מיומנו של חוקר: הראיון האחרון של סגן ראש השב"כ לשעבר יצחק אילן

הוא פיקד על חיסול יחיא עיאש, היה חלק מהצוות שניהל את המבצע לשחרור נחשון וקסמן, חקר עשרות מחבלים ורוצחים, שוטט בכל חור בעזה וביהודה ושומרון, ולאחרונה הוא סיפר על הכל • אילן, שנפטר היום, העניק ראיון מרתק למרדכי גולדמן במגזין פסח של 'המבשר' • הראיון המלא

חורף תשס"ג. ימי האינתיפאדה השנייה הסוערים והעקובים מדם. מכוניות תופת ומחבלים מתאבדים מסתננים מהשטחים לשטחי מדינת ישראל ומבצעים פיגועים בלב הערים הגדולות. מפקד השומרון בשב"כ דאז הוא יצחק אילן, שמקבל לידיו מידע אודות חוליית חמאס שסיימה את הכנותיה לפיגוע התאבדות בישראל.

לרכזי שירות הביטחון הכללי ושאר גורמי המודיעין בארגון לא היה שמץ של מושג מתי יתבצע הפיגוע, מי המבצעים, מה המטרה ומהן שיטות הפעולה. הכוחות שעקבו אחר החוליה לאורך זמן נתקלו בחומה בצורה של מידור. כבר בתקופה ההיא ארגוני הטרור היו מודעים ליכולות המודיעין של אנשי השב"כ ופעלו בזהירות קיצונית. ימים חלפו, ובבוקר מוקדם אחד, עוד לפני שהפציעה השמש, בעוד יצחק אילן מנמנם את שנת הלילה הקצרה שלו, הטלפון האדום בביתו מהבהב. אילן מקבל מידע מודיעיני על כך שחוליית חמאס כלשהי מחפשת אחר נהג מונית לצורך נסיעה. בשלב זה לא ידוע לאן.

אילן נדרך. "היום זה לא יהיה יום של פיגוע עבור אזרחי ישראל" הוא אומר לעצמו. חיפוש המונית בשעת בוקר מוקדמת מדליק את כל הנורות האדומות בשב"כ ואילן מבין כי ייתכן שמדובר בחוליה החשודה שיוצאת לממש פיגוע היום בלב מדינת ישראל, באמצעות מחבל מתאבד. לשם כך דרוש להם מונית. מה שקרה מכאן ואילך, הוא לא פחות ממסמר שיער.

למזלם הגדול של יחידות שב"כ בשומרון, חברי החולייה התקשו לאתר נהג מונית ער בשעה כה מוקדמת. חמאס בשומרון השתמש במספר נהגי מוניות פרטיים לצורך פעולותיו, ואנשי החמאס עברו מספר אחרי מספר כאשר אף אחד מהנהגים לא היה זמין. באותם ימים, בסייעתא דשמיא מופלאה, בידי השב"כ היה עצור נהג לחקירה נהג מונית פלסטיני שהיה חשוד כי הוא מסייע בתחום הלוגיסטי לתשתית הצבאית של חמאס בשומרון.

האיש היה כלוא, והטלפון שלו היה בידי השב"כ, זמין. ואכן, בדקות שלאחר מכן הטלפון צלצל. בשב"כ היו צריכים להכריע האם להשיב לשיחת הטלפון במכשיר שהיה בידיהם או להבליג ולאפשר לחוליה לאתר נהג אחר. בהחלטה מהירה ונועזת עם לקיחת סיכון מחושב שחברי החוליה לא יודעים על מעצר נהג המונית על ידי השב"כ, תוך כדי הערכה גסה שהם לא מכירים אותו באופן אישי, החליט אילן להשיב לשיחת הטלפון שבינתיים פסקה.

אחד מאנשי השב"כ, הבקיא ברזי הניב הפלסטיני ובעל מבטא ערבי כבד, התקשר אל הטלפון של פעיל החמאס כשהחשש היה שמא יזהה כי אין מדובר בקולו של הנהג העצור. אלא שכבר בדקה הראשונה לשיחה, אילן הבין כי איש החמאס אינו חושד בדבר. אך כדאי לעמוד על כוונותיהם של אנשי החולייה, "נהג המונית" הציב מחיר מופקע כדי לבצע את השירות בשעת בוקר כה מוקדמת. פעיל החמאס אפילו לא התווכח ונתן מיקום מדויק שבו הם ממתינים לאיסוף.

ההסכמה לסכום המופקע, חיזקה אצל אילן – מפקד שב"כ בשומרון את ההערכה כי החוליה אכן בדרכה להוציא פיגוע התאבדות שיגבה חיים של עשרות אזרחים ישראלים חפים מפשע. הנחיות ברורות מאוד הועברו מאילן למטה השב"כ ולשאר היחידות המבצעיות בארגון והוכרזה כוננות עליונה. בינתיים, רכבו של נהג המונית הפלסטיני הותנע, ובתוכו ישב איש שב"כ. מדובר היה בסיכון עצום. על המונית היה אמור לעלות מחבל מתאבד עם חגורת נפץ.

המונית הצהובה הזדרזה להגיע לנקודת המפגש. איש השב"כ שהגיע שהקדים בכמה דקות, השאיר את הרכב מונע ויצא ממנו לעשן סיגריה. בינתיים, למקום הגיעה חוליית חמאס יחד עם מחבל מתאבד שהיה עטוף מראשו ועד רגליו במטען נפץ רב עוצמה. יחידת מסתערבים שהייתה מוכנה לפעולה, והסתוותה כמקומית כיתרה את המקום וקראה להם לעצור ולהרים ידיים. לאחר מספר קריאות באמצעי כריזה שונים לעבר המחבל המתאבד שיסגיר את עצמו לידי הכוחות ויניח את חגורת הנפץ בצד, הוא החליט ללחוץ על כפתור ההפעלה ולהתפוצץ כשהוא עומד ליד המונית.

כשיצחק אילן מספר לי את הסיפור הזה, בביתו שבמגדל דירות בעיר אשדוד, הוא מסביר כי מדובר בסיפור אחד מתוך מאות. "אנשים מדברים על הפיגועים הגדולים באינתיפאדה השניה, אבל לאף אחד אין באמת מושג כמה פיגועים מנענו. אפשר להוציא ספר רק על זה". יצחק אילן, בן ה-64 הוא אדם חסון ורחב כתפיים. הוא מדבר במבטא רוסי קל, והוא מתנסח באינטליגנטיות ובקול שליו, אך בנחרצות ותקיפות. התחביבים שלו: בלשנות, שפות, שירה ומתמטיקה.

אילן, שפרש משירות לפני כמה שנים, הוא שועל קרבות ותיק ואחד החוקרים הקשוחים והמהוללים בשב"כ לדורותיו. הוא התגייס לארגון בשנת תשמ"ב וסיים את שירותו, כסגן ראש הארגון תחת יובל דיסקין. לאחר שהוחלט למנות לתפקיד ראש השב"כ את יורם כהן, הוא פרש. לאורך שנותיו בשב"כ הוא מילא שורה ארוכה של תפקידים, בהם ראש אגף החקירות של השב"כ – שנחשב לאחד התפקידים החשובים והרגישים בארגון, ראש האגף לסיכול טרור וריגול ערבי-איראני וראש האגף לענייני ישראל וזרים.

אנחנו יושבים בסלון ביתו שבאשדוד, עוד לפני שהקורונה השתלטה על חיינו, לשיחה מקיפה על המצב המדיני, על הסכסוך הישראלי-פלסטיני, על ערביי ישראל, על האיום האיראני, כאשר במהלך השיחה הוא פותח צוהר מרתק ועוצר נשימה, שספק אם נפתח אי פעם, לעולמו של איש שירות הביטחון הכללי. את השיחות קיימנו עמו במשך כמה מפגשים, כאשר חלק גדול מהדברים לא נכנסו מפאת מגבלות המקום. אולם אין ספק, כי מדובר בדברים ששווה להקשיב להם בתשומת לב.\

שושלת רבנים מפוארת

הדבר הראשון שיצחק אילן עושה במהלך מפגשנו הראשון, הוא הצגה של כתב הסמכה היסטורי ורב ערך מבחינה כספית, של כתב סמיכה של הבריסקר רב, הגאון הגדול רבי חיים סולובייצ'יק, לסבו רבי גבריאל דברשווילי זצ"ל, שהיה מתלמידיו הקרובים. אחיו של סבו רבי משה דברשווילי זצ"ל, היה תלמידו של החפץ חיים בעיר ראדין, וממנהיגי חידוש העלייה מברית המועצות. אח נוסף, רבי יעקב דברשווילי היה הרב הראשי של יהדות גאורגיה. חלק גדול ממשפחתו, הם חרדים של ממש, חלקם גרים בישראל חלקם בארה"ב.

יצחק אילן נולד בעיירה סוראמי במרכז גאורגיה שהייתה תחת שליטת ברית המועצות, ואובחן כמחונן. בהיותו כבן 17 סיים בהצטיינות את בית ספר התיכון למחוננים למתמטיקה-פיזיקה בטביליסי, והיה אלוף ברית המועצות במדעים מדויקים לבני גילו. מיד לאחר מכן, בשנת תשל"ג עלה לישראל עם משפחתו. כשעלו לישראל, הסוכנות העניקה להוריו דירה בשכונת נוה יעקב בירושלים.

אילן הצעיר התגייס לצה"ל ושירת במערך הנ"מ של חיל האוויר. בתפקידו האחרון שימש מפקד סוללת תותחני נ"מ מונחה מכ"ם והשתחרר בדרגת סגן. בשנת תשמ"א, יצחק אילן השתחרר מצה"ל ונרשם ללימודי מתמטיקה באוניברסיטה. אבל אז, טלפון אחד שינה את חייו. "אני מקבל טלפון, ואומרים לי 'שלום מדברים ממשרד הביטחון. היינו שמחים להיפגש איתך. יש לנו משהו מעניין להציע לך'. אני בתור בן אדם סקרן, אמרתי 'בא נשמע'" הוא מספר. "באתי לפגישה שהתקיימה באיזה בית קפה ירושלמי, ואז שואלים אותי 'אתה יודע רוסית' ואמרתי 'כן'. שאלו אותי, 'אתה יכול לקרוא לנו מאמר?' הביאו לי מאמר, וקראתי להם את המאמר ותרגמתי להם. אחרי זה הם ביקשו: 'ספר לנו על עצמך ברוסית' וסיפרתי להם, ואז הם הציעו לי לעבוד במחלקה לסיכול ריגול רוסי בשירות הביטחון הכללי".

העבודה הראשונה של יצחק אילן בשב"כ, הייתה לאתר מרגלים רוסיים בישראל. בשנת תשמ"ב אחרי קורסים מפרכים הוא נכנס לתפקידו. אילן היה בין החוקרים של המרגל הרוסי שבתאי קלמנוביץ' המרגל הסובייטי, שריגל בישראל למען ברית המועצות והקג"ב, והיה עוזר פרלמנטרי בכנסת. אילן גם היה זה שדובב אותו בעזרת ניצחון עליו בתחביבם המשותף, שחמט. במשך כמה שנים עסק במרדף אחרי מרגלים סובייטים בישראל, ובשלב מסוים הפתיע את הממונים עליו כשהביע רצון לעבור לתחום הערבי, הציר המרכזי של עבודת השב"כ.

יעקב פרי, מפקד המרחב שבו שירת בזמנו יצחק, תהה מדוע כדאי לו לזנוח את התמחותו, אבל הוא התעקש, למד ערבית, שפתו החמישית, שנוספה לרוסית, גיאורגית, אנגלית ועברית. "ה' חנן אותי בכישרון של לימוד שפות, ולמדתי באולפן של השב"כ שהוא אחד האולפנים הטובים בעולם ללימוד ערבית. אחרי שנה למדתי את השפה על בוריה והתחלתי ללמוד את מקצוע החקירה" הוא מספר. לאחר מכן הוצב במחלקת חקירות של מרחב יהודה ושומרון בצוות רמאללה.

בכיר השב"כ דאז, ח"כ אבי דיכטר, אולי האחראי הראשי לגילוי כישרונותיו, שלף אותו מאגף החקירות לפעילות במטה המרחב הדרומי, שהיה אז בפיקודו. דיכטר אינו מקמץ בשבחיו: "אדם מתוחכם, יצירתי ורב-תחבולות, אך ברמה האישיותית, מדהים. מוכשר כמו שד. חכם במדעים מדויקים. משפחה לתפארת" מעיד עליו מי שהיה ראש השב"כ. "ההעברה מהחקירות לשטח אינה קלה; היא כמו הסבה של צנחן לשריון. מעטים עושים זאת ועוד פחות מכך עושים זאת כמוהו בהצלחה. בדרום נפתחו לו אופקים וראו אותו. הוא התגלה כאיש ניתוח יוצא מהכלל וכמנהל מוערך – קפדן, אבל הגון, מסור ואבהי".

מיומנו של חוקר

במשך חצי שנה אינטנסיבית למד אילן שיטות חקירה במהלכן ראה כיצד מבצעים בפועל את החקירות, כאשר הוא יושב יחד עם החוקרים במתקני החקירות ולומד כיצד לבצע חקירה יעילה. לאחר מכן החל לעבוד כחוקר, כאשר במשך 9 שנים היה ראש צוות חוקרים ברמאללה.

במהלך פעילותו שם, בפעם הראשונה והיחידה בקריירה שלו בשב"כ נרשמה הערה בתיקו האישי. זה קרה כשפעם אחת, בעת שפעל באזור רמאללה, נקלע לתהלוכה אלימה. אילן ראה את הצעירים הפלסטינים עוברים בין החנויות ומכריחים את הסוחרים לסגור את הדלתות. מי שלא סגר את החנות, שברו לו חפצים. "אני בדיוק הייתי שם יחד עם עוד חבר מהשירות, לקנות כמה דברים. בעל החנות ידע שאני איש שב"כ, והוא מיד הציע לנו שיחביא אותנו בתוך החנות. לא יכלנו לאפשר את זה. מיד כשהם הגיעו השבאב, התחלנו להתעמת איתם. ירינו באוויר והברחנו אותם. כשעברנו שם אמרתנו לכולם לפתוח את החנויות מיד. היה שם איזה אחד שלא הצליח לברוח, תפסנו אותו ושמנו בבאגז' של האוטו, ולקחנו אותו לחקירה. אחרי זה היה תלונות נגדנו על זה ששמנו אותו בבאגז' ונרשמה לי הערה בתיק האישי".

"תמיד כששואלים אותי, 'מה המקצוע שלך?', מספר אילן. "למרות שמילאתי תפקידים מגוונים אני תמיד אמרתי שהמקצוע שלי הוא חוקר". לדבריו, החקירה היא אמצעי החשוב ביותר שנמצא בידי השב"כ, המאפשר לדלות מידע חדש ואף להצליב מידע קיים מבלי שהנחקר ידע על כך. כשאילן החל לעבוד כחוקר, בדיוק פרצה האינתיפאדה הראשונה. "זאת הייתה עבודה מבוקר עד ערב" הוא משחזר. "זה מלחמת מוחות, אתה נלחם עם האויבים והטרוריסטים הכי קשים".

אחת החקירות המפורסמות שלו היו במבצע לחילוץ נחשון וקסמן. החייל נחשון וקסמן נחטף בד' חשוון תשנ"ה, ע"י מחבלים שהתחפשו למתנחלים יהודים. המחבלים לקחו את וקסמן לביר נבאלא שמצפון לירושלים כבן ערובה. למחרת יום חטיפתו העבירו החוטפים לרצועת עזה קלטת וידאו שבה צולם וקסמן כשאקדח מוצמד לרקתו, מבקש מראש הממשלה יצחק רבין שישחרר את השייח' אחמד יאסין ועוד 200 אסירים ביטחוניים. לפי המסר שהעביר וקסמן, אם לא תיכנע ישראל לדרישה, יוציאו אותו להורג ביום שישי בשעה 20:00.

כבר כמה ימים איתר השב"כ את הבית שבו הוחזק וקסמן, בביר נבאלא, לאחר שנתפס נהג המכונית שבאמצעותה נערכה החטיפה. בעקבות המידע המודיעיני שהשיגו אנשי השב"כ בחקירת הנהג, הוחלט לפרוץ לבית שבו הוחזק וקסמן. בשעה 19:00, עם רדת החשיכה, הגיע כוח החילוץ של סיירת מטכ"ל לווילה שבפאתי הכפר.

במהלך שהות הסיירת במקום, נצפה אחד ממשתפי הפעולה עם החוטפים כשהוא נכנס לבית ויוצא כעבור כעשרים דקות. לאחר יציאתו נעצר משתף הפעולה. מי שקיבל את וקסמן לחקירה הוא צוות החוקרים של השב"כ. יצחק אילן, שהיה סגן ראש מחלקת החוקרים באותה עת, הגיע במיוחד כדי לקחת חלק בחקירה. בחקירה מסר הסייען שוקסמן מוחזק בחיים. בשלב זה הוחלט לתת לסיירת מטכ"ל את הפקודה לפרוץ אל הבית. הכוח פרץ אל הבית, אך מיד כשנשמע הפיצוץ, ירה אחד המחבלים שבעה כדורים בוקסמן, אחד בראשו ושישה בחזהו, והרג אותו. או אז פרצו לחדר לוחמי היחידה והרגו את שלושת המחבלים. במהלך המבצע נהרג ניר פורז כאשר אחד המחבלים ירה לעבר הכוח הפורץ.

"השב"כ סיפק מודיעין באיכות גבוהה מאוד. ידענו על המיקום שבו הוחזק החייל, היה לנו תרשים מדויק של המבנה של כל חדר וחדר וממש לפני הפריצה פנימה סיפקנו מודיעין בזמן אמת באיזה חדר בדיוק נמצא החייל" מספר אילן. "ידענו היכן הוא כבול. מי שומר עליו ומה עושים שאר חברי החוליה. אך למרות המודיעין המדויק נכשל מבצע החילוץ והחייל נחשון וקסמן וניר פורז. מדובר היה בהצלחה מודיעינית וכישלון מבצעי. אפשר היה, אם לא הייתה תקלה, שנחשון היה חי איתנו היום".

מכסחת דשא

מדובר היה בימים עמוסי עבודה, כאשר מדי שבוע לאורך שנים ארוכות, אילן היה מקבל לידיו פעילי טרור, והוא, יחד עם עוד קבוצת חוקרים מצומצמת ניסו לאתר שבבי מידע על פעילות עוינת. בצה"ל זכתה הפעולה לכינוי "כיסוח דשא". לדבריו חקירה יכולה לקחת בין שעות לחודשים. "היו לנו חקירות שהסתיימו תוך שעות, והיו לנו חקירות שלקחו 150 יום עד שהושגה פריצת דרך. יש כאלה ממש פיקחים, שאתה צריך לנקוט תחבולות מורכבות מולם".

"למעצרים ולחקירות של פעילי טרור יש חשיבות רבה בלחימה בטרור והיא משיגה כמה יעדים", אומר אילן ומפרט: "החקירה מאפשרת לקבל מידע מודיעיני על פיגועים מתוכננים; הרחבת מידע חלקי שכבר היה ידוע, עד כדי אפשרות של סיכול. החקירה מאפשרת לקבל מידע מודיעיני נרחב על פעילות טרור על כוונות ושיטות פעולה, על אישים, על אימונים, תקציבים, תשתיות, אמצעי תקשורת ועוד".

משימה נוספת של החוקרים היא להשיג ראיות כדי להגיש כתבי אישום נגד מחבלים ובכך למנוע את המשך פעילותם ולהרתיע אחרים מלהצטרף למעגל הטרור. לדברי אילן, "מטרת החקירה היא גם להלבין את המודיעין – לתרגם את המודיעין לראיות מבלי לחשוף או לסכן מקורות שבאמצעותם הושג מידע זה, כדי שהמקורות ימשיכו לפעול ולהביא את המידע הדרוש מהם".

"ארגוני הסיכול תמיד יעדיפו לתפוס מחבל חי ולא מחבל מת", קובע אילן נחרצות ומצטט את ראש השב"כ לשעבר אבי דיכטר שנהג לומר: "הסיבה היא פשוטה ואנוכית: עוד לא הומצאה השיטה שמאפשרת לחקור מחבלים מתים. התפנית בלחימה בטרור הרצחני במהלך האינתיפאדה השנייה התרחשה במהלך מבצע חומת מגן, שאפשר שליטה מחודשת של צה"ל על השטחים לצורך ביצוע מעצרים המוניים אשר מרביתם הופנו לחקירה".

אני מבקש מאילן להיזכר במקרים מעניינים לאורך שנותיו כחוקר בשב"כ. אילן משפשף את מצחו ואחרי כמה דקות הוא נזכר בכמה מקרים נדירים לאורך הקריירה שלו שפלסטינים שחקר פשוט ביקשו לעזור לישראל מתוך אידיאולוגיה. "היה לי פעם סוכן שאפילו סירב לקבל כספים. הוא אמר אני אוהב את היהודים ואת עם ישראל ומעריך ומעריץ אתכם לכן אני רוצה לעזור" מספר אילן. "ברור שזה גורם לך לחשוד, אבל אתה בודק אותו על כל צעד ושעל ואתה רואה שהוא מצדיק את עצמו. אבל מדובר במקרים נדירים בפרט של אנשים שהרגישו טוב לב מצד יהודים. אחד הצלנו אותו ממוות או שעבר ניתוח אצלינו, או שפגש משהו אנושי שעשינו לו והם מחזירים תודה".

אילן נזכר בסיפור מעניין. "פעם היה לי מחבל מאוד קשה, שאחרי שסיים חקירה נשלח חזרה לכלא. בכלא משום מה, חשדו בו שהוא משתף פעולה. האמת היא שהוא לא שיתף פעולה. להפך. היה עקשן כפרד. אבל החברים שלו החליטו ככה, והם חקרו אותו באלימות קשה, עד שכמעט מת מרוב ייסורים, וסוהרים הם אלו שהצילו אותו ברגע האחרון. אחרי זה הוא ביקש לפגוש אותי, ואז הוא אמר לי: 'תשמע לא האמנתי שככה יתייחסו אלי, ומעכשיו והלאה אני עובד איתך עד כלות נשמתי'.

ההתקדמות של אילן בשב"כ הייתה מטאורית. במשך יותר מעשור, עסק באופן אינטנסיבי בחקירות מחבלים, כאשר הוא מקודם לתפקיד ראש צוות חוקרים ברמאללה וסגן ראש מחלקת חוקרים ביהודה. רק כעבור כמה שנים, אחרי שימלא עוד מספר תפקידים בשב"כ, ימונה כראש אגף החקירות בשב"כ, אחד התפקידים היוקרתיים ביותר בארגון.

"לשלוט בשטח"

לאחר שעשה דרך מרשימה כחוקר בשב"כ, נפתחה תקופה חדשה בחייו. "אחרי שסיימתי את תפקידי כסגן ראש מחלקת חוקרים, מוניתי לראש המחלקה לסיכול טרור ברצועת עזה" הוא מספר. "האחריות שלי הייתה הן על איסוף מודיעין והן לסכל טרור בתוך רצועת עזה. אל תשכח שאז גרו יהודים בגוש קטיף, ומדובר היה באתגר מאוד גדול".

קרב המוחות החשוב ביותר שלו בעזה היה כשפיקד על מבצע חיסולו של "המהנדס", יחיא עיאש בחורף תשנ"ו. עיאש היה אז "המבוקש מספר 1" של גורמי הביטחון בישראל והסתתר בדירת מסתור בבית-להיה ברצועת עזה. שירות הביטחון הכללי הצליח להגיע אליו לאחר מצוד ממושך, והוא חוסל באמצעות הפעלה מרחוק (מהאוויר) של מטען חבלה שהוטמן במכשיר סלולרי. עד היום אילן רואה בחיסול הזה את פסגת הישגיו במאבק בטרור, הן ברמת התחכום של המבצע, והן ברמת הביצוע והמודיעין.

לאחר שהיה אחראי על סיכול טרור מעזה, מונה למפקד שב"כ בשומרון, ופיקד בין היתר על רכזי השב"כ שפעלו בעומק הכפרים הפלסטינים. אילן, הונחת לתפקיד בזמן המורכב ביותר שהיה אי פעם לשב"כ, בזמן האינתיפאדה השניה ומבצע חומת מגן. "בקיץ 2000 אני מתמנה למפקד שב"כ בשומרון, אז מתחילה האינתיפאדה שלוש וחצי שנים שעברו כמו נצח" הוא מתאר. "נלחמנו שם בציפורנים, זה היה מאבק לחיים ולמוות. כל יום היה אתגר חדש, אבל בהסתכלות לאחר, אני אומר: ברוך ה', ניצחנו".

אילן מתאר תקופה קשה מאוד. "לא גרתי בבית. גרתי במפקדה שלי או בבית מלון בנתניה. כמעט ולא הגעתי הביתה. במשך שלוש וחצי שנים הגעתי הביתה לא יותר מפעמיים בשבוע". אילן משחזר את העבודה באותה תקופה: "בחומת מגן קיבלנו החלטה עקרונית: כל מחבל, שמתכנן פיגוע קשה ואנחנו מבקשים לחקירה והוא מתחיל להתחמק ולא מצליחים לתפוס אותו חי, למרות הכל אנחנו יוצאים" הוא משחזר. "היו לנו מחבלים שידענו שהם לא ייכנעו במעצר רגיל ויצאנו לדרך בידיעה שזה ייגמר בקרב שבסופו המחבל יחוסל. ככה ליטשנו תלם תלם, עד שהצלחנו למגר את הטרור".

באותה תקופה אילן פיקד על מבצע נוסף לחיסול בכיר פלסטיני אחר באמצעות מטען מוסווה, הפעם כלבנה בחומה ליד נתיב הליכתו בטול כרם. באמצעות פעולה מסמרת שיער, אילן יחד עם אנשי השב"כ הצליחו לחסל את ראאד כרמי, מפעילי הטרור הבולטים של פתח. במחלוקת על השפעת הריגתו של כרמי על המשך הפיגועים עמדתו של אילן ברורה: השב"כ סיכל 2 פיגועי התאבדות שראאד כרמי תיכנן, שהציבור כלל לא שמע עליהם ועמד להוציא פיגוע התאבדות שלישי, כאשר חוסל.

לדברי אילן מרכיב ההצלחה המרכזי בחומת מגן, היה שליטה בשטח. "מבצע חומת מגן העניק לנו שליטה אופרטיבית בשטח. היה לנו גישה חופשית לכל מקום וניכשנו את הטרוריסטים, יעד אחרי יעד. אנחנו בשב"כ תפסנו בשומרון משאיות שלמות של קסאמים בג'נין, בשכם ובטול כרם. תאר לעצמך שלא היינו עושים 'חומת מגן', הטילים האלו היו עפים על כל מדינת ישראל מירושלים עד חיפה כולל תל אביב ונתניה וכפר סבא וכוכב יאיר ונתב"ג".

אחד הדברים שהכי מרגיזים את אילן זה הטענה כי יש שיתוף פעולה בטחוני בין ישראל לרשות, והפלסטינים מבצעים סיכול טרור. "זה שקר וכזב. יש אולי אחוז אחד שהפלסטינים עוזרים לנו. בסוף השב"כ עושה הכל בעשר אצבעות".

אילן סבור שברגע שישראל יוצאת מהשטחים, עניין של כמה חודשים עד שחמאס מתחיל לירות רקטות על מרכז הארץ מיהודה ושומרון. "זה הרבה יותר פשוט לעשות רקטת קאסם ממה שאנשים חושבים. צריך צינור חומר נפץ וחומר הדף. יש שם את שלושתם, הנס הוא שגם אנחנו שם. אם לא נהיה שם, נהיה בצרה רצינית מאוד".

לפני חמש שנים במסגרת כתבה שפורסמה לרגל חג הפסח תשע"ה, התלוונו לפעילות של רכז שב"כ בכפרים הפלסטינים והבאנו משם כתבה המתארת את הפעילות בשטח. ניצלנו את ההזדמנות כדי להבין קצת יותר על תפקידו של רכז השב"כ במסגרת הפעילות המבצעית של צה"ל בשטח.

"תפקידו של רכז השב"כ הוא לקיים חקירות מהירות בזמן שהחיילים פושטים על כפרים עוינים" מסביר לנו יצחק אילן. "מדובר בעבודה מאוד עדינה, אתה לא במתקן חקירות. אתה מתשאל בקלילות. זה אופי אחרי של עבודה. אתה לא מסגיר מה בדיוק אתה מחפש. למשל, אתה מגיע הביתה ויש תשעה אחים, אתה לא שואל איזה אח אתה מחפש. לכן אתה מתחיל ושואל מסביב, ומושך לכיוונים אחרים ומגיע ממקום אחר לגמרי ותופר לבד את הפרטים, ורק אחרי שאתה מזהה בוודאות את האיש שאתה רוצה לעצור אתה אומר לו בו הנה ואומר לחיילים לקחת אותו".

"זה עניין מקצועי מאוד" מסביר אילן. "אם הם ידעו מה אני מחפש, הם יסתירו אותו. הם יחליפו ביניהם תעודות, ואם אתה עוצר את האח הלא נכון ואתה מגלה את זה מאוחר אז הוא כבר נמלט. זה מאוד לא פשוט".

אילן נזכר במקרה שבו זה קרה לו גם, כאשר עצר את האדם הלא-נכון. "מכיוון שהם לא יצירתיים בשמות, אתה יכול להיתקל במצב ששתי בני דודים יש להם את אותו שם מרובע. כלומר, שם פרטי, שם האבא, שם סבא ושם משפחה. אני זוכר שפעם עצרנו בן אדם והבאנו אותו, ואז הוא אומר לנו אתם טועים זה לא אני. אמרנו לו קוראים לך ככה ואבא שלך וסבא שלך ככה והשם משפחה שלך ככה, אז הוא אומר כן ויש לי עוד בן דוד שקוראים לו ככה ואז מביא את הבן דוד ומתברר שאנחנו טעינו. אני זוכר כשבישרנו לו שאנחנו טעינו הוא אומר 'פי אללה', בערבית: יש אלוקים, ושחררנו אותו".

אחד הסיפורים המרגשים ביותר של אילן במסגרת עבודתו בשב"כ באותה תקופה, התרחש בכפר באזור רמאללה. "זה היה ב-2 בלילה, אנחנו מגיעים לעשות מעצרים יחד עם הצבא, ואז ניגש אלי זקן אחד ואני רואה שהוא קצת שונה שם מאחרים. הוא לקח אותי הצידה ואמר לי 'אל תחזרו מאותה דרך שבאתם, כי מחכה לכם שם מארב. ואז הוא אוחז בידי והוא אומר לי תדע לך שאני יהודי'. מתאר אילן כשהתרגשות בקולו. "באותם רגעים אין לך זמן אפילו להרחיב איתו בשיחה, אמרתי לו קח כתובת כשיהיה לך זמן תגיע ונשוחח. עזבנו שם וככל הנראה חיינו ניצלו. אחרי תקופה הוא הגיע, והוא סיפר לי שהוא יהודי ממוצא תימני שאביו כבר התערב עם המוסלמים. לאחר מכן הוא היה איתנו בקשר במשך תקופה ארוכה ועזר לנו בכל מיני דברים".

"שיטות חקירה"

מבצע חומת מגן הסתיים, ואילן, שמאחוריו רקורד עשיר של הצלחות מבצעיות ממונה לתפקיד היוקרתי של ראש אגף החקירות בשב"כ. כשאני שואל את אילן על הטענות כי השב"כ משתמש בעינויים, הוא מתרגז. "אין עינויים בשב"כ" הוא חורץ בתקיפות. "על פי ההגדרה של אמנת רומא אין עינויים בשב"כ. בשנת 1999 בג"צ ההתרים, מה שבתקשורת מכנים 'בג"צ העינויים', אסר על הדברים האלה והגדיר אותם כעינויים אנחנו הפסקנו ומאז אין. לא שרפרף נמוך, ולא כיסוי ראש ולא מוזיקה רועשת. שקר וכזב! מאז אנחנו פועלים על קוצו של יו"ד לפי הנחיות".

אילן מודה שהחוק מאפשר לשב"כ חופש פעולה שאין למשטרה ולאף גוף אחר בישראל. "המזל שלנו" הוא אומר "שאנחנו עובדים על פי 'תחיקה צבאית' – חוקים צבאיים ולא חוקים של המדינה. אם במדינה שלנו מותר לחקור אדם רק 30 יום, אלא אם כן קיבלת אישורים מיוחדים מבית המשפט, בשטחים מותר לחקור על פי החוק הצבאי 180 יום וזה הבדל אדיר. חצי שנה ואתה יכול למנוע ממנו עורך דין הרבה מאוד ימים ואפשר עוד כל מיני דברים אחרים".

"בזמן שאני התחלתי לחקור, יכולנו להחזיק עצור בשטחים לצורכי חקירה עד 18 יום עד שהוא יראה שופט. בארץ זה 24 שעות. היום זה 8 ימים". אילן מסביר מה כל כך נורא בזה שנחקר רואה שופט. "ברגע שהוא רואה שופט החקירה נפסקת. אתה צריך להביא אותו להפסקה של כמה שעות ועורך דין יכול לראות אותו והוא מקבל כח מזה. הוא מתנפח לך. אתה כבר לא שולט בו. ברגע שהוא מקבל חשיפה לעולם אתה חוזר לנקודת ההתחלה. לכן חשוב במקרה הזה לשמר אותו תחת לחץ שלנו".

עם זאת, בכל הקשור לפצצות מתקתקות, אילן מודה כי לשב"כ יש אמצעים מגוונים יותר לפעול. "יש סעיף שנקרא 34א שנקרא 'הגנה מהצורך'. כשיש לך פצצה מתקתקת אתה יכול להפעיל אמצעים כמובן סבירים, כדי להציל חיי אדם ורכושו". אילן מסרב לתאר מה כולל הסעיף הזה, אבל לפי פרסומים בתקשורת, הוא כולל מה שיש מי שמכנים כ"עינויים". אילן מעדיף לכנות את זה "לחץ פיזי מתון".

בעתירה שהוגשה לבג"צ ע"י האגודה לזכויות האזרח מתוארת חקירת הגנה מהצורך כך: "זוהי שיטת חקירה, הכרוכה בהפעלת אלימות פיסית כלפי הנחקר: ניעור פתאומי בכוח רב של פלג הגוף העליון של הנחקר, קדימה ואחורה, בצורה הגורמת לצוואר ולראש הנחקר להיטלטל ולהתנדנד במהירות כך שהמוח נחבט בקופסת הגולגולת וסובל טלטול עז, ה"שבאח" — אוסף האמצעים, שכולל כיפוף הגב וקשירה לכיסא מוטה, הכנסת ראש הנחקר לשק מצחין והשמעת מוסיקה רועשת, ועוד".

אילן מתרגז מהעלאת הנושא. "ראשית, מאז בג"צ העינויים את כל מה שהוזכר כאן" הוא אומר. "שנית, אני מאוד כואב כשעיתונאים שאולים אותי את השאלה הזו. למה אף פעם עיתונאים לא שואלים אותי, אם היה פעם מקרה שלא לחצתם מספיק ויהודים נהרגו בגלל זה. לא אתן דוגמא מפאת כבודם של אלה שנהרגו, אבל בהחלט היה לנו בעבר, שמכיוון שלא קיבלנו אישורים ללחוץ עליהם מעבר מה שלחצנו או בכלל לא לחצנו – יהודים נהרגו".

לדברי אילן עד היום הוא זוכר את השמות של יהודים שנהרגו בגלל שאנשיו בשב"כ לא לחצו מספיק. "השמות הללו לא יוצאים לי מהראש. לא אשכח אותם עד יומי האחרון. אלו יהודים שהיו יכולים לחיות איתנו כאן, אבל בגלל שלא קיבלנו אישור להפעיל אמצעי חקירה מיוחדים, הם נרצחו".

"השב"כ מדווח על כל הפעולות שלו ליועץ המשפטי לממשלה, ויש דיווח מפורט מ-1999 ועד היום" הוא אומר בתקיפות. "מאז ועד היום, חוקר אחד לא הועמד לדין פלילי וזה כי השב"כ הוא ארגון שומר חוק. כל מה שעשינו – בדין עשינו, ומנענו מהרבה מאוד יהודים להיות קורבנות בפיגועים, ובמקרים שלא לחצנו מספיק – אמנם מקרים מעטים, אבל היו גם כאלה – יהודים שילמו בחייהם".

שגרת חיים טרופה

לאחר 3 שנים כראש אגף החקירות, אילן מתמנה לראש האגף הערבי, שעוסק בסיכול טרור וריגול ערבי ואיראני. במסגרת תפקידו הוא אחראי על סיכול טרור מכל מדינת ערב, מאיראן ומחיזבאללה. במהלך התקופה אילן מסכל לא מעט ניסיונות ריגול בישראל. "היה רופא ישראלי שהתנדב לרגל תמורת כסף לטובת איראן. היו עוד הרבה מקרים, של אנשים שהם חשבו שהם חכמולוגים, ותפסנו אותם. זו משימה מאוד קשה, כי אתה מגשש באפלה. אתה לא יודע את מי לחפש. זה מורכב אבל מלא סיפוק כשאתה שם יד על משהו".

אילן מספר כי בין היתר מתוקף תפקידו הוא היה צריך לפקוח עין על תיירים חשודים שהגיעו לארץ. ואכן לפני כמה שנים נלכד בישראל תייר שריגל לטובת איראן מה שמעלה את השאלה, איזה מידע בעל ערך תייר יכול לספק. "זה נשמע לקוח מספרי דמיון, אבל מרגל איראני בישראל יכול לעשות הרבה דברים מסוכנים" הוא מסביר. "ראשית הוא יכול לצלם מתקנים ולקחת נקודות ציון מדויקות. מה זה אומר? באמצעות מכשיר שהוא מקבל הוא דוגם נקודת GPS שאחרי זה מוזנת לטילים ולנשק מדויק, זה משהו שאי אפשר לעשות מרחוק. ועוד לא דיברנו על גיוס סוכנים מקרב האוכלוסייה המקומית, או איסוף מידע של סוכן פעיל שצריך לקחת ממנו חומרים, כאשר האויב לא רוצה לשלוח את החומר באופן דיגיטלי כי הוא חושש שאנחנו ניירט את זה".

במסגרת תפקידו, אילן גם היה אחראי על תמונת המודיעין של השב"כ שמקיפה את כל הגזרות. "כשראש השב"כ רוצה לקבל תמונת מודיעין מלאה, הוא לוחץ על כפתור והוא מקבל מידע על כל מה שחשוב. הוא ידע כמה פיגועים, מתוכננים כמה אנשים נעצרו, מה עומד לקרות מחר וכו'. כדי לגבש את תמונות המודיעין, עובדים באגף 50 דסקאים. 24 שעות 365 יום בשנה. מתחתיי יש עוד ראשי חטיבות וראשי מחלקות".

אילן מתאר שדרת חיים טרופה למדי, שאף משכורת לא יכולה להצדיק, מלבד אידיאולוגיה עמוקה ותחושת שליחות. אתה חי 24 שעות ביממה סביב זה. אין לך זמן למשפחה, החברים היחידים שלך הם בשב"כ, והראש שלי כל הזמן סביב זה. "אני חולם בערבית, וכשאני מערבב את הקפה בבוקר רגע לפני שאני עף מהבית אני חושב מה אני עושה בתיק הזה ועם החקירה הזאת ומתי אני עוצר אותו והאם יש לי מקום במתקן. כמה אני יכול לחקור והאם אני צריך תגבור".

מה שהופך את העבודה הזו למורכבת עוד יותר היא העובדה שאיש שב"כ לא משתף אך אחד מבני משפחתו במה שעובר עליו. "אף אחד במשפחה לא ידע בדיוק מה שאני עושה" הוא מספר. "אשתי ידעה, אבל הילדים שלי לא ידע עד שהם גדלו. זה היה פשוט שאני עובד במשרד הביטחון. אבל אני יודע שחלק מהשכנים חשדו".

"היה פעם אחת, שהיה פיגוע מאוד גדול והייתי חייב לטוס בהירות למפקדת השב"כ. כיוון שמאוד מיהרתי, כשיצאתי מהחניה שמתי פנס כחול. בדיוק איזה שכן אחד קלט אותי, למחרת הוא פוגש אותי בחדר מדרגות, הוא אומר לי 'אני יודע שאתה עובד בשב"כ'. לא אישרתי לו. ככה בכל פעם נדנד לי. אשתי אמרה לי, 'מה אכפת לך, תגיד לו כן והוא ירד ממך. הוא ראה אותך עם סירנה, לא יעזור לך'. אמרתי לה את טועה. יש הבדל אם יבוא אליו מישהו וישאל אותו, 'תגיד, יצחק עובד בשב"כ? ואז הוא יגיד 'כן'. הוא ישאל אותו מאיפה הוא יודע והוא יגיד הוא סיפר לי. לבין מצב שישאלו אותו והוא יגיד, שהוא ראה אותי עם סירנה. שיחשוב מה שהוא רוצה, אני לא אתן לו אישור בחיים".

מה שמעניין בסיפור הזה, הוא שכסגן ראש שב"כ, אדם שנפגש עם ראש הממשלה באופן קבוע ומכתיב במידה רבה את מדיניות הביטחון של ישראל, אילן שזהותו לא מוכרת, כלל לא הסתובב עם אבטחה. "יש בזה יתרון עצום, כי הלכתי רגיל לסופר מרקט, והתעריתי בציבור, בניגוד למקביל שלי בצבא, אלוף בצה"ל שהולך עם אבטחה ואין לו טיפה של פרטיות, אני חי את החיים הרגילים. יש אנשים שחושדים שאני קשור איכשהו למערכת הביטחון, אבל לעיתים הם לא משערים שמי שעומד מולם הוא סגן ראש השב"כ בעצמו".

אילן משתף באנקדוטה מעניינת. "הייתה פעם איזה פרשייה של דליפת מידע, ואני ערכתי חקירת שב"כ בפוליגרף לאיש ציבור מוכר. כעבור תקופה הגעתי למוסקבה, ואותו אדם כיהן שם כדיפלומט, הוא פגש אותי במקרה. ראיתי איך שהוא כמעט מתמוטט על הרצפה מרוב פחד. הוא פשוט קפא על מקומו ונעלם".

מקרה דומה קרה לו עם נחקר ערבי. "כשהייתי חוקר בשב"כ וגרתי בנווה יעקב. עמדתי פעם בתור בבנק" הוא משחזר. "בחור ערבי אמיץ דווקא, שחקרתי אותו בעבר, ניגש אלי. אמר לי 'שלום חיים'. זה היה הכינוי שלי כחוקר. שאל אותי אם אני זוכר אותו. אמרתי לו בטח. התעניינתי קצת בשלומו, עודדתי אותו להמשיך לעבוד בדברים חוקיים ולא להסתבך בשטויות ונפרדנו באווירה טובה".

טרור יהודי

במסגרת אחד מתפקידיו האחרונים בשב"כ, יצחק אילן מונה לעמוד בראש האגף שבו אחת החטיבות, היא החטיבה לסיכול טרור באוכלוסייה יהודית. בתקופתו נלכד ג'ק טייטל. "מדובר ביהודי שהרג שני ערבים חפים מפשע, אחד רועה צאן ואחד נהג מונית. אחרי שהרג ערבים הוא תכנן להרוג גם יהודים שלא מוצאים חן בעיניו. הוא תכנן להרוג שוטר בתחנת משטרה בעלי. הוא הניח כמה מטענים מתחת לניידות של שוטרים, ותכנן לרצוח את פרופסור זאב שטרנהל – וכשל".

כשאני מבקש ממנו לספר על התקופה, הוא נדרך. "אנשים פשוט לא מבינים שטרור יהודי בסוף חוזר ליהודים כמו בומרנג", אמר אילן. "פיגועי התאבדות החלו אחרי הרצח שביצע ברוך גולדשטיין. הייתי שם. ביהודה ושומרון עד אז לא היו פיגועי התאבדות. אחרי הפיגוע הזה נשבע יחיא עייאש שיעשה 7 פיגועי התאבדות. אנחנו מדינה, לא ארגון טרור. אנחנו מדינה תן לנו לעשות את העבודה".

"מאות יהודים נהרגו, מאות יהודים נפצעו אחרי גולדשטיין" ממשיך אילן בזעם. "על מה? על פיגוע שלא עשה כלום. אחרי הפיגוע, הם נכנעו וויתרו על זכות השיבה, או על חברון או על מערת המכפלה? זה שטות ממדרגה ראשונה. אפשר למחות ואפשר להפגין, אפשר להשפיע ואפשר להצביע למי שאתה רוצה, טרור זה מזיק לנו. זה לא מלחמת העצמאות. יש לנו את הצבא הכי אימתני במזרח התיכון מחומש מכף רגל ועד ראש, מה אנחנו צריכים טרור להרוג אנשים חפים מפשע?

כשאני שואל האם חוקרים חשודי טרור יהודים כפי שחוקרים חשודי טרור ערבים, אילן משוב בנחרצות: "כן. חוקרים אותם בדיוק אותם חוקרים ועובדים על פי אותן שיטות. 99% מתיקי השב"כ מבוססים על ההודאות. בפיגוע שהיה בשנה שעברה, אחרי שנזרקה אבן ופלסטינית נהרגה, אנשים מיצהר שבו לישיבה במהלך השבת כדי לתדרך איך לעמוד בחקירת שב"כ".

אילן מתייחס לטענות כי הוצאו הודעות שווא מנחקרים החשודים בטרור יהודי. "לקבל הודאות שווא זה לא ביג דיל", אומר אילן. "החוכמה היא לתייג אותם נכון. כשבן אדם נותן הודאת שווא, השב"כ ברוב המכריע של המקרים יודע שזו הודאת שווא ולכן לא הופך אותה לראייה. השב"כ יודע לזהות הודאות שווא. בזמן שהייתי ראש אגף החקירות הייתי אחראי על כל חקירות שב"כ, לא היה מקרה אחד אפילו שהתברר בדיעבד שמדובר בהודאת שווא ושב"כ הגיש כתב אישום לבית המשפט. בכל המקרים השב"כ זיהה נכון".

אילן אומר כי קיבל חופש פעולה מהדרג המדיני לפעול נגד טרור יהודי כמו נגד טרור ערבי. "חופש מוחלט. אני לא זוכר רמיזה על משהו כזה או אחר", אמר. "לראש הממשלה אין סמכות להורות לראש השב"כ לעצור פלוני ולשחרר אלמוני. היחיד שיכול לתת הוראה לשב"כ הוא בית המשפט והיועץ המשפטי לממשלה. אין מחשכים או מרתפים. השב"כ פועל על פי החוק ומניעת פגישה עם עורך דין היא על פי החוק כפי שאישרה הכנסת".

אני שואל את אילן מדוע, אם יש כ"כ הרבה פעילי טרור יהודי, שב"כ לא מצליח להעמיד אותן לדין. "המודיעין שיש לשב"כ על פעילים אלו הוא טוב למדי" אומר אילן. "הבעיה היא שאנחנו לא מצליחים לתרגם את המודיעין לראיות, הן בגלל הצורך לשמור על מקורות והן משום שהנחקרים שותקים בחקירות. שב"כ פועל במניעה ויש לו הצלחות בתחום זה, אם כי לא באופן מוחלט. הכלים המשפטיים המופעלים היום נגד פעילים אלה לא מתאימים למציאות העכשווית ויש מקום לחשוב על שינוי בתחום החקיקה".

לדבריו, סיכול הטרור היהודי מוגדר כאחת מהמשימות המודיעיניות הרגישות ביותר ולכל אורך הדרך נשקלת האפשרות שהשגת ראיות והעמדה לדין של פעילים "תשרוף" מקורות בעלי ערך רב. ייתכן שמקורות אלו יוכלו לסייע בעתיד לסכל אירועים מורכבים הרבה יותר מאשר ריסוס כתובות נאצה על מסגדים או הצתת כלי רכב של פלסטינים.

לאילן יש בטן מלאה על הציונות הדתית שלדבריו, חלקים ממנה מעודדים טרור נגד ערבים באופן סמוי. "78,000 אלף יהודים שהצביעו לבן גביר הם מעודדים לטרור. כל אלה שעולים על קברו של ברוך גולדשטיין לציין שנה לפטירתו מעודדים לטרור. אני שמח שהציבור החרדי לא שם".

"אתה יודע שאת סמוטריץ', שהוא פוליטיקאי שמחשיב את עצמו כיום כפוליטיקאי ממלכתי, אני חקרתי אותו. הוא היה מחבל. הוא אמנם יהודי אבל מחבל", אומר אילן. "בזמן ההתנתקות רצה לפוצץ מכוניות נוסעות בכביש איילון, בשיא הפקקים עם נפט. כמו אחרון העבריינים, שלושה שבועות הוא שמר על זכות השתיקה".

אילן טוען כי אחד מרבני הציונות הדתית, הרב חיים דרוקמן, ניסה לסכל את מינויו לסגן ראש שירות הביטחון הכללי. "הייתי ראש אגף בו הייתה חטיבה לסיכול טרור יהודי. כשמוניתי לסגן ראש השב"כ השם שלי דלף ואז הרב חיים דרוקמן התערב התערבות גסה ביותר במינוי שלי. הוא שלח מכתב לראש השב"כ בו תהה איך ייתכן שמוניתי לתפקידי. אני שנלחמתי נגד טרור יהודי. שכחו שמתוך 30 שנה לחמתי 28 שנים בטרור ערבי. זכרו שאני סיכלתי את מי שהתחיל להרוג ערבים והמשיך בלהרוג יהודים".

"הייתי המומלץ של יובל דיסקין להחליף אותו ולהתמנות כראש השב"כ. הרב חיים דרוקמן בצורה הכי גסה התערב במינוי, שלח מכתב לרה"מ כדי שלא ימנו אותי לראש השב"כ. בסוף המועמד שהם רצו בהחלט זכה בתפקיד. הרב חיים דרוקמן, שמקבל משכורת מהמדינה כראש ישיבות ההסדר, הכפיש אותי על לא עוול בכפי. אני חוזר שוב – טרור יהודי חוזר כבומרנג".

אחרי כל המאבקים של חייו, בחצי השנה האחרונה יצחק אילן, נקלע למאבק האחרון על חייו. הפעם במובן הכי פשוט של המילה. מחלת ריאות קשה וחשוכת מרפא בשם IPF תקפה אותו ואיימה לגדוע את חייו. "הרופאים אמרו לי שיש לי כמה שבועות לחיות. נפרדתי מכל משפחתי, הבנתי שאני הולך לעזוב את העולם הזה. מתוך תקווה אחרונה תכננתי לטוס לארה"ב לסן דייגו מתוך תקווה שאולי שם, אמצא השתלה".

"ידעתי שיש סיכויים משמעותיים שאני לא חוזר משם חי, וביקשתי דירה לבית בית כנסת. נזכרתי בסבא שלי שגרתי אצלו כשהייתי חייל צעיר. הוא היה חרדי לגמרי. ועד יומו האחרון היה יושב ולומד גמרא. הוא נפטר בירושלים וקבור בהר הזיתים. רציתי למות כיהודי. אם הייתי נשאר בחיים, הייתי ממתין שנה, אבל אחרי שבועיים קרה לי נס" הוא מספר בהתרגשות. "נמצאה ריאה עבורי, שהייתה יכולה להתאים לי. מכיוון שיש לי סוג דם נדיר ואני מאוד גבוה, ובהשתלת ריאה הגובה מאוד משנה, נמצאה ריאה שהתאימה לי במדויק ועברתי את ההשתלה".

"אין לי ספק שהעובדה שמסרתי נפש במשך שנים רבות למען העם היהודי היא שעמדה לי בעת צרה" הוא אומר כשקול נסדק. "אחרי שנים שסיכנתי את חיי, הצלתי הרבה יהודים ממוות, הייתי בקו החזית, בפעם הראשונה שלחתי ידי וביקשתי עזרה משמים, ואכן, חיי ניצלו". אילן נחוש לשנות ולפעול. "את כל חיי נתתי למדינה, אני רוצה לתת עוד" הוא אומר.

כשהוקמה מפלגת כחול לבן הוא שובץ במקום טוב באמצע, במערכת הבחירות האחרונות הוא נדחק לאחור והחליט לפרוש, אבל לא להרים ידיים. "אני מתכוון להמשיך ולפעול למען עם ישראל. יש עוד הרבה מה לעשות. אנחנו צריכים להבטיח שתהיה כאן מדינה יהודית עבור הנכדים שלנו. שתהיה כאן מדינה שתוכל להיות בית ליהודים מכל העולם שיקבלו כאן הגנה ומחסה. מבחינתי, כל עוד אני אוכל לתרום – אתרום, עד נשמתי האחרונה – גם אם היא מריאה מושתלת".

"לא יהיה שלום עם הפלסטינים"

במשך שנים שיצחק אילן מלווה את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, ורואה את הדברים דרך משקפיו של איש השב"כ. יותר מכל פוליטיקאי, מהגג וכותב טורים, אילן מכיר את הפלסטינים באופן הכי קרוב שאפשר. הוא תחקר את גדולי המרצחים, והסתכל להם בעיניים כשרק שולחן מפריד בינו לבין מי שטבחו ורצחו עשרות יהודים.

למרות שהוא מסרב להגדיר את עצמו כאיש ימין, יצחק אילן מאמין קטן מאוד בסיכוי לשלום עם הפלסטינים. "אין לזה סיכוי. חד משמעית לא! זה הכל טחינת מים" הוא אומר בנחרצות. "אני מכיר את הפלסטינים לפני ולפנים. לא יעזור, לא תכנית המאה ולא שום דבר, כל עוד הם לא מוותרים על שני דברים. הדבר הראשון והמרכזי זה 'חק אל-עאודה' – בעברית זה זכות השיבה. כמובן שאסור להכניס פה אף לא פלסטיני אחד, כי אם תכניס אחד יכנסו מיליון. והדבר השני שהם לא יוותרו זה ירושלים ובעיקר הר הבית. כל עוד הם לא מוכנים לוותר על שני הדברים האלה, לנו כיהודים כישראלים אסור לנו להשלות את עצמנו ולחשוב שאפשר לעשות איתם הסכם. ואני טוען שבדיוק שני הנקודות הללו חייבות להיות תנאי מקדים לכל שיחות שלום".

אילן משוכנע שהסכם שלום לא אפשר בהתחשב בנקודת המוצא של הפלסטינים. "אתה צריך להבין שלפי דת האסלאם, ירושלים וכל ארץ ישראל – הם אדמת קודש והם לא יוותרו על זה. יהודים יכולים לחיות פה אבל רק כעבדים של המוסלמים. אין מבחינתם אפשרות אחרת. לפי חמאס רק מי שחי פה עד 1917 עד הצהרת בלפור יכול לחיות כאן. מי שהגיע לאחר מכן, צריך לחזור לארץ המוצא שלו"

התובנות של אילן ממחישות את הפער הבלתי ניתן לגישור, פער שאומר למעשה, שלנצח נחיה על חרבנו. "זה נכון מבחינה מסוימת. זה משחק עצבים מי יכנע ראשון. אני חושב שקשה להכניע את העם היהודי ששרד אלפי שנים, עם שבטח לא ייכנע לפלסטינים. הנקודה היא שבינתיים אנחנו חייבים לדאוג שהזמן יפעל לטובתנו. לייצר מצב שככל שעובר הזמן, הפלסטינים מפסידים עוד נתח ועוד נתח ועוד נתח. אחד הדברים החשובים זה הגברת העליה. אנחנו צריכים לעשות כל דבר כדי שהרבה מאוד יהודים יגיעו לישראל. לא 40,000 כמו ב-2019 אלא 400,000 כל שנה".

"המטרה הכי חשובה כאן כיום היא לדאוג לכך שיהודים יהיו רוב מוצק במדינה הזאת" מוסיף אילן. "אנחנו חייבים לשמור על 80% מהאוכלוסייה של המדינה שצריכה להיות יהודית. אני חלילה לא מתבטא בגזענות אלא להיפך. אני שומר ואני דואג לכך שבמדינה הזאת יהיו חיים יהודיים, שהשבת תישאר, ושיהיה נשיא וראש ממשלה יהודיים וחיים יהודיים ימשכו ואם אנחנו נספח את השטחים עם 4 מיליון פלסטינים זה עניין של עשור עד שנהפוך למיעוט ויגמרו לנו החיים היהודיים".

"חברי הכנסת הערבים יותר קיצוניים מהפלסטינים"

אחת הנקודות הרגישות ביותר בחברה הישראלית, היא סוגית ערביי ישראל. מצד אחד נבחריהם מהללים מחבלים ומעודדים טרור, מצד שני הם מדברים כל העת על דו קיום, מה שיוצר מצב שהישראלי המצוי די מבולבל. יצחק אילן, כמי שהיה אחראי בין היתר על מניעת סיכול ריגול, וחקר בין היתר את נבחרי הציבור הערבים, מבקש לעשות סדר.

"אצל ערביי ישראל יש לנו הטעיה אופטית" הוא אומר. "מצד אחד אנחנו מסתכלים על הנציגים שלהם בכנסת ושומעים מה שהם אומרים, ומצד שני אנחנו מסתכלים על האוכלוסייה ואנחנו מזהים מגמה שונה" מסביר אילן. "הנציגים שלהם מאוד קיצוניים ולדעתי הם יותר קיצוניים מהפלסטינים בשטחים. זה אשמתנו שאנחנו מאפשרים להם להתמרד בכנסת ולא פוסלים את הרשימות שלהם. מעודדת הטרור יאזבק לא הייתה צריכה להיות חברת כנסת – חד משמעי".

אילן היה אחראי בעבר על חקירת חלק מחברי הכנסת הערביים שהואשמו בריגול ובסיוע לחיזבאללה. לדבריו, מדובר בגורמים עוינים ביותר למדינה שרוצים בחיסולה. "אפילו איימן עודה שנחשב מתון בעיני הרבה מהישראלים, הוא קיצוני שבקיצוניים אני אסביר לך למה: אנשים לא מבינים את זה. הוא אמר אנחנו תומכים בדו-קיום ואנחנו בעד שתי מדינות שתי עמים. אבל! תנו לנו את זכות השיבה. כשהם מדברים על זכות השיבה, הם מדברים על החזרת בין 6 ל-7 מיליון לתוך מדינת ישראל. לא לתוך שטחי הרשות, אלא לתוך מדינת ישראל ועל זה הוא לא מוכן לוותר".

"גם אחמד טיבי, שיש לו מתק שפתיים ויודע לדבר עברית יפה, ומסביר את עצמו היטב והרבה מאוד יהודים מצביעים לו, תשאל אותו על זכות השיבה. הוא אומר 'מה פתאום זה החלטה אינדיבידואלית מי שירצה לחזור – שיחזור, ומי שירצה לקבל פיצויים יקבל פיצויים'. זה כמובן שקר וכזב. אף אחד לא יעז לקחת פיצויים. הראשון שיקבל פיצוי יהרגו אותו".

אילן לא טוען שהתפיסות הללו מאפיינות רק את חברי הכנסת ומודע לכך שגם בקרב רבים בציבור הערבי יש כאלו שתומכים בטרור על צורותיו השונות. "בקרב ערביי ישראל יש הרבה שתומכים בארגוני טרור, אבל אנחנו כשב"כ היינו חייבים להיזהר מלעשות ציד מכשפות" הוא מסביר. "המטרה שלנו היא להוכיח להם שהתמיכה שלהם בארגוני טרור היא ללא תכלית וללא תועלת. "אנחנו צריכים לעשות דבר אחד: להראות להם שלחיות כמיעוט בתוך מדינת יהודים עדיף להם מאשר לחלום על השמדה שלנו. אנחנו נעשה זאת. אנחנו בדרך לשם. הם היו הרבה יותר קיצוניים בעבר, הכיוון היום הוא של התמתנות משמעותית".

"יכול להיות בדיעבד, שהיינו צריכים לתקוף באיראן לפני עשור"

הסוגיה האיראנית היא אחת הסוגיות שאילן מכיר מצוין. לפני עשור, בזמן שהעולם כולו סער מהאפשרות שישראל תתקוף באיראן, אילן היה אז יו"ד, סגן ראש השב"כ תחת יובל דיסקין. בזמנו ישראל, לפי הדיווחים, הייתה קרובה מאוד לתקיפת מתקני הגרעין באיראן. בהסתכלות של כמעט עשור לאחור, אילן מהרהר בקול האם ישראל לא פספסה את הזדמנות חיה להכות באיראן לפני עשור.

באותה תקופה נטען כי ראש השב"כ יובל דיסקין יחד עם שאר ראשי מערכת הביטחון סיכלו את הפעולה, אבל אילן אומר בתוקף: נתניהו קיבל רגלים קרות. "גם אם הטענות הללו נכונות, מה הסיפור בדיוק. אם אתם ראש ממשלה ושר ביטחון סבורים שצריך לתקוף, תפטרו את מי שמתנגד וצאו לדרך. אתה הרי חושב שזה איום קיומי, אתה לא צריך להיכנע לדרגים שתחתיך. ככה אמור להיות".

"אל תשכח שהרבה מאוד גורמי מקצוע התנגדו לתקוף את הכור האטומי בעיראק" מזכיר אילן. "בגין אמר, אני שמעתי אתכם ואתם תתקפו. אותו דבר היה בחומת מגן עם אריק שרון, הצבא התנגד לחומת מגן חוץ מהרמטכ"ל. אריק שרון שאג 'מה זאת אומרת?' אני זוכר את זה כמו היום. הוא אמר 'כל מי שמתנגד שימו אותו בצד. אתם יוצאים לדרך!' וזה מה שקרה. למנהיג צריך להיות את היכולת לממש את ההחלטה שלו. ראש הממשלה משול למלך עפ"י ההלכה, ואם יש לו רמטכ"ל שמתנגד למהלך שהוא מקדם – הוא צריך לפטר אותו".

ועדיין, לפי כל הדיווחים ראש השב"כ והרמטכ"ל התנגדו לתקיפה ואני מבקש מאילן להבין מה בדיוק היה שם. "היה שם עניין של שלטון תקין" הוא מסביר. "בלי לפרט יותר מידי, ראש הממשלה ושר הביטחון רצו לעשות מהלך כלשהו. הגיעו ראשי מערכת הביטחון ואמרו לראש הממשלה ושר הביטחון: 'אתם צריכים לכנס קבינט' אין לנו סמכות למהלך הזה רק לקבינט, וביבי לא היה לו רוב ועל זה הכל נפל".

אחד הדברים שמדאיגים את אילן לא פחות מהפצצה הגרעינית הם איומי הטרור של איראן על הגבול. "למרות שאיום הגרעין לא הולך לשום מקום, האיום היותר חמור ויותר קרוב מבחינת הזמן והמרחק זה הטילים המדויקים" אומר אילן. "אנשים לא מבינים מה ההבדל בין טיל לרקטה. רקטה שמשוגרת אי אפשר לכוון אותה יותר והיא עפה לפי רוח ולפי מהירות ולפי זווית ששיגרת וזהו. טיל אפשר לשלוט בו ולכוון אותו ואפשר לדייק בו עד רמה של עשרות מטרים. תאר לעצמך שמאה אלף טילים יש לאויבים שלנו בצפון שזה סוריה, חיזבאללה בלבנון ואיראן בשניהם וגם בעיראק. עם חומר נפץ של 500 קילו. תאר לך 500 קילו טיל מדויק נופל על תחנת חשמל, בתי חולים, נמל אשדוד, נמל חיפה המדינה תושבת".

"מנסים להתנחם בזה שיש לנו מערכות יירוט, אבל זה טיפה בים. אין הגנה אווירית בעולם שיכולה להתמודד מול אלף טילים בשעה. גם אם יירטת עשרה טילים מתוך 11 אחד נופל על תחנת כח בחדרה 20% מהחשמל הלך ואז מה תעשה? טיל אחד נופל על רמב"ם בחיפה, הורס לגמרי את הבית חולים – זה איום קיומי…" אומר אילן.

"אנחנו צריכים להיות מוכנים להגן על עצמנו. הפתרון הוא עבודה קשה מאוד של מודיעין ובסופו של דבר צריך לנטרל את האיום הזה או באמצעי שלום. כלומר באמצעות ארה"ב שתטיל סנקציות קשות עד להגעתם של האיראנים לרעב, עד שהם יחליפו את ההנהגה שלהם". אילן מותח ביקורת קשה על האירופאים שתומכים באיראן. "אחד הדברים שמפריעים לסנקציות לשבור את האיראנים זה הסיוע של האירופאים שמובלים כיום את התמיכה באיראן" הוא אומר. "זה פשוט מאוד. האנטישמיות טבועה בהם ומדינת ישראל לא ממש מעניינת אותם. הם דואגים לפרנסה שלהם, לכלכלה שלהם, הגרמנים דואגים למכור מכוניות BMW לאיראן, והצרפתים דואגים למכור מטוסים לאיראנים כי מעניין אותם רק שיקולים כלכליים".

"ראינו איך בהפסקה הקטנה, כשלא היו סנקציות, נחתמו בין גרמניה לאיראן הסכמים כלכליים תוך שבועיים בסכום של מעל מאה מיליארד אירו. הכלכלה זה הסיפור לכן אתה נבגד על ידי מערב אירופה וגם מזרח אירופה. אצל פוטין הכל מתק שפתיים והכל תמיד בסדר, אבל הוא ואיראן הם בני ברית. אבל אם כל הסנקציות לא יעזרו, אז ישראל תהיה חייבת לפעול בכח צבאי. זה צריך לקרות רק כאשר החרב מונח על צווארנו ומתחיל לחתוך. זה קשה מאוד כי בשביל זה צריך מודיעין מצוין".

"בסוף לא תהיה ברירה ונצטרך להיכנס ולשלוט בעזה"

יצחק אילן מתגורר באשדוד. הוא שומע את האזעקות וכמו כולם גם הוא הולך לממ"ד על מנת להתמגן מירי חמאס. אילן משוכנע שמדובר באיוולת. "העובדה שאזרחים מגנים על חיילים היא טירוף בעיניי" הוא אומר בנחרצות.

לאילן יש תכנית מרחיקת לכת בנוגע למצב בדרום. "איך שלא נסובב את זה, בסוף נאלץ להיכנס לשם, ואני אומר, אם אנחנו בדרך לשם, בא נעשה את זה כמה שיותר מוקדם כדי לא לסחוב את הטראומה והנזק על תושבי הדרום". לדברי אילן הדרך היחידה לטפל בבעיית עזה הוא להיכנס פנימה ולעשות את העבודה שצה"ל עשה בחומת מגן ביהודה ושומרון.

"אל תשכח שלפני חומת מגן גם אמרו שאסור לעשות את זה. הזהירו ממאות הרוגים, אבל בסוף מלבד ההסתבכות בג'נין שהיא סיפור בפני עצמו ששם היו לנו 13 הרוגים, היו לנו רק 2 הרוגים אחד מהם מירי דו צדדי. מאידך, אנחנו ממשיכים לשלם בהרוגים גם ככה. רק בצוק איתן נהרגו לנו 68 חיילים, 5 אזרחים ואזרח זר אחד ואלפים נפצעו וגם במשך התקופה שבין המלחמות יש חיילים שנהרגים. הצבא שלנו מספיק חזק לנהל את המערכה הזו. לצערי, אין מלחמה בלי הרוגים, אבל לטווח הארוך, כשאתה כובש שטח, ויודעים שאתה שם, ולא שאתה נכנס ויוצא, הם נכנסים למגננה יותר גדולה ומנסים להימלט. כשהם יודעים שאתה נכנס ויוצא הם מזנבים בך".

אילן גם לא נבהל מלקחת אחריות אזרחת על עזה, למשך תקופה קצובה. "נכון, שנה וחצי ניקח שם אחריות אזרחית, לאחר מכן רק אחריות אופרטיבית. אין מה לעשות ביטחון עולה מחיר. כדי שתושבי הדרום ישנו בלילה בשקט, חיילים צריכים לשבת בתוך עזה. לא יכולים להזניח את האזרחים שלנו. כל מי שגר בעוטף עזה כולל אשדוד מרגיש שאנחנו אזרחים מסוג ב'. יורים עלינו, והצבא עם תקציב של 70 מיליארד שקל לא מסוגל על טילים מאולתרים. איזה מין דבר זה? שאנחנו לא נכבוש כי יהיו לנו אבידות? אז בשביל מה אתה קיים, שאזרחים יגנו על החיילים זה מה שקורה. נראה לך הגיוני שאני צריך לחטוף טילים שחיילים לא ישרטו".

"ולא צריך להיות כאן איזה חכם גדול. הסיבה היחידה שאין טילים מיהודה ושומרון זה כי יש לנו שם שליטה אופרטיבית" הוא אומר בלהט. "אתה רוצה אותו דבר, שלא יהיה טילים גם בדרום, אתה צריך שליטה אופרטיבית. כל איש צבא, כל מומחה ביטחון בכל העולם אם הוא כנה, זה מה שיגיד לך".

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *