פלאש 90

בדרך לבחירות: פרק הזמן שנותר לאישור התקציב הולך ואוזל / יוסף טיקוצ'ינסקי

נתניהו טרם החליט האם הוא רוצה עכשיו בחירות, אפילו האולטימטום של גנץ לא יגרום לו להכריע, אם הוא חושב שעוד לא הגיע הזמן להחליט • הדרמה שהתרחשה במליאה מעוררת תהייה: האם בליכוד סגרו דיל עם כחול-לבן נגד ימינה, או רקחו דיל עם ימינה נגד כחול לבן? / יתד נאמן

ככל שמתקרב המועד המוסכם להגשת תקציב המדינה הולכת ומתבררת האמת: שתי המפלגות המרכזיות המרכיבות את הקואליציה פשוט מתחננות לבחירות. זה זועק מחוסר המעש של שתיהן מצד אחד, ומהעיסוק האובססיבי בוויכוחים ובכיפופי ידיים מהצד השני.

חודשיים חלפו מהמועד המקורי בו צריך היה להגיש תקציב במלאות מאה ימים להקמת הממשלה – מחצית מארבעת חודשי מתנה אותה הגישה הממשלה לעצמה ברגע האחרון, הזדמנות שניה ואולי אחרונה כדי להוכיח לאזרחים ולציבור הבוחרים שהממשלה באמת יכולה לתפקד, רק כל מה שהיא זקוקה לו זה רק עוד קצת זמן כדי להגיע להסכמות ולהעביר תקציב.

בינתיים חלפה לה מחצית מהזמן בנעימים, עם הרבה סגר, קצת קורונה, הרבה חגים, קצת הפרת הנחיות פרלמנטרית מחוצפת, והנה הגענו למחצית האחרונה. חודשיים זה לא הרבה זמן ולכן לכולם ברור שתקציב מדינה לא יהיה ובוודאי שלא בזמן. באף מפלגה לא התחילו אפילו לדבר באופן מעשי על תקציב, שום משרד ממשלתי לא נדרש להתחיל לבצע את חלקו בהכנת ספר תקציב.

כאוס תוצרת כחול-לבן

כחול-לבן ממשיכה לעמוד על שלה, כשהיא דורשת תקציב דו שנתי שייתן שקט לכל שנת 2021, ובליכוד מתעקשים בניגוד להתחייבות הקואליציונית לבנות תקציב שיסגור את שנת 2020 ורק לאחר מכן לשבת על תקציב לשנה הבאה. לטענת שר האוצר כץ, תקציב כזה יכול להיות מוכן כבר בעוד ארבעה חודשים, לא הרבה זמן במושגים של תקציב.

כך שבפועל, הגענו לנקודת זמן בה המחלוקת לא ממש מהותית מבחינה מעשית. אין משמעויות גדולות כל כך לאופן בו יגובש ויוגש התקציב. אם המחלוקת היתה באמת עניינית, הרי שעכשיו אנחנו קרובים מאי פעם לנקודה בה אפשר לפתור אותה עם התגמשות מינימלית משני הצדדים. רק הבדל מהותי אחד יש בין שני התקציבים ובדיוק עליו ניטשת המחלוקת כי המשמעות שלו היא לא כלכלית אלא נטו פוליטית. ההבדל היחיד בין התקציבים הוא האם לנתניהו תהיה תחנת מוצא לפרק את הממשלה וללכת לבחירות או לא.

לאורך החודשיים שחלפו היה ברור שהאינטרס כאן הוא פוליטי נטו אבל רק השבוע נאלץ יו"ר הקואליציה מיקי זוהר להודות בכך בחצי פה ולהשיב במענה לשאלות עיתונאים כי בעיכוב התקציב יש "גם" שיקולים פוליטיים. האמת הזאת נמצאת על השולחן ואיש לא מתבייש בה: הליכוד מפר את ההסכם הקואליציוני רק כדי שתהיה לנתניהו האפשרות ללכת בקרוב לבחירות.

גנץ מצדו לא נשאר חייב. הוא מביט בסקרים, רואה את עצמו מתרסק אבל גם את הליכוד צונח, הוא מביט לנעשה בבלפור ובמסדרונות משרד ראה"מ ומבין שאת הרוטציה הוא כבר לא יקבל, ואם לא יהיה זה תקציב יהיה זה תירוץ אחר כלשהו למה נתניהו לא יפנה את מקומו והוא מתחיל לחשב מסלול מחדש. גנץ מתנהל כמתאבד שכבר אין לו מה להפסיד וכעת הוא דופק על השולחן ומציב לנתניהו אולטימטום.


Yonatan Sindel/Flash90

לגנץ אין סבלנות להמתין עד תום החודשיים והוא החליט לקצר את הזמן לשבועיים. השבוע בישיבת הסיעה בכנסת הוא הצהיר שוב כי אם בשבועיים הקרובים לא יהיו צעדים מעשיים לכיוון תקציב הוא יגיב בצעדים משלו. הצעדים העומדים לרשותו אינם רבים והאיום שלו בגדול הוא איום סרק, אבל כאמור אין לו כבר מה להפסיד ולכן הוא מנסה להיות זה שמוביל את המהלכים ולאתגר בחזרה את נתניהו.

אחד האיומים של גנץ הוא הקמת ממשלה חלופית מבלי לצאת לבחירות. האופציה הזאת אינה קיימת משום שזה ידרוש מליברמן ומהנדל והאוזר להצטרף לממשלה צרה שנתמכת על המפלגות הערביות מבחוץ והם לא יסכימו לעשות זאת, מה גם שלפיד גם הוא לא ימהר לתת לזה יד ולמנות את גנץ לראש ממשלה, אפילו לא לזמן קצר. האמון בין השניים כבר אבד.

אופציה נוספת שיש לגנץ במגירה היא להשאיר את הממשלה הנוכחית על כנה אבל להתחיל למרר את חייו של נתניהו. וזו כבר אופציה יותר ריאלית ונתניהו גם חושש ממנה. גנץ יכול לקדם את החוקים נגד נתניהו המונעים מנאשם בפלילים להקים ממשלה, לא בטוח שיהיה לנתניהו את הרוב לדחות חוקים כאלה. אם גנץ יילך לכיוון הזה הרי שסופה של הממשלה יהיה כבר בעוד שבועיים ולא בעוד חודשיים.

ובינתיים כולם מדברים על התקציב, ממשיכים להתווכח האם לעשות חד שנתי או דו שנתי כאילו זה הסיפור. האם הם חושבים שכולנו מטומטמים? יתכן. אבל כך או כך – לאף אחד כבר אין בושה. הם מבינים שכולם מבינים שהתקציב הוא רק תירוץ אבל ממשיכים לדבר על זה בלי שום חשש כאילו זה מה שחשוב כרגע.

מבוכה נדירה לקואליציה

בליכוד מנסים לחשב את הצעדים הבאים תוך כדי תנועה. נתניהו עצמו לא יודע להחליט האם טוב לו לצאת לבחירות עכשיו או לא, וכשהוא לא מחליט הוא מעדיף לקחת את הזמן ולראות לאן הדברים מתפתחים. לכן האולטימטום של גנץ לא ממש בא לו בטוב למרות שהרווח העיקרי הוא שאם אכן יהיו בחירות, הוא יוכל לגלגל את כל האשמה על גנץ.

מעמדו של נתניהו בסקרים יורד יחסית, אבל הוא עדיין נמצא במצב הכי טוב מכל השחקנים האחרים על המגרש. עם זאת, הכל יכול להשתנות משום שהפעם מערכת הבחירות יכולה בהחלט להיראות אחרת. אירועים משמעותיים כל כך כמו קורונה ומשבר כלכלי עמוק כל כך יכולים בהחלט לגרום לכך שהעם יבוא חשבון עם מקבלי ההחלטות.

זאת הסיבה שנתניהו יעדיף לחכות קצת עם פירוק הממשלה, לתת לנתוני התחלואה לרדת, להמתין שהמצב טיפה יתייצב ואז הוא יוכל שוב להפעיל את הקמפיין המסורתי שלו, לחלק את המפה לימין ולשמאל, להבליט את ההישגים המדיניים, להסיח את דעת העם וכך לשמור על מקומו. כעת נותר לו רק לחשוב כיצד הוא צולח את האולטימטום של גנץ, באם הוא יחליט כמובן שמדובר באולטימטום אמיתי וגנץ אכן מתכוון לממש את איומיו.

בליכוד התחילו השבוע להתנהל בזהירות. בישיבת הסיעה שהתקיימה בכנסת נשא מיקי זוהר נאום פייסני ואמר כי זה הזמן של הליכוד לגלות ממלכתיות. יתכן באמת שמדובר בשינוי מגמה מתוך רצון לשמור על הקואליציה ולצאת לבחירות רק בנקודת הזמן שתהיה נוחה לנתניהו, ויתכן גם שמדובר בסך הכל לשמור על תדמית רגועה כדי שהאשמה בבחירות תהיה מוטלת על גנץ.

ובינתיים במליאה, התרחשה ביום רביעי האחרון דרמה שכבשה את הכותרות והסעירה את סדר היום, דרמה שיכולה היתה להעיד על שיתוף פעולה בריא לכאורה בתוך הקואליציה אבל רק לאחר שהיא שככה ניתן היה לחשוד שמדובר בעוד קרע בין הליכוד לכחול לבן.

ח"כ תמר זנדברג ממרצ העלתה לסדר היום הצעת חוק להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת פרשת הצוללות. ההצעה נועדה לאתגר את כחול לבן שהעלו מיוזמתם את הפרשה לסדר היום כדי להפעיל לחץ על נתניהו. זנדברג התכוונה להעמיד אותם כעת במבחן, להביך אותם אם יצביעו נגד או לגרום לקרע סופי בממשלה אם הם יצביעו בעד.

במקביל הגיש ח"כ בצלאל סמורטריץ' בפעם השניה את הצעת החוק להקמת ועדת חקירה פרלמנטרית לבדיקת התנהלות מערכת המשפט וניגודי העניינים בקרב שופטים. ההצעה נועדה גם היא לאתגר את הקואליציה והפעם מימין. בחודש וחצי שחלפו מאז הפעם הקודמת שההצעה הוגשה, נחשפו עוד סיפורים המעידים על ריקבון במערכת המשפט וסמוטריץ' ניסה כעת להעמיד את נתניהו במבחן, האם הוא יצביע בעד או נגד. ההצעה נועדה גם לאתגר את כחול לבן, שחרטה על דגלה את השמירה על מערכת המשפט אבל מחויבת מנגד למשמעת קואליציונית להפלת ההצעה.


צילום: דוברות הכנסת – שמוליק גרוסמן

נוכח שתי ההצעות הללו, הגיעו בקואליציה לשיתוף פעולה מתבקש: נציגי הליכוד ונציגי כחול לבן ישבו בחדר סגור וסיכמו, כי חברי הליכוד ייעדרו מהמליאה בהצבעה על חקירת מערכת המשפט ובכך יינצלו מהמבוכה של הצבעה נגד ועדה כזאת, ובתמורה ייעדרו חברי כחול לבן מההצבעה על הצוללות ובכך יינצלו גם הם מהמבוכה שבהתנגדות להצעה כזאת.

ברגע האחרון לפני שההצעות עלו לסדר היום, מיהר סמוטריץ' למשוך את ההצעה שלו מסדר היום. כך נותרו חברי כחול לבן לבדם בצריח כשהם נדרשים להחליט כיצד להתמודד עם ההצבעה על הצוללות. באופוזיציה מיהרו להאשים את הליכוד בכך שתיאמו את זה מראש עם סמוטריץ' כדי להביך אותם וכהוכחה נופפו בדיווח לפיו נתניהו וסמוטריץ' נועדו בארבע עיניים ב'פרסה' שמאחורי המליאה.

חיצי הביקורת מהאופוזיציה הופנו לכחול לבן שנעדרו בהצבעה על הצוללות ואז הגיעה הדרמה האמיתית, כשבהצבעה האלקטרונית על הצעת החוק להקמת ועדת החקירה הושג רוב לאופוזיציה על חודו של קול. במליאה התפתחה מהומה, חברי האופוזיציה פצחו במחיאות כפיים ובתרועות רמות, לא זכורים הרבה מקרים בהם הקואליציה לא הצליחה לבלום הצעות חוק קנטרניות של האופוזיציה ובפרט כשהפעם מדובר בנושא מהותי על מצבו המשפטי של נתניהו.

יו"ר הכנסת יריב לוין מיהר לשוב לכסא היו"ר ולהחליף את סגנו ח"כ מנסור עבאס שניהל את הדיון עד אז. לוין הצהיר כי גם הוא ישב במליאה ושמע שעבאס לא הכריז על ההצבעה כמו שצריך באופן מספיק ברור, מה שגרם לחברי כנסת רבים, בהם מהמפלגות החרדיות, שלא להצביע. בנוסף, טען לוין שיו"ר הקואליציה מיקי זוהר השתמש בסמכותו ודרש לקיים הצבעה שמית ולא אלקטרונית אולם סגן היו"ר לא שמע לדבריו ומשום כך ההצבעה האלקטרונית מבוטלת.

הצרחות שהתפתחו במליאה החרישו אוזניים, חברי האופוזיציה רתחו מזעם כשלוין הכריז על הצבעה חוזרת והפעם שמית. מיקי זוהר ניהל שיחות טלפון עצבניות עם ראש הממשלה שבאותה שעה קטע את ישיבת קבינט הקורונה והורה לשרים לעזוב את שיחת הווידאו בלשכותיהם ולרוץ למליאה להצביע נגד ועדת החקירה.

חברי האופוזיציה עזבו את המליאה במחאה והמעטים שכן נותרו בה, כולל חברי כחול לבן, נמנעו בהצבעה ולא נטלו בה חלק. כך נדחתה הצעת החוק ברוב טכני של 44 מתנגדים כשחברי האופוזיציה עסוקים במסע זעקות מחוץ למליאה מול מצלמות התקשורת. כמה שעות אחר כך פרסמה מ"מ היועץ המשפטי של הכנסת עו"ד שגית אפיק כי לאחר בחינה מדוקדקת של המצלמות המתעדות את הנעשה במליאה מכל זווית אפשרית, היא קובעת שביטול ההצבעה האלקטרונית היה מוצדק ולכן ההצבעה השניה היא המכריעה.

בשקלול מסקנות האירוע אפשר להבין שמפלגת הליכוד יצאה מהסיפור כשידה על העליונה, האופוזיציה יצאה מהסיפור עם רווח של קמפיין בחירות נאה נגד נתניהו ורק כחול לבן יצאו שוב מובכים ומובסים, קירחים מכאן ומכאן, בין הפטיש לסדן. את הזעם הם ניסו לתעל לכיוון נתניהו על כך שההצעה הנגדית של סמוטריץ' נמשכה ברגע האחרון לטענתם מתוך תיאום בין הליכוד לימינה.

במפלגה כבר נשמעו קולות שנתניהו מנסה לחמם את היחסים עם סמוטריץ', אולם הטענות הללו לא נראות מציאותיות. אם כבר יש מפלגה המהווה איום על נתניהו הרי שזו ימינה ולא כחול לבן, יותר הגיוני שנתניהו יסגור דילים עם כחול-לבן כדי להביך את סמוטריץ' ולא ההיפך.

לא ימין ולא חזק

הצלחה נוספת של נתניהו והליכוד היא, שבתוך הסערה הפוליטית שהתערבבה עם הביקורים החגיגיים של המשלחת מאיחוד האמירויות בישראל ושל המשלחת הישראלית בבחריין, כמעט ולא דובר על המנהרה שנחשפה בגבול עזה והיתה יכולה להזכיר לכולם את מה שנתניהו מעדיף שנשכח.

בבוקר יום שני דווחו תושבי עוטף עזה על תנועה ערה של כוחות ביטחון בגיזרה, על צירי תנועה שנחסמו ועל הנחיה לחקלאים שלא להתקרב לגדר הגבול. בצבא אישרו כי מתנהל אירוע ביטחוני אבל אסור היה לפרט מהי מהותו של אותו אירוע. רק למחרת בצהרים הותר לפרסום כי נחשפה מנהרה שחצתה לתוך שטח ישראל.

רק לפני שבועיים פרסם צה"ל כי כמעט שהושלמה בנייתו של המכשול התת קרקעי המתקדם, האמור להתמודד עם איום המנהרות. הפעם הסבירו בצבא כי המנהרה לא הגיעה עד למיקומו של המכשול וגם עצם זיהוי המנהרה התאפשר בזכות היכולות הטכנולוגיות המתקדמות של המכשול החדש. אבל בעולם הערבי חגגו, התקשורת הזרה פרסמה קריקטורה בה נראית ישראל מתפארת בחשיפת המנהרה בעוד שחמאס ממשיך בכריית מנהרות רבות אחרות מבלי להיחשף.


צילום: דובר צה"ל

גילוי המנהרה מגיע על רקע מאמץ מורכב המתנהל מזה כמה חודשים, להביא להסדרה ארוכת טווח בין ישראל לחמאס ברצועת עזה. חמאס נתון במשבר כלכלי עמוק וסובל גם ממשבר קורונה, והוא מסכים להניח את הנשק לתקופה די ארוכה בתמורה לכך שקטאר תזרים לרצועה מאות מיליארדי דולרים כסיוע המוניטרי.

למעשה, מיליוני הדולרים מקטאר מוזרמים לרצועה כבר תקופה ארוכה, מה שגורם לשקט היחסי השורר שם בחסדי שמים. הכסף מגיע במסווה של סיוע למשפחות ולאזרחים במצוקה, אבל חשיפת המנהרה השבוע חושפת גם בדיוק מה חמאס עושה בכסף. הכסף בחלקו הגדול לא מגיע לאזרחים האומללים, בכירי חמאס גם לא קונים בו גלידה לעצמם. למיליארדים מקטאר יש ייעוד מאוד ברור ורק קצה קצהו נחשף השבוע.

את זה נתניהו לא רוצה שנזכור, כדי שגם לא תתעורר מחאה ציבורית על מאות המיליארדים שעוד ייכנסו במסגרת ההסדרה וישמשו את חמאס להיערך למלחמה הבאה מול ישראל. למצב ברצועת עזה אין פתרון, יתכן שמה שהממשלה עושה כרגע – זה מה שבאמת נותר וצריך לעשות, אבל לנתניהו יש קמפיין בחירות שממתין לו מעבר לסיבוב. וכמיטב המסורת הוא אמור לעסוק בימין או שמאל, הנשק הוותיק והאהוב על נתניהו. נתניהו הוא ימין חזק, ומי שלא הולך איתו הופך להיות שמאל, אפילו בנט. כן, אפילו את זה כבר שמענו השבוע ממחוזות הליכוד.
יתכן שהמדיניות בעזה נכונה אבל היא בשום אופן לא מדיניות ימין. היא מדיניות שמאל, אותו שמאל שידע כל השנים לדבר עם ארגוני טרור במקום להכריע אותם. זאת הסיבה שנתניהו רצה שנדבר על כל דבר, על הדרמות במליאה ועל הסכמים כלכליים באבו דאבי, רק אל תזכירו לתושבי ישראל ובמיוחד לא לתושבי הדרום שגם הוא עצמו לא ממש ימין, בטח לא "ימין חזק".

הטור פורסם במוסף 'יתד השבוע' מבית יתד נאמן

הוסף תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

נתקלתם בחדשה מרעישה? ידיעה מעניינת מוזמנים לספר לנו

דילוג לתוכן