כרגע לא נראה שבמוצאי הבחירות תהיה הכרעה דרמטית / יוסף טיקוצ'ינסקי

רוח חדשה נחה השבוע על גוש הימין ומפלגת הליכוד, נוכח הסקרים שחוללו בפתע פתאום שינוי קיצוני, לא במספר המנדטים ולא במספר האחוזים, אלא בעצם העובדה שבכלל התחולל שינוי כלשהו. ואין דרך הגיונית להסביר את השינוי שחל בסקרים בשבוע האחרון, את השינוי הפתאומי לטובת הליכוד שהפריח רוח חיים חדשה וגרם למעט הסומק לחזור ללחיי כמה בכירים במפלגה.

מערכת הבחירות הנוכחית נבנית על קרקע רוויית יאוש, תסכול וחוסר אכפתיות מוחלט מצד השטח. היא מתרחשת אחרי שנה של קיפאון פוליטי מוחלט שגם פצצות האטום שנורו והתותחים הכבדים שהופעלו לא הצליחו להזיז את מצב הסקרים ולו בסנטימטר.

אחרי שתי מערכות בחירות שהסתיימו בתוצאות כמעט זהות, הסקרים שנערכו בשבועות האחרונים הניבו את אותה תוצאה בדיוק. כל מפלגה שמרה פחות או יותר על כוחה ומצב הגושים נשאר כשהיה. גם העמדות הפוליטיות של השחקנים הראשיים לא השתנו, ליברמן במריו עומד, כחול לבן היא אותה כחול לבן והליכוד היא אותה הליכוד.

במהלך השנה הזאת התרחשו כאן אירועים דרמטיים לפי כל קנה מידה, שבימים כתיקונם כל אחד בפני עצמו מסוגל לחולל מהפך פוליטי. בפעם הראשונה בתולדות המדינה הוגשו שלושה כתבי אישום נגד ראש ממשלה מכהן, שהחמור שבהם הוא בעבירה של שוחד, בפעם הראשונה בתולדות המדינה מכירה ארה"ב בזכותה של ישראל על השטחים ביהודה ושומרון וראש הממשלה מדבר במילים מפורשות על החלת ריבונות, בפעם הראשונה בתולדות המדינה מצליחים ניגודים פוליטיים להתקבץ יחד מארבע כנפות הארץ ולהתחבר למפלגה אחת שמטרתה היא אך ורק הפלת השלטון הקיים.

בדרום הארץ מתחוללת מלחמה, סבבי הסלמה קשים באים ונעלמים במהירות ובלוני הנפץ לא מפסיקים להתעופף. צריך רק לעצור לרגע ולהביט, ואז להבין עד כמה אנחנו לא שמים לב שאנו חיים בתוך שרשרת של אירועים דרמטיים מאוד אשר חולפים במהירות גדולה כל כך עד שאנחנו לא מספיקים לעכל אותם.

רוח שאינה מצויה

כבר שנה תמימה שפצצה רודפת פצצה אבל אף אחת מהן לא מצליחה לעשות כלום. הארץ התחלקה לחלוקה ברורה של בעד ביבי ונגד ביבי. מפלגת הליכוד כבר כמעט אינה משמעותית והיא יותר ביבי מאשר ליכוד, וסביב זה מתלכד רוב העם. חציו תומך בהתלהבות בנתניהו וחציו מתנגד לו. גם תומכי גנץ הם לא בהכרח אוהדיו של האיש, אלא אלה שהרצון להביס את נתניהו מניע אותם לתמוך בכל מועמד שיהיה. העיקר שיהיה.

ואת החלוקה הזאת לא הצליח שום דבר לשנות. אלה התומכים בנתניהו לא שינו את דעתם גם כשעמדו מולו שלושה כתבי אישום. אדרבה, זה רק חיזק אותם לתמוך בו יותר נוכח המתקפה התקשורתית. מנגד, גם קמפיין הנרדפות שניהל נתניהו לא הצליח להביא אליו תומכים חדשים. פרשת כתבי האישום חלפה מעל הראש של ביבי, היא לא גרמה לו להתחזק אלקטורלית אבל גם לא פגעה בו ולא ערערה את התמיכה בו.

מול ביבי עומד בני גנץ, שכבר אימץ לעצמו מנהג להתבלבל ולאבד את הלשון מול המצלמות. הגמגום והבלבול שלו כבר הפכו לסמל ואף ללעג, אבל כל זה לא גרם לתומכיו להפסיק לתמוך בו. עד לשבוע האחרון התופעה הזאת לא ערערה את כוחו כמעט במאומה. ובשבוע האחרון לא חל שינוי משמעותי בתופעה עצמה לטובה או לרעה, כך שקשה לטעון שזה באמת מה שגרם לירידה בכוחה של כחול לבן בסקרים.

גם פרשת הריבונות לא הצליחה להזיז מאומה. תומכי ביבי התלהבו, מתנגדיו צעקו, אך איש לא הושפע מהבשורה האופטימית והחליט בגללה לעבור צד ולתמוך בליכוד. מצד שני, גם כשנושא הסיפוח התברר כספין בחירות שעוד לא מתבצע באופן מעשי, איש מתומכי נתניהו לא החליט בגלל זה להפסיק לתמוך בו.

ואותו הדבר קרה גם בדרום הארץ, שם חיים מאות אלפי תושבים במצב של מלחמה תמידית, גם כשאין סבבי לחימה רשמיים. באופן מסורתי, מתחלק האזור לתושבי הערים כמו שדרות ונתיבות הנחשבים בדרך כלל לימניים יותר, מול תושבי הקיבוצים הנחשבים לשמאלניים יותר. בפועל, אפשר לזהות גם בתוך הערים בקרב הציבור המסורתי כיסי התנגדות קשים מאוד לנתניהו בגלל המצב הביטחוני, אבל כך או כך, התמונה הפוליטית בדרום התבררה כקשיחה מאוד.

אלה שתומכים שם בנתניהו, תומכים בו באופן נלהב גם בשהותם בממ"דים תחת התקפי החרדה של האזעקות. ואלה שמתנגדים לו, לא מושפעים משום הסבר, לא משתכנעים מכך שמול הטרור העזתי באמת שאין פתרונות קסם וכל מנהיג שיבוא לא יוכל לעשות הרבה מעבר למה שכבר נעשה. לאורך השנה האחרונה, מדהים היה להבחין כיצד מלחמת ההתשה שמתחוללת בדרום מצליחה אמנם להרוס את חייהם ונפשם של התושבים, אבל לא את דעתם הפוליטית.

השינוי לא נראה באופק

לכן כשישראל יצאה למערכת בחירות רביעית והסקרים הראו שוב ושוב את אותה התוצאה, עלתה מסקנה מאוד ברורה בקרב כל מי שעשה את החשבון הלוגי הפשוט של אחד ועוד אחד. ההבנה הברורה היתה שכבר אין מה שיזיז את הספינה הפוליטית בישראל אחרי שכבר כל הרוחות שבעולם לא הצליחו להזיז אותה.

מבחינת נתניהו מדובר אמנם בהצלחה משום שתרחיש של תיקו במוצאי הבחירות דווקא טוב עבורו ומביא אותו לעבר בחירות רביעיות, המעניקות לו עוד חצי שנה על כיסא ראשות הממשלה בתקופה הקריטית של פתיחת משפטו. וכפי שזה נראה, המטרה הזאת אכן נמצאת בהישג יד.

על רקע ההבנה הזאת, קשה מאוד להבין מה בכל זאת קרה בשבוע האחרון. איך זה שהסקרים החלו פתאום לבצע תזוזה שלא עשו אותה כבר שנה תמימה. היו כאלה שניסו לטעון, שהקמפיין של נתניהו אכן תפס וחלחל את המסר שלגנץ אין ממשלה בלי הרשימה המשותפת. אבל קשה להאמין שזה באמת מה שעשה את ההבדל, משום שכבר במערכת הבחירות הראשונה ואחריה גם בשניה נתניהו לא הפסיק להכניס את גנץ והערבים לאותה משבצת. זה לא משהו חדש ולא משהו שהוכיח את עצמו עד היום.

היו גם כאלה שטענו שהעובדה שגנץ קורס מול המצלמות והופך את עצמו לנלעג, חידדה את ההבנה שהאיש לא בשל ולא מתאים להיות ראש ממשלה. אבל גם עם הטענה הזאת קשה להסכים משום שגנץ מבייש את עצמו מול המצלמות כבר שנה תמימה, ואלה שתמכו בו המשיכו לתמוך בו משנאת נתניהו ולא מאהבת גנץ, אז אין סיבה שדווקא בשבוע האחרון הם ישנו את דעתם.

למעשה, עיקר העלייה של הליכוד מגיעה מתוך הגוש ולא משמאל. בסקרים האחרונים נראה שכחול לבן אמנם מתרסקת אבל גוש הימין גדל רק במנדט או שניים. המשמעות היא שלמרות האופוריה בליכוד, למעשה לא נראה שבמוצאי הבחירות תהיה הכרעה דרמטית משום שעיקר הכח נע בתוך הגושים, הליכוד מתחזקת על חשבון ימינה וש"ס ואילו כחול לבן נחלשת לטובת העבודה-מרצ, מה שגורר אגב את המלחמה הניטשת שם בימים האחרונים, כשלפיד למד מנתניהו את השיטה ומתחיל לשתות את הקולות משותפיו לגוש.

סימן השאלה המרחף אם כן מעל המגמה החדשה בעינו עומד ואין לו הסבר חד משמעי. כיצד בכל זאת קיימת תזוזה כלשהי מגוש לגוש ואין כל הסבר מניח דעת לתופעה הזאת. מצד שני, גם לתופעת הקיפאון שנמשכה כאן שנה שלמה אין הסבר הגיוני, כך שניתן רק להמתין ולראות האם הסקרים באמת יבואו לידי ביטוי גם בקלפי בפועל או שמדובר רק בעוד משב רוח חולף. בהערכה זהירה ניתן רק לומר, שהאפשרות השניה נראית סבירה יותר, למרות השינוי הבלתי צפוי בסקרים.

הקרב על כל הקופה

יומיים בלבד לפני הבחירות, מכנה משותף אחד ברור מאוד קיים בין נתניהו ובין גנץ. עבור שניהם מדובר בקרב על כל הקופה, במערכה של הכל או כלום. אם נתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה או לגרור לבחירות רביעיות במומנטום טוב, הוא נשאב לתוך המערכה המשפטית שלו שתקשה מאוד על המשך דרכו.

גם בחירות רביעיות עצמן לא טובות עבורו בטווח הרחוק, משום שהוא כבר בזבז את רוב התחמושת שהיתה ברשותו. יש גם גבול עד כמה אפשר שוב ושוב לחזור על מהלך של בחירות, יש גבול כמה אפשר להתערב כירורגית שוב ושוב באותו פצע. אם הוא יגרור הלאה בסופו של דבר זה יחזור אליו כבומרנג.

גם גנץ מבין שהניצחון שלו קריטי מאוד. כזכור, כבר לפני הבחירות הקודמות היתה הערכה שאם גנץ לא מצליח להרכיב ממשלה, יבוא לפיד וידרוש לקחת ממנו את ההובלה. בפועל זה לא קרה ולפיד דווקא העדיף להכריז על ביטול הרוטציה אבל הפעם מסתבר שזה מה שעלול לקרות.

אם גנץ לא מצליח להרכיב ממשלה בדרך כלשהי, זה יצטרף ללעג הציבורי שכבר קיים נגדו גם כך על העילגות והבלבול שלו מול מצלמות ומיקרופונים ולכן בכחול לבן כבר יעשו חישוב מסלול מחדש. כך שמשני הצדדים נמצאים מנהיגים שיעשו הכל כדי להישאר על הגלגל.

התוצאה תהיה שהצד המפסיד או הצד שלא מצליח מיד להרכיב ממשלה, חשוף לסיכון גבוה יותר של פוטש, של תנודות פנים מפלגתיות. הציבור בישראל יסלח לכל מי שיעשה משהו שיפתור את המצב, גם אם מדובר בבגידה או בהפרת הבטחת בחירות. משכך, אם ביום שני הקרוב יסתיימו הבחירות בלי הכרעה ברורה, וככל הנראה זה מה שיקרה למרות התזוזה היחסית בסקרים, הרי שבאותו רגע נורתה הירייה הראשונה לקרב של הכל בכל.

ברגע כזה, שום מהלך לא יהיה פסול ועל שום צעד אי אפשר יהיה לומר שהוא לא ריאלי. אם ניקח למשל את ההצהרות של ליברמן השבוע שהוא לא יישב לא עם נתניהו ולא עם גנץ, לא עם החרדים ולא עם הערבים, הרי שקיבלנו תמונת מצב מסובכת הרבה יותר שתכשיר יותר תרחישים לא צפויים. כולם יעשו הכל כדי לפתור את המצב. נתניהו וגנץ עצמם חשופים יותר מכל למהלכים שיביאו להדחתם ולחתירה לפתרון על חשבונם.

אולם בניגוד לגנץ, נתניהו כבר נערך לזה ויש לו את הכישורים והכלים לנסות למנוע זאת עד כמה שניתן. אם באמצעות יצירת בלוקים בין המפלגות, מינויים נוצצים לח"כים המסומנים כחשודים בפוטש ושאר טריקים שעשויים לעבוד במקרים כאלה.

בניגוד לשני הסבבים הקודמים, קיים סיכוי גבוה הרבה יותר שחוסר הכרעה בבחירות יביא לשינויים דרמטיים במפה הפוליטית. ואם לא יהיה שינוי דרמטי בקלפי, הדרמות יחכו לימים שאחרי הקלפי. קשה לדעת מה יהיה אבל אפשר לקבוע כמעט בוודאות שמשעמם זה לא יהיה.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן