גנץ במליאת הכנסת השבוע. צילום: דוברות הכנסת - שמוליק גרוסמן

גנץ, בג"ץ והערמונים: למה עדיין לא קמה הממשלה? / יוסף טיקוצ'ינסקי

הוועדה המקדמת את חוק יסוד הממשלה הפכה לזירת התגוששות בין חלקי כחול-לבן לשעבר, להנאת בכירי הליכוד שנשארו בבית • בליכוד לא ממהרים לקדם את החוק, נתניהו ממתין לדיון הדרמטי בבג"ץ, שאחריו יחתור להגיע לרגע האחרון של המנדט

אם כבר חשבנו שראינו הכל, אם חשבנו שאחרי שנה מסובכת כל כך במישור הפוליטי כבר נחשפנו לכל התפתחות אפשרית ולכל תפנית בלתי צפויה, הרי שכל יום שעובר מוכיח שעדיין לא הגענו לשיא. בכל יום שחולף ממשיכה המערכת הפוליטית להמציא את עצמה מחדש ולנתב את ההתרחשויות למקומות שאיש לא חשב עליהם.

בדיוק כמו בספר מתח בו לוקח הסופר את הקורא למסע מורכב, בו בכל פרק מתרחש טוויסט בעלילה עד שבשלב מסוים כבר אין כמעט קשר בין תחילת הספר לאמצעו ובוודאי שלא לסיומו, כך בדיוק מתנהלת הזירה הפוליטית הרותחת בה אין רגע דל של רוגע.

כל אזרח מן השורה המתמודד בימים הללו עם המציאות הבלתי אפשרית של משבר הקורונה, שואל את עצמו למה עדיין אין ממשלה, אם כבר לפני חודש וחצי הסכים גנץ לעזוב הכל ולהצטרף לנתניהו, אם כבר לפני שבועיים סוף סוף חתמו השניים על הסכם קואליציוני שאיש לא חלם עליו, כל האפשרויות שנראו בלתי מציאותיות קרמו עור וגידים והפכו למציאות, אז למה הם מחכים ומדוע זה עדיין לא קורה?

כבר לפני שבועיים חתמו השניים על הסכם קואליציוני, אך עדיין לא קמה ממשלה

כבר עברנו את הסיוט של שלוש מערכות בחירות, שורה של פרקים כבר נכתבו בעלילה הזאת והביאו אותנו לשיאים חדשים של הזיה פוליטית. הפרק הבא הקפיץ אותנו לפסגה נוספת של הזיה עם פירוק גוש השמאל ובפרק הבא כבר טיפסנו להסכם קואליציוני שמשנה לחלוטין את מהות השלטון בישראל. אז הנה הגענו למקום הכי גבוה שיכולנו לחלום עליו, על מפתן דלתה של ממשלה חדשה אבל הצעד הזה עדיין לא נעשה, כי מנגד רואים את הממשלה אבל שמה עדיין לא נבוא.

והנה יושבים הפוליטיקאים וכותבים את הפרק הנוכחי בסיפור בהמשכים הבלתי נגמר הזה. ובפרק הזה הם כבר מתחילים לרמוז שאולי, אולי כל מה שקראנו בפרקים הקודמים בכלל לא עומד להתרחש, והפרק הזה יהיה דרמטי במיוחד כשהוא יקח אותנו לפניית פרסה ולסיבוב באמת בלתי צפוי בעלילה.

בשבוע שעבר נרמז כאן מעל במה צנועה זו, שיש אולי היתכנות שלא תקום ממשלה חס וחלילה. היו כאלה שזקפו גבה וחשבו שזו סתם פסימיות מרירה, אבל למרבה ההפתעה התחלנו לשמוע את הקולות הללו גם מתוך מפלגת הליכוד עצמה. פתאום יש יותר ויותר בכירים במערכת שלא חוששים לומר זאת בקול.

סופה של העלילה עוד לא נראה באופק. אין לנו את הפריבילגיה לדפדף קדימה ולראות כמה פרקים נשארו עד לסיום הסיפור וגם לא נוכל לחטוא בחטא חוסר הסבלנות של הצצה לפרק האחרון או קריאת התקציר שבגב הספר. אבל כולנו יודעים די בבירור שאנו אוחזים כעת באחד הפרקים המשמעותיים והמותחים בספר הזה.

האוקסימורון של לפיד

השבוע הזה החל עם מופע מסקרן שנמשך יומיים וחצי, בהם התכנסה הועדה המיוחדת שהוקמה לקידום החוק שיאפשר את הקמת הממשלה. כזכור, מדובר בחוק שמטרתו לשנות סעיפים משמעותיים בחוק יסוד הממשלה כדי לאפשר את אישורו של ההסכם הקואליציוני.

החוק הוגש כהצעת חוק פרטית ע"י כחול לבן ועליה חתום ח"כ חדש ואלמוני יחסית בשם איתן גינזבורג. גם הוא כמו מרבית חבריו במפלגתו של גנץ, לא כיהן מעולם בכנסת פעילה עם ממשלה מתפקדת אך בכל זאת הוא הוצב כעת בראשות הוועדה שהוקמה לקידום החוק.

חדר הדיונים של הוועדה הפך לשדה קרב, זירת התגוששות בין חלקי כחול לבן לשעבר. מהצד האחד ניצבו חברי כחול לבן הנוכחית ומהצד השני אנשי יש עתיד ותל"ם. כבר מהרגע הראשון בלטו חברי הליכוד בהיעדרותם. איש מהם כמעט לא טרח להיכנס לדיונים למעט שלושה או ארבעה בודדים מגוש הימין שנכחו בחלק מהזמן, בהם נציגי הליכוד מהעשיריה השלישית.

חדר הדיונים של הוועדה הפך לשדה קרב. צילום: שמוליק גרוסמן – דוברות הכנסת

באופן נורמלי, מי שהיה אמור לנהל את הדיונים הללו הם פוליטיקאים מנוסים בכגון דא כמו מיקי זוהר, דוד ביטן, הדמויות המרכזיות בליכוד, אלה שמנהלים תמיד את העניינים בשם נתניהו. אבל איש מהם לא היה שם ונראה היה כאילו לליכוד לא אכפת מהחוק.

היתה בתופעה הזאת גם קורטוב לא מבוטל של ציניות. הרי הליכוד גררו את גנץ להרפתקה חדשה ומסוכנת עבורו, הם אלה שפרשו לו רשת ביטחון בסכסוך החדש עם שותפיו והנה כעת הם מפקירים את מפלגתו ומשאירים אותה להילחם לבדה על קידום החוק הזה.

ובל נשכח שמדובר בחוק דרמטי מאוד המתיימר לשנות באמת ובאופן משמעותי את סדרי השלטון בישראל. אז איך יתכן שמי שמנהל את כל המהלך הזה הם חברי כנסת טריים שמעולם לא היו שותפים לחקיקת חוק, מעולם לא השתתפו בעבודה פרלמנטרית אמיתית, ח"כים שאינם חתומים על שום חוק שבאמת נכנס לספר החוקים של ישראל, כאילו מדובר היה בקוריוז חובבני של שעמום.

במקום הליך חקיקה רציני וכבד ראש, ישבו בכירי גוש הימין בבתיהם או במשרדיהם וצפו בהנאה בקרבות הרפש והבוץ שהתנהלו בחדר הוועדה, כאילו הדבר לא נוגע אליהם. כאילו מדובר היה בסגירת חשבונות פנימית של חלקי כחול לבן שזה עתה התפרקו.

מעריצי נתניהו המושבעים אף חככו ידיים בהנאה והצביעו בקול על התופעה כמהלך גאוני של נתניהו, שהצליח לשסות את אויביו זה בזה מבלי שידבק בו רבב. אבל זה כבר נתון לשיפוט עיני המתבונן, האם מדובר במהלך הגון או לא.

הסנסציה הצבעונית ביותר היתה כמובן זו שסיפק יאיר לפיד, כשהציג אוקסימורון מרתק הכולל גם תמיכה עקרונית בלתי מובנת שלו בנתניהו. לפיד מחה על כך שהחוק אינו חוקתי משום שאחד הסעיפים בו קובע שכל שינוי בחוק ייעשה רק ברוב של 75 חברי כנסת. מדובר בעוד צעד להתמודדות עם חוסר האמון בין נתניהו לגנץ שנועד להבטיח ששום צד לא יוכל לחמוק מחלקו בהסכם.

הסנסציה הצבעונית ביותר היתה כמובן זו שסיפק יאיר לפיד. צילום: שמוליק גרוסמן – דוברות הכנסת

אבל לפיד הפתיע ואמר, שכדי למנוע מציאות מבישה לטענתו של כהונת ראש ממשלה חלופי הוא מוכן להעמיד את 16 המנדטים שלו לרשות הליכוד כדי לספק רוב של 75 לסיכול הסכם הרוטציה. כלומר: הוא מוכן להצביע יחד עם נתניהו כדי למנוע מגנץ להיכנס לראשות הממשלה ובכך לפרק את הממשלה. המשמעות היא, שלפיד מוכן להיות חלק מרוב של 75, כדי לסכל חוק הדורש רוב של 75.

בצהרי יום שלישי, סיימה הוועדה את הפרק הראשון בדיוניה ואישרה את הצעת החוק לקריאה ראשונה, אחרי שפיצלה מתוכו את סעיף מימון המפלגות כיוון שלא מדובר בסעיפים רלוונטיים לחוק יסוד אלא בפרוצדורה טכנית שיש להסדיר. בבוקר יום חמישי הגיע החוק למליאת הכנסת לדיון מתוח ועמוס לקראת ההצבעה בקריאה הראשונה.

השופטים יפסעו על ביצים

זו אינה סתם תחושת בטן שלליכוד אין באמת ענין לדחוף מהר מידי את הליך קידום החוק. לנתניהו לא בוער שום דבר ודווקא טוב לו 'לסחוב' את הזמן. באמת שלא דחוף לנתניהו לאשר את החוק בפרק הזה של העלילה, עדיף לו להמתין לפרק הבא, בו ייכנסו לסיפור שופטי בג"ץ הממתינים מעבר לפינה, ממש ביום ראשון הקרוב.

בפני שופטי בג"ץ מונחות קרוב לעשרים עתירות שונות שהוגשו על ידי ארגוני שמאל קיצוני ועל ידי מפלגות יש עתיד ותל"ם של יעלון. חלק מהעתירות מבקשות לפסול את נתניהו עצמו בגלל כתבי האישום שהוגשו נגדו וחלק מבקשות לפסול את ההסכם הקואליציוני, המלא כולו בשינויים דרמטיים בחוק היסוד ובאופי שיטת הממשל בישראל.
הפרק הזה צפוי להיות מסובך יותר משום ששופטי בג"ץ בתוך תוכם קרובים יותר להשקפת עולמם של מגישי העתירות, ושני הגורמים הללו עוד לא בטוחים מה באמת יותר טוב להם ומה יביא להם יותר תועלת.

אם הם יחליטו לפסול את נתניהו עצמו מהרכבת ממשלה, מדובר יהיה בצעד דרמטי מאוד שיגרום דווקא לחיזוק גוש הימין נוכח התערבות בוטה כל כך של מערכת המשפט נגד מועמד שנתמך על ידי חלקים נרחבים כל כך מהעם. כך שהסבירות שזה יקרה היא נמוכה מאוד ולא נראה שאותו בג"ץ שהתחמק עד כה מפסילת נתניהו יחליט לעשות זאת דווקא עכשיו.

התחנה הבאה בפרק תהיה ההחלטה על ההסכם הקואליציוני וכאן כבר ימצאו השופטים בקעה להתגדר בה. מצד אחד, הם יכולים לפסול את ההסכם כמו שהוא בגלל המורכבות המשפטית שלו. אפילו היועץ המשפטי של הוועדה התקשה להגן על חלק גדול מהסעיפים ואמר כי בגלל המשמעות המורכבת שלהם הם חייבים להיקבע כהוראת שעה ולא כתיקון קבוע לחוק כדי שלא לשנות את אופי הדמוקרטיה הישראלית.

מצד שני, משמעות פסילת כל ההסכם תהיה הליכה מיידית לבחירות רביעיות. הקמפיין של הליכוד והימין כולו יהיה מלחמה בבג"ץ על כך שגרר את מדינת ישראל לבחירות בתקופה קשה כזאת, בעלות של מיליארדים והשופטים יהפכו להיות האנשים הרעים שהניפו את חרבם על ממשלת האחדות הנוצצת שכבר או-טו-טו עמדה לקום.

בסופו של דבר השופטים לא טיפשים ולכן גם לתרחיש כזה יש סבירות נמוכה מעט. משום כך, המשחק פה מתחיל להיות עדין ורגיש ושני הצדדים ינסו לשחק בו לטובתם. השופטים ינסו ככל הנראה למצוא מתווה בו הם פוסלים כמה סעיפים מתוך ההסכם, אבל לא באופן דרמטי כל כך. הם ינסו להתערב בהסכם אבל בלי לגרום לביטולו. למשוך קלפים מהערימה מבלי להפיל את כולה.

בפני שופטי בג"ץ מונחות קרוב לעשרים עתירות. צילום: פלאש 90

מצד שני, נתניהו יתעקש על כל סעיף והוא יכול לנצל כל פסילה שהיא כדי לטעון שההסכם מתעקר מתוכנו. מדובר הרי בהסכם שחלק מהמורכבות שלו היא תוצאה של חוסר האמון הבולט בין נתניהו לגנץ ולכן כל צעד בכיוון הלא נכון יכול לגרום לשני הצדדים לומר: לא לעגל הזה פיללנו ולכן הוא לא מקובל עלינו. כך שהצעדים בהליך המשפטי צריכים להיות מחושבים מאוד ורגישים מאוד.

כך או כך, מבחינת נתניהו בוודאי שעדיף לחכות ולראות מה יכריע בג"ץ, לפני שהוא נכנס לעובי הקורה ועוזר לחוק לעבור ולהקים את הממשלה. מבחינת נתניהו, הדבר הכי טוב שיכול לקרות לו הוא שהשופטים לא יפסלו אותו אישית אלא את ההסכם, כולו או חלקו, באופן שהוא יוכל לצאת לבחירות רביעיות ולהטיל את האשמה בכך על בג"ץ.

נתניהו מביט קדימה ורואה את גוש השמאל מרוסק לגורמים ואת גנץ מתקרב לסופו הפוליטי אם לא יושלך אליו חבל ההצלה של ממשלת האחדות. נתניהו לא רוצה לחתום סתם כך על ממשלה המסמנת את סיום הקריירה שלו בעוד שנה וחצי וגם לא ממש מתחשק לו לתת תפקידים רבים כל כך ליריב שיכול להיות גווייה פוליטית מתה, מה לו ולצרה הזאת אם יש לו אפשרות לוותר על כל זה וללכת לבחירות, ועוד שלא באשמתו?

נתניהו גם בונה על זה שמשבר הקורונה מתחיל לסגת בס"ד. הוא רואה את בג"ץ מגיש לו את הקמפיין על מגש של כסף ואת הניצחון בנוק אאוט שמבחינתו ועל פי שאיפתו ממתין לו בעוד פחות מארבעה חודשים, שגם בהם הוא עדיין ראש ממשלה על מלא בלי שום רוטציה.

יתרה מכך, התקדמות במגעים לממשלת אחדות יאלצו אותו להגיע לשלב ממנו הוא חושש יותר מכל והוא חלוקת התפקידים בתוך הליכוד וגוש הימין. מצפה לו שם מלחמת עולם קשה יותר מזו שהוא ניהל מול גנץ. אז מה לו ולצרה הזאת, למה שהוא ירצה ממשלת אחדות בנקודת הזמן הזאת?

זאת הסיבה שנתניהו הורה לאנשיו שלא להתערב בדיוני הוועדה, לא ללחוץ ולא לקדם. לתת לזמן לעשות את שלו ולהצגה של כחול לבן לעשות את שלה. יש זמן, לא בוער, הזמן תמיד שיחק לטובתו של נתניהו והשיטה המסורתית שלו היא לא להתחייב לשום דבר עכשיו אם יש סיכוי שזה ישתנה אחר כך.

כעת נתניהו מחכה לראות מה יפסוק בג"ץ ואולי בכלל בפרק הבא תשתנה העלילה לטובתו באופן דרמטי. הנקודה היא, שגם שופטי בג"ץ מבינים בדיוק את זה, ומזה הם ינסו להימנע. כך שימי ראשון ושני יהיו מותחים מאוד ויהיו להם השלכות הרות גורל על אופן המשך העלילה בפרקים הבאים.

מהקרב אל המלחמה

ובינתיים, שעון החול לא עוצר. ביום חמישי הקרוב יסתיימו 21 הימים בהם נמצא המנדט להקמת ממשלה בידי הכנסת. אם עד אז לא תהיה פסיקה דרמטית של בג"ץ אבל גם לא יסתיים הליך החקיקה ולא תקום ממשלה, הדרך היחידה למנוע בחירות תהיה המלצה רשמית של חברי הכנסת לנשיא על מועמד מוסכם להקמת ממשלה. באותו רגע, הוא מקבל 14 יום להקמת ממשלה בפועל.

מריחת הזמן של נתניהו מכוונת גם לנקודה הזאת. הוא בונה על כך שגנץ יעשה הכל כדי שזה לא יקרה וכך תהיה מציאות אירונית בה כל חברי כחול לבן חותמים על המלצה לנשיא להטיל את מלאכת הרכבת הממשלה על נתניהו. במצב כזה, גנץ כבר יהיה מובס ומושפל לחלוטין והוא יעמוד בעמדת חולשה משמעותית מאוד מול הליכוד.
במשחק כיפופי הידיים בין השניים, תהיה כבר ידו של גנץ קרובה מאוד לשולחן. נתניהו יוכל לשחק כרצונו עם ההסכם הקואליציוני ולהכניס בו עיזים נוספות שלא ימצאו חן בעיני גנץ, אבל איזו ברירה כבר תהיה לו? האפשרות השניה של בחירות תהיה קץ הקריירה הפוליטית שלו.

מנגד, כדי להגיע למציאות כזאת צריך נתניהו להתכונן כבר עכשיו. אם באמת הוא יצטרך לקדם את החוק ולקבוע את ממשלת האחדות, הייעוץ המשפטי ידרוש ממנו לחוקק את החוק כולו ברוב של 75 ח"כים כדי לתת תוקף משפטי לסעיף הדורש רוב של 75 על כל שינוי עתידי. כרגע, כדי להגיע ל-75 תומכים נתניהו חייב לצידו את מפלגת ימינה על ששת חבריה אולם כרגע הם לא ממהרים להתייצב אל הדגל.

בין נתניהו ובנט שוררת מתיחות רבה נוכח דרישת ימינה לקבל תפקיד שר גם לבנט, גם לשקד וגם לפרץ. המפתח הקואליציוני קובע כי מפלגה בגודל הזה יכולה לקבל שר וחצי ובליכוד מוכנים לתת למפלגה שני שרים, אולם בימינה דורשים יותר. המשא ומתן בין המפלגות נסוב סביב תיקי החינוך והבריאות אם כחול לבן לא תרצה אותו, ולפי שעה ימינה לא משתתפת בדיונים במליאה ולא ממהרת לתרום את אצבעותיה.

בין נתניהו ובנט שוררת מתיחות רבה. צילום: יונתן סינדל / Flash90

ובל נשכח, שגם אם נתניהו יצליח לצלוח את המשוכה הזאת ולהגיע לרוב של 75, הרי שמעבר לפינה מחכה לו מלחמת העולם בתוך הליכוד סביב השלל הדל שייוותר עבור מידי מבקשי תפקידים בכירים. וזו עוד סיבה טובה לכך שנתניהו באמת יעדיף בחירות רביעיות באשמת בג"ץ, שיאפשרו לו שלטון בלעדי ושלל תפקידים למפלגה שלו ללא צורך בשיתוף מיותר של היריבים.

אין ספק, שההתרחשויות בשבוע הזה כתבו פרק מותח מאוד בעלילה והביאו אותנו לפתחו של הפרק הבא הצפוי להיות מותח לא פחות. בנקודת הזמן הזאת, כל האפשרויות פתוחות, שום דבר לא מובן מאליו ואין שום תרחיש הנחשב ליותר ריאלי משאר התרחישים. הכל יכול לקרות. העלילה הסבוכה לא רק שלא הסתיימה אלא היא חושפת בפנינו שיאים חדשים של תפניות הזויות ואין לדעת מה טומנת בחובה התפנית הבאה.

ועל כך – כמו שאומרים – בפרקים הבאים.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן

5 תגובות

ורעיון נוסף שלא עלה על דעתו של הכותב הנכבד הוא, שנתניהו מתואם עם בנט, על מנת שהאחרון יהרוס לו את החגיגה האחדותית, והנה עוד אופציה לבחירות רביעיות שהוא כל כך רוצה

יוסף טיקוצ'ינסקי הוא אחד הכתבים המוצלחים במגזר,
מחכה כל שבוע לקרוא את כתבתו,
מי שלא מנוי שירוץ לקנות בחנויות.

השקשוקה הפוליטית תסתיים כשיבא משיח ,בנתיים כחו ת'זמן ותשקיעו בעצמכם ,ע"י תורה תיקון מידות וכו,ואת השקשוקה תשאירו לאנשי הכנסת שמשמעניין אותם זה הכסא הכיס והכוס, שיהיה יין משובח והכיס מנופח וכיסא מעור צבי מצוחצח.כמובן ע"ח האזרח???

כשהיינו בגלות, רב הקהילה היה משמש כראש הממשלה, שר החוץ, שר הפנים, שר האוצר וכו'. כל זאת כי לאף אחד לא היה אומץ לייצג את הקהילה מול הגויים. היום כשיש מאבטחים ,יועצים ומשכורות עתק, החילוניים נהיו גיבורים גדולים ואת הרבנים הכניסו להסגר.

חחח
אני משתעשע ברעיון, שאולי גנץ יקבל אומץ, ויסכים לפסקת התגברות עבור שינויי החקיקה הנדרשים במסגרת ההסכם הקואליציוני.
אם זה יקרה, זה יהיה הסוף של שיטת המשטר המשפטי, שנכפתה על ישראל בשנים האחרונות.

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

דילוג לתוכן