יו"ר דגל התורה ח"כ משה גפני התייחס הערב (שני) להחלטת בג"צ לאשר באופן סופי את הדחתו של רון קובי מראשות העיר טבריה: "הדחת רון קובי הוא ניצחון גדול לתושבי טבריה בכלל ולנציגות הדתית והחרדית בעיר בפרט. מי שהוביל את המאבק הזה הוא נציגינו הבלתי נלאה הרב דוד אוחנה הי"ו, מועמדנו ברשימת 'יהדות התורה-ג' לכנסת ה23, שקיבל מאיתנו את מלא הסיוע הנדרש. מכאן המסר הכללי לכל מי שמנסה ללכת בדרך הזאת, ומסית כנגד ציבור גדול, שומר מצוות ומסורת – בסופו של דבר נכשל".
יו"ר יהדות התורה השר יעקב ליצמן אמר כי, "העיר טבריה ניצלה מתבערת ההסתה והשנאה. ככה יעשה לאיש אשר הרים ידו נגד שבת קודש ונגד היהדות. טבריה היא תמרור אזהרה לאומי. יראו ויידעו גם ראשי מפלגות אחרות: מי שמרים יד בתורת ישראל, נגד שבת קודש, נגד היהדות והמסורת, סופו להיכשל. דרך השנאה, ליבוי ההסתה, תוך שימוש ציני ושקרי במלחמות דת, הם מתכון לכישלון פוליטי. לתשומת לבו של איווט ליברמן, שבאחרונה כרת ברית פוליטית עם רון קובי".
ח"כ אורי מקלב אמר בתגובה להחלטת בג"ץ כי, "בית המשפט קבע באופן סופי את כשלונו ואי כשירותו לנהל עיר, פעולותיו של רון קובי לא נגמרו בעיר טבריה אלא הלך ממקום למקום ופגע בקודשי ישראל וביוסדות העם היהודי, הכפיש והשמיץ והרבה קיטובים בעם. לצערינו רון קובי אינו היחיד ויש עוד מי שמנסה לפעול בצורה זו – הציבור צריך להוקיע ולדחות את כל מי שפועל בצורה זו".
כזכור, שופטי בית המשפט העליון דחו הבוקר את עתירת ראש העיר טבריה לשעבר, רון קובי, נגד החלטתו של השר זאב אלקין להדיח אותו מתפקידו. לנוכח הכרעת שופטי בג"צ הופכת הדחתו של רון קובי לסופית ואת העיר טבריה תנהל בשנים הקרובות ועדה קרואה הממונה על ידי משרד הפנים.
בנימוקי דחיית העתירה כותב השופט עמית יריב: "אין זו הפעם הראשונה שבית משפט זה נדרש למצב שנוצר בעיריית טבריה בעקבות העימות בין העותר, ראש העיר הנבחר, לבין חברי האופוזיציה במועצת העיר בעתירה שבפנינו, מבקש העותר לבטל את החלטתו של המשיב 1 (השר אלקין) המורה על סיום כהונתו כראש העיר טבריה, על רקע אי אישור תקציב העיריה לשנת 2019"
"לצד זאת, העותר מבקש לבטל את המלצתו של המשיב 3 (מנכ"ל משרד הפנים) לעניין סיום כהונתו ואת מינויו של המשיב 5 (סמנכ"ל משאבי אנוש במשרד הפנים) ליושב ראש הוועדה למילוי תפקידי המועצה. לחלופין, מבוקש להשהות את ההחלטות על סיום כהונתו של העותר ועל מינויו של המשיב 5 עד לכינון ממשלה חדשה ומינוי שר פנים חדש".
השופט מציין כי "מהשימוע עולה כי חלק נכבד מטענות העותר נמצאו מוצדקות. אך בהינתן מנת חלקו של העותר באי אישור התקציב; בהינתן שיקול הדעת המוקנה למשיב 1 (השר אלקין) ו"לשלטון" המרכזי; ובהינתן אמות המידה שהותוו בפסיקה להפעלת שיקול הדעת, גם בנסיבות של מועצה "לעומתית" – איני סבור כי קמה עילה להתערבותנו. אי לכך, העתירה נדחית".
השופט נעם סולברג ואלכס שטיין הוסיפו: העותר לא עשה כל אשר לאל-ידו כדי להביא לאישור התקציב במועדו. אין לכחד: היה טעם של ממש בהערכתו של העותר שהסיכויים לאישור התקציב לא היו מן המשופרים, וגם חברי המועצה אינם יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם. ברם, נפלאות דרכי הפוליטיקה, גם יריבות עזה יכולה להצמיח אינטרס משותף, ואין זה כלל וכלל מן הנמנע, כפי שמלמדת המציאות, שמועצה לעומתית תשכיל להגיע, ולוּ גם ברגע האחרון, להסכמה שתאפשר את אישור התקציב. בהימנעותו מכינוס ישיבה, סתם העותר את הגולל על האפשרות לאישור התקציב.
