר. אומנם העבודה קשה אך לא מתוך ייאוש כפי שהכותב מנסה לשדר. השמאל מפורר מבפנים. התוצאות הטובות יהיו בבחירות

לא לשכוח מה הרב עובדיה זצ"ל
אמר על הבית היהודי בית של גוים
כך עןשים חילול ה' אם מינין אותכם

יש פתרון פשוט כולם בוחרים עוצמה ולא ימין הדש וכך תקום
ממשלת ליכוד עוצמה חרדים וזורקים את דוברמן בנט ולפיד לכול הרוחות זה צו השעה כי ימין החדש עוברת זה אומר ממשלת לפיד דוברמן בנטט ושקד

בנט לברמן ושקד חולמים בעתיד לראשות הממשלה וזה בגדר חלום כול זמן שביבי במגרש לכן יעשו ה כ ו ל בשביל לגמור אותו כולל ממשלת שמאל ל4 שנים וחושבים שבבחירות הב לנצח

רואים שזה נכתב ביתד נאמן, זה ברור, מנותח, כתוב יפה ללא שגיאות כתיב! תמשיכו להביא כאלה הודעות . ו תקחו לתשומת לבכם, תכתבו דברים בלי שגיאות כתיב.

סוף סוף רכבת הרים תמיד יורדת אבל תמיד היא גם עולה בחזרה אחרת זה לא היה רכבת הרים

רוהים שזא נקטב ביטד נהמן, זא בראור , מנוטך קטוב יפא ללו שגיות קתיב! טמשיכו לאביא קאלה עודהות ו תכחו לטסומט לבחם, טחתבו דוורים בלי (בזה לא מצאתי שגיאת כתיב?) שיגהות קתיב.

מה ברצונך לחפש?

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

Hide picture