כל הנושאים הבוערים הנוגעים לסדר יומנו, סטו השבוע ממחזות המציאות ועברו למחוזות הדמגוגיה • החל במחלוקת בין הליכוד לכחול לבן על תקציב המדינה, דרך המחלוקת על החלת הריבונות – עד לחוק הקנאביס ולסערת הטבות המס שביקש נתניהו

לפני מספר שנים הסבנו בצוותא חדא, בשמחה לאחד מחברי מערכת 'יתד נאמן'. השיחה נסובה על נושא ציבורי שעמד אז על סדר היום, ואחד המסובים פסק כי התנהלותו של פוליטיקאי פלוני היא לא יותר מדמגוגיה זולה. אחד הנוכחים העיר מיד: 'וכי שמעתם פעם על 'דמגוגיה יקרה'? הרי כל דמגוגיה מטבעה היא זולה, הלא כן?'
התובנה הנכונה הזאת נחרטה בזיכרוני, אבל השבוע היינו כולנו עדי שמיעה לדמגוגיה יקרה, עם כמה התרחשויות שהיו נגועות בדמגוגיה – אבל יקרה, יקרה מאוד משום שחרף היותה דמגוגיה זולה, כולנו משלמים עליה מחיר כבד מאוד.

השבוע הפוליטי נפתח במחלוקת קשה בין הליכוד לכחול לבן סביב תקציב המדינה, אחד הנושאים הבוערים שהממשלה חייבת לטפל בהם מידית. אחרי שנה וחצי של קיפאון פוליטי מתנהלת המדינה ללא תקציב מסודר ועל פי החוק יש לגבש מתווה תקציב עד לתחילת חודש ספטמבר, אחרת הממשלה מתפזרת וישראל הולכת לבחירות.

בכחול לבן טענו כי יש לבנות תקציב מסודר לשנתיים, כפי שהוסכם בהסכם הקואליציוני לגבש תקציב דו שנתי שיבטיח יציבות לממשלה לפחות עד למועד הרוטציה בין נתניהו לגנץ. אולם בליכוד טענו שבמצב הכלכלי הנוכחי יותר טוב לאשר קודם כל תקציב חד שנתי ורק אחר כך לגבש את התקציב הנוסף לשנה הבאה בהתאם להתפתחות הכלכלה בצל משבר הקורונה.

בכחול לבן חשדו מיד שמדובר בתעלול נוסף של נתניהו בניסיון להתחמק מקיום הרוטציה. בין הצדדים התקיימו מגעים בנושא וכולם הסתיימו ללא תוצאות. שעון החול בנושא זה עדיין מעניק פרק זמן מסוים לגיבוש מתווה אבל לא זמן רב מידי.

במקביל, נמשכים חילוקי הדעות סביב תכנית הסיפוח אותה הבטיח נתניהו להציג על פי התכנון ביום רביעי הקרוב, ט' תמוז. כאן שעון החול כבר קצר מאוד. בתחילת השבוע דווח כי ביום שני או שלישי יקיים הבית הלבן התייעצויות האם באמת לאשר 'אור ירוק' לישראל לבצע את החלת הריבונות. השגריר דייויד פרידמן ביטל את סדר יומו ויצא לארה"ב כדי להשתתף בדיונים הללו.

דיויד פרידמן בסיור בבקעת הירדן יחד עם רה"מ נתניהו וג'ון בולטון לשעבר יועצו של הנשיא טראמפ. צילומסך

אולם עד למועד כתיבת שורות אלו, טרם דווח מה הוחלט באותה התייעצות שהתקיימה כבר לפני מספר ימים. הנשיא טראמפ הבטיח להשמיע הצהרה חשובה בנושא הזה אולם כרגע טרם ידוע מה ייאמר בה. נכון לנקודת הזמן הנוכחית נראה שארה"ב לא ממהרת לתת אור ירוק לסיפוח וגם אם היא תתן אותו לבסוף, זה יהיה אחרי הרבה חששות ולבטים בנושא.

ואם וכאשר ארה"ב תתן אור ירוק לריבונות, עדיין בממשלה עצמה עוד לא ברור איך זה יקרה. כחול לבן ממשיכה להשמיע קולות נגד הסיפוח ואף פועלת מאחורי הקלעים לטרפד אותו, שר החוץ גבי אשכנזי כבר אומר בקולו כי לא יהיה סיפוח בבקעת הירדן וכי הוא מתחרט שלא הביע מוקדם יותר את דעתו הנחרצת נגד המהלך.

על פי ההסכם הקואליציוני, כחול לבן לא מחויבת לתמוך בסיפוח בכל מצב וההצהרה הרשמית מלכתחילה היתה שהמפלגה תתמוך רק במתווה שיהיה מקובל על ארה"ב. היום גם נתניהו עצמו כבר משמיע זמירות דומות ולכן קשה לראות איך מתממשת הבטחת הריבונות החגיגית המקורית יחד עם עסקת המאה הכוללת שהציגה ארה"ב ורק אותה היא רוצה לראות מתממשת. נתניהו מצדו הציב אולטימטום לכחול לבן ואמר 'או ריבונות או בחירות', ובכך חישק את עצמו בעוד מלכודת זהב שכעת הוא צריך לחפש את הדרך לצאת ממנה.

תסכול המעון הרזרבי

באופן טבעי, שני הנושאים הללו היו ממלאים בלי ספק את מלוא סדר היום הציבורי לולי התרגשה ובאה פרשה חדשה שאיש לא שמע עליה קודם, ורבים לא מבינים את משמעותה גם היום. על שולחן ועדת הכספים עלתה בקשה מצד משרד ראש הממשלה, לפטור את נתניהו ממיסוי על הטבות שקיבל למעונו הפרטי.

הבקשה עלתה כחלק מהדיון הכולל שהיה אמור להתקיים על מימון מעון ראש הממשלה החלופי. נושא ראש הממשלה הרזרבי טרם ידוע ומוכר לחוק הישראלי ולכן יש צורך שוועדת הכספים תאשר את התקציב למימון המעון שאמור לשמש עתה את גנץ ובעתיד את נתניהו.

עיון בפרטי הצעת החוק גרמו ללא מעט אנשים להתעצבן ובצדק. במסגרת ההסכם הקואליציוני המדינה נדרשת לממן את מעון ראש הממשלה הרזרבי באופן מלא, כולל קניות, שיפוצים ואף מימון להעברת הדירה בתום תקופת הכהונה. גנץ עצמו מיהר לשגר ליו"ר הועדה ח"כ הרב משה גפני מכתב בו הוא מצהיר שהוא מוותר על ההטבות היקרות הללו, אך למעשה אם גנץ באמת היה רוצה לוותר על זה הוא היה צריך לשנות את סעיפי החוק בטרם יאושר ולא להסתפק בהצהרה מתוקשרת בפני יו"ר הוועדה.

אולם לצד מימון המעון הרזרבי, עלתה לכותרות דווקא בקשתו של נתניהו לפטור אותו ממס. על פי החוק, חלק מההטבות אותן מקבל ראש ממשלה מקופת המדינה הן שירות תחזוקה לביתו הפרטי. נתניהו קיבל במסגרת זו הטבות למעונו הפרטי בקיסריה כמו שיפוץ, צביעה ותיקוני חשמל, אבל המדינה דרשה להכיר בהטבה הזאת כהכנסה וממילא נתניהו יצטרך לשלם עליה מס הכנסה. כלומר – להחזיר למדינה אחוזים מסוימים מההטבה שקיבל עבור מעונו הפרטי.

הבריכה הפרטית בוילה של נתניהו בקיסריה

על פי החוק היבש, לא בטוח שנתניהו אכן חייב לשלם את המס וזה מה שטענו עורכי דינו בהגשת הבקשה. בסופו של דבר מדובר בסכום לא גדול במונחים של קופת מדינה ומשכורות של ראשי ממשלה והמס על כל ההטבות לאורך השנים מסתכם בכמה מאות אלפי שקלים שנתניהו מבקש פטור מלשלם אותם.

הבעיה הגדולה בסיפור הזה היא כמובן העיתוי. ממשלת החירום שיצאה לדרכה הבטיחה לתפקד כממשלת קורונה שתדאג להוציא את ישראל מהמשבר. לכן תמוה מאוד למה דווקא עכשיו בחר נתניהו להעלות לסדר היום את הנושא שסובל דיחוי גם לעוד שנה והיה יכול להיות נדון גם לפני שנתיים. גם אם חוקית נתניהו צודק, זה עדיין לא נראה טוב שהוא מבקש הטבות מס כשמחוץ לבניין הכנסת מפגינים אנשים שאיבדו את פרנסתם והגיעו לפת לחם בעקבות הקורונה.

אבל בהכירנו את השפה הנתניהו'הית, כשנתניהו מנסה לגרום לכולנו לדבר על נושא אחד, עלינו לבדוק מיד על מה הוא לא היה רוצה שנדבר. והשבוע זה בלט מאוד בסלט שנוצר בין הנושאים הקריטיים שעלו לסדר היום.

נושא הסיפוח מביך את נתניהו מאוד. הוא עדיין מתלבט באיזה סולם לבחור כדי לרדת מההבטחה החגיגית על סיפוח מלא-מלא. נושא תקציב המדינה הוא קריטי, הליכוד מחויבת לתקציב דו שנתי אבל מהלך כזה מעניק חיים לממשלה שהליכוד לא ממש חפץ בה, ושעון החול דופק.

ולכן עדיף לנתניהו להשליט על סדר היום נושא אחר שיביך אותו פחות. נתניהו לא מתרגש מכך שעם ישראל יקרא לו נהנתן או מנותק. מבחינה חוקית הוא צודק ואם כל הבעיה היא נראות ציבורית, זה מחיר שאפשר לשלם כדי שעם ישראל יניח לו לכמה ימים מנושא הסיפוח, שכחול לבן ירפו מעט מנושא תקציב המדינה ואולי גם ישכחו את האולטימטום המביך שהציב להם.

וזו דמגוגיה זולה בהתגלמותה, אבל יקרה עד מאוד. מדינת ישראל לא תתמוטט מכמה מאות אלפי שקלים שיינתנו במתנה לנתניהו, אבל הכסף הזה מגיע מהמיסים של כולנו ולכן העיסוק בנושא בעת הנוכחית הוא פופוליזם על חשבוננו. החלת הריבונות היא נושא דרמטי אבל נכון לעכשיו גם הוא לא מעשי ונמצא רק בגבולות הדמגוגיה. תקציב המדינה הוא בהחלט נושא בעל משמעות כבדה מאוד, ולכן כל זמן שהוא משמש ככלי דמגוגי- פוליטי בין הליכוד לכחול לבן ולא עובר לפסים מעשיים, המחיר שכולנו נשלם עלול להיות יקר.

בין הזיה למציאות

דוגמה נוספת לדמגוגיה נשמעה השבוע מפי ח"כ בצלאל סמוטריץ'. הכנסת העבירה השבוע בקריאה טרומית חוק שמטבע הדברים נחסך ברובו מקוראי 'יתד נאמן' ומהותו היא התרה חלקית של המגבלות על שימוש בקנאביס שלא לצרכי רפואה.

הקנאביס הרפואי הופך למצרך חיוני עבור אנשים שסובלים מאוד והכלי הזה הוא היעיל ביותר שקיים כיום עבורם. מנגד, אי אפשר לאשר את השימוש בו באופן בלתי מוגבל משום שמדובר בחומר מסוכן שיכול לגרום לנזקים בעיקר בקרב צעירים הוללים שינסו להניח עליו את ידם.

הצעת החוק שעברה השבוע מבקשת להקל מעט את ההגבלות על השימוש בחומר באופן שיסייע לזקוקים לכך אך ישאיר פתח פרוץ לסכנה. החוק עצמו ראוי להתנגדות אבל הקואליציה ביקשה מכלל חבריה לתמוך בו. ההנחיה הזאת גרמה לסמוטריץ' לתקוף את חברי הכנסת החרדים ולטעון כי הם היו צריכים לדרוש חופש הצבעה ולהתנגד לחוק. "חוק שימנע את חילול השבת בתחבורה הציבורית בתל אביב אין, חוק גיור ממלכתי אין, תקציב הישיבות אין אבל לגליזציה יש", סנט יו"ר האיחוד הלאומי.
סמוטריץ' עצמו נחשב לאחד מחברי הכנסת החכמים ביותר והמבריקים ביותר, ישנה גם הסכמה כוללת כי מדובר באדם ירא שמים, אבל באמירה הזאת הוא נפל במלכודת הדמגוגיה. הרי אם סמוטריץ' עצמו היה היום בקואליציה הוא היה מדבר אחרת משום שגם הוא עצמו היה תומך בחוק.

סמוטריץ' נפל בדמגוגיה. צילום: יונתן סינדל / Flash90

לו היתה מפלגת ימינה חלק מהממשלה היא היתה מבינה את מה שמבינים המפלגות החרדיות, שאי אפשר לדרוש חופש הצבעה על כל דבר שמזדמן. החוק המדובר אינו גרוע כל כך משום שגם כך יוטלו מגבלות על משתמשי הקנאביס. נושא התחבורה הציבורית והגיור מעוגנים בהסכם הקואליציוני הזמני בו התחייבה הממשלה לשמור על הסטטוס קוו וגם תקציב הישיבות מעוגן בהתחייבות מצד הליכוד לסדר אותו על הצד הטוב ביותר בהסכם הקואליציוני הקבוע שייחתם בהמשך אחרי תקופת ממשלת החירום.

בנוסף לכל זאת, אם החרדים ידרשו עכשיו חופש הצבעה, בשבוע הבא זו יכולה להיות כחול לבן שתדרוש חופש הצבעה על חוקים שבאמת עלולים לפגוע בצביון היהודי של ישראל והם יבואו חשבון עם מי שהתנגד להם קודם.

בקואליציה יש מערכת שיקולים כוללת המרכיבה תמונה מלאה, רק שסמוטריץ' בשבתו כאופוזיציה ממלא את תפקידו ותוקף את הקואליציה. אל לנו לטעות ולחשוב שיש כאן דאגה כנה לאידישקייט, יש כאן הרבה דמגוגיה ורק דמגוגיה.

הקורונה יצאה משליטה

אבל הדמגוגיה היקרה ביותר והמתסכלת ביותר מגיעה דווקא ממחוזות הקורונה. כבר בתחילת המשבר לפני פורים, התרברבו מקבלי ההחלטות על כך שישראל הצליחה למנוע אסון כבד בכך שהתכוננה למשבר ונקטה צעדים חריפים בשלב מוקדם. במבט לאחור אין ספק שהצעדים הוכחו כיעילים ונכונים בס"ד והביאו למספרים נמוכים יחסית בנתוני התחלואה.

ודווקא הנקודה הזאת ראויה לדיון משום שבישראל כמו בישראל, אין הרבה דוגמאות לכך שהמערכת ידעה להיערך מראש לאירועים בסדר גודל כזה ולקחת אחריות מראש, עם תכנית עבודה מסודרת. גם בנושא הקורונה היינו עלולים בקלות להגיע למחזות ומחוזות אחרים בחסות תרבות ה'סמוך' הישראלית הידועה, כפי שעולה גם מדו"ח מבקר המדינה שפורסם ממש עם תחילת המשבר וקבע כי ישראל לא יודעת להכין את מערכת הבריאות שלה הצולעת גם כך לתרחישי אסון בסדר גודל כזה.

אבל יד ההשגחה העליונה זימנה שמשבר הקורונה החל בדיוק בעיצומה של מערכת הבחירות השלישית, כשגנץ מזנב בנתניהו ולא מאפשר לו להקים ממשלת ימין. נתניהו היה חייב למצוא נקודה בה הוא יכול להבליט את המנהיגות שלו על פי גנץ והקורונה נפלה לידיו כפרי בשל. הוא הסתער על המשימה בכל הכוח, כינס מסיבת עיתונאים מידי ערב והציב את עצמו מיד כמוביל המשבר וכמנהיג האחראי ביותר שאפשר לסמוך עליו.

בזכות המשבר הפוליטי, הרוויחה מדינת ישראל טיפול נכון ואפקטיבי בפרוץ משבר הקורונה, טיפול שסייע ללא ספק למניעת קריסת מערכת הבריאות והקרדיט על כך מגיע בהחלט לנתניהו ולשאר מקבלי ההחלטות דאז.

אבל אחרי שההתלהבות הראשונית פגה, ניהול המשבר חזר לממדיו הטבעיים כפי שמדינת ישראל יודעת לטפל במשברים. עם ישראל שומר על הנחיות משרד הבריאות כפי שהורו גדולי ישראל, אבל ההנחיות עצמן סותרות זו את זו, אין מאחוריהן היגיון אחד ברור ונראה שאחרי שנתניהו הרפה את אחיזתו הראשונה, אין כבר יד אחת שאוחזת בהגה ויודעת מה שהיא עושה.

ומי שמשלם את המחיר הכבד ביותר הוא הציבור החרדי, דווקא הציבור שמקפיד יותר מכל על ההנחיות ללא כחל ושרק. תושבי בני ברק עדיין מתמודדים עם ההשלכות הנוראות של הסגר, השלכות בריאותיות, רוחניות, נפשיות וכלכליות, ובעוד הם מלקקים את פצעיהם ממהרת הממשלה להטיל סגר על אלעד ועל שכונות בטבריה, כשברקע הדיבורים על סגר דומה שאולי יוטל על מודיעין עילית.

הציבור החרדי משלם את המחיר הכבד למרות שהוא שומר על ההנחיות. צילום: יוסי זליגר / Flash90

נתוני התחלואה בערים הללו לא רחוקים מנתוני תחלואה בערים אחרות שאינן חרדיות אבל הסגר מוטל דווקא על חרדים. כלי התקשורת המדווחים על תחלואה בתל אביב או בת ים למשל, מקפידים להצמיד לדיווח תמונות של חרדים עטויי מסכות כאילוסטרציה, וזאת כדי ליצור תודעה אצל הצופה כאילו הקורונה היא משהו ששייך לחרדים.
הקורונה בכללותה יצאה משליטה כבר מזמן. לישראל אין איך להתמודד עם המשבר, שר הבריאות התחלף, מנכ"ל משרדו התחלף, ההוראות שיוצאות ממשרד הבריאות סותרות זו את זו והאזרחים נבוכים. אף אחד לא יודע להסביר האם הדרך הנכונה היא לעשות יותר בדיקות, לעשות סגר יותר חמור, לפתוח את החנויות או אולי לסגור אותן, ובתוך כל המבוכה הזאת איש הישר בעיניו יעשה. ראשי ערים מנצלים את אי-סמכותם כדי לסגור בתי כנסת או לנעול מוסדות חינוך בניגוד לכל היגיון, אין מי שיעצור אותם.

עם כל ההודאה והכרת הטוב על המכה הראשונה שמנעה את תחילת המשבר, קשה מאוד לעכל את מה שקורה עכשיו. הווירוס לא מוכר לגורמי הרפואה ואין לדעת האם הוא יתפרץ, היכן ומה יהיו השלכותיו. ובינתיים החרדים הם הכר הנוח לחבוט בו.

קשה לצמצם את התסכול הנורא הזה למילה הקטנה דמגוגיה. אבל ההגדרה המילונית למילה דמגוגיה היא "שיטת שכנוע מניפולטיבית להעברת מסרים בהתבסס על פנייה לרגש הפחד, או לחלופין שימוש באמירות ריקות מתוכן רלוונטי למסר הנדון". כמו כן על פי ויקיפדיה, "לעיתים, השימוש בדמגוגיה גובל בעיוות המציאות, באמצעות אזכורים סלקטיביים של עובדות, ושימוש בכשלים לוגים".

הנה לנו אם כן דוגמא חיה וכואבת של דמגוגיה יקרה. הטיפול המעוות בקורונה התנתק מזמן ממחוזות המציאות ועבר למחוזות הדמגוגיה כשהחרדים הם הקרבן ורק עליהם מוטל סגר חסר תועלת וחסר היגיון. קל יותר לחנך את המחונכים מאשר את הבלתי מרוסנים ולכן אנו לא רואים סגר בתל אביב למרות נתוני התחלואה הגבוהים שם. זוהי דמגוגיה.

השבוע הזה היה עמוס לעייפה בדמגוגיה זולה שכולנו שילמנו ומשלמים עליה מחיר יקר. ולזה קוראים דמגוגיה יקרה.

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן