עוד שבוע שגרתי חלף לו על הממשלה החדשה שעדיין לא התרגלה לעצמה, שבוע בו המשיכו הליכוד וכחול לבן להתקוטט זו מול זו, ושתיהן יחד מול ימינה והאופוזיציה. עוד שבוע בו הממשלה החדשה מחזיקה את עצמה ועוברת ממשבר למשבר כדי לשרוד.
במרכז סדר היום עומד כמובן נושא החלת הריבונות עליה מבטיח נתניהו להכריז בעוד פחות משבועיים. אבל העיסוק המפורז דווקא בנושא הזה במקום בנושאים הבוערים כמו הקורונה, תקציב המדינה ונושאים נוספים, מלמד אולי עד כמה נתניהו חפץ בממשלה הזאת וכמה באמת עז רצונו ללכת לבחירות. ומשכך, נושא הסיפוח כולו הופך לכלי משחק פוליטי שאין בו ממש.
דברים שלא רואים מהכותרות ואפילו לא מהכנסת, רואים רק כשיורדים לשטח, לעומק השטחים העומדים במרכז סדר היום הציבורי. מכאן כבר הכל נראה אחרת. במרחק נסיעה קצר מאוד מירושלים לא רחוק ממודיעין עילית שוכן חבל ארץ מהיפים ביותר הקיימים בישראל, אזור בנימין בואכה השומרון. שם בין הנופים המוריקים והשקט הפסטורלי הממכר, מסתתר הסיפור המלא הטורד את מנוחתם של מקבלי ההחלטות בישראל ובעולם.
לפני מספר חודשים, התקבלה בבית המשפט האירופי פסיקה תקדימית המעניקה הכשר משפטי לתופעת סימון המוצרים שיוצרו מעבר לקו הירוק. הפסיקה התקבלה בעקבות עתירה שהוגשה בידי בעלי 'יקב פסגות' שהיה ממוקם אז במגרון ובעליו ביקשו לשים קץ לתופעת סימון המוצרים. במשרד החוץ הבהירו אז שהתביעה מסוכנת משום שעד אז היתה תופעת סימון המוצרים צעד הצהרתי ופופוליסטי בלבד, והתביעה עלולה להעניק לו בפעם הראשונה גושפנקא משפטית, כפי שאכן קרה כצפוי, בהתחשב בדעות הפרו פלשתיניות של אירופה.
לאחר פינוי מגרון, נבנה היקב מחדש באזור התעשייה שער בנימין והמבנה המרשים והמפואר הפך לאחד מסמלי כלכלת ההתיישבות ביו"ש. אל המבנה הזה הגיעו השבוע כלי התקשורת שהוזמנו דווקא לשם כדי לשמוע ולראות מקרוב את הצד שכנגד, את עמדת מתיישבי יו"ש שמצאו את עצמם שחקנים בעל כרחם בתכניות הפוליטיות של טראמפ ונתניהו.
הצהרה חלולה מלכתחילה
כבר בתחילת החורף האחרון גונבה לאוזני ראשי הרשויות ביש"ע השמועה כי בבית הלבן מתבשלת תכנית הכוללת החלת ריבונות ישראלית בשטחי יהודה ושומרון, כחלק מעסקת המאה של טראמפ. הם מיהרו לגשת לראש הממשלה כדי לשמוע מה בדיוק כוללת התכנית המשפיעה על החיים הפרטיים שלהם ביישובים הללו. אולם כבר אז היתה התכנית כולה אפופת מסתורין ושום פרט לא דלף ממנו החוצה.
בתחילת חודש שבט תש"ף, בעיצומה של מערכת הבחירות השלישית בישראל נקראו לפתע נתניהו וגנץ בדחיפות לוושינגטון, שם החליט טראמפ לחשוף סוף סוף את פרטי עסקת המאה אותה שמר עד אז בסודיות מוחלטת. נתניהו עדכן את ראשי מועצת יש"ע שהתכנית כוללת גם החלת ריבונות בשטחם והם מיהרו בעקבות כך לנסוע בעצמם לוושינגטון, להיפגש בעצמם עם בכירים בממשל כדי להבין לאן הדברים הולכים. משהו לא היה נראה להם תקין והם לא מיהרו לשמוח.
הטקס עצמו שנערך בבית הלבן היה מלא שמחה, אופטימיות ואופוריה, כזכור נתניהו שיגר אז את דוברו להצהיר על "ריבונות מלאה בשטחים כבר בראשון הקרוב", אך ההודעה שפרסם נמחקה כעבור זמן קצר מאוד. הסיפור הנדוש הזה כל כך משמעותי גם הפעם, משום שבדיוק בנקודה הזאת נמצא המפתח להבנת הסיפור כולו.
חששם של ראשי מועצות יש"ע לא היה לשווא. המפה שהוצגה יחד עם עסקת המאה עשתה להם חושך בעיניים. היא סימנה את כל היישובים היהודים ברחבי יו"ש והבקעה ככאלה שיישארו כמובן בשליטת ישראל ועליהם אמורה לחול כמובן הריבונות הישראלית, אך מעבר לכך כל השטחים האחרים כולל צירי הגישה ליישובים, אמורים להיפתח באותו רגע למשא ומתן ואולי להגיע בעתיד לשליטה פלשתינית.
כבר בשהותם בוושינגטון הרגישו נציגי יו"ש שמשהו לא תקין, האופוריה ששררה בהצהרתו של נתניהו התפוצצה כעבור זמן קצר מאוד. מישהו נתן שם ברקס חזק מאוד ולא ברור מי זה היה בדיוק שלא אהב את הצהרותיו של נתניהו על ריבונות מלאה מיד וללא שהות.
טראמפ עצמו גם בחר את העיתוי הזה שלא במקרה. הוא נכנס אז לשנתיים המכריעות שלפני הבחירות בארה"ב והוא התחיל לחשב מסלול. אנשי הכוורת שלו כוונו אותו לטקס הזה ולמעמד הזה, הם רצו לשחזר את התמונות ההיסטוריות מהסכמי אוסלו על מדשאות הבית הלבן ותכנית המאה היתה הזדמנות מצוינת עבורם. גם הם לא התכוונו ברצינות לחולל מהלכים מהפכניים בשטח, גם הם יודעים ומבינים שמדינה פלשתינית לא באמת תקום אבל אם יש תכנית ויש אינטרס משותף של שני מנהיגים הנלחמים על כסאותיהם, אז למה לא.
וכך נולדה בעצם כל סערת הסיפוח שכולנו עסוקים בה כיום. כי רק כשנמצאים שם בשטח מבינים שהיא כולה פוליטית מחילתה ועד סופה, אין בה איזו חלוציות או ציונות ואין בה דאגה לגבולות הקבע של ישראל או מצבה במזרח התיכון. תכנית המאה שהוצגה בוושינגטון סימנה את רוב שטחי יו"ש ככאלה המיועדים למדינה פלשתינית למעט 30 אחוזים מהשטח בהם יש יישובים יהודים ועליהם אמורה לחול הריבונות הישראלית, לראשונה מאז נכבש השטח מחדש במלחמת תשכ"ז ומאז הם נתונים תחת ממשל צבאי.
תכנית המאה של טראמפ פרצה דרך והציגה חידוש מהותי אחד בלבד. התכנית טוענת שישראל תוכל להחיל ריבונות מיד על היישובים היהודים ומנקודה זו והלאה להתחיל במשא ומתן עם הפלשתינים על הקמת מדינה פלשתינית בשאר חלקי השטח.
על פי התכנית, חלק גדול מצירי התנועה וכבישי הגישה ליישובים, לא יסופחו לישראל אלא יישארו פתוחים למשא ומתן כשהאמריקנים מציעים להשאיר את השליטה הביטחונית בכבישים הללו בידי ישראל אבל מבחינה מוניציפלית הם יהיו שייכים למדינת פלשתין. לשם המחשה, שוטר התנועה שיעמוד בצידי הכביש יהיה פלשתיני והוא יוכל לתת דו"ח תנועה לנהג היהודי, אבל על הציר ינועו גם כן כוחות צה"ל כדי לאבטח את הנוסעים והסמכות הביטחונית תהיה בידם.
ראשי מועצת יש"ע ישבו בוושינגטון, הביטו במפות ולא האמינו למה שהם רואים. מחוץ לחדר רקדו כמה אנשי ימין ובירכו שהחיינו בשם ומלכות לבטלה על המהלך ההיסטורי המתחולל לדעתם, אבל בתוך החדר נפלה ההבנה שיש כאן למעשה הסכם אוסלו ג' ותו לא.
הקפאה דה פקטו
רק התושבים החיים ביו"ש יכלו להבין מה כל כך גרוע במה שטראמפ ונתניהו מציעים. הרי על פניו העסקה נראית נהדרת. ישראל לא צריכה לחכות לפלשתינים כדי להחיל ריבונות על היישובים, אם הפלשתינים יסרבו אז רק הם יפסידו, יש בבית הלבן את הנשיא הכי ידידותי שהיה אי פעם לישראל, מדינה פלשתינית הרי לא תקום לעולם כי הפלשתינים הם סרבנים כרוניים, בינתיים יש ריבונות בשטח, מה רע?
אבל ראשי מועצת יש"ע רואים את הדברים מכיוון שונה. הם רואים את המהות ואת יום המחר, הם אלה שיצטרכו בסופו של דבר להתמודד עם התוצאות בשטח, והתוצאות לא מרנינות בכלל. בפועל, אם אכן תחול הריבונות על היישובים כולם זה יהיה נחמד. אבל זה בעצם מעניק חותמת לכך שכל השטחים הנמצאים מחוץ ליישובים, נתונים למשא ומתן, כולל כבישי הגישה וכולל הפיתוח ביישובים עצמם.
כדי להבין זאת, ראשי מועצת יש"ע מובילים את העיתונאים וכלי התקשורת מיקב פסגות למרחק של 20 דקות נסיעה בנוף עוצר נשימה, במעלה ההר אל יישוב קטן ומבודד בשם עטרת, לא רחוק מעופרה. היישוב הקטן נמצא בראש הר גבוה ממנו אפשר לראות ביום בהיר את הים התיכון ממערב ואת בקעת הירדן ממזרח. המיקום שלו אסטרטגי מאוד והשליטה הצבאית בו משפיעה על היכולת לשלוט בשטח כולו.
על פי תכנית טראמפ, היישוב עטרת אמור להפוך למובלעת, שזה בעצם שם מכובס ליישוב ישראלי מבודד שהגישה אליו היא בכבישים הנמצאים בשליטה פלשתינית. היישוב עצמו לא יוכל להתפתח ולהתרחב כי השטח מסביבו הוא גם פלשתיני אבל גם לזה מצאו האמריקנים פתרון ואמרו בתמימות: מה הבעיה, למה לכם לגור שם בבתים צמודי קרקע, תבנו מגדלים ובניינים לגובה וככה תכפילו את כמות התושבים שלכם… עכשיו לכו תספרו לאמריקנים מה המשמעות של שינוי תב"ע ביישוב ישראלי, כמה זמן לוקח לעשות דבר כזה ועד כמה יהיה ריאלי לבנות בניינים רבי קומות ביישובים כמו עטרת בלב שטח פלשתיני עוין שעלול להפוך לקן צרעות של טרור וירי טילים.
על הנייר באופן פורמלי, היישוב מקבל ריבונות ישראלית אבל המשמעות היא שמאותו רגע מדינת ישראל מייבשת אותו וחונקת אותו עד לגוויעתו המוחלטת. מעתה ואילך היישוב לא יוכל להתרחב כי הרי השטח מסביבו נמצא בעמדה של משא ומתן מול הפלשתינים, משא ומתן שלא ייגמר לעולם ולכן גם בשטח אי אפשר יהיה לעשות כלום לעולם. במידה והרשות המקומית תרצה למשל לשפץ את הכביש ליישוב ולסלול אותו מחדש, אף פקיד ממשלתי לא יקצה לזה אפילו שקל אחד כי הרי השטח נמצא במשא ומתן ועתידו לא ידוע, אז למה להשקיע?
ואם התושבים יחליטו בכל זאת ללכת על המתווה האמריקני ולבנות לגובה, הרי ששינוי תב"ע כזה לוקח שנים ארוכות, בינתיים משפחות חדשות לא באות וגם לא ירצו לבוא, כך שבינתיים היישוב מתייבש ונכנס דה פקטו להקפאה גם בלי שתהיה שום החלטה מדינית על הקפאה.
סיפורו של היישוב עטרת הוא הסיפור של ההתנגדות הימנית לתכנית המאה ולהחלת הריבונות במתווה של נתניהו וטראמפ. התכנית הקיימת היא מכת מוות עבורם, היא מסוכנת כפליים משום שהיא לא רק מיישמת את הסכמי אוסלו והורגת את התפתחות ההתיישבות ביו"ש אלא שהיא גם עטופה בעטיפה של מהלך היסטורי פרו ימני שבעצם אינו נכון ואינו קיים כלל.
ברכס ההר מול הישוב עטרת מתנוססים בנייני העיר הפלשתינית רוואבי, עיר מודרנית ומפותחת שנבנתה בעומק השטח הפלשתיני ע"י איש עסקים קטארי במטרה ליצור חיים פלשתינים מפותחים במדינה הפלשתינית העתידית. אבל העיר הפכה לעיר שוממה משום שהרשות הפלשתינית דאגה לדכא אותה. הפלשתינים לא רוצים להציג לעולם שהם חיים בנוחות ובאיכות חיים כי זה הורס להם את הנרטיב של עם נכבש ואומלל בידי ישראל.
כחלק מכך, הרשות סיכלה יוזמה של בוני העיר לסלול כביש גישה רחב בין רוואבי לרמאללה ובכך ליצור טריטוריה שתאפשר איכות חיים, מסחר ותעסוקה לפלשתינים בשתי הערים הגדולות. ישראל מצדה נתנה את האישור לסלילת הכביש אבל הרש"פ לא מיהרה לעשות זאת.
מיד לאחר פרסום תכנית המאה, מיהרו ראשי מועצת יש"ע לשבת ולשרטט מפות משלהם, אותן הם הגישו לנתניהו ושיגרו אף לבכירים בוושינגטון. המפות שלהם די דומות לאלו האמריקניות אבל עם שינוי אחד מהותי: צירי התנועה יישארו כולם בשליטת ישראל ותחול עליהם ריבונות כבר עכשיו, כמו גם על שטחים נוספים סביב היישובים היהודים שיאפשרו להם להתפתח.
מבחינת תושבי יו"ש, אם המפות שלהם יתקבלו הם מוכנים לחתום כבר עכשיו על העסקה כולה, תוך הבנה שמדינה פלשתינית באמת לא תקום ולכן אין בעיה להסכים לזה עקרונית עכשיו, אם המחיר הוא באמת שהיישובים כולם כולל צירי הגישה הופכים להיות שטח ישראלי רגיל בדיוק כמו תל אביב.
וזה מה שרואים מכאן מפסגת ההר בבנימין. עטרת ורוואבי בנויות על ראשי שני הרים זה מול זה וכאילו נאבקות זו בזו, מי מהן תהפוך בסופו של דבר למובלעת. האם עטרת תהיה מובלעת בשטח הפלשתיני או שרוואבי תהיה מובלעת בשטח הישראלי. זאת השאלה המהותית, זה לב ליבה של המחלוקת בין מקבלי ההחלטות לתושבים בשטח.
וכשיורדים ממרומי ההר בחזרה לכבישים הסואנים ולשגרת החיים ביו"ש ובבנימין מבינים ששתי התכניות אינן מעשיות. לא זו של טראמפ ולא זו של ההתיישבות. הרי נתניהו עצמו לא טיפש והוא מבין שהוא לא יכול להעביר תכנית כזו שתסיים את ההתיישבות כולה ותהיה רעה לישראל באופן כללי. מצד שני, גם התכנית של המתיישבים לא מעשית משום שאף אחד לא ייתן אישור לתכנית שעומדת בסתירה מוחלטת למתווה עליו עמלו בוושינגטון במשך זמן רב כל כך, מאז נכנס טראמפ לכהונתו.
וכאן מגיעה ההתפכחות, ההתפכחות הכואבת.
זמירות חדשות בימין
לא ברור האם נתניהו עצמו ראה את המפות לפני ההכרזה בוושינגטון או שהם הוסתרו גם ממנו. אבל גם מתנגדיו הגדולים לא יכולים להמעיט בערכו ואף אחד לא חושב שביבי טיפש עד כדי כך, שהוא יחשוב שטראמפ ייתן לו להחיל ריבונות ככה איך שבא לו, בלי שום מחיר ובלי התחייבות. מצד שני, נתניהו מכיר יותר טוב מכולנו את נבכי מורכבות המצב ביו"ש ומי כמוהו מבין היטב מה המשמעות שיש להגדרת שטח כלשהו ככזה הפתוח למשא ומתן. נתניהו ידע אם כן טוב מאוד את מה שראשי מועצת יש"ע יודעים וטוענים.
ועם כל זאת הוא עמד שם בוושינגטון והצהיר על "ריבונות מלאה בראשון הקרוב". למה בעצם? ומי היה זה שבלם אותו? מישהו אחר או אולי הוא עצמו? את זאת לא ניתן לדעת. אבל מכאן והלאה הפך נתניהו את הסיפוח לקמפיין הדגל שלו. על זה הוא הלך לבחירות ועם זה הוא נופף מול השמאל החלש היושב איתו היום בממשלת האחדות.
לאורך החודשים שחלפו מאז, נתניהו ואנשיו לא התייחסו לשום פרט מעשי מהתכנית והם התחמקו מכל שיח סביב הנושא. כשהמתנחלים זעקו על הסכמה ישראלית להקמת מדינה פלשתינית, נתניהו לא ענה ולא אמר מילה. אבל בימים האחרונים כבר מתחילה להסתמן מגמה אחרת וממנה אפשר ללמוד שמישהו אולי מנסה לחפש את הסולמות לרדת מעץ הסיפוח. בישיבת סיעת הליכוד ובפגישה שערך עם נציגי תנועת הימין 'הביטחוניסטים' פתאום התחיל נתניהו לדבר על מדינה פלשתינית ולהצהיר שהוא לא יסכים לכך.
הזמירות ששמענו השבוע מנתניהו ומהימין לא נשמעו עד היום. פתאום השבוע התחיל נתניהו להצהיר שהוא לא יביא לא לממשלה ולא לכנסת שום תכנית שכוללת הקמת מדינה פלשתינית, ואין מה לדבר על זה בכלל.
ח"כ מיקי זוהר כתב זאת במילים ברורות יותר ברשת החברתית: "לעולם לא נכיר במדינה פלשתינית!", זעק הזוהר והמשיך "רה"מ הודיע אתמול בישיבת הסיעה שבכל קונסטלציה הממשלה והכנסת לא יכירו בעיקרון של הקמת מדינה פלשתינית. התכנית, שעיקרה החלת הריבונות על כל היישובים בלי שאף יהודי יפונה מביתו ורצף ריבונות תוך שמירה על הצירים, היא תכנית היסטורית והזדמנות שאסור להחמיץ!".
וזה המשיך בשר רפי פרץ שערק מימינה לליכוד והפך לאויב של רבים בציונות הדתית. פרץ ששמע על התדרוך שנערך השבוע לכלי התקשורת באזור בנימין ובעטרת ומיהר להגיע לשם בעצמו כדי שלא להצטייר כמי שתומך בתכניתו של נתניהו. הוא פגש את העיתונאים ביקב פסגות והכריז שלא יהיה שותף מתוך הממשלה להקמת מדינה פלשתינית וכי נתניהו עצמו גם לא יעשה זאת.
עכשיו ננסה להבין את מה שנתניהו ושריו אומרים בין השורות: תכנית טראמפ אמנם לא כוללת הקמת מדינה פלשתינית בטווח המיידי ולכן באמת לא יהיה שום צורך להצביע על כך עכשיו. אבל מה עם הגדרת היישובים וצירי התנועה ככאלה הנתונים למשא ומתן על כל המשתמע? זאת זה כבר ניתן לפרש לכאן ולכאן מתוך דבריהם של נתניהו, זוהר ופרץ.
נתניהו עצמו לא יעביר בשום מצב את התכנית המקורית של ארה"ב כפי שהיא. הוא עצמו מבין כמה זה מסוכן ולא מעשי מבחינתו. מצד שני, אם כוונתו היא שבאמת הוא מאמץ את המפות שהוגשו לו ע"י מועצת יש"ע, הרי שהתכנית לא תעבור את אישורה של ארה"ב, אין מצב. אז לאן בעצם הוא חותר?
התירוצים והאשמים מוכנים
והפאזל ממשיך: העיתונאי אריאל כהנא פרסם בעיתון הבית של נתניהו 'ישראל היום' חשיפה לפיה נתניהו מתכוון לפרק את החלת הריבונות וליישם אותה בשלבים. בשלב ראשון, תוחל הריבונות רק על 10% מהשטח באופן מוגבל ורק אחר כך להתקדם הלאה יחד עם הידברות מול הפלשתינים. במקביל, חשף גם שר האוצר ישראל כ"ץ שמשרדו לא קיבל שום פניה אודות תקציבי העתק הדרושים למהלך דרמטי כל כך כמו החלת ריבונות. כל זה מתחבר למה שפורסם רבות לאחרונה שהמשטרה, צה"ל ושאר הגופים הרלוונטיים כלל לא נערכים לכך שהחלת הריבונות תהפוך לצעד מעשי.
התאריך אותו ייעד נתניהו להכרזת הריבונות יחול בעוד פחות משבועיים, ביום רביעי ט' תמוז ועד לרגע זה אף אחד לא ראה את המפות עליהן מתכוון נתניהו להכריז ומה יש בהן. אפילו גנץ אומר שלא ראה אותן וגם לא יודע להסביר למה. בליכוד יש כאלה הטוענים שמפות כאלה בכלל לא קיימות.
בינתיים ממשיך נתניהו להיפגש עם גנץ ואשכנזי כדי לתאם איתם על מהלך ריבונות שיהיה מקובל גם עליהם ואחרי הפגישות הללו המסרים שיוצאים מהליכוד הם שאין הסכמות וכי גנץ ואשכנזי חולקים על נתניהו בנושא הזה.
התחושה המתקבלת היא שכבר מהרגע הראשון היה נושא הסיפוח כולו פוליטי ונתניהו לא באמת התכוון מלכתחילה לבצע מהלך משמעותי כל כך של החלת ריבונות. ובימים הללו ככל שמתקרב המועד שהציב לעצמו, הוא מתחיל כבר להציב את הסולמות שהכין מראש כדי לרדת מהעץ. הוא מדגיש את אי ההסכמה הישראלית למדינה פלשתינית כדי להכין את הקרקע להתנגדות האמריקנית, הוא מדגיש את המחלוקות עם כחול לבן כדי להכין אופציה שההתנגדות לריבונות תהיה מתוך הממשלה, והוא רומז שאולי הוא לא באמת יחיל ריבונות אלא רק יתן הצהרה מוגבלת על אזור מסוים קטן ובזה הכל ייגמר. זה לא ייקרא שהוא חזר בו חלילה, הרי בישראל היום כבר דווחו מראש שזה חלק מתכנית סדורה.
המשברים בקואליציה רבים מאוד. הליכוד וכחול לבן לא מסכימים כמעט על כלום וכולם מבינים שזה רק ענין של זמן עד שהממשלה תתפרק. נתניהו מכין כבר עכשיו את האופציות לתחנות היציאה, למשברים עליהם יוכל לרכב כדי לפרק את הממשלה הזאת ולכן לא הגיוני שהוא ייקח דווקא עכשיו קלף חזק כל כך כמו החלת ריבונות ויבזבז אותו, במקום לשמור אותו לקמפיין הבחירות הבא.
נתניהו לא התכוון לספח והוא גם לא יספח, אבל הקמפיין נשאר. הוא יגדיר כבר עכשיו את האשמים: זה יכול להיות ג'ארד קושנר שהתעקש על עסקת המאה הפרטית שלו, זה יכול להיות גנץ שיתקע לו מקלות בגלגלים ואלו יכולים להיות גם אנשי יש"ע עצמם שכביכול איגפו אותו ימין. נתניהו ייצא עם זה לבחירות ויגיד: בואו תעזרו לי לבסס שלטון ימין מלא מלא, כדי שנוכל סוף סוף להחיל את הריבונות במלואה. אחר כך הוא כבר ימצא את התירוצים הלאה למה זה לא יקרה. אמריקה תמיד תהיה שם בשבילו.
השקט הפסטורלי בנופי אזור בנימין מאפיל על הרעשים החזקים הנשמעים מירושלים. השטחים הללו מהווים כר נרחב לפוליטיקאים בארץ ובעולם, הם ימשיכו לדבר על כן ריבונות או לא ריבונות, ובינתיים העולם כמנהגו נוהג. שום דבר מעשי לא משתנה ושום דבר מהותי לא אמור להשתנות. מה שלא קרה 53 שנה גם לא יקרה כל כך מהר דווקא עכשיו. בדיוק כמו שהיה ב-53 השנים האחרונות, גם היום מהווה יו"ש נושא פוליטי ולא מדיני אז כדאי שלא נתבלבל מרעשי הרקע.
הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן
רבות מחשבות בלב איש (טראמפ) ועצת השם הטוב היא תקום.