הכנסת הגדירה השבוע מחדש את המושג 'ניתוק' ואת הבידוד מהעם וממצוקותיו • המלחמה בין שתי המפלגות הגדולות התנהלה בשתי חזיתות: סביב הקמת הוועדה המסדרת וסביב מגעים לממשלת אחדות. בשתי החזיתות לא הושגה הכרעה, למי איכפת מהקורונה?

אז למה לנו פוליטיקה עכשיו? בשעת חירום כזאת?

זאת שאלה טובה. ובכן, יש כמה אנשים שהפוליטיקה לא רק מעניינת אותם, אלא שזה גם הדבר היחיד שהם עוסקים בו. גם על רקע מצב החירום, בבניין הכנסת נמשכה הפוליטיקה כרגיל גם השבוע, במקום היחיד בו זוכרים כי רק לפני שבועיים היו כאן בחירות.

מכל עבר, נשמעות הקריאות להקמת ממשלת חירום שתטפל בקורונה, אבל מסתבר שגם הדרך לממשלת חירום כזאת היא רצופת מכשולים עד שהיא הופכת את המטרה לכמעט בלתי אפשרית. ההוכחה הטובה ביותר לכך שהליכוד וכחול לבן לא מסוגלות להקים שום ממשלה יחד, היא העובדה שהשבוע הם לא הצליחו אפילו להקים ועדה ביחד.

כמובן שהמילה קורונה היא המילה שנשמעה הכי הרבה פעמים גם בדיונים הפוליטיים, אבל היא שימשה בעיקר כתירוץ, כאמצעי שאפשר באמצעותו לנסות ולכופף את הצד השני. בכל מפלגה דיברו גבוהה-גבוהה על הצורך בהגעה להסכמות כדי לטפל בקורונה, אבל הקפידו הקפדה יתרה על כך שרק הצד השני יהיה זה שיתקפל ויוותר על האינטרסים שלו בגלל הקורונה.

למרות סערת המגיפה ששיבשה את מהלך החיים התקין במדינה, הכנסת מתנהלת עדיין לפי החוק והנוהל של הליך להקמת ממשלה וכינון כנסת אחרי בחירות, אלא שהמהלכים נעשו בשינויים טכניים מתבקשים בעקבות הנחיות משרד הבריאות. הקורונה עוד לא גרמה לכך שפתאום קמה ממשלת אחדות בהסכמה, היא רק גרמה לכך שיש עוד נושא לנפנף בו בחילופי המהלומות הפוליטיות.

הליך ההמלצות אצל הנשיא התקיים בכל מקרה אם כי במתכונת מצומצמת, נשיא המדינה עם נציגי הליכוד. צילום: מארק ניימן / לע"מ[/caption] נציגי המפלגות הגיעו בהרכב מצומצם והדיונים נתחמו ליום אחד בלבד. גם הנוהל הקובע כי בתוך 14 יום מיום הבחירות יש להצהיר אמונים ולפתוח רשמית את עבודת הכנסת, התבצע כמעט כסדרו, בניכוי כל החגיגות הראוותניות והמיותרות הנערכות בפתיחת כנסת.

ייצוג מפלגתי או גושי

על פי החוק, ברגע שהכנסת מתחילה לפעול יש להקים שלוש ועדות המוגדרות כחיוניות. הוועדה הראשונה היא הוועדה המסדרת המשמשת תחליף לוועדת כנסת, ואחרי שהיא קמה היא ממנה ועדת חוץ וביטחון וועדת כספים ובהתאם לצורך היא יכולה גם למנות ועדות נוספות. כל הוועדות הללו פועלות באופן זמני עד להקמת ממשלה, כינון ועדות קבועות ושיבוץ המינויים הקבוע ע"י המפלגות.

בדרך כלל, המפלגה הגדולה היא זו שמקבלת את המנדט מהנשיא ובדרך כלל יו"ר הכנסת המכהן פועל מטעמה, מה שגרם לכך שעד היום כל התהליך האמור היה פשוט ונעשה בקלות, בהסכמה של כלל המפלגות וכמעט מבלי שנשמע על כך. אולם הפעם נוצרה סיטואציה שונה במקצת שגרמה לכאוס הגדול שהתפוצץ השבוע.

הליכוד היא המפלגה הגדולה היום בהפרש ניכר על כחול לבן, אולם המנדט להקמת ממשלה ניתן לגנץ בגלל שהוא הצליח להשיג 61 ממליצים, אחרי שאיחד באופן נדיר את המפלגות הערביות כולן בשיתוף פעולה ראשון מסוגו עם אביגדור ליברמן. גנץ לא עומד בראש המפלגה הגדולה אבל הוא מייצג – לפחות בעיני עצמו – את הגוש של 62 המנדטים המאוחדים תחת האג'נדה של רק לא ביבי.

[caption id="attachment_1299690" align="alignnone" width="750"] המנדט להקמת ממשלה ניתן לגנץ. צילום: מארק ניימן / לע"מ

את ראשות הוועדה המסדרת מקבלת כחול לבן בכל מקרה, אבל יו"ר הכנסת המכהן עדיין שייך לליכוד. לכן בכחול לבן מבקשים להחליף אותו במועמד מטעמם ולצורך כך הם צריכים שיהיה להם רוב בוועדה המסדרת ולאחר מכן להשתמש ברוב שכבר יש להם במליאה. אחרי שיעשו זאת, הם יוכלו לקדם את החוקים שהעלו להגבלת כהונתו של נתניהו.

המשמעות של החלפת יו"ר כנסת היא, שכרגע יש אמנם למפלגה המחזיקה במנדט הזדמנות להשתמש בכוחה ולהחליף את היו"ר, אבל אם אחר כך רוצים להחליף בחזרה, אז כבר יש צורך ברוב של 90 ח"כים שיאשרו זאת משום שזה מוגדר כהדחה ולא כהחלפה.

בליכוד יושבים ועושים את החשבון ומבינים שאם יולי אדלשטיין מוחלף כיום במועמד מטעם כחול לבן, זה מסכל כל אפשרות של המפלגה לשלוט בהמשך בכנסת משום שבכל מקרה אף פעם לא יהיה למפלגה איך להשיג 90 מנדטים כדי להחזיר את אדלשטיין לכיסאו. מה שאומר שגם אם תקום ממשלת אחדות איכשהו, הרי שבתקופה בה נתניהו יהיה בשלטון הוא ימצא את עצמו מול יו"ר כנסת לעומתי שלא ממש מזדהה עם האינטרסים שלו ומתנהל מולו כסוג של אופוזיציה. במצב כזה הממשלה יכולה לקרוס די מהר.

מי משתק את הפרלמנט

בכחול לבן דווקא מכוונים בדיוק לשם. הם חותרים לכך שהיו"ר יהיה מטעמם ומשכך הם ימשיכו לשלוט בסדר היום גם אם המנדט יעבור לנתניהו וגם אם תקום ממשלת אחדות. לפיד ויעלון אף חותרים להשתמש בכלים הללו כדי להקים ממשלת מיעוט שבוודאי לא תחזיק מעמד אבל תשנה לטובתם את המציאות ממנה תצא ישראל לבחירות הבאות.

כדי להגיע לכל זה, דורשת כחול לבן לקבל רוב בוועדה המסדרת שהייתה אמורה לקום השבוע. בנקודה הזאת כבר אין ניסוח ברור בחוק וסביב הפירצה הזאת ניטשה המחלוקת. עד היום, מנתה הוועדה המסדרת לפחות 19 חברים ולגוש שהחזיק במנדט היה בה רוב. אולם בליכוד טענו כי לפי החוק יש לתת לכל מפלגה ייצוג בהתאם לגודל שלה, בלי קשר למפת גושים ולכן הליכוד צריכה לקבל יותר נציגים מכחול לבן. ובסופו של דבר אם כל מפלגה תקבל בהתאם לכוחה, תהיה הוועדה המסדרת שוויונית בלי רוב לאף גוש.

בליכוד השתמשו בטענה הזאת כדי למנוע מכחול לבן לשלוט בסדר היום, למנוע מהם בכל מחיר להגיע למצב בו הם יכולים לקדם את החוקים נגד נתניהו למרות שאין סיכוי שהם יעברו, אבל ההימצאות של החוקים האלה בסדר היום לא טובה לימין. אך מעל לכל מנסים בליכוד למנוע את החלפת יו"ר הכנסת, שזה כאמור צעד בלתי הפיך ובעל משמעויות כבדות משקל.

בליכוד עשו גם שימוש בהנחיות משרד הבריאות האוסרות בכל מקרה על התקהלות של עשרה אנשים בחדר אחד, וטענו כי צריכה לקום ועדה מצומצמת בייצוג שווה של כל המפלגות. בכחול לבן טענו מנגד כי מדובר בניצול ציני של המצב מצד נתניהו ואדלשטיין, שעושים הכל כדי למנוע מהכנסת לתפקד ומשתקים אותה דווקא בתקופה רגישה זו.

בכחול לבן טענו כי אחת המטרות שלהם בשליטה על הוועדה המסדרת היא להקים ועדה מיוחדת שתטפל בנושא הקורונה ותהווה כלי לפיקוח של הכנסת על עבודת הממשלה ואופן הטיפול שלה במשבר. בליכוד מנסים לברוח בדיוק מהדבר הזה מה גם שלדעתם מדובר בצעד פופוליסטי משום שראש הממשלה והשרים כבר מנהלים את המשבר בצורה נכונה.

וכך נפתחה השבוע מליאת הכנסת, שגם היא חייבת להתכנס על פי חוק למרות שאין לה שום נושאים על סדר היום. ביום שני נערכה הצהרת האמונים, יום שלישי הוקדש לנאומים חלולים בני דקה וביום רביעי כבר נערכה ההצגה המושלמת, כשיו"ר הכנסת יולי אדלשטיין פתח את הדיון במליאה ומיד הוציא אותה להפסקה עד שיושלמו הדיונים הנערכים בלשכתו בין נציגי שני הצדדים.

אדלשטיין מצדו הציע הצעת פשרה לפיה תוקם ועדה זמנית שוויונית שתתחיל לעבוד מיד וביום שני הקרוב כשהכנסת תתכנס שוב, תיערך הצבעה על האופן בו תתנהל הוועדה והאם לצרף אליה חברים נוספים. אולם בכחול לבן דחו את הפשרה ודרשו כבר ביום רביעי לקיים את ההצבעה שתפעל כמובן לטובתם בהיותם רוב מול בלוק הימין המונה 58 ח"כים. בכחול לבן אף איימו כי אם זה לא יקרה הם יפנו לבג"ץ שיכפה על אדלשטיין לקיים את חובתו הפרלמנטרית.

מי בראש

במקביל לכל זה ובמישור נפרד, נמשכו בחשאיות גם הדיונים בין נציגי הליכוד לנציגי כחול לבן לבדיקת אופציה של ממשלת אחדות, שתפעל כממשלת חירום בגלל משבר הקורונה. הליכוד הציעה להקפיא את המצב כפי שהוא למשך חצי שנה, להקים ממשלה עם חלוקת תפקידים באופן שווה ובעוד חצי שנה לחזור לאותה נקודה בדיוק, כשהמנדט אצל גנץ וכל הדיונים נפתחים מחדש.

בכחול לבן מציגים מנגד דרישה חד-משמעית שגנץ יהיה זה שיכהן ראשון ברוטציה, וכן דורשים תפקידים בעלי משמעות דוגמת משרדי הביטחון והאוצר וגם שלמפלגות הערביות יוצע ייצוג בממשלה. אולם בליכוד לא מוכנים לשמוע על אופציה בה נתניהו לא מכהן ראשון ברוטציה והבהירו כי בכל מקרה הרשימה הערבית היא תומכת טרור והיא מחוץ לתחום.

בנוסף לכל זה, גם בליכוד ובכחול לבן עצמן אין תמימות דעים לגבי ממשלת אחדות. ח"כ מיקי זוהר קרא לנתניהו לא לנהל שום מגעים עם כחול לבן וטען כי הם לא פרטנרים לאחדות בגלל השותפות שלהם עם המפלגות הערביות. אך המכשול האמיתי יותר נמצא בצד השני, שם יש את בוגי יעלון ויאיר לפיד שלא מוכנים גם הם אפילו לשמוע על שותפות כלשהי מכל סוג שהוא עם נתניהו. מבחינתם, יש להדיח את נתניהו גם בעיצומו של משבר הקורונה ולהקים ממשלת מיעוט, כולל בתמיכת הרשימה המשותפת שתמשיך מהנקודה הזאת לנהל את המשבר בעצמה.

מבחינת שני הצדדים, למרות שההיגיון אומר להניח את כל השיקולים בצד ולהתמקד בטיפול במגיפה חסרת התקדים, עדיין מדובר בצעד שיהיו לו השלכות כבדות משקל ובלתי הפיכות גם אחרי שיסתיים המשבר ולכן מנסים עד כמה שאפשר לבלום את ממשלת האחדות ולנסות לסדר את הכלים בצורה שתהיה נוחה להם.

ההבנה אצל כולם היא שככל שיחריף המשבר, לא יהיה מנוס מהקמת ממשלת חירום, מה גם שלא ניתן בשום אופן לקיים בחירות במצב קטסטרופלי כזה, הן מבחינה כלכלית, הן מבחינה בריאותית והן מבחינה מוסרית–ציבורית. לכן המשחק הוא כעת על זמן, כשכל אחד מהצדדים ינסה להגיע לאותה ממשלת אין ברירה עם כמה שיותר קלפים לטובתו.

בנוסף, ככל שיעלון ולפיד יתעקשו שלא להצטרף לממשלה של נתניהו, למרות הלחץ הציבורי ומצב החירום המחייב ממשלת חירום, כך יגדל הסיכוי שכשתקום ממשלה כזאת הם יישארו בחוץ וזה יוביל גם לפירוקה של כחול לבן. משום כך הדילמה של לפיד ויעלון היא כפולה ויתכן שהם יתפשרו לבסוף כדי לשמור על כוחה של כחול לבן בתום ימיה של ממשלת החירום.

אם אין לחם תאכלו קורונה

במסדרונות הכנסת שרר השבוע שקט, למרות כל רעשי הרקע ומשחקי כיפופי הידיים בקרב הפוליטיקאים. הכניסה לבניין הוגבלה רק לבעלי תפקידים קבועים ו/או חיוניים והשקט ששרר בתוכו היה בלתי אופייני לימי שגרה ובוודאי שאינו אופייני לימים של השבעת כנסת חדשה.

השקט הזה ביטא יותר מכל את מצבה העגום של הפוליטיקה הנתונה בקיפאון מוחלט כבר שנה שלמה. אבל על רקע השקט הזה אפשר היה לשמוע חזק יותר את קולות המלחמה בין המפלגות. והקולות הללו יחד עם השקט המעיק בכנסת, חידדו יותר מכל את המציאות העגומה: מציאות של ניתוק, ניתוק מוחלט.

השהות במסדרונות הכנסת חשפה את הבידוד בתוכו חיים נבחרי הציבור, במנותק כמעט לחלוטין מהמציאות שבחוץ. אזרחי ישראל כמעט ללא יוצא מן הכלל נתונים בחרדה קיומית, אף אחד לא זוכר בכלל שלפני שבועיים היו כאן בחירות, את אף אחד לא מעניין האם תקום ועדה מסדרת ומי ישב בה.

הכנסת חשפה את הבידוד בתוכו חיים נבחרי הציבור. צילום: חיים צח / לע"מ

עם ישראל עסוק היום בדאגה מפני הידבקות מסוכנת שעלולה לפגוע בבני המשפחה, עם ישראל מתמודד עם מילה חדשה ומפחידה "חל"ת", שמשמעותה היא דאגה אמיתית מהיכן להביא מצות לפסח, מהיכן לשלם את שכר הדירה או המשכנתא והאם בכלל אפשר לצפות שהמדינה תצליח לשלם דמי אבטלה לכל כך הרבה אנשים.
הציפייה של כל אזרח נורמלי היא לראות את נבחרי הציבור מניחים את כל השיקולים בצד ודואגים קודם כל לחיים עצמם, לכך שהכלכלה כאן לא תקרוס ולכך שמצב החירום יסתיים בע"ה כמה שיותר מהר. זה הכל, את אזרחי ישראל מכל קצוות הקשת הפוליטית לא מעניין שום דבר מעבר לזה. הם מבינים יותר טוב מהפוליטיקאים שישראל נכנסה למצב חירום חסר תקדים כמוהו לא היה מעולם.

חברי הכנסת לעומת זאת, לא מכירים את המילה חל"ת. המשכורת שלהם בת עשרות אלפי השקלים משולמת להם מדי חודש מקופת משלם המיסים למרות שלא הייתה בכלל כנסת פעילה בשנה האחרונה. בנוסף, גם אם חלילה יקרה מצב שתוכרז השבתה כללית של המשק וכל העסקים ייסגרו ויקרסו, גם אז ימשיכו נבחרי הציבור לקבל את משכורתם.

אין עינו של איש צרה בכך, ואדרבה יש היגיון מסוים בכך שנבחרי ציבור ימשיכו לקבל את שכרם, משום שהם אמורים לשבת בחזית המאבק ולנהל אותו. בגלל זה הם נבחרי ציבור. לכן כל כך מתסכל היה לראות שהנושא היחיד שהעסיק רבים מהם הוא ויכוחים אינסופיים של פוליטיקה קטנה כאילו העולם כמנהגו נוהג, ויכוחים של מי בראש, מי יקבל איזה כיסא ואיזו משמעות תהיה לממשלה כזאת על המשך הקריירה שלהם. ההתנהלות שלהם הזכירה את מלכת צרפת מארי אנטואנט, שכשבני עמה הפגינו וזעקו שאין להם לחם לאכול, היא אמרה: מה הבעיה, אם אין לחם אז תאכלו עוגות.

בניין הכנסת הגדיר השבוע מחדש את המושג ניתוק, ואפילו את המושג בידוד שנכנס זה עתה לחיינו. הציפייה של האזרחים היא כי חברי הכנסת יהיו עסוקים בדבר אחד בלבד, בזניחת כל שיקול אחר והתמקדות ביצירת ממשלת חירום שתשיג את התקציב המתאים, שתציל את המשק מקריסה ובוודאי שתמנע בחירות ששוב יבזבזו מיליארדים מיותרים, האזרחים רוצים לראות נבחרי ציבור שעושים את העבודה שלהם ולא מנהלים משחקי כבוד מעל לראשם.

האזרחים מצפים לממשלת אחדות. צילום: קובי גדעון / לע"מ

ממשלת חירום עשויה לקום לבסוף, יתכן שזה יקרה ונקווה שזה לא יהיה מאוחר מדי. אבל גם אם היא תקום היא תפעל בטעם רע מאוד, אחרי שהעם כבר איבד אמון בהתנהלות הפוליטיקאים משני הצדדים. יתכן שכשהשרים יתיישבו על כיסאותיהם בממשלה החדשה, הם יביטו לאחור ויראו שהעם כלל לא נמצא שם מאחוריהם. ואחרי שכל זה ייגמר בע"ה, העם הזה יכול גם לבוא איתם חשבון בבחירות הבאות ולשלוח אותם להכיר בעצמם מקרוב את המושג חל"ת.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן