המצב הקשה של המפלגות הדתיות החל כשבנט כבש את הבית היהודי / דעה

הפרשן הדתי משה ויסטוך בטור ל'חדשות JDN' על השבוע הפוליטי הסוער של בציונות הדתית: "ארבעת המנהיגים הפוליטיים הנוכחיים של הציבור הסרוג צריכים לדעת שמי שחפץ בהנהגת המדינה צריך לפנות לליכוד ולא ליצור חיקויים זולים ולא מוצלחים"

המצב הקשה והמביך שבו נמצאות מפלגות הציונות הדתית לא החל בשבוע שעבר בזמן הגשת הרשימות לכנסת. גם לא באותו הסכם של הבית היהודי עם עוצמה יהודית שנחתם לפני כחודש וסחרר את כל המערכת הפוליטית הציונית דתית. ואפילו לא באותו ערב, לפני מעט יותר משנה, שבו הודיעו נפתלי בנט ואיילת שקד על פרישתם מהבית היהודי. כדור השלג התחיל להתגלגל אי שם בשלהי 2012, כשאותם בנט ושקד נענו לבקשתו של אורי אורבך המנוח וכבשו את המותג הפוליטי הרופס והסרוג.

הרטוריקה שבה בחר בנט – הנהגה, שלטון, לא עוד מש"קי הדת של המדינה וכדומה, היתה זרה לציבור הדתי לאומי, אך היא התחבבה עליו והוא אימץ אותה בחום. פתאום אנשים החלו להרים את ראש ולהרגיש שאת השתלבותם בחברה הישראלית בשלל תחומים, סוף סוף ניתן לבטא גם בשדה הפוליטי. אולם לאחר ההצלחה הראשונית במערכת בחירות 2013, התברר שהסוסים מעוניינים לדהור במהירות גדולה יותר מאשר העגלה יכולה לשאת.

תחילה, בנט כיוון להוות אלטרנטיבה שלטונית לבנימין נתניהו. כשהבין שמדובר במותג חזק מדי בימין, שינה מעט את הטון והודיע כי הוא המועמד הראוי לרשת את ראש הממשלה לכשיפרוש. בינתיים הוא ניסה בכל כוחו לנתק את המפלגה שכבש מכל סממן מגזרי, מה שהוביל לחיכוכים אינסופיים עם חבריו לרשימה, חברי מרכז והבוחרים שהצביעו ברגליים בבחירות 2015 וגם בסקרים של בחירות 2019 (הראשונות). ואז הגיע הלילה הגורלי של הציונות הדתית.

בנט ושקד נענו לבקשתו של אורי אורבך המנוח. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

בסוף חודש דצמבר 2018, הודיעו שני כוכבי הציונות הדתית על המהלך שהכניס את הציבור הדתי לאומי למערבולת ממנה טרם יצאו. מי שידע על המהלך, ולאו דווקא יומיים לפני, היה בצלאל סמוטריץ'. מספר 2 באיחוד הלאומי באותה תקופה, אולי הופתע מהעיתוי, אך ממש לא מעצם הפרישה. עוד לפני כן הוא כבר ידע כי בראשו של בנט השתרשה ההבנה שממפלגה מגזרית לא מגיעים לשלטון ושהוא לא מצליח לשנות את ה- DNA של מפלגת הציונות הדתית. הוא ידע שבלבו של חברו גמלה ההחלטה לקום ולעזוב, ובמקביל תכנן להוציא אל הפועל "ביום הפקודה" את מהלכו הבא.

למרות ההפתעה שאחזה במערכת הפוליטית, סמוטריץ' ידע שזו ההזדמנות שלו, בתום קדנציה אחת בלבד כחבר כנסת, לנצל את שאיפותיו הגבוהות של בנט להגיע עד כס ראש הממשלה כדי להשתלט על עמדת ההנהגה של מפלגת הציונות הדתית. בחזונו הוא תכנן להתמודד ולהיבחר לראשות האיחוד הלאומי ולאחר מכן למזג את מפלגתו עם הבית היהודי ולעמוד בראש המפלגה המאוחדת. ואז הגיע הרב רפי פרץ.

הרב הצבאי הראשי לשעבר. צילום: אביר שולטן, פלא 90

הבחירה בראש המכינה, הטייס המנוסה והרב הצבאי הראשי לשעבר, לתפקיד יו"ר הבית היהודי הפיחה תקווה בקרב רבים שהוא יוכל למלא לפחות חלק מהחלל שהותירו בנט ושקד, אולם המציאות, כך התברר, הרבה יותר מורכבת.

בין מחנה פרץ לזה של סמוטריץ' נוצר כבר מהרגע הראשון, למרות החיוכים כלפי חוץ, משבר אמון חריף. בצד של יו"ר הבית היהודי חששו כי הפוליטיקאי הצעיר והמוכשר מנסה לחתור תחת מנהיגם החדש. ואילו בסביבתו של איש האיחוד הלאומי, שכבר הספיק להדיח את היו"ר הקודם – אורי אריאל, הביעו תמיהה על הפחד של הצד השני ועל המהלכים שנגזרו ממנו. המתיחות בין שני הצדדים התפתחה במערכת הבחירות הנוכחית לדם רע של ממש שהוביל לראשונה מזה כעשור לכך ששתי המפלגות העדיפו לחתום על הסכם חיבור עם מפלגה אחרת ולא זו עם זו.

כך נולד ההסכם בין הרב פרץ לאיתמר בן גביר שהותיר את סמוטריץ' מופתע ופגוע בחוץ, ולאחר מכן, על בסיס היחסים הרעועים בין שני מנהיגי הצד השמרני של הציונות הדתית, חתם האחרון על הסכם ריצה משותפת דווקא עם הצד הליברלי – הימין החדש של בנט ושקד. שני המהלכים האלה יצרו את הכאוס הגדול בערב הגשת הרשימות לכנסת, שהסתיים בבגידות, מעברי צד, הפרת הסכמים, איחור אופנתי במסירת הרשימה, נזיפה מיו"ר ועדת הבחירות ובעיקר בטעם רע ודיסוננס זועק לשמיים בין המילים הגבוהות והאידיאליים הגדולים למעשים הקטנים בשטח.

הוביל לכך ששתי המפלגות העדיפו לחתום על הסכם חיבור עם מפלגה אחרת. צילום: אוליבר פיטוסי, פלאש 90

התוצאה הסופית והצהרתו של בנט, כי הפעם לא מדובר בחיבור טכני וכי גם לאחר הבחירות הרשימה תפעל יחד כסיעה אחת בכנסת, לא יכולות שלא להאיר באור בוהק על כישלון הפיצול בציונות הדתית.

גם בנט ושקד הבינו כי מימין לליכוד אין באמת מקום לשתי מפלגות ימין דתיות. הם לא יודו בכך כפי שלא יודו כי הימין החדש היא לכל היותר חניית ביניים עד שנתניהו יפנה או יפונה מהבמה. אם השניים היו מבינים זאת כבר לפני שנה, יתכן והיו מונעים מהציונות הדתית את מפח הנפש והבושה שהגיעו לשיאם בסוף השבוע שעבר.

על פניו, יכול הציבור הדתי לאומי להסתכל על הרשימה שמתיימרת לייצג אותו ולחוש סיפוק וגאווה. אך הדרך האומללה, מה יהא עליה? הציונות הדתית ידעה עם השנים להשתלב ואף להוביל בתחומים שונים כמו צבא, תורה, חינוך, הייטק, ואפילו במעוזים קשים יותר כמו מערכת המשפט והתקשורת. אולם בתחום אחד נראה שהיא נותרה מאחור.

למרות הכישורים הגדולים והרזומה המרשים של בנט, שקד, פרץ וסמוטריץ', התנהלותם בשנה האחרונה מלמדת שיש להם עוד הרבה ללמוד. העידן שבו הציונות הדתית נוהה אחר מנהיגיה הפוליטיים בכל מצב נגמר, ויעידו על כך כל אותם מצביעי ליכוד ומפלגות אחרות שמונים כבר כמחצית מציבור זה.

ארבעת המנהיגים הפוליטיים הנוכחיים של הציבור הסרוג צריכים לדעת שמי שחפץ בהנהגת המדינה צריך לפנות לליכוד ולא ליצור חיקויים זולים ולא מוצלחים. ומי שחשקה נפשו במפלגה מגזרית צריך להפנים שאין מקום לרסיסי מפלגות שכולן יחד שוות לכל היותר חמישה או שישה מנדטים. בנוסף, כדאי גם שילמדו מחבריהם מהמגזר החרדי כיצד מתגברים על מחלוקות ובטח לא מכבסים את הכביסה המלוכלכת בכיכר העיר.

אם ארבעת המנהיגים הללו, לא ישכילו להפנים אל לקחי השבוע האחרון, הם מהר מאוד ימצאו את עצמם כרועים ללא עדר ויהיו אחראים למציאות חדשה, שבה הציונות הדתית אולי תמשיך לעמוד על תילה, אך לראשונה מאז קום המדינה, המפלגות שלה יימחו מעל פני האדמה.

הכותב משמש ככתב הפוליטי של עיתון 'שביעי' וכותב גם באתר 'ישראל היום'

4 תגובות

בנט אשם בכל מה שקורה, רק תפס עליהם טרמפ כדי לעלות.. בושה

הציונות הדתית נמצאת במצב קשה ומסובך, במצב הנתון יש להם שתי אופציות, או לוותר על המגזריות שלהם ולהטמע במפלגות הכלליות או לשמר את המגזריות אבל לעשות צעד נדרש למען זה, להקים מועצת רבנים המורכבת מרבני כל הזרמים בציונות הדתית בדומה להתנהלות המפלגות החרדיות, זה אומנם פחות מאפיין אותם אבל זו הדרך היחידה לחבר את כל רסיסי הדעות שם. האופציה השלישית היא התרסקות מוחלטת של כל המושג ציונות דתית לפחות בביטוי הפוליטי שלו.

לבנט יש מפלגה מעצבנט

רשימה מחורבנט

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

דילוג לתוכן